ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- הפצת יהדות
- ספריה
- קומי אורי
- ו - בעקבות הבחירות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב רייכר ז"ל
רבות נכתב בתקופה האחרונה, בעלונים ובדפי פרשות-שבוע למיניהם, על הערך הנשגב של להיות "פעיל תל-אביבי", ובוודאי שאין איש מתנגד לכך. להיפך, ודאי שאנו מחזקים ידיהם של כל שלוחי מצווה, בכל מקום קיבוץ יהודי בעולם בכלל ובארץ-ישראל בפרט. אך כמדומה שהצגת הדברים כפי שהם נכתבים – שהיום זוהי המשימה החשובה, בה"א הידיעה, ואפילו "בלי להקים דוכנים" אלא רק "לחיות שם ולהגיד בוקר טוב", ומתוך געגוע ל"שאונה של עיר ולעשן שבה" וששם "המרכז התרבותי של עם ישראל, והכל זז שם", ובהדגשה שזוהי משימה חשובה יותר מלהסתגר ב"גטאות" ואפילו אם הם "גטאות קדושים" ואפילו אם הם נמצאים במקומות חלוציים שיש בהם בניין הארץ ויישובה, שהיא המצווה השקולה כנגד כל התורה כולה – הצגה זו היא בעייתית ונתונה לבירור גדול.
מעבר לצד המוסרי הפשוט, בימים שבהם מתיישבים חלוצים רבים נתונים במתקפה עזה מצד סטרא דשמאלא, והם אינם יודעים מה ילד יום ומה עלול להתרחש ביישוביהם הפורחים, שבהם השקיעו את מיטב חלבם ודמם – לצד מתקפה מדינית ותקשורתית, ולצד ייבוש תקציבים וגזירות והגבלות שומות ומשונות – הנה באים דווקא אנשי שלומנו, ומה שיש להם לכתוב בעלונים הוא על כך שכל מפעל החיים האדיר הזה הוא למעשה מיותר וכבר אינו תואם את צורכי התקופה והזמן. ובמקום להציב כמטרה דחופה לעורר ציבור רחב לעלות בהמוניו לאותם המקומות ולהתיישב בהם בזמן קרוב ביותר, הם גורמים לדבר הפוך – להמאסת ארץ חמדה בעיני רבים ולהחלשת ציבור גדול העומד ממש באמצע המערכה.
מעבר לכך, אינני זוכה להבין מדוע אותם עורכי עלונים והכותבים בהם מוצאים טעם להתגולל כמעט מדי שבת דווקא על המתיישבים החלוצים ביהודה ושומרון, אך אינם חושבים לקרוא לאלפי מתיישבים בשכונות יוקרה דתיות ברחבי הארץ, שאולי הם יבואו בהמוניהם לפעול בתל-אביב, ולא להישאר ספונים בביתם ששם אולי המעשה החלוצי איננו כל כך גדול.
להרים את דגל ירושלים
מעבר לכל אלה, נראה שבקריאה הכנועה והנרגשת להיות "פעיל תל-אביבי" ישנה נסיגה גדולה מהבנת מהלך הגאולה שאנו זוכים לו בדורות האחרונים.
ידועה קריאתו של מרן הראי"ה זצ"ל להקמת "דגל ירושלים", זוהי התנועה שמבארת את שיבת ציון על בסיס הקודש, בניגוד לתפיסה שרווחה אצל ראשי התנועה הציונית ש"הציונות דבר אין לה עם הדת". ובמקום אחר (לנתיבות ישראל ח"א עמ' צט' קבלה מהרב על סדר הגאולה מהפסוקים האחרונים בתהילים ס"ט) אנו לומדים שיש בכך שלבים בהתקדמות הגאולה. מ"וישבו שם וירשוה" – אנשים בלי שם, אנשים שמתביישים ביהדותם ואף מתכחשים לה, יבוא זמן של "וזרע עבדיו ינחלוה", מתנחלים בארץ שהם עבדי ה' והפסגה "ואוהבי שמו ישכנו בה". אוהבי ה', זרע אברהם אוהבי, שמתוך אהבתם ימסרו את נפשם להשכין את השכינה בארץ ויעמדו בכוחות עילאיים מול כל הקשיים למען שמו באהבה. זהו לענ"ד המהלך של דגל ירושלים. להקים ציבורים קדושים! להקים יישובים ומתוך כך מועצות ומתוך כך ערים ומתוך כך את הארץ כולה שתהיה ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
אולי צריך לומר שהמאבק הרוחני העיקרי שלנו הוא דווקא במה שמיוצג בתל-אביב, העיר העברית הראשונה. העיר החביבה עלינו מאוד מצד יישוב הארץ שנתחדש בה, אך העיר שאנו צריכים להילחם(!) בדעות של מי שמנסה להפוך אותה לאיזו שהיא אמירה רוחנית ערכית. להיות "פעיל תל-אביבי" פירושו לחזור ולהיבלע כפרטים בתוך אותה תפיסה הפכית ממש לדגל ירושלים. אולי פרטים "מחייכים ונחמדים", ובוודאי פרטים שיכולים לזכות את הרבים ויבואו על שכרם בזה ובבא, אך אין בכך המענה התרבותי העיקרי והאמיתי לאותה תפיסה הרוצה לראות אותנו כמדינה בין כל המדינות ומבקשת לעקור את כל הקדוש והיקר לנו – מה שהוא בלתי אפשרי ועל כן מביא מכאובים רבים ונוראיים. ומי שתוהה על הראשונות (ועל דברי רבותינו שאת מימיהם אנו שותים), וקורא לעצור את מהלך ההתיישבות התורנית – אידיאולוגית – ולחזור ולחיות כפרטים בכרך הגדול, מציב את עצמו בצד הלא נכון של המערכה, ולמעשה משתף פעולה עם כל אותם הכוחות הרוצים לבלע ולהרוס ולעכב את גאולתן של ישראל, אשר דווקא משום כך הם נתקפים בבולמוס בלתי מוסבר של חורבן והרס היישובים הקדושים הללו.
בימים אלו אנו נדרשים להיות דווקא"פעילים ירושלמים" . ומתוך קדושת ירושלים של מעלה, להרחיב את הארץ כולה ולבנותה על טהרת הקודש. להקים יישובים גדולים המציגים אפשרות אחרת של ניהול החיים על כל מדרגותיהם, חיים מלאים ושלמים היוצאים מתוך תורה ונבנים בעשייה ובאומץ, בגבורה ובחריצות, והכל מתוך קדושה וטהרה.
זוהי הקריאה למדרגה החדשה הכל כך מדוברת בימים אלו בבתי מדרשינו: להיות אנשי תורה עם "חוט שדרה" ועם "זקיפות קומה שבקדושה", להיות מנהיגים ולא מונהגים, ולהביא את הבשורה החדשה של ציבוריות קדושה, שהיא-היא שיכולה להשפיע באמת ולרומם את הדור כולו, ובכללם את אנשי תל-אביב והנלווים אליהם, לגאולה ולתשובה שלמה, תשובה מאהבה בב"א.
----------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9974425 02.
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
אנחנו קודש למענך
שימוש נכון בתנור הביתי
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
קריעת ים סוף ומשל הסוס
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
