ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח: וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה" (בראשית י' ח-יב).
על פי פרשנותו של הרמב"ן נמרוד שיצא ממצרים מלך גם על בבל ומשם יצא לאשור והקים את האימפריה הראשונה בתולדות האנושות. (עיין ברש"י החולק ועיין במיכה ה' ה, המשמש כהוכחה לדעת הרמב"ן). ממלכתו השתרעה על פני כל העולם העתיק ממצרים בדרום מערב ועד אשור במזרח. גבולות אלה, מלגיו (=מבפנים), תואמים את תאור הגבולות ,מלבר (=מבחוץ), מ"הודו ועד כוש" (אסתר א' א) שמשמעותם שלטון על "שבע ועשרים ומאה מדינה". התנא רבי יוסי בן חלפתא בעל "סדר עולם רבה" מבטא רעיון זה בדרך הבאה "שהוא היה (נמרוד) מלך על השבעים (אומות העולם) (עיין באבן עזרא לפסוק יא). לממלכה אדירה זו עיר בירה, מטרפולין ענק - נינוה - "היא העיר הגדולה" (עיין רש"י ראב"ע ורמב"ן). כלשון הרשב"ם "בכל עולמו של הקב"ה לא היתה עיר גדולה כנינוה" (בראשית י' ט). תואר מיחד זה "העיר הגדולה" השמור לנינוה מודגש מאוד גם בספר יונה עיין שם א' ב, ג' ב, ד' יא כשנוסף שם גם תיאור רוב אוכלוסיתה. הראשונים (למעט האבן עזרא) בעקבות חז"ל דורשים את הפסוקים על גבורתו של נמרוד "הוא היה גבור ציד לפני ד'" (שם י' ט) כתיאור מרידה בקב"ה. התורה לא ביארה כאן מה פשר המרידה ותוכנה. בהמשך מתארת התורה את חטאם של אנשי דור הפלגה:
"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ"(י"א א-ד).
התאור הוא של חברה שהתאחדה באזור אחד, כנראה תחת שלטון אחד, סביב העיר והמגדל לעשות לעצמם "שם" כעם אחד שלו "שפה אחת" ו"דברים אחדים" (אולי תרבות אחת). חז"ל מסבירים שכוונתם הייתה למרוד בקב"ה כלשון רש"י:
"באו בעצה אחת ואמרו נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידו של עולם".
כיון שחז"ל מזהים את מנהיגם של אנשי דור הפלגה עם נמרוד:
"להיות גבור - להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה" (רש"י).
אנו יכולים להסיק כי בעצם יש לנו בשני הפרקים תיאור של אותה תופעה משתי נקודות מבט. לפי זה, ניתן להבין כי כעסו של הקב"ה על אנשי דור הפלגה לא נבע מאי שביעות רצון מכוונתם להתאחד סביב מרכז אחד ולתקשר ביניהם בשפה אחת. חטאם היה במגמתם - למרוד בקב"ה - להכחיש היות לעולם בורא-משגיח ולנסות לתפוש את מקומו בניהולו.
בהשלכה לימים אלה, ימי הגלובליזציה עם מעלותיה וחסרונותיה, לא נוכל להסיק מפסוקים אלה מה דעת התורה על התופעה. השאלה שתישאר היא, מה מגמתה ומה תוצאותיה. רק התשובה לשאלות אלו תכריע את הכף, בעד או נגד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
