ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים רביבים

בירורים בעניין כשרות המארח

הבהרת הנאמר בגיליון שעבר: במנהגים נחרצים וברורים, שנוהגים בקרב קהילות שלמות, יש להחמיר גם כשמתארחים אצל אדם שאינו נוהג בהם * שלושה מנהגים נחרצים ישנם: הקפדה על בשר בהמה חלק, אי-אכילת קטניות בפסח לאשכנזים ואכילת ירקות עלים מגידולים מיוחדים או השרייתם במים עם סבון * מנהגים אחרים, שהם בגדר הידור וחומרה, אינם מערערים את הכלל ההלכתי – כשמתארחים אצל יהודי כשר שנוהג לפי ההלכה, יש לסמוך על כשרותו * גם בעניין חלב נוכרי ואבקת חלב נוכרי, ההכשר הרגיל של הרבנות הוא לפי שורת ההלכה
65
לחץ להקדשת שיעור זה
סיכום דין המתארח אצל חברו תיקון מהשבוע שעבר
היו ששאלו שאלות שנבעו מכותרת משנה מוטעית, לפיה המנהגים הנחרצים שעליהם האורח צריך לשמור הם "מנהגים ידועים המזוהים עם עדות מסוימות, כגון קטניות ובשר חלק". אולם כותרת זו מטעה, מפני שלא מפני מנהג העדה כתבתי שיש מקום להחמיר, אלא מפני שמדובר במנהגים נחרצים שנהוגים על ידי קהילות שלמות.
אבל כאשר מחמירים שלא לאכול מוצרים נוספים שיש להם כשרות רגילה, שלפי כללי ההלכה המקובלים על כל העדות והפוסקים הם כשרים, נוהגים בניגוד להלכה ופוגעים בכבוד התורה וההלכה, בכך שמתייחסים למוצרים כשרים כאינם כשרים.

מה מייחד את שלושת המנהגים
היו ששאלו: הרי בנוסף לשלושת המנהגים יש עוד מנהגי חומרה כמו אבקת חלב נוכרי, מדוע אין ראוי שהאורח יחמיר גם בהם?
תשובה: כתבתי שלושה מנהגים מפני שילוב של שני שיקולים: מידת נחרצותם של המנהגים, ומשקלם ההלכתי. אומנם מנהג קטניות בפסח הוא יחסית בעל משקל נמוך מבחינה הלכתית, אולם מצד תוקף המנהג הוא נחרץ מאוד, שכן במשך יותר משש מאות שנה נהגו כל האשכנזים להקפיד עליו הקפדה יתרה. מאידך, בשר חלק מצד משקלו ההלכתי הוא החמור ביותר בהלכות כשרות, ולכן אף שאינו נחרץ כל כך במנהגי העדות, נכון שהמקפידים עליו תמיד – יקפידו גם כשהם מתארחים. לגבי ירקות עלים התלבטתי, שכן מצד משקלו ההלכתי מדובר בחומרה שנועדה לפטור ספק דרבנן, שכן מהתורה השרצים בטלים בשישים. ואף על פי כן, מכיוון שמדובר בחומרה חשובה שרבים נוהגים להקפיד עליה תמיד, צירפתי אותה.

הבורות שבהחמרה לא לאכול כשר
אבל שאר מנהגי ההידור והחומרה, הן מצד משקלם ההלכתי והן מצד נחרצות מנהגם, אינם יכולים לערער על ההלכה שהכשר הוא כשר, ואינם יכולים לערער את העיקרון שיהודי שמתארח אצל יהודי כשר צריך לכבדו ולסמוך עליו בענייני כשרות.
אומנם היו שטענו – איך אפשר לסמוך על כשרות הרבנות "שיצאו עליה עוררים", ולדעת פוסקים רבים "אין לסמוך עליה", או על כשרות של גוף פרטי מחו"ל שהרבנות מאשרת למרות שבחוץ לארץ "רבים נמנעים מלסמוך עליה". אולם יש לחזור ולשאול: מה הטענות המדויקות כנגד הכשרות הרגילה? האם אלו טענות שבעטיין לפי כללי ההלכה צריכים שלא להכשיר מאכלים אלו?
לשם כך פניתי כבר פעמיים לקוראים, שיספרו לי על הבעיות הידועות להם. אחזור ואפנה בשלישית: האם מי שהוא מכיר טענה מבוססת על עובדות, שבעטיה צריך לקבוע שההכשר הרגיל אינו כשר?
בינתיים, כפי הנראה, טענות המחמירים כנגד מוצרים שיוצרו במפעלים עם כשרות רגילה נובעות מבורות, שאינם יודעים את ההלכה, ולכן סוברים שבכשרות הרגילה מקילים מעבר לשורת ההלכה. ולא כן, הכשרות הרגילה היא לפי שורת ההלכה.
אומנם ברור שיש מעלה לאדם שהוא מהדר וחושש לשיטות המחמירים, אבל אסור שהמהדרים יבטלו את הכשרות הרגילה ויערערו על כללי ההלכה, שבאופן זה שכרם יוצא בהפסדם.

דוגמה: הטענה על חלב גויים
קוראים רבים כתבו לי שאין לסמוך על כשרות רגילה, הואיל והיא נוהגת לסמוך על דעות יחידים, כדוגמת דעת הרב פיינשטיין בנוגע לחלב גויים, למרות שרוב הפוסקים מחמירים, ולכן שלא בשעת הדחק אין להקל בזה.
זו אכן דוגמה מובהקת לבורות. נסכם את הסוגיה:
אסרו חכמים לישראל לאכול חלב שחלבו גוי, שמא עירב בחלב הטהור חלב טמא (עבודה זרה לה, ב). אומנם כאשר ישראל שומר שהגוי לא יערב בחלב הטהור חלב טמא - החלב כשר. ואין הכוונה שישראל שומר שמירה מוחלטת, אלא שהוא מפקח באופן כזה שהגוי חושש לערב חלב טמא בחלב הטהור (עבודה זרה לט, ב; שו"ע יורה דעה קטו, א).

הדין כשאין חשש לעירוב חלב טמא
האם צריך פיקוח כשאין חשש שיערבו חלב טמא? דעות רבות נאמרו בזה, וככלל ניתן לחלקן לשלוש שיטות:
שיטה ראשונה מתחלקת לכמה דעות. המקילים סוברים שגוי שאין לו בהמה טמאה בעדרו, החלב שהוא חולב כשר (י"א במרדכי; תשב"ץ ג, קמג). ויש אומרים שרק אם אין בכל העיר בהמה טמאה או שחלב טמא יקר יותר, החלב שהגוי חולב כשר (פר"ח קטו, ו; חזו"א יו"ד מא, ד). ויש אומרים שזה בתנאי שהחלב הטמא יקר פי כמה (פרי תואר קטו, א). וכן נהגו ברוב קהילות צפון אפריקה (אוצר המכתבים ג, אלף שצ"ב).
שיטה שנייה: האיסור נוהג גם כשהחשש רחוק מאוד, וכן נהגו בארץ ישראל ובטורקיה (חיד"א ברכ"י קטו, א). וכן כתב חכמת אדם (סז, א): "דכל מה שגזרו חכמים אם יש במציאות אפילו רחוקה, מכל מקום אסור". וכך כתבו בית מאיר, אבני נזר (יו"ד קא), ערוך השולחן (קטו, טז), ועוד (וספק אם רדב"ז ד, עה, בשיטה הראשונה או השנייה).
שיטה שלישית: לדעת חתם סופר (יו"ד קז), איסור זה נגזר במניין על כל חלב שחלבו גוי, ולכן אפילו אם אין שום חשש שיהיה בו חלב טמא, חלב שחלבו גוי אסור. וכן דעת מלמד להועיל (לו, ד). וכן פסקו בימינו חלקת יעקב (יו"ד לד), מנחת יצחק (ט, כה) והרב מרדכי אליהו זצ"ל.
לסיכום, לדעת רוב ניכר של הפוסקים, רק כאשר יש חשש ממשי, אפילו רחוק, שהגוי יערב חלב טמא בחלב הטהור, החלב שהוא חולב בלא פיקוח אסור. וממילא על פי כללי ההלכה, הלכה כדעת המתירים, הן מפני שהם הרוב, והן מפני שהמחלוקת היא בדברי חכמים, שהלכה כמקל.

דיון בדעת המחמירים
כתב הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד א, מז-מט) שגם לפי השיטה המחמירה, במדינות מתוקנות על פי חוק – חלב הפרות שהגויים חולבים כשר, שכן הפיקוח הממשלתי מועיל כמו פיקוח של ישראל. וכמו שכאשר הגוי חושש מישראל שיתפוס אותו אם ירמה – החלב שלו כשר, כך חברה שחוששת שאם יתפסו אותה ברמאות תקבל קנס והמוניטין שלה ייפגע – החלב שלה כשר. וכן נוהגים במערכת הכשרות OU הנפוצה בארצות הברית.
מנגד, יש מחמירים וסוברים שהפיקוח הממשלתי אינו מועיל כמו פיקוח ישראל, משני טעמים עיקריים: א) אולי הוא אינו מהודק דיו, ב) צריך דווקא פיקוח ישראל (חלקת יעקב יו"ד לד; משנה הלכות ד, קג).

דיון בדעת המחמירים באבקת חלב
לגבי אבקת חלב של גויים, רבים יותר סוברים שגם לשיטת המחמירים אין איסור, הואיל וכל יסוד שיטת המחמירים הוא שמדובר בגזירת חכמים שחלה גם כאשר אין חשש שהגוי יערב חלב טמא, אולם הגזירה חלה רק על חלב ולא על אבקת חלב. וכך דעת הרב צבי פסח פרנק (הר צבי יו"ד קג), זקן אהרן (ח"ב יו"ד מד), דבר יהושע (ח"ג יו"ד יז-יט), בית אבי (ח"א יו"ד עב), ישכיל עבדי (ח"ה יו"ד ט) וציץ אליעזר (טז, כה). מנגד החמירו הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי ח"א יו"ד ד) ובנין אב (ה, מז), ולכך נטה בשבט הלוי (ה, נט).

סיכום
לאור מה שלמדנו, מכיוון שכיום אין שום חשש, אפילו אחד לאלף, שיהיה בחלב פרה של חברות גדולות תערובת של חלב טמא – לדעת רוב הפוסקים החלב מותר, וממילא גם אבקת החלב שמכינים ממנו מותרת. ועל פי כללי ההלכה, אין צריך לחוש לדעת המחמירים. ראשית, מפני שדעת רובם המכריע של הפוסקים להקל. שנית, אף בדעת המחמירים יש סוברים שכיום בחברות מפוקחות, וקל וחומר באבקת חלב, יש להתיר. שלישית, גם אילו המחלוקת הייתה שקולה, מכיוון שמדובר בדין דרבנן, הלכה כדעת המקלים (פניני הלכה כשרות ל, ד-ו).

הכשר הרבנות
כיצד נוהגים כיום בהכשר הרבנות הרגיל? לגבי חלב נוכרי, מכיוון שקל מאוד להחמיר בארץ ישראל, נוהגים להדר כדעת המחמירים שבשיטת המחמירים, ואין מעניקים כשרות לחלב נוכרים, גם כשאין שום חשש שעירבו בו חלב טמא. אולם לגבי אבקת חלב נוכרים, שיש קושי מסוים בהחמרה בה, הואיל והיא משולבת במוצרים רבים שמגיעים מחוץ לארץ – מעניקים כשרות רגילה, כפי שיטות כל המקלים, וכפי שיטת המקלים בהסברת שיטת המחמירים.
הנה לנו דוגמה למה שכתבתי, שההכשר הרגיל של הרבנות הוא לפי שורת ההלכה, ואף מעבר לכך כאשר אין קושי להחמיר.
לתגובות: ravmel@gmail.com

מתוך העיתון בשבע
עוד בנושא רביבים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il