ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר שופטים
- שיעורים בספר שופטים
מכאן אנו מגיעים לסיפור הולדתו של שמשון. ובשונה מן השופטים האחרים, אין הנביא מסתפק בהזכרת שמו של השופט החדש, כמו אצל רוב השופטים, או בתיאור קצר של הרקע למינויו לתפקיד. כאן מגולל הנביא את סיפור הדברים מראשיתו, עוד לפני הולדתו, ומפגיש אותנו עם הוריו, מנוח ואשתו מהעיר צרעה, שהיו חשוכי ילדים עד שנגלה אליהם מלאך ה' ובישר להם על לידת הבן.
מלבד זאת הנביא מציין שמשפחת שמשון היתה משבט דן. דן היה בנה הראשון של בלהה שפחת רחל, ובברכת יעקב לדן ניבא יעקב על שמשון שעתיד לצאת מזרעו ולהושיע את בני ישראל מיד פלשתים, וכך כתב רש"י 1 :
"דן ידין עמו - ינקום נקמת עמו מפלשתים...
כאחד שבטי ישראל - כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו.
ועוד יש לפרש 'כאחד שבטי ישראל' - כמיוחד שבשבטים, הוא דוד שבא מיהודה".
והרמב"ן שם כתב:
"יאמר, כי דן ינקום נקמת עמו, כל שבטי ישראל כאחד.
והטעם, כי פלשתים הרעו לכל ישראל כמה פעמים, כי בימי שמגר בן ענת החלו (שופטים ג, לא), ובימי יפתח כתוב: 'וימכרם ביד פלשתים' (שם י, ז), וגם אחרי עבדון בן הילל, 'ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה' (שם יג, א), ולא היה בשופטים מי שהכניעם או שנצחם כלל. ואף על פי שכתוב בשמגר 'ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר' (שם ג, לא), איננה נקמה כי איננה מכה רבה, על כן כתוב בשמשון 'והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים' (שם יג, ה), ולקח נקמת ישראל מהם, כי הרג מהם עם רב, וכל סרני פלשתים המית".
דברים אלה, המיוסדים על דברי חז"ל 2 , מלמדים אותנו על גדולתו של שמשון, שכבר בראשית ימיה של האומה ניתנה נבואה על כך שיבוא היום ויקום להושיע את ישראל ולנקום את נקמת עמו.
התיאור המיוחד של סיפור הרקע להולדת שמשון, מלמד כי לפנינו מאורע ייחודי - לא 'עוד שופט' ברשימת השופטים ששפטו את ישראל עתיד להושיע אותם מיד אויביהם, אלא דמות מיוחדת במינה עומדת להאיר את העולם, דמות שעליה ניבא יעקב אבינו בברכתו לדן בנו, ובאופיה היא עתידה להביא לידי ביטוי את כוחו המיוחד של שבט דן בהנהגת האומה.
שבט דן - כמיוחד שבשבטים
בפירושו השני של רש"י למילים "כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", מבואר ששבט דן עתיד להתגלות "כמיוחד שבשבטים", ולהידמות בגבורת מנהיגותו לדוד המלך משבט יהודה. ואכן ניתן למצוא הקבלה בין שני שבטים אלה - דן ויהודה - בפסוקי הברכות שבתורה. בברכת יעקב לבניו נדמה יהודה ל'גור אריה' - "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" 3 , ובברכת משה רבנו לשבטי ישראל נדמה דן ל'גור אריה' - "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" 4 .
ה"כלי יקר" 5 מסביר, שהתכונה המשותפת ליהודה ודן היא, ששניהם מנהיגים, אחד מלפנים ואחד מאחור, וזו לשונו:
"יאמר שאף על פי שבדגלים יהודה נוסע בראשונה ודן באחרונה, מכל מקום ישווה לו גם הוא, שידין את עמו כאחד המיוחד שבשבט ישראל והוא יהודה, כי שמשון שפט את ישראל בדורו כדוד בדורו...".
לישועתך קיויתי ה'
יעקב מסיים את ברכתו לדן במילים "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'", וביאר הרד"ק 6 , שכוונת יעקב היתה, שעל ידי גבורתו של דן שתתגלה במנהיגותו של איש יחיד שיפיל רבים משונאי ישראל לבדו, הכל יכירו כי "אין זה כי אם ישועת הא-ל".
הרשב"ם 7 , נכדו של רש"י, הידוע כגדול הפשטנים, יוצא בחריפות נגד הבנה זו, שברכת יעקב רומזת לדמותו של שמשון, והגם שמקורם של דברים בחז"ל, הרשב"ם מעדיף את פשוטו של מקרא, וכה דבריו:
"המפרשו על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל. וכי יעקב בא להתנבאות על אדם אחד שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו ומת עם פלשתים בעניין רע? חלילה חלילה".
לדעת הרשב"ם, ברכותיו של יעקב לשבט דן לא מכוונות לדמותו של שמשון הנופל בידי הפלישתים על ידי אישה גויה, אלא למהותו העמוקה של שבט זה. ברכת יעקב לדן בנו, עוסקת בהכרח בתכונות אופיו שעתידות ללוות את האומה ולהוות חלק מעיצוב דמותה. ולא יעלה על הדעת שברכת השבט תהיה מצומצמת להופעתו של איש בודד באחד מן הדורות, ובזה יסתכם תפקידו של השבט בעולם, ובפרט כאשר מדובר בדמות שסיימה את תפקידה באופן טראגי 8 .
דברי הרשב"ם לצד דברי הרד"ק, מלמדים על אופי הישועה שבאה תחת הנהגתו של שמשון - הוא היכה בפלשתים מכה רבה, ויחד עם זאת שילם מחיר אישי רב, תחילה במאור עיניו ואחר כך בחייו.
כשאדם מישראל מצפה ומייחל לישועה, הוא רואה בדמיונו ישועה שלמה, ולא ישועה שמסתיימת כך. וכך תרגם יונתן את המילים "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'": אמר יעקב, כאשר ראה את גִדעון בן יואש ואת שמשון בן מנוח שעומדים לגאולות: לא לגאולתו של גדעון אני מצפה ולא לגאולתו של שמשון אני מצפה, אני חוזה, שגאולתם גאולה של שעה, אלא לגאולתך צִפיתי וחזיתי ה', שגאולתך גאולת עולמים 9 .
בחריפות גדולה יותר כתב הרמב"ן 10 , וזו לשונו:
"לא היה בכל שופטי ישראל מי שנפל ביד אויביו זולתי שמשון... כדכתיב: 'והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט' (שופטים ב, יח). והוא היה האחרון לשופטים, כי שמואל נביא היה ולא נלחם להם, ובימיו מלכו המלכים 11 .
וכאשר ראה הנביא תשועת שמשון כי נפסקה, אמר: 'לישועתך קויתי ה'' - לא לישועת נחש ושפיפון, כי בך אושע, לא בשופט, כי תשועתך תשועת עולמים".
הישועה שבאה בתקופת שמשון, אחרון השופטים בישראל, לא היתה שלמה, ולא בכדי. הסיבה לכך היא, כדי שבחתימת תקופה זו לא יחשבו ישראל שישועתם תלויה בשופטים, אלא יכירו וידעו כי הכל מאתו יתברך - "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים" 12 .
יעקב היה סבור ששמשון הוא מלך המשיח
במדרש רבה 13 אומרים חז"ל דבר מופלא:
"היה יעקב אבינו רואה אותו [את שמשון] וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר: אף זה מת?! לישועתך קויתי ה'!".
יעקב אבינו ראה ברוח קדשו את גבורתו וקדושתו של שמשון וסבור היה שהוא הוא המשיח. וכך כתב הגרי"מ חרל"פ בספרו "מי מרום - מעיני הישועה" 14 :
"כאשר ראה יעקב בשמשון התאחדות הגבורות האלה, שיחד עם היותו גיבור עצום היתה השכינה מקשקשת לפניו כזוג (סוטה ט ע"ב), סבר בו שהוא המלך המשיח, והגאולה מגעת בימיו, וכאשר ראה שמת, אמר 'לישועתך קויתי ה'', להודיע שהעיכוב הוא רק מפני שחסרו צפיית וקיווי לישועה שלמה".
מנוח אבי שמשון היה שקול כל"א צדיקים
לגבי דמותו של מנוח, אבי שמשון, אנו מוצאים מקורות סותרים. מצד אחד אומרים חז"ל במסכת עירובין 15 : "מנוח עם הארץ היה". ומצד שני אומרים חז"ל 16 על הפסוק "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ" 17 :
"'ויהי' - אמר רבי יודן: כל מקום שנאמר בלשון הזה בצדיקים, שקול הוא כל"א צדיקים, כמנין 'ויהי'. 'איש אחד' - כל מקום שנאמר 'אחד' - גדול הוא. בהקב"ה נאמר 'אחד', דכתיב: 'ה' אחד', אין בעולם כיוצא בו, וכן באברהם: 'אחד היה אברהם' (יחזקאל לג, כד) - לא היה באותן ימים כיוצא בו".
כלומר מנוח היה שקול כנגד ל"א צדיקים בצדקותו, וגדול היה.
מנוח מדן ואשתו מיהודה
בהמשך דברי חז"ל שם מבואר, שמנוח, מהעיר צרעה שבנחלת שבט דן (ליד בית שמש), היה משבט דן, ואילו אשתו היתה משבט יהודה, וזו לשון המדרש:
"אינו אומר 'משבט' אלא 'ממשפחת הדני', מלמד שהיה אביו מדן ואמו של מנוח מיהודה, ועל זה אמר יעקב 'דן ידין עמו' וגו', כמיוחד שבשבטים, זה יהודה, לכך הקישו ליהודה, שמארץ יהודה היה, ואמו היתה מיהודה. וכן מנוח היה מדן, ואשתו היתה מיהודה. נמצא שמשון בא משבט דן ומשבט יהודה".
נמצא אם כן, ששמשון כלל באישיותו את כוחו של יהודה המוביל בראש המחנה, וגם את כוחו של דן 'המאסף לכל המחנות' 18 .
אבצן לא הזמין את מנוח
בפרק יב למדנו על השופט אבצן, שלפי חז"ל הוא בועז, אבי שושלת בית דוד, המוכר לנו ממגילת רות. והזכרנו את דברי הגמרא בבבא בתרא 19 , שם מסופר שאבצן עשה משתאות גדולים לכבוד חתונת ילדיו ולא הזמין אליהם את מנוח, אבי שמשון, משום שהניח שאשת מנוח עקרה ולכן משפחת מנוח לעולם לא תזמין אותו לשמחות.
הגמרא שם אומרת, שאבצן נענש על מעשה זה במות ילדיו בחייו, וכנגד ששים ילדיו שמתו נולד אחד מיוחד שהיה שקול כנגד כולם. ומיהו אותו אחד מיוחד?
רבנו גרשום שם מביא שני הסברים חלוקים, וזו לשונו:
"ואוליד חד דטב דמשיתין זריז - כנגד מנוח אמר, שהיה לו שמשון שהיה טוב מששים בנים הללו, לפי שהיה אומר כך אבצן, אירע לו כך.
ואית דמפרשי ליה, כנגד אבצן ממש, שהיו לו ששים בנים וכולם מתו בחייו, ואחר כך היה לו בן שיצא ממנו דוד מלך ישראל שהיה טוב מכולן".
לפי הסברו האחרון של רבנו גרשום, הבן המיוחד השקול כמו ששים הבנים שמתו, היה מיוצאי חלציו של אבצן עצמו. כיצד? לאחר מות אשתו נשא את רות לאשה והוליד ממנה בן אחד ושמו עובד, ומעובד יצא ישי, וממנו דוד מלך ישראל, שהיה טוב מששים הבנים שהיו לו קודם, והיתה בכך נחמה על אובדן בניו.
ולפי ההסבר הראשון, אותו בן מיוחד השקול כנגד ששים בניו של אבצן יצא מחלציו של מנוח כשכר על העוול שנעשה לו, והוא שמשון הגיבור.
שני תירוציו של רבנו גרשום מפגישים אותנו שוב עם החיבור שבין שני כוחות הקשורים בישועת ישראל - שמשון הגיבור ודוד המלך, שבט דן ושבט יהודה.
שבט דן נדבק לשבט יהודה
החיבור בין שבט דן לשבט יהודה עולה מדברי חז"ל במקומות נוספים, וזו לשון המדרש 20 :
"'דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל', כמיוחד של שבטים [שהוא יהודה]. אמר רבי יהושע בר נחמיה: אילולי שנדבק למיוחד שבשבטים, אפילו שופט אחד שהעמיד לא היה מעמיד, ואיזה זה, זה שמשון בן מנוח, כיחידו של עולם מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע, כך שמשון בן מנוח אינו צריך לסיוע".
שבט דן נדבק לשבט יהודה, המיוחד שבשבטים, ועל ידי כך זכה להעמיד שופט בישראל - שמשון בן מנוח. ומבואר במדרש, ששמשון הגיע לדרגה כה עליונה עד שנדמה ל"יחידו של עולם" שאינו צריך סיוע.
עיקר מעלתו של שמשון היתה במדרגתו הרוחנית
דמותו של שמשון עלולה להיתפש בעיני הלומד כדמות שעיקר מעלתה בעוצמה הגופנית שבה, ולא היא, עיקר מעלתו של שמשון היתה במדרגתו הרוחנית. חז"ל אומרים "שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג" 21 . כל מגמתו של שמשון היתה לגרום במעשי גבורתו לפרסום שם שמים ולהגדלת כבוד שמו יתברך בעולם, ובכל מקום שגילה גבורתו הכל הכירו כי אין מדובר בכח אנושי, אלא ברוח ה', ונתקדש שם שמים על ידו בכל קצוות תבל ויצא שמעו למרחוק כמו זוג שהענבל מכה בו ומשמיע קולו למרחוק 22 .
ועוד אומרים חז"ל בנוגע לדלילה, אשתו השלישית של שמשון, "ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה" 23 .
שבט דן - הירוד שבשבטים
לאחר שהזכרנו את מעלתו הרוחנית של שמשון ואת שייכותו לשבט דן, ואף הזכרנו את הקשר המיוחד שבין שבט דן לשבט יהודה, נזכיר את צד החולשה שבשבט דן המכונה בפי חז"ל 'ירוּד שבשבטים' 24 .
במלחמת המלכים שבפרשת לך לך, כאשר נלקח לוט בשבי התערב אברהם וביקש להצילו, ולשם כך חימש את תלמידיו בכלי נשק והיו רודפים את האויב עד דן שבצפונה של ארץ ישראל, ושם תשש כוחו של אברהם משום שראה שעתידים בניו להעמיד שם עגל לעבודה זרה בימי ירבעם בן נבט 25 . ובנוגע לסידור השבטים לדגליהם אומרים חז"ל 26 :
"סידר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, מזרח שממנו אור יוצא לעולם - יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה... ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה... ועליו זבולון שהוא בעל עשירות
ודרום - טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, יהי כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה... ועליו גד שהוא בעל גדוד... ראובן בתשובה וגד בגבורה, ושמעון באמצע לכפר עליו...
לאחר שהיו נוסעים אלו שני דגלים, היו הלוים נוסעים... וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה...
צפון - משם החושך יוצא לעולם וכנגדן שבט דן. למה? שהוא החשיך העולם בעבודה זרה, שעשה ירבעם שני עגלי זהב... וחזר ירבעם על כל ישראל ולא קיבלו ממנו אלא שבט דן... ".
בראש המחנה, ב"מזרח", עומדים מלכות, תורה ועשירות, ובסופו, בצד צפון, עומד שבט דן שהחשיך את העולם בעבודה זרה.
מצד אחד שבט דן שייך להנהגה ומלכות, כפי שראינו בתחילה, ומצד שני הוא שייך לדיוטה התחתונה, לכיעור עבודה זרה.
עוצמה מעשית לצד שאיפות קדושות
ממקור אחר עולה ששבט דן היה נגוע גם בעריות. חז"ל 27 אומרים, שבזכות ארבעה דברים נגאלו בני ישראל ממצרים, וזו לשונם:
"רב הונא אמר בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים - שלא שינו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה".
ומנין לומדים חז"ל שלא היו בישראל אנשים פרוצים בערוה?
"ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה - תדע לך שהיה כן, אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר: 'ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן' (ויקרא כד, יא)".
פרסום שמה של שלומית בת דברי, יש בו כדי ללמד זכות על ישראל בכך שמלבד שמה לא נזכר אף אחד אחר שנפל בעוון זה,
ומכל מקום ציון שבטה מלמדנו כי בשבט דן היתה נפילה גם בתחום העריות.
דומה שדווקא עוצמת ההנהגה והמלכות שמתגלה אצל שבט דן ברמה המעשית יחד עם שאיפות הקודש שבחייהם, מעמידות את השבט בסכנת נפילה.
שתי תכונות אלה מתגלות בעוצמה רבה באישיותו של שמשון - מצד אחד היה שמשון ענק שבענקים וצדיק שבצדיקים, ומצד שני, על אף שנתכוון לשם שמים, נתערבה מחשבה זרה בליבו והלך אחרי עיניו ונענש על כך כאשר נקרו פלשתים את עיניו.
^ 1.רש"י בראשית מט, טז.
^ 2.בראשית רבה צט, יא; מדרש תנחומא ויחי יב.
^ 3.בראשית מט, ט.
^ 4.דברים לג, כב.
^ 5.כלי יקר בראשית מט, טז.
^ 6.רד"ק בראשית מט, יז-יח.
^ 7.רשב"ם בראשית מט, טז.
^ 8.בכל תקופת השופטים איננו מוצאים שופט שנפל ביד האויב מלבד שמשון. שופטי ישראל ברובם נפטרו לבית עולמם בשיבה טובה בעיר נחלתם.
^ 9.על פי כתר יונתן בראשית מט, יח.
^ 10.רמב"ן בראשית מט, יח.
^ 11.שמואל לא היה יוצא למלחמה, ולכן נחשב לנביא ולא לשופט, על אף ששפט את ישראל (ראה שמואל א' ז, ו). וגם עלי שהנהיג את ישראל לפני שמואל, נאמר בו ששפט את ישראל (ראה שמואל א' ד, יח), אך הכוונה שהיה נביא ודיין, שכן לא נלחם מלחמות ישראל כמו השופטים.
^ 12.ישעיהו מה, יז.
^ 13.בראשית רבה צח, יד.
^ 14.מי מרום ח"ו עמ' יד.
^ 15.עירובין יח ע"ב.
^ 16.במדבר רבה י, ה.
^ 17.שופטים יג, ב.
^ 18.ראה במדבר י, כה.
^ 19.בבא בתרא צא ע"א.
^ 20.בראשית רבה צח, יג.
^ 21.סוטה ט ע"ב.
^ 22.ראה עיון יעקב על העין יעקב שם.
^ 23.סוטה ט ע"ב.
^ 24.שמות רבה מ, ד.
^ 25.ראה רש"י בראשית יד, יד; מלכים א' יב, כט.
^ 26.במדבר רבה ב, י.
^ 27.ויקרא רבה לב, ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
