בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • עיון והקשבה בפרקי דוד
לחץ להקדשת שיעור זה

המלך - בשליחות מי?

התביעה למלך היא חיובית ונצרכת כחלק מהתיישבות עם ישראל בארצו. עם ישראל עובר תהליך הבשלה טבעי בבדרך לבחירת מלך על ידי העם, מלך שינהל את המדינה בהתאם לרצון ד' וד' ישרה את שכינתו עליו. התחלנו לעסוק בפרשת המלכת שאול, מדוע שמואל אינו מרוצה מבקשת העם למלך?

undefined

הרב שמעון קליין

א' חשון תש"פ
3 דק' קריאה 59 דק' צפיה
ב"ה

פרשת המלך - בין חזון לבין מעשה
פרשת המלך בספר דברים בקשת המלך בספר שמוא ל
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ
וְאָמַרְתָּ
אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ
כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ


אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא..." (דברים י"ז, יד - טו).



ההקשר : תהליך היסטורי - כניסה אל הארץ, ירושה וישיבה, בעקבותיו בשילות, תודעה חדשה. בניגוד למציאות ב'תקופת הילדות' של העם שבה הקב"ה מינה את המנהיגים והם שימשו כשלוחיו במידה רבה, מבקש העם למנות את מנהיגיו, להיות מקור לסמכות ולאחריות.
וְאָמַרְתָּ : העם הוא ישות המתוארת בלשון יחיד. 'העם רוצה מלך'.


אָשִׂימָה : העם מבקש להיות הגורם הממנה, לשמש כמקור הסמכות. הדיבור - בינו לבין עצמו, ביטוי למשאלת לב פנימית.
עָלַי : המלך מורם מעם, סמכות המוצבת מעליו.
קיומה של סמכות חזקה תאפשר לעם להגשים את רצונותיו באמצעות המלך.






מֶלֶךְ : אין ציון מגביל "לשפטנו". המלך מנהיג את מכלול החיים.
כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי : לימוד מן הגויים הסמוכים אלי, ביטוי לקיומו של קשר בין העם לבין שכיניו.
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ : העם ממנה מלך. בעקבות הבשלות לעמדת האחריות, האחריות הופכת למצווה.

אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ : ה' מאשר את מינוי העם ומשרה שכינתו על המלך.


מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא : כללי הבחירה הניתנים לעם מעידים על המעורבות ועל הסמכות הפיזית המצויה בידיהם.
מהות : פרשת המלך מתארת תהליך היסטורי, שבמהלכו ביום מן הימים מתחוללת מהפכה בתפישת העם את המושג מנהיגות. לא עוד מנהיגים שמקור סמכותם הוא המינוי האלוקי, כי אם מנהיגים שלוחי העם, המגלמים את רצונותיו העמוקים. לא מרידה בקב"ה היא זו, כי אם בגרות, הפנמה, אחריות, ושותפות עם אל בהנהגה.


וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ
עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ
כְּכָל הַגּוֹיִם :

וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ ... (פרק ח', ד-כב).]]]
וַה' גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר: כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל (פרק ט', טו-טז)... וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְֹאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ (פרק י', כד).
ההקשר : התהליך ההיסטורי המתואר בדברים עומד בבסיס העיתוי לבקשה - לאחר הכניסה אל הארץ, הירושה והישיבה, מימי השופטים ועד שלהי ימי שמואל. הכתוב לא מתייחס להקשר באופן ישיר.

וַיֹּאמְרוּ : תיאור קונקרטי בלשון רבים. תיאור בלשון יחיד 'העם רוצה' עדיין לא אפשרי, מכיוון שהעם עדיין לא בשל לכך. המניע הוא אילוץ - שמואל זקן ובניו לא הלכו בדרכיו. עַתָּה : עכשיו. זהו מענה לכאן ולעכשיו. פרקטיקה ופחות חזון.
שִׂימָה : העם עדיין לא בשל למנות מלך והוא מבקש משמואל למנות.


לָּנוּ : בקשתם אינה למלך מורם מעם וגם לא למלך חזק. צמצום סמכויותיו מתבקש במקום שבו הסמכות אינה נתונה בידי העם (אלא בידי הנביא אליו הם פונים).






מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ : כמודל ספר שופטים. ללא מערכת שלטונית (שרים ועבדים), ללא אחריות כוללת.
כְּכָל הַגּוֹיִם : הלימוד מן הגויים הוא מופשט, מושגי. אין לגיטימיות לקשר מוחשי עם הגויים אשר סביבותם.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ : שמואל מצטווה למנות את המלך. למעשה, שמואל מחכה למוצא פי ה'.
וַה' גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר: כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל : ה' הוא הממנה, ושמואל מוציא לפועל את המינוי.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְֹאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: העם אינו מעורב, וחלקו הוא בתרועה 'יחי המלך'.

מהות : בקשת המלך משמואל מגלמת התבגרות חלקית של העם. העם מבין שמנהיגות של נביא ואיש רוח אינה מספקת, מצד שני הוא עדיין לא בשל לתפוש את עצמו כמקור הסמכות (דוגמא: בפרק ז' הוא מבקש משמואל להתפלל אל ה', ועדיין אינו מתפלל בעצמו). צעד גדול בדרך למימוש פרשת המלך - בתקופת דוד.






את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il