ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הדף היומי
בגמרא מוזכר שאנשים שהלכו במדבר צריכים להודות, האם אנשים שהולכים בדרך שאינה מדברית צריכים גם הם להודות? המאירי מביא שיש מי שאומר שבגמרא מדובר דווקא בהולכי מדבריות שתעו בדרכם, או יורדי הים שאירעה להם סכנה מיוחדת, וניצלו ממנה, אך אם לא נכנסו לסכנה מיוחדת - אינם צריכים לברך, הוא כותב שכך גם מוכח מהפסוקים המובאים בגמרא שמתואר בהם את הסכנות שעברו יורדי הים. המאירי כותב שלדעתו כל הולכי דרכים נכללים בסכנה, וכמו שכתבו בירושלמי ש"כל הדרכים בחזקת סכנה" ולכן גם אם לא אירעה סכנה מיוחדת הם צריכים לברך הגומל, הואיל "והדבר מצוי להסתכן", הוא כותב שיש חולקים וסוברים שאין חובה לברך הגומל אחרי דרך מדברית שלא אירעה בה סכנה מיוחדת. הוא מוסיף שבכל מקרה מותר לברך הגומל, גם אם אין זו חובה. תוספות הרא"ש (ד"ה ארבעה צריכים וברא"ש בפסקיו ט, ג) חולק על דברי המאירי ולדעתו מה שכתוב בירושלמי שכל הדרכים בחזקת סכנה זה נכון רק לגבי תפילת הדרך, אבל ברכת הגומל היא במקום קרבן תודה, ולכן אין לברך אלא אם כן נכנסים למקום סכנה ממש, וכתב שמהערוך משמע שגם בלי סכנה מברכים הגומל. המשנה ברורה (ביאור הלכה ריט ד"ה יורדי הים) כתב שמסתבר שאם אדם הלך במדבר גם אם לא אירעה לו כל סכנה בפועל, צריך לברך ברכת הגומל, ואע"פ שבפסוק נכתב שהאנשים היו בסכנה, הפסוק מתאר מצב שיכול לקרות, ולא אירוע שבהכרח התרחש.
רב האי גאון נשאל (אוצר הגאונים ברכות) מדוע סדר החייבים בהודאה בגמרא אינו לפי סדרם בפסוק, וענה שבפסוק חייבי ההודאה מסודרים לפי השכיחות והדבר הכי שכיח זה הולכי דרכים, ואילו בגמרא המקרים מסודרים לפי רמת הסכנה, ויורדי הים הם הכי קרובים לסכנה. הרב שילה רפאל (תחומין י' עמ' 110) הוכיח מדבריו שהולכי דרכים אינם אנשים שנכנסים לסכנה מיוחדת, אלא על עצם ההליכה מחויבים לברך הגומל, אחרת לא היה הדבר שכיח יותר ממציאויות אחרות. ניתן לדחות את ראייתו שכוונת רב היא שכיון שהולכי דרכים כל כך שכיחים, הרי שבפועל יש גם יותר מקרים של סכנה בהם ביחס למקרים שאינם שכיחים כל כך.
הטור (או"ח ריט) כתב שמשמע מהרמב"ם (ברכות, י, ח) שלא רק אדם שהלך במדבר חייב לברך, אלא שעל כל דרך שאדם יוצא מהישוב וחוזר מברך הגומל, וכלל לא הזכיר שצריך שייכנס למקום סכנה. ומסביר הבית יוסף שלמד זאת מזה שהרמב"ם שינה מלשון הגמרא וכתב "הולכי דרכים" ולא "הולכי מדבריות", ומשמע שגם בלי שנכנסו לסכנה מיוחדת. ר' אלעזר סגל (יד המלך ברכות י, ח) כותב שמזה שכתב הרמב"ם: "והולכי דרכים כשיגיעו לישוב", משמע שהברכה היא לא על עצם הדרך, אחרת לא היה צריך להוסיף שיגיעו לישוב, אלא הברכה היא רק במקרה שיש סכנה בפועל, (לדבריו הרמב"ם סובר כדברי המאירי).
הרא"ש (שם) כתב ש"נהגו באשכנז ובצרפת שאין מברכין ברכת הגומל כשהולכים מעיר לעיר דסבירא להו שלא הצריכו להודות אלא הולכי מדבריות דשכיחי ביה חיות ולסטים", ואילו הבית יוסף כתב בשם האבודרהם (ברכת הראייה והשבח) שנהגו לברך על כל דרך שאדם הולך מביתו לעיר אחרת, אם הדרך ארוכה מפרסה. (וכך נראה שעולה מהבנת הטור ברמב"ם), וכך כתב בשו"ע (ריט, ז) שהוא מנהג ספרד. ערוך השלחן הוסיף ש"בזמנינו לא שייך כלל ברכת הגומל אפילו בנסיעות רחוקות, אם לא דרך הים ומדבריות, אבל ביבשה ובישוב לא שייך ברכת הגומל בזמנינו, ומימינו לא שמענו מי שיברך ברכת הגומל בבא מן הדרך המורגלת, ורק תפלת הדרך יש חיוב לאומרה בכל מקום", כלומר, לדעת ערוך השולחן אין לומר ברכת הגומל בכלל בדרכים רגילות, כל מה שדובר בגמרא בירושלמי ובראשונים זה רק על זמנים שבה הדרך היתה בחזקת סכנה, ומרוחקת מאנשים ומהישוב, מה שאין כן בזמננו. גם לדעת האבודרהם יש מקום לומר שתחת שלטון ישראל אין צורך לברך הגומל, וכפי שכתב בספר הפרדס (שער הראייה, הודאות) שתמה על המנהג שנהגו לברך הגומל גם אחרי שחוזרים מדרך קצרה וכתב: "רבינו יעקב חסיד ז"ל שאל בחלום אם טוב המנהג שנהגו לברך הגומל אפילו לא הלכו בדרך כי אם פרסה. והשיבו... טוב לכם לברך בכל עת, לפי שאתם עומדים תחת משא מלך ושרים, והקב"ה מציל אתכם מידם ושומר אתכם, וחייבים אתם להודות לו ולברכו". מדבריו משמע שהסיבה שמברכים הגומל בדרך קרובה היא משום שהיהודים נמצאים בסכנה מתמדת בגלות, ולכן לא ברור שהדבר נכון גם בארץ ישראל, ואולי גם בחו"ל בימינו הדבר פחות שייך. הרב שילה רפאל (שם עמ' 113) כתב בזמן האינתיפאדה, שאפילו בכבישים שיש שכיחות מסוימת של סכנה בכך שזורקים בקבוקי תבערה או אבנים מדי פעם, אין צריכים לברך הגומל, אם לא שאדם ניצל מסכנה ממשית. בכל מקרה לדברי המאירי שהובא לעיל מותר לברך גם כשאין חובה.
סיכום: נחלקו הדעות לגבי ברכת הגומל, אם יש לברך אותה בכל מקרה שבה אדם הולך, או רק במקרה שאדם נכנס לסכנה בדרכו באופן מעשי בתוך הדרך, בפועל באשכנז נהגו לברך ברכת הגומל אך ורק בדרך מדברית שיש בה סכנה, ובספרד נהגו לברך גם לאחר דרך קצרה, ונסמכו על הבנת הטור ברמב"ם, יתכן שגם מנהג ספרד לא שייך בימינו בארץ ישראל.
הדף היומי (14)
הרב עקיבא כהנא
7 - האם כל הזמן מלווים אותנו מלאכים?
8 - ברכת הגומל לאחר נסיעה ברכב
9 - מה מברכים על "שלוה" או על חיטה קלויה?
טען עוד
אנחנו קודש למענך
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד גמרא?
אוי ויי!
מה אכפת לך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
