ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- וזאת הברכה
כיוצא בדבר, מספרים על הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, שלא זכה לפרי בטן, אולם היה אומר לתלמידי הישיבה: "הרי יודעים אתם שאין לי ילדים, ואתם ילדי". פעם אחת, כשהיה בבית החולים, עברה מוכרת ממתקים אחת שלא הכירה אותו, ושאלה אותו אם יש לו בנים ונכדים, והוא ענה: 'הו ודאי'. איפה הם גרים? "בקריית משה, ובעוד הרבה מקומות"...
נקודה זו, שבה גדול מישראל רואה את תלמידיו ואת מפעליו הרוחניים, כילדיו, יכולה להאיר באור מיוחד את פטירת משה רבינו וחתימת התורה, ולחדד לנו נקודה בעבודת ה' של שמחת תורה.
בסוף פרשת האזינו (לב, מט –נ), מצטווה משה על פטירתו: "עלה אל... הר נבו...וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה. ומות בהר... והאסף אל עמיך כאשר מת אהרון אחיך... ויאסף אל עמיו".
רש"י במקום מדקדק בלשון הציווי, ומבאר: "כאשר מת אהרן אחיך - באותה מיתה שראית וחמדת אותה, שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו לאלעזר וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו. אמר לו משה אהרן אחי עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. פשוט רגליך, ופשט. עצום עיניך, ועצם. קמוץ פיך, וקמץ והלך לו. אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו".
ולכאורה, דברי רש"י הם תמוהים. רש"י מציין שמשה זכה לאותה מיתה שלה זכה אהרון, והוא אף מציין את מעלותיה העצומות של מיתת אהרון. אהרון זכה לשני דברים, האחד – שראה את בנו יורש את וממשיך אותו ככהן גדול, דבר שמתבטא בכך שכחלק מתהליך פטירת אהרון, אלעזר לובש את בגדיו. השני – אהרון זכה למיתת נשיקה.
ועל כך קשה מאוד, אמנם משה זוכה כאהרון למיתת נשיקה, אולם הוא לא זוכה לראות את בנו יורש אותו כמנהיג העם. יתר על כן, לכאורה הכתוב מדגיש בעיקר את המעלה והזכות שאהרון זכה ליורש, שהרי כתוב כאן "כאשר מת אהרון... ויאסף אל עמיו", והביטוי להאסף אל העם, משמעותו שאמנם האדם באופן אישי נפטר, אך יש לו המשכיות בעם ישראל, ולכן הוא רק נאסף אל עמיו. ולכאורה משה לא זכה לכך?
ובאמת, התמיהה גדלה פעם נוספת, שהרי מצאנו שרש"י (במדבר כז, טז) מביא מהמדרש שמשה רצה שבניו יירשו את גדולתו, אך ה' ביכר את יהושע.
ואמנם, אפשר להידחק ולתרץ, שכיוון שיהושע היה תלמידו של משה, ותלמידו של אדם חשוב כבנו, הרי שמשה ראה ביהושע את בנו היורש את כבודו, וכפי שמצאנו ברש"י (לא, כט) ש"תלמידו של אדם חשוב עליו כגופו, כל זמן שיהושע חי היה נראה למשה שהוא חי", אך דומה שתירוץ זה לא מספיק, כפי שראינו לעיל שמשה רצה בתחילה שבנו יירשנו.
ונראה שהתירוץ גנוז בעיון בסיפור פטירת משה בסוף וזאת הברכה. התורה מספרת שמשה אכן קיים את הציווי שהצטווה עליו בסוף פרשת האזינו, עלה להר נבו כדי למות, ושם הראהו ה' "את כל הארץ, את הגלעד עד דן... עד הים האחרון...".
רש"י שם (לד) מבאר שבראיית הארץ, ראה משה גם את כל המאורעות שעתידים לקרות לישראל בארץ. "הראהו ארצם בשלוותה ובחורבנה... אל תקרי הים האחרון, אלא היום האחרון. הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין לארע לישראל עד שיחיו המתים".
בעצם, כאן הראה ה' למשה את בניו יורשים את כבודו. משה אינו נשמה פרטית או כללית, בעלת תפקיד כזה או אחר, שממשיכיו הם בניו. נשמת משה היא נשמת כלל ישראל, שהרי שקול משה כנגד 60 ריבוא. לפיכך, מי שיורשים אותו הם כל עם ישראל. ולכן, לפני שמשה נפטר, הרי כרועה נאמן, עליו לראות את אשר יארע לעם ישראל בכל הדורות. כולם, כל הדורות, הם בניו.
לכן, כדי שמשה יזכה למות כמיתת אהרון, עליו לראות את כל מאורעות ישראל, ובכך הוא נאסף אל עמיו.
וכבר אמרו גדולי ישראל, שבשעה שגדול מישראל נפטר, הרי מידותיו הטובות הם הפקר, וזו שעה גדולה שבה כל אחד יכול לבוא ולזכות בהם. משה הוא האיש שקיבל תורה בשביל כלל ישראל, לכן לימוד התורה הוא כביכול ללבוש את מורשתו של משה, "זכרו תורת משה עבדי".
ואף, שמחת תורה, הוא יום שבו משה פושט את בגדיו, וככל שאנו שמחים עם התורה יותר ויותר, הרי בכך אנו לובשים את בגדי משה, וזוכים בירושתו.
והשנה, עלינו להוסיף במיוחד בשמחת התורה, מי שלא יכול בריקודים – הרי בשמחה פנימית, וודאי יאמר ה' (ככתוב בזוהר הקדוש), כשיושבים ישראל ועוסקים בשמחת התורה, הקב"ה אומר לפמליה שלו – ראו בני חביבי, ששוכחים את הצער שלהם ועוסקים בשמחה שלי!
וה' יאמר למלאך המשחית הרף, ויגאלנו וישמחנו בשמחה שלימה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
