ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
- ספריה
- קומי אורי
- ח - המאבק על התודעה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
מהחוברת שנקראת "דרכנו לעת הזאת" יוצא מסר לראש הממשלה ולממשלה המתכנים בפועל חלילה עקירת עשרות אלפי יהודים מבתיהם בארץ-ישראל, ומסירת חלקי יהודה ושומרון לידי החמאס, והמסר הוא: אתה יכול להמשיך לתכנן ולבצע, אל תדאג, לא יהיה מאבק, הכול יהיה בשלום.
בכלל אין בחוברת זכר לתכניות הפשע של ראש הממשלה, כאילו אין הסכנה הזאת נוגעת לרבבות אחינו ביש"ע. האם הרבנים החשובים החתומים על החוברת הזאת אינם חיים "בעת הזאת"?
החוברת מדברת על הצורך לקרב את העם אל שורשי התרבות והזהות שלנו, אכן נכון בוודאי, אבל איך מותר לרבני קהילות, ובתוכם קהילות ביש"ע, להתעלם מהסכנה הקרובה חלילה הרובצת על יישוביהם ובתיהם, ואיך אפשר לשתוק כשממשלת ישראל מתכננת למסור חלקים מרכזיים ביהודה ושומרון לשלטון זר של טרוריסטים המתכננים לשלוח טילים לכל אורכה של ארץ-ישראל, כפי שעושים היום מחבל עזה? האם "שתקו רבנן" זוהי אחריות מנהיגותית רבנית לחיי עם ישראל וארץ-ישראל? הלא הצורך הדחוף ביותר הוא לעודד ולחזק את אחינו היקרים מתיישבי ארץ-ישראל להמשך האחיזה והדבקות באדמה ובכל בית ביישובי ארץ-ישראל, ולמנוע בכל עוז את הפשע של עקירת יהודים מביתם. הלא צריך להזהיר את ראש הממשלה שלא יעיז לבצע עקירה נוראה העלולה לקרוע קרע בעם, שקשה יהיה לתקנו.
בחוברת יש פרק הנקרא "הזכות על ארץ-ישראל", ואומנם יפה נאמר שם "ארץ-ישראל כולה שייכת לאומה הישראלית כולה בכל דורותיה שהיו ושיהיו... אין רשות מוסרית לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ ישראל..." על-פי החינוך שאנו קיבלנו מרבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, היינו מצפים שתהיה מסקנה מעשית לקביעה הזאת. ומה אנחנו מוצאים כמסקנה בחוברת "דרכנו לעת הזאת"? "ועל כן למרות שמדינת ישראל ומוסדותיה הפקירו למגינת לבנו את חבל ימית וחבל עזה, עקרו את מתיישביהם הנאמנים ומסרו את השלטון על חבלי ארץ אלו לגרועים שבאויבנו" - מעשים נוראים אלה לא מוגדרים כפשע חלילה - "אין אנו מתנתקים מן המדינה ומוסדותיה ולא מן הצבא". שומו שמים, איך ייתכן שאין כאן קריאה ליהודים נאמנים ומסורים מיישבי יהודה ושומרון לקום ולהתנגד בכל תוקף בכדי למנוע פשע נוסף של גירוש עשרות אלפי יהודים מיש"ע ומסירת אדמות ההר לאויב, אלא רק המשך התעלמות והשתקה מהסכנה החמורה לעמנו וארצנו?! מוכרחים לומר ברורות: יש בכך גם התעלמות והשתקה של דברי מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל. בקריאה הגדולה והחשובה "לא תגורו", שהיתה והינה מורת הדרך לכל תהליך ההתיישבות והמאבק על ארץ-ישראל, מובאים הדברים הבאים: "חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר - וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם ולכישלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ה' ישמרנו ולחרפתם ולדראונם". "אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל, ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו".
וכי אין בדברים האלה הפקרת אחים מתיישבים ונאמנים לגזירות הגירוש של ממשלה חסרת אחריות ואמונה ציונית? וכי לא מגיע לציבור יקר זה ברכות של עידוד וחיזוק מידי רבני ישראל? בחוברת מובאים הדברים הבאים: "מסירות נפש על ארץ-ישראל אינה נמדדת לפי כוחניות המאבק נגד המשטרה והצבא כי אם בהוויית החיים המופתית שהראו לנו בעצם מפעל חייהם המפואר (של תושבי גוש-קטיף) במשך 30 שנה". האם מסירות נפש שייכת וקיימת רק בעצם מפעל חיים מפואר ונעלה ואין מסירות נפש באחיזה תקיפה, באדמה ובבית, כדי למנוע את עקירתם והריסתם? הלא זוהי מסירות הנפש שרבינו הרב צבי יהודה זצ"ל חזר עליה שוב ושוב בקריאות המיוחדות ובשיחות שלו "דבר זה לא יקום ולא יהיה, ולא ינשלו אותנו מחלקים של ארצנו. מחויבים אנו כולנו במסירות נפש. וממשלה שעושה הסגר בארץ כמו שעשו תחום מושב ליהודים ברוסיה - לא תהיה כזאת בישראל" ("ארץ הצבי" לט, כג). ועל אחת כמה וכמה כשמדובר על גירוש יהודים מאדמתם ומסירתה לידי האויב, שאז בוודאי מחויבים אנו במסירות נפש זו על שלמות ארצנו. וכן כותב רבנו "שעל הארץ הזאת, לכל גבולותיה, אנו מחויבים במסירות נפש כשמגיע מצב של כפייה, אם תהיה מצד הגויים או אילו חלילה מצד יהודים בגלל שיבושי פוליטיקה ושיבושי דעות" (שם עמ' כה).
עם ישראל קום וחיה!
בקשר עם חובת מסירות נפש זו על ארץ-ישראל קרא רבנו את הקריאה זאת: "אם איזה שר שהוא התבטא ואמר שלא איכפת לו אם נצטרך להשיג אשרת מעבר למקומות שלנו מהגויים - כלפי זה אנו צריכים להודיע ולומר בפירוש: מה שלא איכפת לו אין זה חשוב, דברים בטלים ומבוטלים, לכלל ישראל זה איכפת, לריבונו של עולם זה איכפת, לכולנו, לכל מיליוני היהודים זה איכפת... אני קורא לעם ישראל קום וחיה!". "עם ישראל חי ומרגיש ועומד מעל ל"לא אכפתיות" הזו. נדע שעם ישראל חי וקיים, דוד מלך ישראל חי ומלכות ישראל חיה וקיימת. ובשם א-לוהינו נדגול ונרומם את דגל הצבא את דגל המלכות ואת דגל הקדושה ואת דגל התורה ודגל יראת שמים".
אנחנו גם אומרים היום, עם ישראל חי. אומנם חלק מאתנו במצב מוחלש ומבולבל על-ידי חולשות אמונה והפחדות של מנהיגים שמנותקים מחיי העם, מנותקים מחיי הארץ ומנותקים מחיי אמונה. התפקיד המרכזי של אנשי אמונה, ובראשם הרבנים, הוא ללמד כוחה של אמונה ומסירות נפש שתקרין אחריות ואהבה אל כל עמנו וארצנו. זוהי דרכנו לעת הזאת, בעמידה כחומה בצורה מול הסכנה של עקירת יישובים וגירוש יהודים מאדמתם חלילה. רק דוגמה זאת של אמונה של גדולי רבנינו תפתח את הלבבות לעיסוק בשורשי התרבות והזהות שלנו, ולחדור ולהשפיע על כל הלבבות באהבה ואמונה. כי הלא למדנו לדעת כי קירוב לבבות והשפעה חינוכית מוכרחים להיות משולבים בחיזוק ההתיישבות בארץ-ישראל. כה הם דברי רבנו: "להגביר את מאמצי החינוך הדתי המאמין במעשי ה' צור ישראל וגואלו, ומקבץ נדחיו ובוני ארצו, ודאי חשוב מאוד - ובשום אופן לא חשוב יותר מזה של ישוב ארצנו והתנחלות שממותיה... חלילה לחדול מהתנחלויות של ישובנו ארצנו ושממתה. עם שקידת ההתנחלויות צריך להרבות חינוך והסברה לחשיבותה החיונית".
"חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ"
דרכנו לעת הזאת מחייבת את רבנינו לצאת באזהרה ברורה לממשלתנו: אל תעיזו לחשוב על ביצוע פשע נוסף וחמור של גירוש יהודים מביתם והפקרת אדמתם - אדמתנו לאויב. דעו שזה לא ילך לכם, תדעו שזה לא ילך, עם ישראל חי, ובמסירות נפש יגן על חיי ארצו, ביתו ואדמתו. זכרו את השבועה שנשבע הקב"ה בעת משבר המרגלים "חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי... ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה". עם ישראל חי ראוי למנהיגות חיה ומאמינה ושואפת לראות את כבוד ה' בארץ. מנהיגות זו חייבת להבין שלא תוכל לפגוע בכבוד ה' ההולך ומתגלה בכל מרחבי ארצנו. רבנים יקרים השואפים להורות דרך לעת הזאת יקומו לעזרת עם ה' בגיבורים ויזהירו מיצירת קרע בעם שימנע מהם ראיית כבוד ה'.
מסר זה של אמונה חייב להיות משודר למתיישבי יש"ע ולכל העם כולו. גם אם ישנם חלקים בעמנו שקשה להם לקלוט מסר זה מרוב כאב, חולשה ופחדנות, הלא יבוא זמן, והוא קרוב, ויתעוררו מתרדמתם לראות את האמת. לכשיפקחו עיניים לראות נכוחה את מציאות חיינו, יחפשו גילויים חיים של אמונה, נחישות ורוממות רוח שיוכלו להידבק בהם וללכת בדרכם. בראש הגילויים האלה מוכרחים אתם רבני ישראל לעמוד בקומה לאומית זקופה ללא פחד ומגור. הקב"ה יחזק אתכם לתקן את "דרכנו לעת הזאת" ולהשמיע ברמה דברי עידוד וחיזוק להמשך עמידתנו כולנו מול הסכנה החמורה והמוחשית לעם ישראל ולארץ-ישראל, ויחוש כל הגוי כולו את אור ה' המאיר את דרכי גאולתנו ויכריז: אשרינו כולנו שזוכים לראות את קיום השבועה הא-לוהית "חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ".
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה זה בכלל אמונה?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
