ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיים שילה בן אביגיל
וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן, וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה (בראשית לו כה). בָּא לִרְמֹז, דְּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי כָּתַבְנוּ אוֹתָם, וְנוֹסָף עֲלֵיהֶם שֶׁהוּא מְעַנֵּג עַצְמוֹ בַּדְּבָרִים הָרָעִים, וְהֵם תַּאֲוָה לוֹ וְשַׁעֲשׁוּעַ תַּחַת שֶׁהָיָה לוֹ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה. זֹאת וְעוֹד, עִקַּר יְשִׁיבָתוֹ כִּי אִם כַּת לֵצִים וְדוֹבְרֵי נְבָלָה כְּמוֹתוֹ, וְזֶהוּ וְאָהֳלִיבָמָה, קְרֵי בֵּהּ 'אָהֳלֵי בָּמָה' שֶׁהִיא עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהַיְנוּ יְשִׁיבָתוֹ כִּי אִם בְּאָהֳלֵי בָּמָה, הֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשָׂיו, וְ'לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת' כְּבָר כָּתַבְנוּ שֶׁהוּא כּוֹפֵר בָּעִקָּר, לְפִיכָךְ יִקָּרְאוּ 'אָהֳלֵי בָּמָה' שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה:
(פיתוחי חותם פרשת וישלח)
הנזקים שגורמים התאוות לאדם
וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְוָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם (בראשית לו כג). הִנֵּה כָּתַבְנוּ שֶׁשּׁוֹבָל אוֹתִיּוֹת 'לְבוּשׁ', וְכָתַבְנוּ גַּם כֵּן שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּתְאַוֶּה הָאָדָם לְהִתְעַסֵּק בְּתַאֲווֹת יֵצֶר הָרָע וְלִטְּלָם בְּיָדוֹ, מִמֵּילָא עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. וְהַחֲמוּרָה שֶׁיּוֹצֵאת מִזֶּה הִיא זוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בְּתַאֲווֹת הַיֵּצֶר, לֹא דַּי שֶׁמִּתְבַּטֵּל מֵהַמִּצְוֹת, אֶלָּא גַּם כֵּן עוֹבֵר עֲבֵרוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל, דְּהַיְנוּ, הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת הַנַּעֲשׂוֹת עַל יְדֵי הַ'לְּבוּשׁ', עַלְוָן אוֹתִיּוֹת 'עַוְלָן', שֶׁיִּהְיֶה עוֹשֶׂה עָוֶל בְּמַשָּׂאוֹ וּבְמַתָּנוֹ. וּמָנַחַת לְשׁוֹן נַחַת רוּחַ, וְהַכַּוָּנָה הִיא דְּדֶרֶךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁחוֹטְאִים אֵיזֶה חֵטְא מִיָּד מִתְחָרְטִים וּמִתְנַחֲמִים וְדוֹאֲגִים עַל מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם, וְהַמִּתְלַבְּשִׁים בַּזֻּהֲמָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא עוֹשִׂים רַע וּמִתְאַוִּים לְהוֹסִיף לַעֲשׂוֹת רַע, וְאַדְּרַבָּה, יֵשׁ לָהֶם נַחַת רוּחַ בָּזֶה. וְזֶהוּ וּמָנַחַת, לְשׁוֹן נַחַת רוּחַ, יֵשׁ לָהֶם נַחַת רוּחַ בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וְאֵלֶּה מַעֲשֵׂיהֶם, וְעֵיבָל אוֹתִיּוֹת ['עוֹלְבִי'], עוֹלְבִים אֲחֵרִים בְּחֶרְפָּה וְגִדּוּפִים, שְׁפוֹ מִלְּשׁוֹן גַּאֲוָה, כְּמוֹ 'הַר נִשְׁפֶּה' (ישעיה יג ב), וְאוֹנָם מִלְּשׁוֹן אוֹנָאָה, שֶׁעוֹשִׂים אוֹנָאָה לִבְנֵי אָדָם בְּמָמוֹן:
(פיתוחי חותם פרשת וישלח)
עבירה גוררת עבירה
וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו (בראשית לו כד). הִנֵּה כָּתַבְנוּ, דְּצִבְעוֹן רוֹמֵז אַחַר שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּתַאֲווֹת יֵצֶר הָרָע עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וְנִצְטַבַּע וְנִטְמַע גַּם גּוּפוֹ. וְהַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִזֶּה הוּא שֶׁנֶּחְשָׁב חַס וְשָׁלוֹם כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, וְעוֹסֵק תָּמִיד כִּי אִם בִּדְבָרִים בְּטֵלִים וּבְלָשׁוֹן הָרָע וּבְדִבְרֵי נְבָלָה. וְאֵין עָוֹן חָמוּר יוֹתֵר מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו:) שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרָע כַּעֲבוֹדָה זָרָה וְכִשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב ד) 'לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת'. וְכוֹפֵר בָּעִקָּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק ה) 'שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ' (ערכין שם). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר בְנֵי צִבְעוֹן, דְּהַיְנוּ הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים אַחַר שֶׁנִּצְטַבַּע, הֵם וְאַיָּה, קְרֵי בֵּהּ 'אַיֵּה' בְּנִקּוּד צֵירֵי, דְּהַיְנוּ מְבַקְּשִׁים אַיֵּה הֵם דְּבָרִים רָעִים וְלָשׁוֹן הָרָע כְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם וְלַהֲגוֹת בָּהֶם נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, וְזֶהוּ וַעֲנָה, מִלְּשׁוֹן עֲנִיָּה וַאֲמִירָה, תָּמִיד מוּכָן כִּי אִם לַעֲנוֹת סָרָה:
אינו מתבונן שחייו מאת ה' ואינו מבחין בין טוב לרע
וּמִי שֶׁתָּמִיד מֻרְגָּל כִּי אִם לְדַבֵּר רַע בִּשְׂפָתָיו, אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בְּרָעָה, כִּי חָשְׁכוּ עֵינָיו וְנִטַּמְטֵם לִבּוֹ, וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן עַל מַה זֶּה בָּא לְזֶה הָעוֹלָם וְלָמָּה נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָמִים. בְּוַדַּאי חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם כִּי אֵין הַיָּמִים מֵאֵת ה', דְּאִלּוּ הָיָה חוֹשֵׁב דְּהַיָּמִים מֵאֵת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם קלט טז) 'יָמִים יֻצָּרוּ', הָיָה שׁוֹמֵר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפְגֹּם בָּהֶם, אֲבָל זֶה חוֹשֵׁב כְּאִלּוּ מְצָאָם וּמַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה בָּהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הוּא עֲנָה, הָרָשָׁע שֶׁתָּמִיד עוֹנֶה סָרָה, מִי גָּרַם לוֹ זֶה, חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר, קְרֵי בֵּהּ 'הַיָּמִים', דְּהַיְנוּ, חָשַׁב זֶה בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁהַיָּמִים שֶׁהוּא חַי מְצָאָם בַּמִּדְבָּר בְּלִי שׁוֹמֵר, בְּלִי אָדוֹן עֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, לְפִיכָךְ עוֹשֶׂה בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ. וּמִי גָּרַם לוֹ זֶה, הַפְּעֻלּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהָיְתָה עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה עַד שֶׁנִּצְטַבַּע וְנַעֲשָׂה כַּחֲמוֹרִים מַמָּשׁ שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם הַבְחָנָה כְּלָל בֵּין טוֹב לְרַע, וְזֶהוּ בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו, וְאֶת קְרֵי בֵּהּ 'עִם', וּדְהַיְנוּ 'בִּרְעוֹתוֹ עִם הַחֲמוֹרִים', שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ עִם הַחֲמוֹרִים, כְּמוֹתָם מַמָּשׁ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל צִבְעוֹן אָבִיו, הִיא הַתּוֹלָדָה שֶׁל הַצְּבִיעָה שֶׁנִּטְמְעָה בַּזֻּהֲמָא, הִיא שֶׁגָּרְמָה לוֹ שֶׁמְּדַבֵּר תָּמִיד סָרָה:
(פיתוחי חותם פרשת וישלח)
עצותיו הרעות של היצר הרע
אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה. וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן וְגוֹ' (בראשית לו כ-כא). אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אֵלֶּה הַפְּסוּקִים בְּדֶרֶךְ רֶמֶז עַל יֵצֶר הָרָע וּמוֹעֲצוֹתָיו הָרָעִים, שֶׁבַּתְּחִלָּה בָּא לָאָדָם לְפַתּוֹתוֹ כִּי אִם בְּדָבָר קַל, וְחוֹזֵר וּמְפַתֵּהוּ בְּחָמוּר מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיַּטְמִיעֵהוּ שֶׁלֹּא יוּכַל לָצֵאת. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ד מ"ב) שֶׁעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ עֲבֵרָה קַלָּה גּוֹרֶרֶת חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּתְחִלַּת פִּתּוּיוֹ עִם חַוָּה בְּעֵץ הַדַּעַת, כְּשֶׁאָמְרָה לוֹ צִוָּה לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם עַל הַנְּגִיעָה, מִיָּד דְּחָפָהּ עָלָיו וְאָמַר לָהּ, הֲרֵי נָגַעַתְּ בּוֹ וְלֹא בָּאָה לָךְ מִיתָה, אִם כֵּן גַּם הָאֲכִילָה אֱכֹל וְלֹא תָּמוּת, עַד שֶׁגָּרְמָה מִיתָה לָהּ וּלְכָל הָעוֹלָם (ב"ר יט ג). וְכָךְ הוּא עוֹשֶׂה תָּמִיד עִם בְּנֵי אָדָם, בַּתְּחִלָּה מֵסִית אָדָם בְּדָבָר קַל וּמוֹשְׁכוֹ לְחָמוּר מִמֶּנּוּ עַד שֶׁמַּטְמִיעוֹ:
לכן צריך להתרחק מכל תאוות העולם
וְדֶרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ יֵשׁ מַלְבּוּשׁ אֶחָד שֶׁהַלּוֹבְשׁוֹ גּוֹרֵם לוֹ לִהְיוֹת רוֹדֵף אַחַר מַעֲשִׂים רָעִים וְלִהְיוֹת רַמַּאי וּדְרָכָיו מְקֻלְקָלִים בְּכָל עִנְיָן, וְהַלְּבוּשׁ הַהוּא תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד לַלֵּב, וּמִתְאַוִּים בְּנֵי אָדָם אַף לְפָחוֹת לִטְּלוֹ בְּיָדָם לִרְאוֹתוֹ. וְהִנֵּה אִישׁ הַזָּהִיר וְהַיָּרֵא, שׁוֹמֵר עַצְמוֹ וְנִזְהָר שֶׁלֹּא לִגַּע בּוֹ כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְלָבְשׁוֹ וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ מַעֲשִׂים הָרָעִים, אֲבָל אִישׁ פֶּתִי וְשׁוֹגֶה כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ הַמַּלְבּוּשׁ וְחוֹמְדוֹ, וּבָא אִישׁ פֶּתִי כְּמוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ אִם רָצִיתָ לִטֹּל כְּלִי זֶה בְּיָדְךָ וְלִרְאוֹתוֹ מַה בְּכָךְ, כִּי אֵין הֶזֵּק כִּי אִם בִּלְבִישָׁתוֹ, אֲבָל בִּנְטִילָתוֹ אֵין הֶזֵּק, וּכְשֶׁשּׁוֹמֵעַ לוֹ וְנוֹטְלוֹ מְפַתֵּהוּ עַד שֶׁלּוֹבְשׁוֹ, עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע בּוֹ וְלֹא יוּכַל לַהֲסִירוֹ. כֵּן דֶּרֶךְ הַיֵּצֶר הָרָע עִם בְּנֵי אָדָם, בַּתְּחִלָּה מְפַתֶּה אוֹתָם לַעֲסֹק בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, וּכְשֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶם תַּאֲוַת הָעוֹלָם מְפַתֶּה אוֹתָם עוֹד לְהִתְבַּטֵּל מִמִּצְוֹת וּמֵהַתְּפִלָּה כְּדֵי לְהַשִּׂיג תַּאֲוָתָם בְּהַבְלֵי עוֹלָם, וּמִזֶּה גּוֹרֵם לָהֶם עוֹד לַעֲשׂוֹת עָוֶל בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּלְרַמּוֹת בְּנֵי אָדָם וּלְהוֹנוֹתָם, וְעוֹד גּוֹרֵם לָהֶם לַעֲשׂוֹת כָּל תַּאֲוָתָם אֲפִלּוּ בְּדָבָר הָאָסוּר, וּמִמֵּילָא נִשְׁתַּקְּעוּ בְּיַד יֵצֶר הָרָע וְנַעֲשֶׂה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם הוּא וְכָל כֹּחוֹתָיו, עַד שֶׁהֵם בְּעַצְמָם עוֹשִׂים מַעֲשֵׂי שָׂטָן, וּמוֹשְׁכִים אֲחֵרִים וּמְפַתִּים אוֹתָם לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם:
השומעים לעצת יצר הרע נקראים בניו
וְזֶהוּ רֶמֶז הַפְּסוּקִים. אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר, הֵם בְּנֵי אָדָם הָרוֹדְפִים אַחַר עֲצַת יֵצֶר הָרָע וְנִקְרָאִים בָּנָיו, וְשֵׂעִיר הוּא יֵצֶר הָרָע, לְפִי שֶׁעֵשָׂו נִקְרָא 'אִישׁ שָׂעִר' (לעיל כז יא), וְהוּא מִצַּד יֵצֶר הָרָע. אִי נַמִי, שֵׂעִיר מִלְּשׁוֹן 'לַשְּׂעִירִם' (ויקרא יז ז) שֶׁהֵם הַשֵּׁדִים, לְפִי שֶׁיֵּצֶר הָרָע מַבְהִיל בְּנֵי אָדָם כְּמוֹ הַשֵּׁדִים שֶׁמַּבְהִילִים בְּנֵי אָדָם. וּבָא לִרְמֹז כָּאן אֵלֶּה סִבּוֹת בְּנֵי אָדָם עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי יֵצֶר הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע הוּא הַמֵּבִיא חֲרוֹן אַף לָעוֹלָם, וְזֶהוּ הַחֹרִי, מִלְּשׁוֹן חֳרִי אַף. וְאֵלֶּה בְּנֵי יֵצֶר הָרָע נִקְרָאִים יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁמִּתְעַסְּקִים וְטוֹרְחִים כִּי אִם לִישִׁיבַת זֶה הָעוֹלָם לְהַשִּׂיג תַּאֲוָתָם בָּהּ, לְפִיכָךְ נִקְרָאִים יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
בתחילה נהנים מהעולם הזה ובסוף מענים בני אדם
וּבָא לְפָרֵשׁ בְּמַה נַעֲשׂוּ אֵלֶּה בְּנֵי אָדָם בָּנָיו שֶׁל יֵצֶר הָרָע. רִאשׁוֹן הוּא לוֹטָן, אוֹתִיּוֹת 'נוֹטֵל', זֶה הַתְחָלַת בְּנֵי אָדָם בְּפִתּוּי יֵצֶר הָרָע, בַּתְּחִלָּה נוֹטְלִים הַבְלֵי הָעוֹלָם וּמִתְעַסְּקִים בָּהֶם. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעַסְּקִים בָּהֶם, אַחֲרֵי זֶה עוֹשִׂים אוֹתָם מַלְבּוּשׁ וְלוֹבְשִׁים אוֹתָם, וְזֶהוּ וְשׁוֹבָל, אוֹתִיּוֹת 'וּלְבוּשׁ', מִתְלַבֵּשׁ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם. אַחַר כָּךְ עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה אַחֶרֶת חֲמוּרָה, וְלֹא דַּי לוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מַלְבּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה יֵצֶר הָרָע, אֶלָּא גַּם הַגּוּף מִצְטַבֵּעַ בְּמַעֲשֵׂה יֵצֶר הָרָע, וְזֶהוּ וְצִבְעוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּצְבָּע גַּם גּוּפוֹ. וְלֹא דַּי לוֹ, אֶלָּא אַחַר זֶה מוֹצִיא פְּעֻלּוֹתָיו הָרָעִים לַחוּץ וּמַרְאֶה אוֹתָם בְּפֹעַל, וְזֶהוּ וַעֲנָה, דְּהַיְנוּ דְּבָרִים הַמְעַנִּים בְּנֵי אָדָם וּמַעֲשִׂים הַמְעַנִּים בְּנֵי אָדָם, בְּלָשׁוֹן הָרָע וְרַמָּאוּת וְאָוֶן וְעָוֶל וְאוֹנָאָה:
יצר הרע ותאוותיו מולכים בו ושולטים עליו
[וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.] אַחַר זֶה מְעַנֵּג עַצְמוֹ בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם, וְזֶהוּ וְדִשׁוֹן. וְזֶה גָּרַם לוֹ עַד שֶׁדּוֹחֵק עַצְמוֹ לִמְצֹא תַּאֲוָתוֹ, וְזֶהוּ וְאֵצֶר, וּבָזֶה מַשִּׂיג כָּל הַתַּאֲווֹת, וְזֶהוּ וְדִישָׁן. וְכָל אֵלֶּה כֹּחוֹת יֵצֶר הָרָע, וְנַעֲשִׂים כֻּלָּם מְלָכִים עָלָיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי, כְּלוֹמַר, אֵלֶּה מְלָכִים שֶׁיָּצְאוּ מִיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא הַחֹרִי, חֲרוֹן אַף, בְּנֵי שֵׂעִיר, הוּא יֵצֶר הָרָע. בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, הוּא מְקוֹם הַתֹּקֶף שֶׁל יֵצֶר הָרָע, וְכָל אָדָם שֶׁשּׁוֹלֵט בּוֹ יֵצֶר הָרָע בַּכֹּחוֹת הַנִּזְכָּרִים, הָאָדָם וְהַמָּקוֹם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ נִקְרָא אֶרֶץ אֱדוֹם, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע. וְזֶה רָמְזָה הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ כְּלָל תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ רָמְזָה בִּפְרָט כָּל מַה שֶּׁיּוֹצֵא מִכָּל כֹּחַ וְכֹחַ הַנִּזְכָּרִים, וְזֶה יָצָא רִאשׁוֹנָה:
(פיתוחי חותם פרשת וישלח)
(נלקט ונערך ע"י ישיבת "אביר-יעקב", מכון "אור-לישרים" נהריה)
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
