בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' פרץ בן יוסף אריה ז"ל

שואלים ודורשים לפני הפסח

מהו שיעור "כזית" במצה? האם יש צורך בהכשר לכלים חד-פעמיים הרב דוב ליאור על טומאה, על כופתאות ועל התעמלות

undefined

ניסן תשס"ו
5 דק' קריאה
כשחז"ל אמרו שגאולת מצרים תהיה טפלה לגאולה העתידה (ברכות יב:), האם הדבר כך בגלל שיהיו ניסים גדולים או בגלל המעלה שאליה אנחנו אמורים להגיע?
ודאי מצד המעלה. דבר זה מסביר את תגובת משה רבנו, שמיאן לשליחותו של הבורא, והדבר תמוה – לכאורה זה לא ראוי, הרי מדובר כאן על הצלת כלל ישראל, מדוע הוא "משחק"? ישנה שאלה לשם מה היה צריך את גלות מצרים, והתשובה לכך היא שעניינה של גלות מצרים היה לזכך את הטוב ולהפריד את הסיגים שנוצרו מאז חטאו של אדם הראשון. משה רבנו ידע שזאת תכלית הגלות, אבל גם ידע שבאותו זמן הגאולה לא השלימה את פעולתה והזיכוך לא שלם. לכן הוא חשב שעדיף שיישארו עוד זמן נוסף במצרים ואז הגלות תפעל את פעולתה בשלמות ותהיה גאולה שלמה. משה רבנו לא ידע שאם יישארו ישראל עוד לילה נוסף אחד בגלות זו – לא יהיה את מי לגאול, מכיוון שהעם נשתקע כבר במ"ט שערי טומאה. דומה הדבר לאדם פצוע שאם יגישו לו עזרה, יצילו את חייו, ואם לא – הוא ימות. הגלויות האחרות משלימות את מה שגלות מצרים לא הצליחה לזכך, עד שבגאולה העתידה תהיה הגאולה שלמה, כמו שכתוב "ומל ה' א-לוהיך את לבבך ולבב זרעך". והסביר שם הרמב"ן שמדובר בזה על הגאולה העתידה, שהרוע שיש בתוך האנשים ייעלם, הנשמה תשאף רק לטוב ויהיה עולם מתוקן, בכל המובנים. אם כן, יכול להיות ש"גאולת מצרים טפלה" זה גם בניסים, אבל ודאי שזה עניין של המעלה שנגיע אליה באחרית הימים. יש גם לציין שהניסים אינם מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להחדיר מסר חינוכי.

לאיזו גאולה אנו מצפים היום, במצבנו?
ב"דרך תבונות" כותב הרמח"ל שלפני שנגיע להארה השלמה, ישנו שלב שבו לא רק מאמינים בלב אלא שרואים היטב איך "ברוך דיין האמת". בשלב הזה יימסר שלטון ללא מֵצרים לרע, וזה לא משום שמגיע לנו עונש, אלא משום שהשעה צריכה לכך, כדי שנדע אח"כ להעריך את הטוב שהיה לנו. את השלב הזה אנחנו רואים היום לנגד עינינו, דבר שלא היה מאז קום המדינה. מדינת ישראל מפעילה את המנגנון הממשלתי נגד כל דבר שיש בו יהדות: נישואין, שמירת שבת, חיזוקה של תורה, חיילים דתיים בצבא – ואומרים בריש גלי שרוצים לטשטש את הזהות היהודית. מתוך כך אנחנו מובטחים מן התורה שישובו בתשובה.
נקודת מפנה חשובה אני רואה במה שקראתי מטעם משרד החינוך. היה כתוב שם, שמחצית מן ההורים שולחים את ילדיהם לחינוך הדתי, ושם הילד לומד שיש בורא לעולם ושיש דברים שצריכים שלא לעשות ויש דברים שצריכים לעשות, נגד עולם ההפקרות. תהליך זה נובע מכך שהורים אלה רואים את הנוער מידרדר לפשיעה מתוך הפקרות שבה הכול מותר. אולי יש פה נקודת מפנה.

האם יש בעיה לשתות ממי הכנרת בפסח?
אנשים מחמירים שלא לשתות ממי הכנרת בחג, מחשש שנפלה שם פיתה או נשפך בירה וכדו'. כבר אמר הריטב"א (במסכת ע"ז דף עג) שכל מה שאסרו חז"ל את החמץ במשהו זה דווקא בתלוש (כמו מים שנופלים לחבית או למיכל גדול) ולא במחובר, ובכנרת הירדן נכנס ויוצא, ולכן היא נחשבת מחוברת ולא גזרו בה שהחמץ לא יבטל. כמו כן ערוך השולחן כותב שכאשר כתבו "באר" דיברו על "בור" ולא דייקו בלשונם. על כל פנים, דיינו לסמוך על הריטב"א. ואין בעיה לשתות את מי הכנרת בפסח.

מהו שיעור כזית לעניין אכילת מצה?
אחד מתלמידי החכמים החשובים מבני-ברק, הרב חיים בייניש, פרסם בביטאון של קרלין מחקר של מידות בתורה, ושם הוא כותב שהזיתים שחז"ל דיברו עליהם אלו זיתים שגדלו בארץ. הזן הגדול שיש בארץ היום נקרא "מאנזולינו", אבל הוא לא זן מקומי אלא מחוץ-לארץ. הזנים המקוריים של הארץ הם: "סורי", "נאבני" ו"מליקי", שהם זיתים קטנים. גם אם ניקח את הזן הגדול ביותר מביניהם, עדיין הוא לא מגיע לשיעור של חצי ביצה. דרך אגב, לענ"ד הביצים היום יותר גדולות מהביצים בימיהם, כי חז"ל דיברו בתרנגולות מסוג "באלדי" שהתרנגולות מסתובבות חופשי, אבל היום הן מסוגרות בכלוב ואוכלות כבבתי-מלון, ולכן הביצה יותר גדולה. הדבר מוכח, שהרי חז"ל אומרים שביצה של תרנגולת היא אוכל שיכול להיאכל בפעם אחת, ולא שמעתי שמישהו היום יכול לעשות דבר כזה. הרשב"א כותב מפורשות שבתוך ביצה יש ארבעה זיתים. הרמב"ם כותב שיש בה יותר משלושה. אומנם המחבר מביא בשם תוספות שזה חצי ביצה, אבל כנראה שלתוספות לא היו זיתים שם ולכן הם שיערו כפי ששיערו. בסופו של דבר, בכשליש מצת מכונה מרובעת ודאי שיש כזית, לאשכנזים ולספרדים, ואפילו יותר מכזית. לגבי אופן האכילה יש לאכול כרגיל ולא להגזים באכילה מהירה, וכך גם ראיתי את הרב צבי יהודה זצ"ל נוהג כשהייתי אצלו בליל הסדר.
כמו כן זכורני מן הסדר שהיה אצל הרצי"ה, שאכלו את האפיקומן עד חצות. דין זה נובע מכך שיש שיטות שמצוות אכילת מצה היא עד חצות, ואת האפיקומן צריך לאכול עם המצה. אם לא אכל עד חצות – לא יאכל כלל, אלא אם כן לא קיים כלל מצוות אכילת מצה שאז ודאי יקיים מצווה דאורייתא ולא יחמיר לבטלה בגלל שיטות מסוימות.

האם צריך הכשר על כלים חד-פעמיים?
כלים חד-פעמיים אינם אוכל ולא צריכים הכשר, כשם שמים לא צריכים הכשר. גם אם עירבו בהם כל מיני דברים – הם אינם ראויים לאכילה.

איך צריכים להכין את עצמנו לליל הסדר?
אדם צריך לבוא לליל הסדר לאחר שהכין את עצמו מבחינה רוחנית ובירר מהו עניין יציאת מצרים, ומה המסרים הרוחניים והערכיים שהוא צריך להפנים בתוכו – ולא שיבוא לליל הסדר ויאכל את הכופתאות ויעבור הלאה. צריך לשים לב. אין לנו עוד חיבור מתקופת התנאים שכתבו עליו כל כך הרבה פירושים כמו ההגדה. אני חושב שכל בחור ישיבה צריך ללמוד מן ההגדה לפני החג ולהכין דברים מפירושי הראשונים או האחרונים כדי לומר בליל הסדר, על-מנת להסביר את עניינו, זכר למקדש. כשם שמטבילים דבר שטיבולו במשקה, כמו שהיו עושים בזמן המקדש. לא לכולם יש היכולת, ויש כאלה שלא מבינים או שלא למדו, אבל בן תורה ודאי שיכול.
יסודות האמונה מקופלים בהגדה של פסח, בהגדה אנו לומדים שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה. שאלותיהם של הבנים אינן דווקא בליל הסדר, הם שואלים כל השנה אלא שחז"ל ידעו שבליל הסדר יש מצוות "והגדת לבנך" ואז יש עניין להשריש את יסודות האמונה, ולכן מסבירים לכל בן ובן בהתאם להבנתו. וכל המרבה – הרי זה משובח. שואלת הגמרא: "מהי דהווה – הווה?", כלומר מה אכפת לי מיציאת מצרים הרי זה כבר היה מזמן? אלא התשובה היא שאין כאן רק סיפור היסטורי של יציאה ממצרים, שהרי התורה אינה ספר היסטוריה אלא תורת חיים, ומתעסקים בעבר רק אם אפשר ללמוד ממנו על ההווה – הלימוד הוא הפנמת האמונה.

האם מותר לטייל בחול המועד?
גם בחור ישיבה זקוק לקצת התעמלות, הרי כל ספרי הרופאים אומרים שאדם שלא עובד עבודה פיזית – חשוב שיפעיל את השרירים על-מנת שזה ייתן לו את היכולת ללמוד יותר, ואם חלילה לא יפעיל את עצמו – הוא לא יוכל לתפקד. ההתרעננות וההתאווררות מחזקת את הלימוד, היא צורך הלימוד ואין בזה ביטול תורה, ואפשר לעשות את זה בחול המועד.

מה עניין האבלות בימי ספירת העומר?
אומנם תלמידי ר' עקיבא מתו בזמנו, ואולם האם לעולם יהיו חיים? א"כ איזה עניין יש להתאבל עליהם היום? לענ"ד ההסבר הוא פשוט. הגמרא אומרת במסכת יבמות שכאשר מתו תלמידי ר' עקיבא היה העולם שומם מבחינה רוחנית, עד שבא ר' עקיבא לרבותינו שבדרום ושנה להם, לר' מאיר, לר' יהודה, לר' יוסי ולר' נחמיה. כלומר, אילו היו תלמידי ר' עקיבא ממשיכים בדרכם, יכול להיות שהרמה התורנית בימינו היתה כמו בזמן הראשונים. אם כן, האבלות שאנחנו אבלים אינה בעקבות העובדה שהם מתו אז, אלא בעקבות הירידה הרוחנית שהדבר גרם לזמנינו. כך גם על חורבן בית המקדש, שהרמב"ן קורא לו אבלות ישנה, האבלות היא על ההיעדר שלו היום.


----------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9974425 02.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il