ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לא כאיש אחד - שאלות ותשובות ;">

דף הבית בית מדרש מבט על התקופה מאמרים אקטואליים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ו

לא כאיש אחד - שאלות ותשובות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה


להפוך את התשקורת לתקשורת
שאלה: מה התפקיד שלנו, נוער ואנשי ישיבות?
תשובה: נוער משמעותו עד גיל 50-60 (אני רוצה להכליל גם את עצמי בנוער, ולכן זהו המדד). הציבור יכול לפעול בכמה מסגרות. המסגרת האחת היא המסגרת התקשורתית. התקשורת הורידה מסך מעל המגורשים. עניין הגירוש נצטייר כְּתָּם, וצועדים לקראת הגירוש הבא. אנשים צריכים לעורר את התקשורת על-ידי כתיבה, על-ידי מכתבים, מאמרים ולא ב"בשבע", "הצופה" או "מקור ראשון". המאמרים האלה צריכים להגיע ל"הארץ", ל"ידיעות אחרונות", ל"מעריב" - אלה שלושת העיתונים שבהם צריכים להופיע המאמרים על הרשעות ועל הרמאות של ממשלת ישראל ומנהלת סלע, איך הם מציירים את הדברים, ומה בפועל נעשה בשטח. לא כל אחד יעיל להשתתף בראיונות, אבל אם אנשים יכתבו מכתבי מחאה לעיתונים, זה בהחלט יעיל, וכן באמצעות שיחות באמצעי תקשורת. יש היום הרבה תוכניות שבהן מאזינים מדברים. צריך להעלות את הנושא הזה שוב ושוב, לא להרפות מהתקשורת, שהדברים יישמעו והכתבים ייאלצו לחזור לעסוק בנושא הזה שכביכול כולו עבר, נגמר.

אפשר לפנות לקהילות בשאלות אילו דברים הקהילה צריכה, ולפעול על-פי צרכי הקהילה. לא ייתכן שיגישו לקהילה עזרה שהיא לא מעוניינת בה. הביאו אלף כיכרות לחם ובקבוקי שתייה, אבל זה לא מעניין אותנו. אנחנו לא עניים, לא דלפונים. כרגע מתארגנות קהילות בכמה מקומות - יש כמה קהילות שמתארגנות בניצן, יש קהילה ביד-בנימין, יש הקהילות ביבול וביתד ויש הקהילה בטנא עומרים. אפשר לפנות לקהילות האלה וכן לקהילות שעדיין לא הגיעו ליעדן, כגון באבן שמואל ובחפץ חיים, ולעזור להן. ייתכן שאפשר לאתר את הצרכים באמצעות המטה של גוש-קטיף.

הנהגה רוחנית מול פוליטיקאים
הרבה שנים נשמעות טענות, ובצדק, על המפלגות הדתיות, שרק ערב הבחירות הן נזכרות בכל מיני צרכים נוספים שיש למדינת ישראל. לציבור הדתי-לאומי יש באמתחתו עשרות פתרונות, כמעט לכל הבעיות של המדינה. החל מבעיות כלכליות, המשך באלימות, בשחיתות, בסמים כמובן, ומדינת ישראל מתעלמת מהם לחלוטין. ולא זו בלבד שמדינת ישראל לא מטפלת בדברים הללו, ראשי המדינה נגועים באותם נגעים, והרי לא נותנים לחתול לשמור על השמנת. לא יאומן, אבל גופים שאמורים לטפל בגמילה מסמים עסוקים בעצמם במסחר בסמים.

אז איך אפשר לטפל? תאונות דרכים זה בוודאי נושא שצריך לטפל בו, אבל לא לטפל בו באמצעים שעד היום מדינת ישראל טיפלה, אלא שתינתן עצה איך להתקדם. יש הרבה תחומים שדרושה בהם עצה נכונה של גוף רוחני-רבני, בשיתוף אנשי מעשה בפוליטיקה. השיטה היא חיבור בין הגוף הרוחני לגוף המעשי, והדרך הנכונה היא משה רבנו ויהושע בן-נון. "ויאמר משה ליהושע: בחר לנו אנשים וצא להלחם בעמלק". לא בחר "לך" אנשים, אלא בחר "לנו" אנשים, היוזמה באה מצד משה רבנו, ויהושע הוא המבצע, המממש, בוודאי בהתייעצות בינו לבין משה רבנו.

שאלה: מה לגבי איחוד עם הגוף החרדי?
תשובה: אני חושב שעם הגוש החרדי האיחוד יהיה עדין ודליל יותר, לא על אותו רקע של איחוד דתי-לאומי, והוא יבוא מתי שהוא. ובעניין החלטה לא לתקוף אלה את אלה, זאת החלטה אסטרטגית שאולי אפשר להשיג אותה.

בעניין הליכה משותפת, אני חושב שיש הרבה נקודות משותפות ללכת בהן עם החרדים, וצריך ללכת אתם. בסך הכל בצד המעשי יש הרבה שיתוף פעולה עם הגוף החרדי, ונכון לעגן את זה בהסכמה, אבל הסכמה הרבה יותר רחבה. ללכת כאיש אחד לבחירות, זה יזיק לכולם.

בת מלך, פנים אל פנים

שאלה: לגבי הפעילות עצמה, נושא הצניעות. בכנס לארץ-ישראל בנות דיברו בסערת רגשות ואמרו שעל ארץ-ישראל הן רוצות להיאבק בקדושה, אבל אף אחד לא מנחה אותן איך. השאלות של הבנות ירדו לפרטים: האם צנוע שבנות יעמדו בצומת ויחלקו סטיקרים? מה לגבי חסימת כבישים? מה לגבי "פנים אל פנים"?
תשובה: אני לא רואה מניעה שבנות מבוגרות, שמיניסטיות, בנות שירות לאומי, יעמדו ויחלקו סטיקרים. אין בזה שום מגע ישיר.

לגבי חסימת כבישים, ממילא זה לא רלוונטי כרגע. בנושא של "פנים אל פנים", השיקול הוא לפי החלטת הבת. אפשר לדפוק בדלת ולשבת, אולי להיות ערניות לתגובות של בעל הבית. זה מסוכן קצת, כי בנות יכולות לצאת שונות לגמרי ממה שנכנסו, חלילה, לכן חשוב לראות לאן הן נכנסות, לאיזו דירה ולאילו נסיבות, וחשוב שהן תהיינה מצוידות באמצעי הגנה. שיהיה להן טלפון פתוח כך שבלחיצה הן יוכלו להזעיק עזרה, ושיידעו איפה הן נמצאות. יש הרבה דברים שבנות מעבירות בצורה מאוד טובה. זה נכון שאנחנו מאוד משתדלים שלא תהיינה מדריכות בצה"ל, כי מדובר בקרבה לאורך זמן ארוך יותר. כאן מדובר על קרבה חד-פעמית, של 15-10 דקות.

בעניין צילומי טלוויזיה באירועים ציבוריים, שמעתי שבנות הרגישו פתאום שהן מפרסמות את עצמן למרות שכל חייהן חונכו ל"כל כבודה בת מלך פנימה". והתשובה היא שתלוי באילו נסיבות. יש נסיבות שזה לא בידן. כשהן נגררות וכתבי הטלוויזיה נהנים להתמקד בפוקוס על מה שקורה, בוודאי צריך להיזהר. אבל אני לא חושב שאפשר להתחמק מצילומים. אם רוצים פעילות - הצלם יעשה את שלו, מה אפשר לעשות? אנחנו לא אחראים על מה שעושים הצלמים, ואני לא חושב שיש בזה איזו שהיא בעיה של חוסר צניעות.

שאלה: כאשר מגיעים חיילים למאחזים, האם הבנות צריכות לקום או להישאר לשבת?
תשובה: אני חושב שנכון לעכשיו ממשלת ישראל הצליחה להרחיק את סוגיית ארץ-ישראל מלבבות ישראל באופן כזה שאין טעם להמשיך ולהכות במקום הזה, כי זה נראה לי לדפוק את הראש בקיר. הממשלה הזאת הצליחה ברוע מעשיה, ברוע לבה, לנתק את עם ישראל מארץ-ישראל. אנחנו מאמינים שיש אמונה פנימית, אבל צריך לעורר הרבה את האמונה הפנימית הזאת כדי שהדברים יגיעו ויוכלו להיראות בחוץ. סתם לעלות למאחזים? למדנו שלצה"ל אין בעיה לפנות יישובים פורחים עם מאות משפחות, עם בתים בנויים, ולכן לא תהיה להם בעיה לפנות מאחזים. האמבטיה חמה, אך עמלק צינן אותה לישראל. אני לא רוצה לומר שהממשלה הזאת היא עמלק, אבל ההשוואה היא השוואה.

שאלה: נשמעה טענה, שכאשר אנחנו עולים למאחזים אנחנו מרחיקים את הגבול, זאת אומרת המאבק עובר לגבעות ואז היישובים מקבלים הכרה.
תשובה: בעבר זה היה נכון, עד שנפל הפור והתברר שזה לא כך.

--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 02-9974425.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il