ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר שופטים
- שיעורים בספר שופטים
המשך כיבוש הארץ
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: (ב) וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ: (ג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן:
כיבוש בזק
(ד) וַיַּעַל יְהוּדָה וַיִּתֵּן ה' אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ: (ה) וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי: (ו) וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו: (ז) וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת שָׁם:
כיבוש ירושלים וחברון
(ח) וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ: (ט) וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה: (י) וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי:
לכידת קרית ספר על ידי עתניאל
(יא) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר: (יב) וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה: (יג) וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה: (יד) וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ: (טו) וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית:
עזרת יהודה לשמעון בכיבוש נחלתם
(טז) וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם: (יז) וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה: (יח) וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ: (יט) וַיְהִי ה' אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם: (כ) וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק: (כא) וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
כיבוש בית אל
(כב) וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַה' עִמָּם: (כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז: (כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד: (כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ: (כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
מקומות שלא הורישו השבטים
(כז) וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת: (כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ: (כט) וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר: (ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס: (לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב: (לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ: (לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס: (לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק: (לה) וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס: (לו) וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה:
חזר העולם לאחוריו
בסימנא טבא אנו מתחילים ספר חדש, ספר שופטים, השני בספרי נביאים ראשונים. שמו של הספר, 'שופטים', נקרא על שם המנהיגים שעמדו לעם ישראל בתקופה שבין ההתנחלות בארץ ישראל לבין ראשית המלוכה.
בפתיחת הספר מוזכר מותו של יהושע, לבשר ששקעה שמשו של מי שהיו פניו כפני לבנה, ונפתחה תקופה חדשה שבה שימשו מנהיגים שונים שלא הגיעו למעלת משה רבנו ויהושע בן נון, אלא היו ככוכבים: מהם זעירים, מהם גדולים, מהם עמומים ומהם זוהרים - הכל לפי צרכי השעה ופני הדור.
דרכו של עולם היא, שתקופת הדמדומים שבין מנהיג שנסתלק לבית עולמו למנהיג הבא אחריו מלווה במבוכה רבה, וכך דרשו חז"ל 1 :
"'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו', אמר רבי סימון: בכל מקום שנאמר 'ויהי אחרי', חזר העולם לאחוריו; 'ויהי אחרי מות אברהם' - מיד 'וכל הבארות' וגו', 'ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם', 'ויהי אחרי מות משה עבד ה'' (יהושע א, א) - מיד פסק הבאר וענני כבוד והמן, 'ויהי אחרי מות יהושע' (שופטים א, א) - מיד נתגרו בהן יתידות הארץ, 'ויהי אחרי מות שאול' (שמואל ב' א, א) - ופלשתים נלחמים בישראל".
כשאברהם אבינו הסתלק העולם חזר לאליליותו ונסתתמו בארות החכמה והדעת, וכשמשה רבנו נפטר נסתלקו הבאר, המן וענני הכבוד.
החלל שנפער היה עצום וכדי להתגבר עליו נדרשו תעצומות נפש גדולות. ה' פנה ליהושע בשעת משבר זו ואמר לו: "מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" 2 , קום מהאבלות, קום מאבדן ההנהגה הנסית שהיתה עד עכשיו, ותתקדם לקראת הקומה החדשה שעתידה להיבנות בעם ישראל.
בספר יהושע - המשכיות, ובספר שופטים - מבוכה
העברת שרביט ההנהגה ממשה רבנו ליהושע בן נון נעשתה על פי ה', וכך נחסכה המבוכה. ולא זו בלבד, יהושע קיבל חיזוק אלקי משולש, וכך כתב רש"י 3 בספר יהושע:
"חזק ואמץ - בדרך ארץ...
רק חזק ואמץ מאד - בתורה...
הלוא צויתיך חזק ואמץ - במלחמה".
בשלושה תחומים זכה יהושע לחיזוק אלקי: בהנהגה של דרך ארץ - הנהגה מדינית-מעשית ראויה, בהנהגה של תורה ובהנהגה נכונה בשעת מלחמה.
בספר יהושע בולטת ההמשכיות, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" 4 . המעבר בין מנהיגותו של משה למנהיגותו של יהושע עובר ללא עוררין, וכבר בספר דברים נקבע כי יהושע יהיה המנהיג הבא של ישראל, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" 5 .
והנה בספר שופטים, עם הסתלקותו של יהושע, נפער חלל ולא נמצא מי שראוי למלא את החלל, ונראה מן הפסוק הראשון בספר שגם לא חיפשו מנהיג אלא נבוכו בשאלה איזה שבט יעלה בראשונה להילחם, "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ".
שבט יהודה ממלא את מקומו של יהושע
פתיחת הספר נראית כהתחלה באמצע ענין. בני ישראל מחפשים איזה שבט יעלה בתחילה, אך אין מבואר באיזו מלחמה מדובר. נראה כאילו ספר שופטים הוא המשך ישיר לספר יהושע ולכן אין צורך בהקדמות מיותרות - כיבוש הארץ ממשיך.
על השאלה 'מי יעלה', משיב ה': "יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ" 6 . מהנהגה של מנהיג יחיד עוברים בני ישראל להנהגה מסוג חדש - הנהגה של שבט. וכך אומרים חז"ל 7 :
"אמר רבי יודן: אלמלא שהעמיד הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם, כבר חזר העולם לאחוריו. כתיב 'ויהי אחרי מות אברהם', וכתיב 'וישב יצחק ויחפור את בארות המים'; כתיב 'ויהי אחרי מות משה', וכתיב 'ויאמר ה' אל יהושע'; 'ויהי אחרי מות יהושע' 'ויאמר ה' יהודה יעלה בתחלה'...".
טבעו של עולם הוא, שהסתלקותו של מנהיג מעוררת טלטלה ו'מחזירה את העולם לאחוריו', אבל חסד עושה ה' עם ברואיו ומעמיד להם מנהיג חדש - יצחק מלא את מקומו של אברהם, יהושע מלא את מקומו של משה, ושבט יהודה ממלא את מקומו של יהושע.
השתהות מרובה עלולה לפגוע
בספר "שמונה קבצים" 8 מביא מרן הרב קוק משל:
"עקירת הנטיעות המדוחקים בראשיתם אינה מאבדת את הגידול העבר של הנצרים, אלא היא לוקחת אותם עם כל כח גידולם, ועם כל רכושם אשר רכשו באותו המעמד של הקטנות והזעירות, ושותלתם במקום יותר מוכשר להם לפי התכונה של בגרותם שכבר הגיעו אליה, ולא עוד אלא שהזהירות מרובה היא שתבא הנטיעה החדשה תיכף וסמוך להעקירה, טרם שיתיבש הלח שסגלו הנצרים מרעננותם הקטנותית".
כשמעבירים נטיעה ממקום למקום, אסור להשתהות הרבה, כי השתהות מרובה עלולה לפגוע ביכולתה של הנטיעה להתקיים במקומה החדש.
הדברים נכונים גם בנוגע להנהגה. כאשר נוצר חלל, והמעבר בין מנהיג למנהיג איננו מידי, יש לכך השלכות על מעמד ההנהגה שתבוא. הקב"ה ברוב חסדיו מכין את שושלת המנהיגות של ישראל, "הראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו" 9 .
כך דרכו של עולם, שהקב"ה מעמיד מנהיג לישראל ובהסתלקותו מורגשת נפילת מתח אדירה, ומיד מצמיח ה' מנהיגות חדשה המתאימה לתקופה ולדור. עם הסתלקותו של מנהיג, העולם חזור לאחוריו, אבל יחד עם זאת העולם מקבל דחיפה קדימה ועובר תהליך של תיקון.
ספר שופטים - יציאה מן הסדר
חז"ל אומרים 10 על ספר יהושע:
"אלמלא חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא".
אילו לא חטאו ישראל, היו מקבלים את התורה ואת ספר יהושע בלבד, ושאר ספרי הנביאים לא היו ניתנים להם, כי עיקרם תוכחות על חטאי בני ישראל, ואם לא היו חוטאים, לא היו זקוקים לכל אלה, מלבד ספר יהושע שבו ערוכים ומסודרים הגבולות והנחלות, וכדברי רש"י שם:
"שכתוב בו ערך חלק של כל שבט ושבט ולא סגיא בלאו הכי, ולפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים להטריחן יותר".
לא בכדי זכה ספר יהושע למעמד כה מיוחד, תקופתו של יהושע בן נון היא אחת מהתקופות היפות והטובות ביותר של עם ישראל בכל התנ"ך, תקופה של עבודת ה' ויישוב הארץ בקדושה ובטהרה. בכל ספר יהושע אין אזכור של עבודה זרה בקרב ישראל, ומלבד הפרשיה האומללה של עכן, שחטא בלקחו מן השלל, אין עוד פרשיות של כישלון.
יהושע ממשיך את תורת משה רבנו באופן מוחלט ואיננו נותן מקום לנפילות.
המהר"ל ב"חידושי אגדות" 11 מבאר:
"לא נתנה אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע, לפי שהתורה וספר יהושע הוא סדר העולם, כי התורה היא תורת האדם מה שראוי לעשות ומה שלא יעשה עד שיהיו מעשיו מסודרים כראוי וספר יהושע, בו נזכר חילוק הארץ עד שיהיו בו אחד, מסודר מיושב בארץ כראוי גם כן".
הקב"ה ברא עולם מסודר. לכל דבר יש מקום, זמן וייעוד משלו. התורה מלמדת אותנו מה מותר לעשות ומה אסור, מה מותר לאכול ומה אסור, מה מותר לדבר ומה צריך לחשוב וכו'. וגם סדר הישיבה בארץ ישראל, הנידון בספר יהושע, הוא חלק מהסדר האלקי. כל שבט בישראל צריך לדעת מה מקומו, כי רק כאשר ישב במקומו המדויק, יוכל לקבל את הארת התורה המיוחדת לו, ויוכל להביא לידי ביטוי את כוחות החיים שניתנו לו.
ממשיך המהר"ל:
"ושוב כל מה שהיה מן ספר שופטים, זהו מצד החטא אשר התחילו לצאת מן הסדר הראוי, ואילו לא חטאו לא נתן רק התורה וספר יהושע, שאלו הם מצד הסדר בלבד".
ספר שופטים פותח תקופה חדשה בעם ישראל, תקופה שיש בה יציאה מן הסדר - נפילות וירידות.
השופטים היו חלק מן המסורה
בפתיחת מסכת אבות מסדרת המשנה את השתלשלות מסירת התורה, וזו לשון המשנה 12 :
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה".
מי הם אותם 'זקנים' שמסרו את התורה לנביאים? היכן ממוקמת תקופת ה'שופטים' בשלשלת מסירת התורה?
רש"י שם מבאר:
"משה קיבל תורה מסיני וכו'. ולמדה לכל ישראל, שנאמר: 'ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל'. ולמה נאמר: 'ומסרה ליהושע' ולא לאלעזר ולפנחס ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה? שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וקנה שם טוב בעולם, וזהו יהושע, שנאמר: 'יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל', ואף על פי שכתוב על פנחס 'תורת אמת היתה בפיהו' וגו'.
ויהושע לזקנים - ולא רצה למסרה לשבעים זקנים שהיו בימי משה אלא מסרה לזקנים שהיו רודים ושוטרים על ישראל, כמו שנאמר: 'ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע', וזקנים הללו מסרו לכל זקנים שהיו בכל דור ודור, כמו לעתניאל, ועתניאל לאהוד, ושאר שופטים שהיו אחריו עד שהגיע לנבואת עלי הכהן ולשמואל הרמתי".
יהושע היה שקדן ומסר נפשו על התורה מגיל צעיר, ולכן היה ראוי יותר מכל אדם אחר להימנות בין מוסרי התורה.
יהושע מסר לזקנים. רש"י מחדש, שבכלל הזקנים מנויים גם השופטים הנזכרים בספר שופטים, וכך מובא כבר ב"אבות דרבי נתן" 13 , שהשופטים היו חלק מן המסורה: יהושע קיבל ממשה, זקנים קיבלו מיהושע, שופטים קיבלו מזקנים, נביאים קיבלו משופטים וכו'.
מסורת הפסיקה ניתנה ליהושע בלבד
בהקדמה לספר "משנה תורה" מתאר הרמב"ם את שלשלת מסירת התורה בהרחבה, ובתוך דבריו מתייחס לתקופת יהושע ולתקופת השופטים, וכה דבריו:
"אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה, לימדה משה רבנו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופינחס ויהושע, שלושתן קיבלו ממשה. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבנו מסר תורה שבעל פה וציווהו עליה. וכן יהושע, כל ימי חייו למד על פה. וזקנים רבים קיבלו מיהושע".
בשו"ת "משנה הלכות" 14 מעלה הרב מנשה קליין, האדמו"ר מאונגוואר, סתירה פנימית לכאורה בדברי הרמב"ם, וכה דבריו:
"[כתב הרמב"ם:] אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים, ואלעזר ופנחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה. [ע"כ.] הנה מבואר דאלעזר ופנחס ויהושע, שלושתן קבלתן שווה שקיבלו ממשה רבנו. ושוב ממשיך וכותב רבנו, וליהושע שהוא תלמידו של משה רבנו, מסר תורה שבעל פה וציווהו עליה, וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה, וזקנים רבים קיבלו מיהושע.
והנה בתוך דבריו נראין דבריו סותרין, שאחר שכתב 'ואלעזר ופנחס ויהושע, שלושתן קיבלו ממשה', חזר וכתב דרק ליהושע מסר תורה שבעל פה וציווהו עליה. עוד הוסיף בסמוך, נמצא מרב אשי עד משה רבנו עליו השלום ארבעים דורות, וסופר ומונה, ואלו הן: רב אשי מרבא, ורבא מרבה וכו', ושמואל מעלי, ועלי מפנחס, ופנחס מיהושע, ויהושע ממשה רבנו, ומשה רבנו מפי הגבורה, נמצא שכולם מה' אלקי ישראל. והנה פה שנית כתב דפנחס קיבל מיהושע. ולא עוד אלא שהשמיט את אלעזר, ולעיל כתב דשלושתן קיבלו ממשה...".
משיב ה"משנה הלכות":
"ולפי מה שכתבתי בסמוך נראה, דודאי משה רבנו למד תורה עם כל ישראל, שנאמר: 'ויכתוב משה את השירה ביום ההוא וילמדה את בני ישראל' (דברים לא, כב), אלא שזה היה דרך לימוד לומר שחייב כל אדם ללמוד כל התורה, אבל ליהושע מסר אופני הקיום, והוא הנקרא מסורה, 'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע' (אבות פ"א, מ"א), ולא כתב ולמדה ליהושע, דללמוד למדה עם כל ישראל, אבל המסורה כדת מה לעשות מסר ליהושע דווקא, וציווהו עליה, והוא יכריח ויורה כדת של תורה בכל מקום שיסתפקו.
ומיושב, דודאי אלעזר ופנחס ויהושע שלושתן קיבלו ממשה, אבל זה סדרי הלימוד וכל התורה שבכתב ובעל פה, אבל מסירה דהוא המסורה 'מסרה ליהושע', ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול (ברכות טז ע"ב)".
אמנם סדרי הלימוד נמסרו גם לפינחס ואלעזר בני אהרן הכהן, אך מסורת הפסיקה, "כדת מה לעשות", ניתנה ליהושע בלבד.
יהושע הוא 'מלך' וגם 'ראש הסנהדרין'
בפסוקים המתארים את העברת המנהיגות ממשה ליהושע נאמר: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם" 15 , וכתב רש"י שם :
"משה אמר לו ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע 'כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם' (דברים לא, כג), תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן. דבר אחד לדור, ולא שני דברים לדור".
משה אמר ליהושע שזקני הדור יהיו ממונים יחד אתו להביא את בני ישראל לארץ ישראל, ותהא הנהגתו עמהם בעצה אחת. אבל הקב"ה אמר ליהושע, שיביא את בני ישראל לארצם על פי דעתו, ואפילו בעל כורחם, מבלי להתחשב בדעתם ובדעת זקניהם. ואם לא ירצו לבוא, יש להנהיגם ביד תקיפה, ולא לתת מקום להנהגה בשני ראשים.
על דברי רש"י אלה הקשה הרב מבריסק, רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק 16 :
"וצריך ביאור, וכי משה מה שאמר מדעתו אמר, והרי מפי הגבורה אמר, ותורה היא, וכפי הנראה הרי סותרין דברי הקדוש ברוך הוא למה שאמר משה, וזה אי אפשר לומר כן.
ועוד צריך ביאור, מה הלשון 'טול מקל והך על קדקדן'".
והשיב:
"והנראה בזה, דהנה מצינו דמשה היה 'מלך' (כמו דאיתא ברמב"ם בפ"ו מהלכות בית הבחירה, הי"א), והיה גם כן 'ראש הסנהדרין' (כמו שאיתא ברמב"ם פ"א מהלכות סנהדרין ה"ג), וכמו כן מצינו דיהושע היה 'מלך', וכדכתיב בקרא 'כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת' (יהושע א, יח), שאין שייך דין זה אלא במיוחד למלך, וכמו שאיתא ברמב"ם (פ"א מהלכות מלכים, ה"ג), והיה גם כן 'ראש הסנהדרין'.
והנה מהחילוקים שבין מלך וראש סנהדרין הם:
א. שראש הסנהדרין יש לו כח לדון רק כאשר הוא יחד עם הסנהדרין, שלעצמו לבדו אין לו שום כח לדון, או ענינים אחרים שעל הסנהדרין לעשותם, אבל המלך, לו לבדו הכח והשררה לעשות את אשר מדין המלכות.
ב. סנהדרין דנה הכל לפי התורה כמשפטה הכתוב בה, אבל המלך דן ורודה בעם כפי אשר יראו עיניו, דזהו דין המלכות.
ובזה יתבאר היטב פירוש רש"י הנ"ל, דהנה מינוי המלך צריך להיות על פי נביא (עיין פ"א מהלכות מלכים, ה"ג), אבל מינוי ראש הסנהדרין אין שום דינים בזה, אלא הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן (עיין פ"א מהלכות סנהדרין, ה"ג).
ולפי זה נראה, דמה שאמר משה ליהושע 'כי אתה תבוא את העם הזה' 'עם עמא' - 'זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן', היינו שאמר משה ליהושע שאתה תהיה 'ראש הסנהדרין', ולזה הזקנים שבדור הסנהדרין יהיו עמך, שבלעדיהם אין לראש הסנהדרין שום כח, כמו שכתבתי. וזה אמר משה מדעתו, שהרי אין צריך למינוי הזה שום דינים, כמו על פי נביא, כמו שכתבתי.
אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע, אתה תביא על כרחם, הכל תלוי בך, והיינו מינוי יהושע ל'מלך', ולכן הצטרך לומר הקדוש ברוך הוא, דאין מעמידים מלך אלא על פי נביא, והצטרך לנבואה למינויו, וכיון שהוא מלך 'הכל תלוי בך', דמלך לבדו דן ורודה, ואינו צריך להימלך במישהו, ולכן גם אמר 'טול מקל והך על קדקדן', דמלך אין לו משפטים ודינים שעל פיהם ידון, אלא כפי שיראה לנכון, דזהו דין המלכות".
יהושע איננו מנהיג רגיל, יהושע הוא 'מלך' וגם 'ראש הסנהדרין', יש לו את כל הסמכויות. ולאור זאת מובנת המבוכה הגדולה שהתעוררה עם הסתלקותו. בעוד ספר יהושע נפתח בציווי ה' למשה: "מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" 17 , ספר שופטים נפתח במבוכה ותהיה, "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ" 18 .
הלא היא כתובה על ספר הישר
במלחמת מלכי הדרום המתוארת בספר יהושע 19 נזכר נס העמדת השמש בגבעון, וכך נאמר: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר" 20 .
נראה כי נס זה נכתב ב'ספר הישר' לפרסם את מלכות ה' בעולם.
פעם נוספת שמוזכר ביטוי זה, היא בפסוקי הקינה שקונן דוד המלך על שאול ויהונתן, וכך נאמר שם:
"וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר" 21 .
כאן מוזכר 'ספר הישר' בנוגע למלחמה טבעית, שבה מלמדים אסטרטגיות לחימה.
נמצא שלפנינו שני מהלכים - יש 'ספר הישר' של ספר יהושע ובו מתוארת מלחמה אלקית-ניסית, ויש 'ספר הישר' של ספר שמואל ובו מלחמה טבעית עם השתדלות מעשית מאומצת.
מאי ספר הישר?
הגמרא בעבודה זרה שואלת: "מאי ספר הישר?", ומשיבה שמדובר בספר בראשית, שבו מסופרים מעשי האבות שנקראו 'ישרים', ומבואר שם היכן רמוזים נס העמדת השמש בגבעון ולימוד בני יהודה קשת, בספר בראשית.
האבות הקדושים סוללים את 'מסילת הישרים' של תולדות עם ישראל. וכך כתב הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית:
"למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי 'ישרים'? ...שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות, אף על גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו 'ישרים', היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה".
אין מספיק להיות צדיק, צריך להיות גם ישר. זהו שבחם האמיתי של האבות, שהיו צדיקים וחסידים וגם בעלי ישרות פנימית - בעלי סברה ישרה וישרים בהליכות חייהם.
בהמשך מביאה הגמרא בעבודה זרה שתי דעות נוספות בנוגע לזהותו של 'ספר הישר':
"רבי אליעזר אומר: זה ספר 'משנה תורה', ואמאי קרו ליה 'ספר הישר'? דכתיב: 'ועשית הישר והטוב בעיני ה''...
רבי שמואל בר נחמני אמר: זה ספר שופטים, ואמאי קרו ליה 'ספר הישר'? דכתיב: 'בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה'".
לפי רבי אליעזר, 'ספר הישר' הוא ספר דברים, ספר הכניסה לארץ. בספר דברים חוזר משה על התורה לקראת מימושה בארץ ישראל, ומחנך אותם להנהגה של ישרות, בבחינת "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'" 22 . ואילו לפי רבי שמואל, 'ספר הישר' הוא ספר שופטים, שכן נאמר בו "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" 23 .
לכאורה, מציאות זו שכל אחד עושה הישר בעיניו, אינה מציאות של ישרות, אלא אדרבא, של יציאה מן היושר?
בהמשך שואלת הגמרא: בקינת דוד על שאול ויהונתן נאמר שלימוד בני יהודה קשת כתוב ב'ספר הישר', אם כן היכן רמוז בספר שופטים שבני יהודה הם מושכי קשת?
משיבה הגמרא: רמז לדבר אנו מוצאים במה שנאמר לגבי הגויים שנותרו בארץ ישראל לאחר כיבושה, שהותירם שם ה' "לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה" 24 , ומלחמה שצריכה לימוד זו מלחמה הנעשית בעזרת קשת.
שואלת הגמרא: ומנין שפסוק זה המבאר שישראל למדו להלחם בקשת נאמר על בני יהודה?
משיבה הגמרא: שנאמר בתחילת ספר שופטים: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ" 25 . כלומר שבט יהודה ילחם תחילה, ואם כן סתם מלחמה העוסקת בספר שופטים עוסקת בבני יהודה. וכתב המהרש"א שם:
"והיכא רמיזא למען דעת דורות בני ישראל ללמדם וגו'. ובא זה בקינה זו שעל שאול, מפני שכל המלחמות שעשה יהושע לא היו צריכין לימוד מלחמה, כי ה' נלחם להם כמו שהבטיח ליהושע 'כאשר הייתי עם משה כן אהיה עמך', ובעבור זה אחר מות יהושע אמר ששאלו בני ישראל לה' 'מי יעלה לנו בתחלה להלחם', אחר שלא נדע בטכסיסי מלחמה, והשיב 'יהודה יעלה הנה נתתי' וגו', ועל זה נמשך דברי הכתוב שאמר 'ואלה הגוים אשר הניח ה'' וגו', רוצה לומר, שאף שנתן הארץ ביד יהודה הניח אלה הגוים לנסות בהן את ישראל וגו', למען דעת דורות הבאים שאם יחטאו בני ישראל יהיו ככל הגוים להצטרך ללמוד טכסיסי מלחמה, שלא היו צריכים לזה כבר קודם שחטאו, כי ה' נלחם להם אז...
ולזה במלחמות שאול עם פלשתים שנפל הוא ובניו ועם ה' בחרב כי לא היה ה' עמם, התחיל דוד בקינה על דבר זה, כי בזאת המלחמה נתקיים דברי 'ספר הישר' שהוא ספר שופטים שיצטרכו בני ישראל ללמוד מלחמה בדבר שלא היו צריכין קודם שחטאו שהיה ה' עמהם".
בתקופת יהושע בולטת ההנהגה האלקית. בתקופה זו נכבשה ארץ ישראל ברובה, ולאחר פטירת יהושע נדרשו בני ישראל להשלים את המלאכה. הארץ הנשארת נכבשה בתכסיסי מלחמה ולא בדרך נס, להורות שהנהגת ה' עם ישראל תלויה במעשיהם, אם נוהגים מנהג ישראל, ה' נוהג אתם בחסד וברחמים ומצילם מיד מבקשי רעתם, ואם נוהגים כמנהג הגויים ח"ו, עליהם להשתמש באסטרטגיות לחימה ולהצטייד כראוי בכלי מלחמה יותר מהרגלם, כי ה' לא ילחם להם.
ספר שופטים מיישר את דרכם של ישראל
לאור זאת נוכל לומר, שספר שופטים נקרא 'ספר הישר', כי הוא מיישר את דרכם של ישראל, ומחנכם ללכת אחרי ה', ומתוך כך לזכות בליווי אלקי מתמיד, ולא להזדקק להצטיידות יתירה בכלי מלחמה ותכסיסי לחימה יתר על המידה, כי ה' ילחם להם.
בספר שופטים באה שקיעת שמשה של המנהיגות הגדולה. תם עידן משה ותם עידן יהושע, ובמקומם מתבררת המנהיגות
השבטית, המשמשת הכנה לקראת בניית קומת המלכות והופעת משיח בן דוד.
ספר שופטים מספר את סיפור ימיה הראשונים של המדינה היהודית הראשונה. כיצד תיראה המדינה? הכל תלוי בעומק אמונתם של ישראל וישרות דרכם, האם יעשו הישר בעיניהם או הישר בעיני ה'.
^ 1.בראשית רבה סב, ד.
^ 2.יהושע א, ב.
^ 3.רש"י יהושע א, ו-ט.
^ 4.אבות פ"א, מ"א.
^ 5.במדבר כז, טו-יח.
^ 6.שופטים א, ב.
^ 7.ילקוט שמעוני יהושע רמז א.
^ 8.שמונה קבצים ה, מד.
^ 9.עבודה זרה ה ע"א.
^ 10.נדרים כב ע"ב.
^ 11.חידושי אגדות נדרים כב ע"ב.
^ 12.אבות פ"א, מ"א.
^ 13.אבות דרבי נתן א, ג.
^ 14.שו"ת משנה הלכות חלק יט סימן קסח.
^ 15.דברים לא, ז.
^ 16.חידושי הגרי"ז סימן קנו.
^ 17.יהושע א, ב.
^ 18.שופטים א, א.
^ 19.פרק י.
^ 20.יהושע י, יג.
^ 21.שמואל ב' א, יז-יח.
^ 22.דברים ו, יח.
^ 23.שופטים יז, ו.
^ 24.שופטים ג, ב.
^ 25.שופטים א, א.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
טעינה למחשבה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
