ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
יתר על כן, עיון בסוגיה זו מלמד שמהמקורות עולה באופן ברור שאין אפשרות להפריד בין התורה והפוליטיקה. טרם לעיון במקורות נפתח בהגדרת המילה פוליטיקה. אחת ההגדרות המובילות לפוליטיקה במדעי המדינה היא "הקצאת משאבים באופן סמכותי". על פי הגדרה זו, עצם מתן סמכויות לרבנות היא מעשה פוליטי. יתרה מזו, לפי הגדרה זו המשמעות העמוקה של הפרדה בין הרבנות והפוליטיקה היא הפרדה בין הדת והמדינה, שיש לשלול מכול וכול.
אומנם אפשר עדיין לטעון שרצוי שהרבנות תהיה אוטונומית ולא תושפע מעמדות הציבור או נבחריו. זאת באופן דומה לבית המשפט העליון בעשרות השנים האחרונות, שראה עצמו משוחרר מכל דין וחשבון לציבור ולנבחריו יושבי בית המחוקקים. כדי לבחון טענה זו נפנה למקורות ונראה האם אכן לציבור אין כל סמכות בנוגע לענייני הרבנות.
הציבור יקבע
ברור שהציבור אינו יכול להורות לרב כיצד לפסוק, אולם האם הציבור יכול להחליט את מי למנות לרב ולדיין? התשובה לכך בוודאי חיובית. מקור הדברים בגמרא: "אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה, א). בהמשך לכך פסק הרמ"א שאומנם סמכות מינוי הדיינים היא בידי השלטון (אפילו השלטון הזר!), ובכל זאת אסור למנות דיין ללא הסכמת הציבור: "דזהו בכלל דינא דמלכותא להושיב דיינים ושופטים מי שירצה. ומכל מקום מי שעושה זה בלא רשות הקהל, מצער הציבור ועתיד ליתן את הדין" (רמ"א חושן משפט ג, ד).
ברוח זה מתאר החתם סופר תהליך של מינוי רב בדרך של הצבעה דמוקרטית על ידי חברי הקהילה: "התאספו יחד בני הקהילה לקבל עליהם רב ומורה, והיו מסכימים על דעת רבנים ליתנום אל תוך הקלפי ומי שיעלה מהם ראשון יחזרו וישאלו לאנשי הקהילת קודש אם ירבו המתרצים בו על הממאנים – הרי הוא הרב" (שו"ת חתם סופר ה, קס). החתם סופר דן בשאלה מה הדין במקרה שהרב נתן שוחד לחלק מהמצביעים (ובכך נעסוק בהמשך), אולם על עצם קיום הבחירות איש לא ערער. מתן הסמכות למינוי רבנים ודיינים בידי הציבור מאפשר לציבור לבחור באדם שעמדותיו מקובלות על הציבור, ובלבד שהוא הוסמך על ידי רבנים.
סמכות חשובה נוספת של הציבור היא בהחלטה על קצבת הקדנציה של כהונת הרב וההחלטה שהתפקיד לא יעבור בירושה, כפי שפסק הרמ"א: "ומי שהוחזק לרב בעיר, אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה, אין להורידו מגדולתו אף על פי שבא לשם אחר גדול ממנו. אפילו בנו ובן בנו לעולם קודמים לאחרים, כל זמן שממלאים מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת. ובמקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב, או שמנהג לבחור במי שירצו, הרשות בידם" (רמ"א יורה דעה רמה, כב). דהיינו, ברירת המחדל היא שלא ניתן להדיח רב ותפקידו עובר בירושה לבנו. ובכל זאת, אם המנהג שונה – הולכים אחריו. מסתבר שהמנהג משקף את רצון הציבור, שהוא זה שממנה את הרב. ואם הציבור מחליט מראש שהמינוי יהיה מוגבל לזמן או שלא יעבור בירושה – כך יהיה.
בפועל, בדמוקרטיה ייצוגית פוליטיקאים הם נציגי הציבור, וממילא הם שמחזיקים בסמכות למנות רבנים. למיטב הבנתי, ההחלטה להפקיד את העניין במדינת ישראל בידי הפוליטיקה הארצית ולא המקומית נעשתה מחשש שגורמים אנטי-דתיים ברשות המקומית ימנעו מינוי רב למקום, או ימנו רב שאינו יירא שמיים. אולם בכל מקרה אין מדובר על שלילת התפקיד של המערכת הפוליטית אלא על דיון בשאלה מיהו הגורם הפוליטי שהנושא יופקד בידיו.
בלמים ואיזונים
עד כה ראינו שהציבור הוא שממנה את הרבנים והדיינים. לכך יש להוסיף תפקיד רגיש נוסף שיש לציבור ולנבחריו, והוא ביקורת על הרבנות. באופן מדויק יותר יש לומר שמערכת היחסים בין הציבור ונבחריו ובין הרבנים היא מערכת של בלמים ואיזונים, כאשר כל צד אמור לפעול כדי לבקר את משנהו ולמנוע חריגות וכישלונות.
לא נאריך בתפקיד המובן מאליו של הרבנים בביקורת על הציבור ונבחריו, נסתפק באזכור פסיקת הרמב"ם שעל פי שורת הדין מלך נידון בפני בית הדין (רמב"ם מלכים ב, ה). ונוסיף לכך את דברי אביי (כתובות קה, ב) שתלמיד חכם שבני עירו אוהבים אותו, הרי זה מפני שלא הוכיח אותם על שמירת מצוות.
אולם מה שמפתיע הוא שגם לציבור ולנבחריו יש תפקיד בביקורת על הרבנים, והדבר כבר מופיע בתנ"ך. עלי הכהן לא הדיח את בניו מהכהונה למרות שידע על מעשיהם (שמואל א', פרק ב). שמואל הנביא מינה את בניו לשופטים, ולמרות שלא נהגו כראוי היה צורך בכך שהעם יבוא אליו בדרישה למנות מלך במקומם (שמואל א' ח, א-ה). יהושפט מינה דיינים והזהיר אותם שלא לקחת שוחד (דברי הימים ב', פרק יט), ונחמיה המנהיג הפוליטי נאלץ לסלק את חפציו של אלישיב הכהן הגדול שעשה לו לשכה בתוך בית המקדש, ולסלק את בניו של אלישיב שנשאו נשים נוכריות.
מקורות אלה (וכך גם המעשה המובא בשו"ת חתם סופר לעיל) מלמדים שהמנהיגים הרוחניים הגדולים ביותר של עם ישראל התקשו לבער את הרע מקרבם כאשר היה מדובר בבני משפחותיהם. וממילא, היה צורך שמישהו מחוץ למערכת התורנית יעשה זאת, דהיינו המנהיג הפוליטי.
להבנתי, הדבר מטיל אחריות כבדה על נבחרי הציבור יראי השמיים לבקר את המערכת התורנית כאשר יש צורך. ושוב יודגש, אין הכוונה לביקורת על אופן פסיקת ההלכה, שבוודאי אין לה מקום. אלא ביקורת במקרים שבהם המערכת התורנית לוקה בחוסר יושר או באי הקפדה על ההלכה בעצמה.
דוגמה לכך היא סמכות שר הדתות להדיח רב שסרח. להבנתי, חובתו של שר הדתות למלא את תפקידו בעניין זה, והימנעות מכך איננה ברוח התורה אלא להפך, פוגעת ברבנות ומאפשרת שחיתות.
סוגיה חשובה הנגזרת מהאמור לעיל היא התופעה החמורה מאוד שבעשרות רשויות מקומיות לא מכהנים רבנים במשך שנים רבות (ראו דו"ח מבקר המדינה בעניין זה). להבנתי, מצב זה איננו תוצאה של מעורבות הפוליטיקה ברבנות אלא להפך, היעדר מעורבות מספקת של הפוליטיקה בעניין. בפועל, רק מפלגות חרדיות, אשר המונהגות דווקא בידי רבנים, עוסקות בעניין ואלה משום מה מעדיפות את חוסר המעש, שמביא להזנחה ולשיתוק של הרבנות. ממילא הפתרון הוא מעורבות רבה יותר של הציבור הציוני-דתי ואף המסורתי שידרוש מנבחריו לפעול לשינוי מהיר בעניין.
לסיכום, מדינת ההלכה שאנו מתפללים לכינונה כוללת יחסי גומלין מורכבים בין רבנים ופוליטיקאים. יחסי גומלין אלה כוללים מצד אחד שמערכת המשפט תהיה על פי התורה, ומצד שני סמכות של הציבור למנות רבנים מוסמכים כהבנתו וכן סמכות לבקר את הרבנות במקרה של כשלים. לפיכך, הפתרון איננו בהפרדה בין הרבנות והפוליטיקה אלא בהגברת העניין של הציבור בעולם הרבנות ובהסדרה של היחסים בין הפוליטיקה והרבנות ברוח התורה.
מתוך העיתון בשבע
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
האם מותר לפנות למקובלים?
מה מברכים על פיצה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אנחנו קודש למענך
הכוח המיוחד של שבת שובה
סוד ההתחדשות של יצחק
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
