בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בראשית
לחץ להקדשת שיעור זה
שיעור לפרשת בראשית

מבט אמוני על תיאוריית ההתפתחות על פי הראי"ה

בימינו אי אפשר לבאר אמונה פשוטה בלי לדעת רזי עולם משום שהחקירה המדעית הגיעה להשגות עמוקות ומופשטות שיצרו שינוי בשל כך בהגדרת המושג 'סתרי תורה' ובד בבד עם הגילויים המדעיים הולך 'מעשה בראשית' ונעשה מובן יותר ויותר ובשל כך, יוצא מכלל 'סתרי תורה' שבהם נכלל בעבר. תיאוריית ההתפתחות יצרה מהפכה רבה בעולם, יחידי הסגולה תמיד ידעו שהעולם נברא בהשתלשלות ובהדרגה, אולם ההמון הרחב לא הצליח להבנות מחדש את עולמו הרוחני בהתאם לכך ונוצר משבר אמוני נרחב. משום כך, נקראים גדולי האמונה להלביש מחדש את האמונה בלבושים חדשים וראוים למצב החדש שנוצר.

undefined

הרב שי הירש

תשרי תשפ"א
7 דק' קריאה
"כשהחקירה המדעית הולכת ומוצאת דיוקים מכוונים בתוך העלילות כולן של התוהו והבהו, כשכל התנועות, שהוות ושהתהוו בעולמים לפני יצירתם הגמורה, כ"כ מתאימות הן למטרת הבנין הגמור בשכלולו. הולכת בזה חכמת מעשה בראשית להיות יותר ויותר חכמה גלויה, שנדרשת ברבים, ושנותנת מחיה לרוחות רבים. ולפי ערך ההכשר הזה שהעולם מתכשר לצפונותיה של חכמת היצירה המעשית, הולכים לעומתו הרעיונות של חכמת היצירה הרוחנית,ומתגבלים עם החיים והמציאות. והאמתיות האלוהיות, שבחותם האמת העליונה, שהיא תמיד מעוזם של חכמי עולם האמתיים, ושהיא אורם של ישראל בכללות, החפץ תמיד שהאמת העליונה המוחלטת תהיה המנצחת בעולם, והפועלת על כל הליכות החיים כולם בגבורתה, הולכות הן ונעשות לדברים שהם שוים לכל נפש, עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינונים, כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם. ופתחי השערים של מעשה בראשית הם הם גורמים עצמיים לפתיחת שערי מעשה מרכבה, שהיא ההנהרה העליונה, המסגלת את החושים ואת הרצונות, את ההכרות ואת ההרגשות, להאחז בעומק הרעיוניות האיתנה, מקור חיים תמימים ונצחיים, עד שהחיים הולכים באומץ קדושתם לנצח כולו את המות, והטוב ממתיק כולו את כל הרע כליל. (אורות-הקודש,ח"א, חכמת-הקודש, הארת מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ו').

"מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות, לרגלי למודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה, בחוג המחשבות הרגילות. לא אצל יחידי הסגולה, בעלי הדעה וההגיון, שמעולם הסתכלו בסדרי השתלשלות דרגאים, אפילו בההויה הרוחנית המוסקרת בסקירה היותר נסתרה, שאין הדבר זר אצלם להבין במדת ההשואה גם כן באופן זה בדבר ההתפתחות החומרית של העולם המוחשי, שראוי הדבר שתהיה התגלותו מתאמת להשתלשלות הרוחנית של ההויה, שאינה מחסרת דרגה אחת בדילוג וריקניות.
אבל ההמון לא הסכין להבין את ההתפתחות ברעיון שלם ומקיף, ולא יכול לקשור על פיו את עולמו הרוחנה לא הכבדות שיש בהתאמה של פסוקי תורה או מאמרים מסורתיים אחרים לרעיון ההתפתחות מכבידה היא העמדת המחשבה ההמונית על מכונה, מלאכה זו נוחה היא מאד. הכל יודעים, שהמשל החידה והרמז שולטים בעניינים הללו, שהם כבשונו של עולם, בכל מקום, וגם אזן ההמון רגילה להיות נשמעת לגזרה קצרה, שמקרא זה או מאמר זה, הוא בכלל סתרי תורה, שהוא נעלה מפשטו, ודעתו מתיישבת, והיא מתאמת בזה אל סקירת בעל המחשבה, המשער את סוד השירה העליונה שיש בהרצאת חידות מני קדם 1 . אבל איך להתאים את כל הקשר הרוחני, של כל הרצאת מחשבותיו שנתאגדו יחד על פי הסדר של פתאומיות ודליגה . שהיא מצלת את המחשבה מלשוטט במה שהוא רחוק מחוגה, בהפגשן עתה עם החטיבה החדשה של ההתפתחות, ההולכת ומתפרסמת וכובשת מקום בלבבות, לזה צריכה הזרחת אורה מרובה, שתהיה הולכת וחודרת בכל השדרות, עד אשר תופיע בסדריה הנוחים גם בחוג היותר פשוט והמוני.
על כן הזמן מכריח להפצת הדעה, הדעה היותר רוממה, יותר רחבה ואידיאלית. אי אפשר לצורה הגסה של האמונה, אחרי אשר ירדה ירידה אחר ירידה ונתלבשה בלבושי שקים עבים מאד, להחזיק מעמד. ומי זה ילביש את האמונה הטהורה את המחלצות הראויות לה, מי ישים על ראשה אותו הצניף הטהור ההולם לפי הוד מלכותה, אם לא גדולי הכשרון, חכמי לב, קדושי רגש וטהורי נפש, השתולים בחצרות ד', תלמידי חכמים המסורים להגיון התורה ועמלה" (אורות הקודש, ח"ב, חכמת הקודש, התעלות העולם, פסקה כ').

***
בקצרה:
ניתן להשתמש בתיאוריית ההתפתחות לשם גדולת האמונה ע"י ההתרוממות למבט התכליתי על המציאות המאפשר לראות בכל ההיסטוריה כולה תנועת השתלמות אחת של גילוי השגחת ה' והיא מאפשרת לפתח השקפת עולם אופטימית. כמו כן, היא מטילה על האדם אחריות מוסרית בכך שע"י עילויו של האדם לקראת העתיד, הוא מרומם עימו את כל העולם כולו.

"תורת התפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות...התפתחות ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם ... ההתפתחות מופיעה אור על כל ארחות ה'. ההויה כולה מתפתחת ועולה" (אורות הקודש, ח"ב, עמ' תקלז).

"הרעיון על דבר ההתפתחות של ההויה, וכל המצוי, הוא מוריד את רוח האדם ומעלהו, סם חיים וסם מות ביחד שקועים בקרבו. כשהאדם מסתכל לאחור ורואה את השפלות שבמצבי העבר, והוא כשהוא עומד במעמדו המוסרי, השכלי, והפיסיולוגי, מאושר מול העבר, דעתו נעשית זחה עליו מצד אחד, וגדרי המוסר מתרופפים אצלו. כמה מוסר שימצא בקרבו, יאמר, בעת אשר יתקפהו רוח רעה של איזה תאוה, שהוא די והותר ורב מאד מהנדרש ליצור שכמותו, שיסודו הוא בהמות ופראות גסה. לעומת זה ההשקפה של ההתפתחות ביחש להעתיד היא מרוממת ומעלה את האדם לגובה מוסרי כזה ממש, שראוי להיות מצטייר בלבבו ע"פ אותה ההסברה המתבארת לפניו מהידיעה ע"ד גדולתו של האדם בראשית הוייתו, עד מושב אלהים אשר ישב טרם אשר נטרד מגן עדן מקדם. כל מה שמתעלה האדם בדעה והשכל, בתלמוד תורה ותכונות טובות, מעוף שכלו וציורו המוסרי, הולך הוא קדמה אל העתיד, וממילא הולך הוא רעיון ההתפתחות ופועל עליו לישר את דרכיו ולעודד את חושיו המוסריים, עד אשר יכנס להיכלי הקדושה והטהרה בגבורה עליונה מלאה עז ד'. וההשקפה של העבר תאזרהו אומץ של יראה, כי ישים אל לבו את השפלות הנוראה של העבר, ויחוש שבשחתו את דרכיו יוכל לפול באותה השפלות החשכה, תחת אשר ע"י תיקון דרכיו ומעשיו, הפרטיים והחברתיים, הנה אורה גדולה, ההולכת ומאירה, בהתעלות של אין סוף, נכונה לפניו (שמונה קבצים א, קטז)
***
בקצרה:
יחס היהדות לתיאוריית האבולוציה היא מורכב. מחד, אין צורך כלל לצאת כנגדה במלחמת חורמה, כי אם לבנות את הביסוס הרציונאלי לקבלת התורה באופן שאינו תלוי בתיאוריה מדעית זו אחרת.
הסתירות בין פשטי המקראות לבין תיאוריית האבולוציה נפתרות ע"י זכירת הכלל שמעשה בראשית הוא בכלל סתרי תורה והתורה דיברה ברמיזות ומשלים, כמו כן, הקב"ה היה "בונה עולמות ומחריבן".
תיאוריית האבולוציה ללא סיפור גן עדן אין בה די מבחינה מוסרית, משום שלא ברור האם אותה התפתחות תימשך או תיעצר, אולם, דווקא הידיעה שהחטא הוא מקרי ושהאדם שייך לגן עדן במהותו, יש בכוחה לטעת במין האנושי את האופטימיות הנדרשת לצורך המשך שיכלול העולם.
מאידך, אין להיות אדוקים בתיאוריה זו ולמשכן נפשנו בעבורה - משום שבכל פעם מופיעה תיאוריה מדעית אחרת ואילו האמת האלוקית לא זזה ממקומה. אולם, צריך לזכור ש"אפשרות של התפתחות איטית היא אחת מרבבות אין סוף דרכים שחי עולמים מתגלה בם".

"להשוות סיפור מעשה בראשית עם החקירות האחרונות הוא דבר נכבד. אין מעצור לפרש פרשת אלה תולדות השמים והארץ, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מיליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעה"ח, ועל ידי איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע חיי משפחה בקביעות ואצילות רוח, על ידי יחוד אשה שתתקשר אליו יותר מאביו ואמו..." (שמונה קבצים, קובץ א, תקצד')
"מפני שאין זה כלל עיקר של תורה, לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו. ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה , ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות..." (אגרות-הראי"ה, ח"א, אגרת קלד', למשה זיידל, יפו, תרס"ח).

"והנה אין כתוב בתורה 'ויעש אלקים ביום הראשון', 'ויעש אלקים ביום השני' וכו', כי אם נסדרו המעשים בסדר נכון והדרגי, ועל כל חלוקה הזכיר 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד', 'יום שני' וכו', שהוא אחת לנו אם נפרש שהיה המעשה ההוא מכוון ביום תמים של כ"ד שעות, או שסתמה התורה כמה עלה זמן לכל שכלול. כי אם ההבנה הראויה להצטייר היא, שנערך הכל על פי סדר וכונה והכנה נאותה לתכלית החכמה והצדק האלהי, שבפועל יפעלו הרשמים על השלימות האנושית בהיות יום השביעי קודש לזכרון מעשי בראשית. על כן מובנות הנה שש החלוקות הכוללות כערך ששת ימים ממש. גם אין כל מניעה בזה לא מצד הכתובים, ולא מצד חובת קדושת השבת שמכוונת כפי הציור הפנימי של האדם...." (לנבוכי הדור, פרק ה').
"...ואך מקֹצר דעת יחשבו נבוכי דורינו כי שיטת ההתפתחות על דרך קאנט, לאפלאס ודרווין ועוד מחכמי הזמן, תביא עמה הריסת התורה. חלילה וחלילה! תורתנו הקדושה כולה עם כל מסורותיה ההסתוריות וקבלתה הנאמנה לא תנוד אף נדנוד קל מפני כל בקורת. ואם ההכרה ההגיונית תביא לאמת אותן ההשערות, ומכל שכן אם מופתים מכריחים יולדו להם, יהיו רק עוזרים לבאר ארחות סיפור מעשה בראשית שבתורה כפי המוסכם אל השכל.אבל האמת ההסתורית ודעת האלהים ועמה חובת השמירה של כל התורה כולה לא תתחייב להשתנות אפילו שינוי קל מחמת רושם של הידיעות והדרישות החדשות. אבל עוד ירחיבו את הלב, ויגדילו את מושגי דעת האלהים ואהבתו ויראתו והחשק ללכת בדרכי הטוב והצדק שהם דרכי ד' ביתרון רב .
כללן של דברים, אף על פי שעוד אין שיטת הפילוסופים והחוקרים האחרונים דבר של הכרח, אבל כיון שהדור נוטה להשערותיהם שנראות ישרות לפי תולדות איזה דרישות ומופתים קרובים, כבר הספיקו להרס את אמונת התורה מלב צעירים נכשלים ובאים בימים הדומים להם ברפיון כח הבינה וההכרה הישרה. על כן עלינו החובה לבאר שאם יהיו גם כן כל אלה החקירות מאומתות, אינן נוגעות מאומה ליסודות התורה וסעיפיה, כי אם הם מעירים לפרש פרשת מעשה בראשית הסתומה, שכבר אמרו חז"ל: "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם הכתוב "בראשית שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן "... וכבר ביארו המקובלים ביחוד וסמכו גם כן על דברי מדרש כמה תקופות על הבריאה עד שבאה לזה המצב. אבל היסוד העקרי הוא רק להשכיל, כי הצדק והיושר הניתנים ביד האדם בבחירתו, נמצאים בכלל כוחות המציאות ככל הדרכים הצריכים להשלמתה. ודרכי ההשלמה של הצדק האנושי הם כערך תכלית עליונה להמציאות שהולכת ונבנית על פי כל סדרי החיים והליכות ההיסתוריא הכוללת, ושל ישראל ביחוד" (שם).

'ובכלל אין אנו צריכים להיות כל כך מאודקים לשיטת ההתפתחות. יש בה ודאי כמה נצוצי אמת, אבל גם כן כמה כזבים ודמיונות . עובדא ברורה היא, שהיו בדורות הראשונים אנשים גדולים שאין לנו דוגמתם, ולכה"פ לא נוכל להעמידם במעלה התחתונה מההתפתחות לערכנו. אלא שההתפתחות האיטית היא אחת מרבבות אין-סוף הדרכים, שחי העולמים מתגלה בם' (אגרות הראי"ה, ח"א, אגרת קיז', לרב שמואל אלכסנדרוב, יפו, אדר תרס"ח).




^ 1."דע כי אין בריחתנו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש, כי אין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות השם גשם, ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בעניין חידוש העולם, אבל היה אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות, ואולי זה היה יותר קל הרבה, והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם, כמו שפירשנו הכתובים והרחקנו היותו ית' גשם ואמנם הביאונו שלא לעשות זה ושלא נאמינהו, ב' סבות...". (הרמב"ם, מו"נ, ח"ב, פרק כה', תרגום אבן-תיבון)
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il