ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת אבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
המשנה במסכת אבות פותחת ואומרת: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" וכו'. המשנה מלמדת אותנו שהיתה כאן מסירה של התורה ממשה רבנו ליהושע בן נון. ולגבי משנה זו, כותב החסיד יעב"ץ בפירושו: "'ומסרה ליהושע' - נקראת הקבלה מסורת, לרמוז כי אין המתנה הזאת כשאר המתנות שלא יעברו מן המקבלים, אבל המקבל יקבלנה בתנאי שימסרנה גם הוא לאחר, וכן לעולם דור אחר דור" וכו'.
יש עניין יסודי, והוא שהתורה ניתנה על מנת למסרה, וזהו תנאי. יש חובה של מסירה. משה רבנו מסר את התורה, לא מפני שכך עלה ברצונו, אלא מפני שזוהי חובה של תורה, להעבירה לדור הבא. התורה ניתנה לכל אחד על מנת שימסרנה לתלמידו, ואם היא לא תימסר - הרי שמלכתחילה היא לא תינתן. כל עניין התורה הוא על מנת שהרב יעבירנה לתלמידו, ועל מנת שהתלמיד יזדהה בזה עם רבו, וימסור זאת אף הוא לתלמידיו.
על התורה נאמר: "מורשה קהלת יעקב" 1 . התורה היא "מורשה", וכפי שמבאר רבנו בחיי 2 , כוונת הדברים היא, שהתורה ניתנה מלכתחילה על מנת לתת ולהוריש אותה לאחרים, כשם שארץ-ישראל ניתנה לבני ישראל על מנת שיורישוה לבניהם. אלו הם שני דברים שמלכתחילה ניתנו על מנת שימסרו אותם לדור הבא.
חיוב זה של מסירת התורה מרב לתלמיד הוא מעבר למצוות תלמוד תורה, ועל כך למדים אנו ממשה רבנו ויהושע בן נון. הפסוק "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" 3 , מלמד שיש חיוב לשים את התורה בפיהם של בני ישראל. מלבד חיוב תלמוד התורה, הנלמד מהפסוק "ושננתם לבניך" וגו' 4 - שכן "מפי השמועה למדו: 'בניך' אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים" וכו' 5 - יש חיוב נוסף של מסירת התורה, ולחיוב זה יש גדרים משלו.
הצירוף שבין הרב לתלמיד
המהר"ל 6 מקשה, מדוע המשנה באבות נקטה בלשון: "משה קיבל תורה מסיני", ולא אמרה באופן פשוט, שמשה קיבל תורה מאת הקדוש ברוך הוא? והוא מסביר:
כי הרב שלומד תורה לתלמיד, יש לרב צירוף אל התלמיד, והתלמיד אל הרב, כי נקרא רב אליו, וזה נקרא תלמידו, עד כי יש להם צירוף ביחד, ודבר זה בכל רב ותלמיד בעולם, אף אם לא יהיה מיוחד אליו, על כל פנים הרב והתלמיד יש להם צירוף במה שזה מלמד וזה מקבל, ולכך לא אמר משה קבל תורה מפי הקב"ה, כי זה היה משמע שיש כאן צירוף הרב והתלמיד ביחד, ואין זה כבוד כלפי מעלה...
רק לגבי משה רבנו ויהושע בן נון, שיש ביניהם צירוף, יכולה היתה המשנה לומר: "ומסרה ליהושע". משמעות מסירת התורה היא הצירוף שיש בין הרב לתלמידו, וההזדהות שביניהם, ולכן יכולה היתה המשנה באבות לומר שמשה רבנו מסר את התורה ליהושע.
ועל פי יסוד זה מבאר המהר"ל 7 גם את ההבדל שבין ה"קבלה" שנאמרה לגבי משה רבנו, לבין ה"מסירה" שנאמרה לגבי יהושע בן נון, ואומר: "כי המקבל הוא מקבל לפי כחו, ולא קבל משה כל התורה... אלא קבל התורה מה שאפשר לקבל, אבל אמר: 'ומסרה ליהושע', כי משה היה אפשר לו למסור כל אשר קבל ליהושע". משה רבנו לא היה יכול לקבל את כל התורה, ולכן נקטה לגביו המשנה בלשון "קבלה", כפי יכולת המקבל; מה שאין כן יהושע בן נון, שהיה יכול לקבל את כל מה שנתן לו משה רבנו, ומשום כך נקטה לגביו המשנה בלשון "מסירה". הצירוף וההזדהות השלמה שבין הרב לתלמידו, היא זו שמאפשרת את מסירת כל התורה כולה מן הרב לתלמיד, ולכן נקטה המשנה לגבי יהושע בן נון בלשון "מסירה". אמנם בגדר "ושננתם לבניך" נכלל כל לימוד תורה שהוא, אולם אין זו מסירה של תורה. מסירה של התורה היא רק מסירה של כל התורה שיש לי לאחרים, ולכן דווקא לגבי יהושע נקטה המשנה בלשון "מסירה".
הקשר לתורה עובר דרך הזדהות נפשית בין הרב לתלמיד
יש חובה על הרב למסור את כל תורתו לתלמידו, ואת זאת ניתן לעשות כשיש הזדהות נפשית מלאה בין הרב לתלמידו. הקשר לתורה חייב לבוא דרך הזדהות בין הרב לתלמידו. הגמרא במסכת שבת 8 אומרת, שהלל ושמאי נחלקו לגבי שמונה-עשרה דבר, ועל מנת להכריע את ההלכה "נעצו חרב בבית המדרש; אמרו: הנכנס יכנס, והיוצא אל יצא, ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים", והירושלמי 9 מוסיף, ש"תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה, והיו הורגין בתלמידי בית הלל" וכו', ועל כך אומרת הגמרא בשני המקומות הללו, שאותו היום "היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל"; ויש צורך להבין מדוע הם מדמים זאת דווקא למעשה העגל? מהו הדמיון בין מעשה העגל לבין מה שאירע שם? אלא הסבר הדבר הוא, שחטא העגל החל בכך שבני ישראל אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". חטא העגל החל בכך שהזיקה שבין משה רבנו לבין בני ישראל פקעה. ולכן מדמה זאת הגמרא למחלוקת על שמונה-עשרה דבר, שכן גם שם כפרו בהכרעתו של הלל הזקן, והשתמשו בכוח כדי למנוע את פסיקת ההלכה כמותו. תלמידי בית שמאי השתמשו ב"חרבות וברמחים", כדברי הירושלמי שם, על מנת לנתק את מסורת התורה שנמשכה על ידי הלל הזקן, ומשום כך מדמה זאת הגמרא למעשה העגל. בשני המקרים, החטא היה בכך שנוצר נתק בין התלמיד לרבו, ואם כי התוצאות של שני המאורעות הללו היו שונות, אך הקושי לישראל הוא דומה.
------------------------
במהדורה ראשונית ובלעדית מתוך הספר 'שיחות מרן הגר"א שפירא למועדי ישראל', בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
