ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
- שבת ומועדים
- פסח
- פסח שני
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
פרשיית "פסח שני" מופיעה בפרשתנו. גדולי ישראל שבכל הדורות נתקשו בשאלה מדוע בספר שמות ובספר ויקרא אין זכר לדין מיוחד זה. פסח שני הוא המצווה היחידה בתורה שיש לה "תשלומין". מי שלא היה מסוגל לקיימה ב"מועד א" מקבל "מועד ב" וכך יכול הוא להנצל מעונש כרת המוטל ח"ו על מי שלא הקריב את קרבן הפסח. עניינו של המשכן הוא - השכנת שכינה בפרהסיא, לכן גם בימי משה וגם בימי שלמה היו סימנים ברורים לכך שהשכינה שרתה במעשי ידיהם. בשני המקרים ירד הענן וכיסה את אוהל מועד ובשני המקרים ירדה אש מן השמים על המזבח (שמות מ' לד, ויקרא ט' כד, מלכים א ח' י, דברי הימים ב ו' ג). כך כנראה צריך להבין את פשר עשרת הניסים הגלויים שהיו בבית המקדש המנויים במסכת אבות (פ"ה מ"ה).
רבנו עובדיה מספורנו, בכמה מקומות בפירושו לתורה טוען כי הצורך במקום מרכזי בו תשרה שכינה בפרהסיא נוצר רק אחרי חטא העגל. נצטט את דבריו על הפסוקים:
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (ויקרא כ"ו יא-יב).
וז"ל:
(יב) "והתהלכתי בתוככם" ענין המתהלך הוא ההולך אנה ואנה, לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד, כמו שהיה במשכן ובמקדש, כאמרו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח), כלומר בזה האופן ובאותו המקום בלבד אשכון בתוכם וביאר זה באמרו "אשר אועד לך שמה" (שם ל ו), "ונועדתי שמה לבני מקום שתהיו שם, כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא "קדוש משכני עליון" (תהל' מו ה), שבו תשלם כוונתו, כאמרו "השמים כסאי, והארץ הדום רגלי... ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח, וחרד על דברי" (ישעי' סו א-ב). והייתי לכם לאלקים, אהיה לאלקים מיוחד לכם, לא יהיה לכם אלהים ומנהיג זולתי, ובכן יהיה נצחיות מציאותכם ממני בלתי אמצעי, וכמו שהוא לשאר הנבדלים הנצחיים, בהיותכם אז בצלמי כדמותי, כמו שהיתה הכוונה בבריאת האדם ובמתן תורה (ספורנו שמות יט ה-ו), ולזה אמר "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים" (שמות ו ז). כי אמנם במתן תורה לולא השחיתו היתה הכונה לשום אותם במעלת ימות המשיח ועולם הבא שיעד בזאת הפרשה בלי ספק".
מדרש ההלכה מבדיל בעונש הכרת בין היחיד ובין הציבור וז"ל:
" ונכרתה הנפש ולא הצבור " [מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק (טו) שבעת].
על פי זה מסביר בעל ה"משך חכמה", כי לפני חטא העגל לא היה צורך בדין פסח שני כי לא היה עונש כרת על היחיד שלא הקריב קרבן פסח בגלל טמאתו כי "טומאה הותרה בציבור" . כשם שאם הציבור כולו היה טמא קרבן הפסח קרב גם שלא בטהרה, כך גם לפני חטא העגל היה הדין לגבי היחיד. שהרי היחידים בזמן זה היו במדרגה כה גבוהה שהיה להם דין ציבור והשכינה הייתה יכולה לשרות על כל יחיד ויחיד מישראל בכל מקום ומקום. לכן רק בפרשתנו זכו מישאל ואליצפן, שעסקו במיתת נדב ואביהו, שכיפרו במיתתם על חטא העגל, לחדש דין פסח שני שמאפשר ליחיד גם עכשיו להנצל מעונש כרת. הבה נתפלל שנוכל לחזור ולהקריב קרבן פסח בטהרה ואולי, אם נזכה, לחזור למצב של לפני חטא העגל - שכל יחיד ויחיד יהיה בבחינת ציבור וכל מקום ומקום יהיה ראוי להשכנת שכינה.
אוצרות בלב הים
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
אנחנו בצד של החזקים!
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך עושים קידוש?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
עבודת ה' לחופש
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
