בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלל
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה 44 דק' צפיה
ברכה על ההלל בליל הסדר
כך כותבים השולחן ערוך והרמ"א בהלכות פסח 1 , בענין אמירת ההלל בליל הסדר:
בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות. הגה: וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל.

ביחס לברכת ההלל בליל הסדר נחלקו הראשונים 2 . לדעת הרמב"ן מברכים על ההלל תחילה וסוף, והוא מביא ראיה מכך שמברכים את הברכה האחרונה של ההלל 'יהללוך... מלך מהולל בתשבחות', ושנינו "כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו". וכן מפורש במסכת סופרים 3 שמברכים על ההלל בליל פסח:
תני רבי שמעון בר יהוצדק, ימים שמונה עשרה ולילה אחד יחיד גומר בהם את ההלל, ואלו הן... ויום טוב הראשון של פסח ולילו, ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילות מצוה מן המובחר לקרות הלל בשני לילות של גלויות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו.

אולם רב האי גאון כתב בתשובה שאין מברכים על ההלל בלילות פסחים, והוא נימק "שאין אנו אומרים אותו בתורת קורין אלא בתורת אומר שירה". מה פירוש הדבר? נראה שכוונת רב האי גאון היא, שההלל בליל הסדר צריך להיות אמירה טבעית, שירה ספונטנית שיוצאת מהלב ומתוכו של האדם, ולא בתורת תקנת חכמים רגילה.

למה לא מברכים על ההגדה?
הראשונים דנו בשאלה מדוע לא אומרים ברכה על הגדה של פסח. הרשב"א הסביר, שלא מברכים על ההגדה כיון שאפשר לצאת ידי חובה גם בקיצור נמרץ - תודה שיצאנו ממצרים. אולם המהר"ל תמה על הסבר זה, מה בכך שניתן לקיים את המצוה בלשון קצרה? סוף סוף זוהי מצוה מהתורה, ומדוע לא לברך עליה?

על כן ביאר המהר"ל, שהסיבה לכך שלא מברכים על ההגדה היא שאת ההגדה של פסח צריך להבין, ואם אדם יאמר הכל בלי להבין לא יצא ידי חובה. עיקר ענינה של ההגדה הוא הלב, שאדם יודה לריבונו של עולם על הניסים והנפלאות שעשה לנו ה' ביציאת מצרים. הצורך בכוונה הוא יחודי לאמירת ההגדה, בשונה ממצוות אחרות הקשורות לדיבור: את מצוות תלמוד תורה ניתן לקיים ברמה מסוימת גם על ידי לימוד בלי הבנה, ולכן נוסח ברכת התורה הוא 'לעסוק בתלמוד תורה', עצם העיסוק הוא המצוה, וגם אם אדם יאמר פסוקים בלי להבין הוא יברך עליהם. כך גם אם אדם יקרא את המגילה ולא הבין קיים את מצוות קריאת המגילה, וכן בדרך כלל באמירת הלל. אולם, אם אדם אינו מבין את ההגדה של פסח הוא לא יצא ידי חובת המצוה של סיפור יציאת מצרים. וכנראה זהו גם ביאור דברי רב האי גאון שההלל של ליל פסח נאמר בתורת שירה, בהבעה פנימית של הלב על השמחה הגדולה שהקב"ה הוציא אותנו מארץ מצרים.

אמירת ההלל - כאילו עתה יצאנו ממצרים
וכן מתבאר גם מדברי הרמב"ם. הרמב"ם 4 בהלכות חנוכה כותב שההלל הוא מדברי סופרים, ולא רק ההלל שאומרים בחנוכה אלא גם ההלל שאומרים בכל הימים שגומרים בהם את ההלל. ומשיג על כך הראב"ד, מדוע אומר הרמב"ם שההלל הוא מדברי סופרים ומשמע מדרבנן, והרי זהו עשה מדברי קבלה, הנלמד מהפסוק "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" 5 ! ומתרץ המגיד משנה שיש שני סוגי אמירת הלל - יש הלל שאדם אומר כאשר הוא ניצל מצרה, ואז חיוב האמירה הוא מדברי קבלה וכמו שרואים בפסוק שהביא הראב"ד והעוסק בהצלה מסנחריב, ויש אמירות נוספות של הלל שתיקנו חכמים לומר במועדים שונים.

אולם, הכסף משנה תמה על תשובתו של המגיד משנה: הרי גם ההלל של חנוכה הוא על הצלה מצרה, והרמב"ם כותב בפירוש שחיובו הוא מדברי סופרים! מכח שאלה זו ברור שכוונת המגיד משנה היא, שרק בשעת הצרה עצמה חיוב אמירת ההלל הוא מדברי קבלה, ואילו בשנים שאחר כך החיוב הוא מדברי סופרים. אולם, הדבר עדיין צריך בירור: הרי הפסוק אומר "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", כלומר - על מפלת סנחריב תשירו כמו בליל פסח, והרי השירה של ליל פסח אינה שירה על שעת ההצלה!

התשובה לשאלה זו היא כמו שביארנו למעלה: השירה של ליל פסח שונה מכל אמירות ההלל בימים האחרים. בליל פסח "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" 6 , חכמים לימדו אותנו שזו ההרגשה שאדם צריך להרגיש בליל הסדר, כאילו עכשיו אירע הנס, וממילא עכשיו אומרים שירה. ודברים אלו מתאימים מאוד לדברי רב האי גאון, שלא מברכים על ההלל בליל הסדר כי הוא נאמר בתורת שירה.

אמירת ההלל בנעימה
זהו גם ההסבר לכך שרק לגבי ההלל של ליל פסח כותב השולחן ערוך שגומרים אותו בנעימה, מה שלא מצאנו ביחס לאף אמירה אחרת של הלל במשך השנה 7 . כיון שההלל של ליל פסח נאמר באופן ספונטני, מובן מדוע השולחן ערוך מדגיש שיש לאומרו בנעימה, מתוך רגש עמוק במיוחד.

נוסיף כי גם הרמב"ן, שסובר שמברכים על ההלל, יכול להסכים שאמירת ההלל היא בתורת שירה - אולם שלדעתו תיקנו גם שיברך עליה.

ליל הסדר משרה השראה לכל השנה
כידוע, המצוה המיוחדת של סיפור יציאת מצרים היא בליל הסדר, ומלבד זאת יש גם מצוה לזכור את יציאת מצרים בכל השנה כולה. והנה, הרמב"ם לא מנה את מצוות זכירת יציאת מצרים במנין המצוות, והסבירו המפרשים שהדבר יובן כאשר נתבונן בלשון התורה 8 :
לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם ענִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

נשים לב שהתורה לא אומרת 'זכור שיצאת ממצרים', אלא שנאכל מצה ונימנע מאכילת חמץ כדי שנזכור את יציאת מצרים במשך כל השנה כולה, "כל ימי חייך"! נמצא שחג הפסח צריך להשאיר את רישומו לכל השנה כולה, עד הפסח הבא. הלב של חג הפסח צריך להיות בהתרוממות כל כך עצומה, כזו שמשרה השראה כל כך גדולה, והרושם שלה נשאר לכל השנה כולה.


^ 1 סימן תפז, סעיף ד.
^ 2 הביאם הר"ן בפרק ערבי פסחים.
^ 3 פרק עשרים, הלכה ט.
^ 4 פרק ג, הלכה ו.
^ 5 ישעיה ל, כט, ועיין פסחים צה ע"ב.
^ 6 רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז, הלכה ו.
^ 7 אמנם במסכת סופרים נאמר הדבר באופן כללי.
^ 8 דברים טז, ג.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il