ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב ז"ל
בתחילת פרשת "בהעלותך" 1 כותב הרמב"ן:
'בהעלותך' - למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים? לפי כשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב - לשון רש"י ממדרש אגדה... וראיתי עוד ב'ילמדנו' וכן ב'מדרש רבה': אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן, אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן; הקרבנות, כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם; והנה, דבר ידוע, שכשאין בית המקדש קיים, והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו" וכו'.
הרמב"ן כותב, שאהרן הצטער על כך שלא הביא גם הוא את קרבנות הנשיאים, והקב"ה השיבו שהוא ידליק וייטיב את הנרות, והרי זה מעל לקרבנות הנשיאים, שכן הנרות הם נצחיים, ויודלקו בחנוכת חשמונאי. ומתוך דבריו אלו של הרמב"ן משמע שקיימת השוואה בין הדלקת הנרות להקרבת הקרבנות, וכפי שהקרבנות היוו את חנוכת המשכן, כך הנרות מהווים חינוך של המנורה. אולם יש צורך להבין מדוע אכן היה צריך אהרון להגיע למצב שבו הוא הוצרך להצטער על שלא הקריב את קרבנות הנשיאים? הרי אם רצונו היה להקריבם, הוא היה יכול לעשות זאת!
ונראה להסביר, שבתחילה לא רצה אהרן להקריב את הקרבן יחד עם הנשיאים, מכיוון שהדבר היה בניגוד לדין. על פי הדין אין להקטיר קטורת יחיד על המזבח החיצוני, ואף על פי כן עשו זאת הנשיאים, וכפי שכתוב: "אכלתי יערי עם דבשי" וגו' 2 , ומסביר רש"י ש"נאמר על שם הקטורת שהקטירו הנשיאים קטורת יחיד על מזבח החיצון ונתקבלה, והוא דבר שאינו נוהג לדורות, ועל כן נאמר: 'אכלתי יערי עם דבשי' - יש דבש שהוא גדל בקנים... ומוצצין הדבש ומשליכין העץ, ואני מרוב חיבה אכלתי יערי עם דבשי, אכלתי הקנה עם הדבש, את שאינו ראוי עם הראוי, קטרת נדבה וכן שעירי חטאת שהקריבו הנשיאים, ואין חטאת קריבה נדבה, ואני קבלתים בו ביום".
הנשיאים הביאו את קרבנותיהם מתוך התלהבות, וכל התלהבות היא חד פעמית, ואינה נובעת מתוך התורה עצמה, ולכן לא רצה אהרן להשתתף עמהם. ואף משה רבנו לא רצה בתחילה לקבל מידם את קרבנותיהם, עד שהקב"ה הוצרך לומר לו לקבל את הקרבנות מידם. וכתוב 3 שהם כיוונו לדעת המקום, על אף שאין זה כתוב בתורה, ומפני חיבת החינוך הורה הקב"ה למשה לקבל את הקרבנות מידם. אולם אהרן היה סבור שלא תיתכן תורה שמשה רבנו לא ידע עליה, ולכן לא רצה להשתתף עם הנשיאים בהבאת הקרבן. ורק לאחר שראה, שציווה משה רבנו לקבל את הקרבנות מידם, הצטער על שלא היה יחד אתם. ובתשובה אמר לו הקב"ה: שלך גדולה משלהם, שכן לקרבנות הנשיאים לא היו תוצאות לדורות, ואילו הדלקת הנרות שלך תימשך לעולם, בחנוכת חשמונאי.
מה הקשר בין הדלקת הנרות במקדש לבין הדלקת נרות חנוכה?
ברם, יש צורך לעמוד על תשובה זו שהשיב הקב"ה לאהרן. מתוך תשובת הקב"ה משמע שהדלקת הנרות בחנוכת חשמונאי מהווה המשך להדלקת הנרות במקדש, ויש צורך להבין מדוע אכן מהווה הדבר המשך? אמנם שתי המצוות הללו הן בנרות, אך לכאורה אלו הן שתי מצוות נפרדות, ולאחר החורבן בטלה מצוות הדלקת הנרות במקדש, ורק זמן רב לאחר מכן נוספה מצווה חדשה של הדלקת נרות החנוכה.
ונראה להסביר, שבמנורה יש שתי בחינות. יש בה מצד אחד מצווה, ומצד זה היא מצווה רגילה, ככל עבודה אחרת במקדש. אולם מעבר לכך, המנורה מהווה גם עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל.
הסיבה לכך שהמנורה משמשת עדות היא היותה נמצאת בהיכל, שם ניתנה התורה שבעל פה. על הפסוק הקודם לפרשת "בהעלותך": "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו" 4 , כותב רש"י: "שני כתובים המכחישים זה את זה, שלישי בא והכריע ביניהם; כתוב אחד אומר 'וידבר ה' אליו מאהל מועד' והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר 'ודברתי אתך מעל הכפרת', בא זה והכריע ביניהם; משה בא אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת", ואם כן התורה שבעל פה ניתנה למשה רבנו בהיכל, במקום המנורה. ומצד זה, של הופעת התורה שבעל פה, שהיא הופעה של שכינה בישראל, משמשת המנורה עדות, שכן היא מעידה על נתינת התורה שבעל פה ועל הופעת השכינה.
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת כתובות וקידושין", בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א
©כל הזכויות שמורות לרב בנימין רקובר שליט"א, ירושלים תשמ"ט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
