ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- נושאים שונים
להפתעתו הגדולה, חוץ מהקורסים ללימוד אנגלית, גם אחד הקורסים בהסטוריה נלמד בשפה האנגלית. בדף ההסבר המצורף הוסבר שכיום חשוב ללמוד באנגלית, כדי להתחבר לעולם האקדמי הבינלאומי.
הוא חייך חיוך מר, כשגילה שמדובר בקורס שעוסק במלחמת השפות, שנלחם הישוב היהודי בארץ להכנסת השפה העברית...
לצערנו, בשנים האחרונות, רבים בארץ מתרחקים מהשפה העברית. גם לשפה השגורה בפינו, נכנסים מילים לועזיות רבות. אכן, לעיתים יש צורך מעשי בלימוד שפות זרות, ובכל זאת חשוב שנזכור שמבחינה רוחנית ישנה חשיבות עצומה שנדבר בינינו בשפה העברית.
עניין זה מופיע בפרשתנו בדברי יוסף הצדיק. בשעה שמתגלה יוסף לאחיו, הוא אומר להם: "והנה עינכם רואות... כי פי המדבר אליכם". זהו משפט תמוה – מה המשמעות בכך שהם רואים את פיו המדבר אליהם? מה זה מוכיח?
עונה רש"י: " עיניכם רואות, שאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד – כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש". כלומר, יש שני חלקים למשפט – יוסף הראה להם שהוא מהול, וחוץ מזה גם דבר אליהם בעברית, ורק יהודים מדברים עברית.
מבאר זאת השפתי חכמים, שבכך שהוא מהול הוכיח להם שהוא בברית אחווה עימם, ובכך שהוא מדבר עברית, הראה להם שהוא גאה במקור מחצבתו ולא יסתתר מעמו וממולדתו. נמצאנו למדים, שהדיבור בלשון הקודש מבטא את גאוותנו היהודית, וחיבורנו לה'.
מדוע? מה מיוחד דווקא בדיבור בלשון הקודש, שהוא מבטא את חיבורנו וגאוותנו בצור מחצבתנו?
התשובה לכך נעוצה בהבדל המהותי שיש בין העברית לשאר השפות. כל השפות התחילו בהסכמה בין אנשים, שכך קוראים לדבר. בעברית, לעומתן, היא השפה שבה ה' ברא שמים וארץ, כך שהיא מבטאת את מהות העניין. לכן אדם שמדבר בעברית, מחבר כל עניין למהותו ושורשו האלוקי, ובדיבור זה הוא מוציא את המהות האלוקית החוצה.
ביטוי הלכתי לכך אנו מוצאים (שו"ע או"ח סב, ב) בהלכות קריאת שמע. עקרונית, אדם שקרא שמע ישראל בכל השפות יצא. אבל מבאר הביאור הלכה שם, שיש הבדל גדול בין עברית לשאר השפות. אפשר לצאת בשפה זרה, רק במדינה בה מבינים שפה זו, אבל בעברית אפשר לצאת גם במדינות שהאנשים לא מבינים עברית, כי "לשון הקודש הוא לשון מצד העצם, מה שאין כן שאר לשון איננו כי אם מצד הסכם המדינה, וכיון שאין אנשי המדינה זו מכירין בלשון זה לא נקרא לשון כלל".
הרחבת העניין מצוייה במדרש העוסק גם הוא בשפות השגורות על לשונו של יוסף הצדיק. וכך מספרת הגמרא (סוטה לו: בתרגום חופשי) "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף: ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו?
אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו.
אמרו לו: אם כן, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הצליח ללמוד. הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע).
ולמחר, כל לשון שדיבר איתו פרעה, ידע יוסף לענות לו. בסוף, דיבר יוסף עם פרעה בלשון הקודש, ופרעה לא הבין. ביקש פרעה מיוסף ללמדו עברית, ולא הצליח פרעה ללמוד את השפה".
מדרש זה מלמדנו, שכדי להיות מלך העולם כמו פרעה, יוסף צריך לדעת את הלשונות של כל העמים, 70 לשון. אולם, יוסף איש הפנים, איש שכל כולו עברי, לא יכול לקלוט שפות אלו, עד שמוסיפים לו את האות ה' משם ה', והוא נקרא בשם יהוסף.
יש עוד אדם, שמוסיפים לו את האות ה', וזהו אברם – אברהם. ואכן, תוספת זו הופכת את אברם לאב המון גויים, מי שמעכשיו משפיע מתוך המעגל הפנימי החוצה, אל הגויים. והנה, גם יוסף, כשמוסיפים לו את האות ה', הוא הופך למי שמתוך המעגל הפנימי משפיע החוצה לכל הגויים.
וגם אברהם, כשמוסיפים לו את האות ה', והוא מתחבר לגויים, ממשיך לאחוז בקדושה הפנימית, ובאותה שעה מקבל את מצוות המילה. וכך גם יוסף, כשהוא מתגלה לאחיו, מראה להם שהוא מחובר עימם לקדושה הפנימית במצוות המילה.
וכך גם העברית מבטאת את החיבור למעגל הפנימי של דבר ה', המחייה שמיים וארץ, וזו הסיבה שפרעה לא מצליח לקלוט את העברית. ורק יוסף הנטוע בעברית, במקור הקודש הפנימי, טוב גם שידע שבעים שפות.
כידוע, מצויים אנו בשלושת ימי החושך, ח'-ט'-י' טבת, שבהם היתרגמה התורה ליוונית ובא חושך לעולם (שו"ע או"ח תקפ). כי שם המטרה הייתה שתתערער אחיזתנו במקור הקודש הפנימי.
ובימינו, חשוב שנתחזק בדיבור בלשון הקודש, ונזכור תמיד שהיכולת לדבר בכל השפות להפיץ אור לגויים, תלוייה בכך שנהיה נטועים חזק בדיבור בלשון הקודש. וכדברי הירושלמי (שקלים ט:) "כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש... יהא מבושר שבן עולם הבא הוא"!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
