ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לעת הזאת, עם ישראל חי ומרגיש ;">

דף הבית בית מדרש מבט על התקופה מאמרים אקטואליים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (52 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (52 ד')

י"ט סיוון התשס"ו

לעת הזאת, עם ישראל חי ומרגיש


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ציפורה בת דוד

מסירות נפש על ארץ-ישראל
מהחוברת שנקראת "דרכנו לעת הזאת" יוצא מסר לראש הממשלה ולממשלה המתכנים בפועל חלילה עקירת עשרות אלפי יהודים מבתיהם בארץ-ישראל, ומסירת חלקי יהודה ושומרון לידי החמאס, והמסר הוא: אתה יכול להמשיך לתכנן ולבצע, אל תדאג, לא יהיה מאבק, הכול יהיה בשלום.
בכלל אין בחוברת זכר לתכניות הפשע של ראש הממשלה, כאילו אין הסכנה הזאת נוגעת לרבבות אחינו ביש"ע. האם הרבנים החשובים החתומים על החוברת הזאת אינם חיים "בעת הזאת"?

החוברת מדברת על הצורך לקרב את העם אל שורשי התרבות והזהות שלנו, אכן נכון בוודאי, אבל איך מותר לרבני קהילות, ובתוכם קהילות ביש"ע, להתעלם מהסכנה הקרובה חלילה הרובצת על יישוביהם ובתיהם, ואיך אפשר לשתוק כשממשלת ישראל מתכננת למסור חלקים מרכזיים ביהודה ושומרון לשלטון זר של טרוריסטים המתכננים לשלוח טילים לכל אורכה של ארץ-ישראל, כפי שעושים היום מחבל עזה? האם "שתקו רבנן" זוהי אחריות מנהיגותית רבנית לחיי עם ישראל וארץ-ישראל? הלא הצורך הדחוף ביותר הוא לעודד ולחזק את אחינו היקרים מתיישבי ארץ-ישראל להמשך האחיזה והדבקות באדמה ובכל בית ביישובי ארץ-ישראל, ולמנוע בכל עוז את הפשע של עקירת יהודים מביתם. הלא צריך להזהיר את ראש הממשלה שלא יעיז לבצע עקירה נוראה העלולה לקרוע קרע בעם, שקשה יהיה לתקנו.

בחוברת יש פרק הנקרא "הזכות על ארץ-ישראל", ואומנם יפה נאמר שם "ארץ-ישראל כולה שייכת לאומה הישראלית כולה בכל דורותיה שהיו ושיהיו... אין רשות מוסרית לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ ישראל..." על-פי החינוך שאנו קיבלנו מרבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, היינו מצפים שתהיה מסקנה מעשית לקביעה הזאת. ומה אנחנו מוצאים כמסקנה בחוברת "דרכנו לעת הזאת"? "ועל כן למרות שמדינת ישראל ומוסדותיה הפקירו למגינת לבנו את חבל ימית וחבל עזה, עקרו את מתיישביהם הנאמנים ומסרו את השלטון על חבלי ארץ אלו לגרועים שבאויבנו" - מעשים נוראים אלה לא מוגדרים כפשע חלילה - "אין אנו מתנתקים מן המדינה ומוסדותיה ולא מן הצבא". שומו שמים, איך ייתכן שאין כאן קריאה ליהודים נאמנים ומסורים מיישבי יהודה ושומרון לקום ולהתנגד בכל תוקף בכדי למנוע פשע נוסף של גירוש עשרות אלפי יהודים מיש"ע ומסירת אדמות ההר לאויב, אלא רק המשך התעלמות והשתקה מהסכנה החמורה לעמנו וארצנו?! מוכרחים לומר ברורות: יש בכך גם התעלמות והשתקה של דברי מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל. בקריאה הגדולה והחשובה "לא תגורו", שהיתה והינה מורת הדרך לכל תהליך ההתיישבות והמאבק על ארץ-ישראל, מובאים הדברים הבאים: "חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר - וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם ולכישלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ה' ישמרנו ולחרפתם ולדראונם". "אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל, ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו".

וכי אין בדברים האלה הפקרת אחים מתיישבים ונאמנים לגזירות הגירוש של ממשלה חסרת אחריות ואמונה ציונית? וכי לא מגיע לציבור יקר זה ברכות של עידוד וחיזוק מידי רבני ישראל? בחוברת מובאים הדברים הבאים: "מסירות נפש על ארץ-ישראל אינה נמדדת לפי כוחניות המאבק נגד המשטרה והצבא כי אם בהוויית החיים המופתית שהראו לנו בעצם מפעל חייהם המפואר (של תושבי גוש-קטיף) במשך 30 שנה". האם מסירות נפש שייכת וקיימת רק בעצם מפעל חיים מפואר ונעלה ואין מסירות נפש באחיזה תקיפה, באדמה ובבית, כדי למנוע את עקירתם והריסתם? הלא זוהי מסירות הנפש שרבינו הרב צבי יהודה זצ"ל חזר עליה שוב ושוב בקריאות המיוחדות ובשיחות שלו "דבר זה לא יקום ולא יהיה, ולא ינשלו אותנו מחלקים של ארצנו. מחויבים אנו כולנו במסירות נפש. וממשלה שעושה הסגר בארץ כמו שעשו תחום מושב ליהודים ברוסיה - לא תהיה כזאת בישראל" ("ארץ הצבי" לט, כג). ועל אחת כמה וכמה כשמדובר על גירוש יהודים מאדמתם ומסירתה לידי האויב, שאז בוודאי מחויבים אנו במסירות נפש זו על שלמות ארצנו. וכן כותב רבנו "שעל הארץ הזאת, לכל גבולותיה, אנו מחויבים במסירות נפש כשמגיע מצב של כפייה, אם תהיה מצד הגויים או אילו חלילה מצד יהודים בגלל שיבושי פוליטיקה ושיבושי דעות" (שם עמ' כה).

עם ישראל קום וחיה!

בקשר עם חובת מסירות נפש זו על ארץ-ישראל קרא רבנו את הקריאה זאת: "אם איזה שר שהוא התבטא ואמר שלא איכפת לו אם נצטרך להשיג אשרת מעבר למקומות שלנו מהגויים - כלפי זה אנו צריכים להודיע ולומר בפירוש: מה שלא איכפת לו אין זה חשוב, דברים בטלים ומבוטלים, לכלל ישראל זה איכפת, לריבונו של עולם זה איכפת, לכולנו, לכל מיליוני היהודים זה איכפת... אני קורא לעם ישראל קום וחיה!". "עם ישראל חי ומרגיש ועומד מעל ל"לא אכפתיות" הזו. נדע שעם ישראל חי וקיים, דוד מלך ישראל חי ומלכות ישראל חיה וקיימת. ובשם א-לוהינו נדגול ונרומם את דגל הצבא את דגל המלכות ואת דגל הקדושה ואת דגל התורה ודגל יראת שמים".

אנחנו גם אומרים היום, עם ישראל חי. אומנם חלק מאתנו במצב מוחלש ומבולבל על-ידי חולשות אמונה והפחדות של מנהיגים שמנותקים מחיי העם, מנותקים מחיי הארץ ומנותקים מחיי אמונה. התפקיד המרכזי של אנשי אמונה, ובראשם הרבנים, הוא ללמד כוחה של אמונה ומסירות נפש שתקרין אחריות ואהבה אל כל עמנו וארצנו. זוהי דרכנו לעת הזאת, בעמידה כחומה בצורה מול הסכנה של עקירת יישובים וגירוש יהודים מאדמתם חלילה. רק דוגמה זאת של אמונה של גדולי רבנינו תפתח את הלבבות לעיסוק בשורשי התרבות והזהות שלנו, ולחדור ולהשפיע על כל הלבבות באהבה ואמונה. כי הלא למדנו לדעת כי קירוב לבבות והשפעה חינוכית מוכרחים להיות משולבים בחיזוק ההתיישבות בארץ-ישראל. כה הם דברי רבנו: "להגביר את מאמצי החינוך הדתי המאמין במעשי ה' צור ישראל וגואלו, ומקבץ נדחיו ובוני ארצו, ודאי חשוב מאוד - ובשום אופן לא חשוב יותר מזה של ישוב ארצנו והתנחלות שממותיה... חלילה לחדול מהתנחלויות של ישובנו ארצנו ושממתה. עם שקידת ההתנחלויות צריך להרבות חינוך והסברה לחשיבותה החיונית".

"חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ"
דרכנו לעת הזאת מחייבת את רבנינו לצאת באזהרה ברורה לממשלתנו: אל תעיזו לחשוב על ביצוע פשע נוסף וחמור של גירוש יהודים מביתם והפקרת אדמתם - אדמתנו לאויב. דעו שזה לא ילך לכם, תדעו שזה לא ילך, עם ישראל חי, ובמסירות נפש יגן על חיי ארצו, ביתו ואדמתו. זכרו את השבועה שנשבע הקב"ה בעת משבר המרגלים "חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי... ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה". עם ישראל חי ראוי למנהיגות חיה ומאמינה ושואפת לראות את כבוד ה' בארץ. מנהיגות זו חייבת להבין שלא תוכל לפגוע בכבוד ה' ההולך ומתגלה בכל מרחבי ארצנו. רבנים יקרים השואפים להורות דרך לעת הזאת יקומו לעזרת עם ה' בגיבורים ויזהירו מיצירת קרע בעם שימנע מהם ראיית כבוד ה'.

מסר זה של אמונה חייב להיות משודר למתיישבי יש"ע ולכל העם כולו. גם אם ישנם חלקים בעמנו שקשה להם לקלוט מסר זה מרוב כאב, חולשה ופחדנות, הלא יבוא זמן, והוא קרוב, ויתעוררו מתרדמתם לראות את האמת. לכשיפקחו עיניים לראות נכוחה את מציאות חיינו, יחפשו גילויים חיים של אמונה, נחישות ורוממות רוח שיוכלו להידבק בהם וללכת בדרכם. בראש הגילויים האלה מוכרחים אתם רבני ישראל לעמוד בקומה לאומית זקופה ללא פחד ומגור. הקב"ה יחזק אתכם לתקן את "דרכנו לעת הזאת" ולהשמיע ברמה דברי עידוד וחיזוק להמשך עמידתנו כולנו מול הסכנה החמורה והמוחשית לעם ישראל ולארץ-ישראל, ויחוש כל הגוי כולו את אור ה' המאיר את דרכי גאולתנו ויכריז: אשרינו כולנו שזוכים לראות את קיום השבועה הא-לוהית "חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ".

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il