ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הכוונה בתפילה
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
מצד שני - וכאן מגיע הכאב - עם יד על הלב, אנו מודעים לכך שרוב תפילותינו הן ללא כוונה. כאשר אדם מוצא עצמו מתפלל יום אחרי יום ללא כוונה, הוא מפתח סוג של אדישות ביחס אל התפילה; אנו לא באמת מאמינים שהתפילה משפיעה במציאות.
ישבתי לפני מספר שנים בגן משחקים, ולידי התיישבו זוג הורים דתיים עם בתם בת החמש, כמדומני. הילדה שאלה אותם: "האם ניסע לסבתא מחר?", וההורים ענו: "בעזרת ה'". הילדה, באינסטינקט של ילדות שכבר שמעו מהוריהן את צמד המילים הזה, התריסה בטרוניה: "לא! לא בעזרת ה'! באמת ניסע?". גם היא קלטה שכאשר המבוגרים אומרים "בעזרת ה'", הם מתכוונים שכנראה זה כבר לא יקרה.
כשהמילים יוצאות
הרב קוק, בספרו 'אורות התפילה' (בעריכת הרב משה צבי נריה זצ"ל), מבאר כי הסיבה המרכזית לחוסר ריכוז בתפילה היא הערפול בנוגע לשאלה כיצד היא פועלת. ההבנה הפשטנית ביחס לתפילה גורסת שזוהי דרך מתוחכמת לשכנע את אלוקים שייענה לגחמותינו. תפילה מעין זו נמאסת בשלב מסוים, לא רק מצד הסתירה הלוגית ביחס לאל הזקוק להתחנפות, אלא מפני הקטנוניות והאינטרסנטיות שעומדות ביסודה.
המילה תפילה, מסביר הרב, היא מהשורש פל"ל, שמשמעותו פה ממלל - הוצאת מילים בפה. כאשר מוציאים מילים בפה (ומכוונים בהן), מתרחש תהליך מופלא. לכל אחד ואחת מאיתנו ישנם רצונות, מחשבות, תקוות וחלומות; אולם כל אלה מצויים עמוק עמוק בליבנו. כאשר אנו מבטאים בהגייה ברורה את שאיפותינו הפנימיות - אנו מזדהים עימן באופן חד ובהיר יותר. הרצון להירפא, לדוגמה, הוא רצון עמום, אולם כאשר אנו אומרים את המילים "רפאנו ה' ונירפא" - החלום שהעולם יהיה טוב יותר מבחינה רפואית הופך למשמעותי. הוא כעת חלק מחיינו, אנו מעוניינים יותר ברפואה בעולם. במילים אחרות, התפילה איננה משנה את הבורא, אלא משנה אותנו.
יתרה מזאת, התפילה לא רק מחזקת ומעצימה את הרצון שלנו, אלא מעדנת אותו. לפני התפילה רצינו להיות בריאים כי פשוט כאב לנו, אולם לאחר שאמרנו בכוונה את המילים "רפאנו ה' ונירפא... כי תהילתנו אתה" - הרמנו את עצמנו למצב שבו אנו מעוניינים להבריא כדי שתהילת ה' תופיע בעולם.
אנו לא תמימים. ברור שבשלב ראשון לא באמת מעניינת אותנו תהילת ה'. אבל, על משקל מאמרו של ספר החינוך "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", ניתן אף לומר: "אחרי הדיבורים נמשכים הלבבות" - אם במשך שנים אנו מבטאים, ולו גם באופן מלאכותי ומאולץ בשלב ראשון, שאיפות וחלומות לדברים אציליים, אזי הם הופכים אט אט להיות חלק מחיינו.
האדם שלפני התפילה והאדם שלאחר התפילה איננו אותו אדם. ומכיוון שהוא השתנה - המציאות יכולה להשתנות. לפני התפילה לא היה 'כלי' להכלת הטוב האלוקי. בתפילה פתחנו את עצמנו - ואת המציאות כולה, הקשורה אלינו בקשר אורגני - לשפע ברכתו של הבורא.
חשוב מאוד לא להתבלבל: אנו לא מתפללים אל עצמנו. התפילה אינה סוג של אוטוסוגסטיה (שכנוע עצמי) או מדיטציה. אנו פונים לבורא, לגודל האלוקי שמעלינו, לאבינו שבשמיים; אולם הפנייה אליו איננה כדי לשנות אותו, אלא כדי לפתוח את עצמנו אליו.
להתפלל כדי להשתנות
התפילה היא מסע שינוי אדיר שעובר על המתפלל, ומתוך כך - מסע אדיר של שינוי המציאות. כל תפילה היא הבזק של רצון טוב, וכל רצון טוב קשור לרצונות טובים אחרים - של אנשים סביבנו, של הצמחים, בעלי החיים ואפילו של הדומם - וכל אלה הולכים ומתעלים בתגובת שרשרת, ומתחברים יותר ויותר לטוב האינסופי - אלוקים.
לתפיסת התפילה כשינוי אישיותי ישנן נגזרות רבות, שנתעכב רק על שתיים מהן: הראשונה, הבנת המילים. המחשבה המוטעית שתפילה היא ניסיון התחנפות ושכנוע של אלוקים, יכולה גם לרפות מוטיבציה מלכוון במילות התפילה. לכאורה, אם המטרה היא שהבורא 'ירגיש טוב', הרי אין חשיבות גדולה להבנה - ומתוך כך גם לכוונה - של המילים שאנו ממללים. אלוקים קיבל את 'מנת השבחים' שלו, אמרנו את מילות הקסם, וכעת התפילה אמורה לפעול, לא כך?
התשובה היא לא. מטרת התפילה היא לפתוח אותנו לשפע האלוהי. פתיחות זו יכולה להתממש רק באמצעות שינוי אותו אנו עוברים. מכיוון שכך, הבנת המילים היא קריטית ליכולתנו לכוון בהן – ומתוך כך להשתנות מהן. לא ניתן להכחיש כי גם לתפילה ללא הבנה יש ערך מסוים, ולו מצד שאדם הקדיש מזמנו להתפלל, היינו הביע נכונות לשינוי כלשהו. אולם אין להשוות זאת לתפילה בעלת תוכן ומשמעות.
בזמן התפילה עצמה יש להתרכז רגשית (ולכן קבעו חכמים ש'עיון תפילה אסור'), אולם לפני התפילה ראוי להעמיק בפירוש המזמורים, עולם שלם בפני עצמו. בזמן התפילה עצמה נסתפק בהבנת פשט הכתוב. ישנם סידורים שבהם מודפסים בשולי הדף ביאורי מילים, וכדאי להשתמש בהם.
נגזרת שנייה היא ההבנה כי התפילות אינן נענות באופן מיידי. זוהי אולי הנגזרת החשובה ביותר, ולכן גם המטרידה ביותר. למרות שבעולם הדתי נוטים מאוד להדגיש סיפורי מופתים שבהם התפילה פתרה בעיות כאן ועכשיו, עמוק בלב אנו יודעים שאין זה תמיד כך. ליתר דיוק, אם נהיה כנים, נבחין שתשעים אחוז מתפילותינו אינן נענות באופן מיידי - החל מהתפילה לאלוקים ש'אמא תביא לי עוד אחות קטנה', המשך בתחינה שמגפת הקורונה תיעלם מחיינו תכף ומיד, וכלה בעצרת זעקה לשובם בשלום של שלשה נערים שנחטפו מביתם, שהסתיימה בפחי נפש.
מטרת התפילה אינה רק למלא את בקשותינו, אלא בעיקר לרומם את רצוננו. למען האמת, החיסרון או הכאב שאנו חווים הוא הזרז שגורם לנו להתפלל, ומבטא את ההכרח שלא להתקבע במצב הקיים, אלא לשאוף למצב שלם יותר. מכאן אף מובן שהתפילה איננה חייבת להיענות בעולם הזה דווקא עכשיו. בוודאי שבסופו של דבר בקשותינו יענו בחשבון הנצח, אולם כבר כעת, ברגע שהתרוממנו בתפילה - התפילה כבר השיגה את שלה והוגדרה כהצלחה.
במשך דורות יהודים התפלל על שיבה לארץ ישראל - "ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים", אך הם לא שבו לציון. האם תפילתם הייתה לשווא? חלילה. כל תפילה כזו בנתה עוד 'שיבת ציון' קטנה בליבם של המתפללים, ועל גבי כל התפילות הללו - צאצאיהם אכן שבו לציון לאחר אלפיים שנה.
בעת שבה מיליוני אנשים בעולם מתפללים שמגפת הקורונה תסתלק - מיליוני לבבות פועמים ברצון שעולמנו יהיה טוב יותר, ובכך פעלה התפילה פעולה אדירה שתיחקק לנצח. והקורונה? היא תסתלק בסופו של דבר, בעת שיעלה הרצון מאת הבורא.
המצוקה בדבר תפילות שאינן נענות באופן מיידי גרמה במשך השנים לשלל תשובות שאדם דתי עונה לעצמו, החל בשכנוע ש"לא התפללנו מספיק חזק", וכלה בתשובה הדרמטית ש"אלוקים לא עובד אצלנו", או בגרסה מעודנת יותר - "לאבא מותר גם להגיד לא". יש אמת מסוימת בתשובות הללו, אולם הן עלולות להותיר את האדם בתחושה שאלוקים הוא אל עריץ וגחמתי. ניתן איכשהו לעכל אבא שלעיתים אומר לא, אולם אבא שכמעט תמיד אומר לא - הוא כבר בחזקת הורה מתעלל.
ההבנה של הרב קוק משאירה טעם אחר בפה: כל תפילה נענית, "אין תפילה ששבה ריקם" כדברי חז"ל. כל תפילה משנה זווית מסוימת בנפשנו, ומתוך כך מכה גלים במציאות. המענה המרכזי של התפילה - השינוי הרצוני והאישיותי - נענה כאן ועכשיו (גם אם איננו חשים זאת ברגשותינו). את התוצאה הפיזית, לעומת זאת, נחזה לעיתים רק בחשבון הנצח. אולם כבר כעת אנחנו בתפילה נעשינו טובים יותר, העולם נהיה טוב יותר; וזה העיקר. אבא תמיד אומר כן. התפללו וראו.
מתוך העיתון בשבע
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













