בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

הטיפול בעציצים בשמיטה ומצוות קידוש השם

עציצים שמעליהם קורת גג ומתחתיהם רצפה, אפילו הם בקומת קרקע ויש בהם נקב, מותר לטפל בהם כבשנה רגילה , כיצד ינהגו דיירים בקומות גבוהות במגדלים שבהם אין מעלית שבת בחוץ לארץ , ההבדל שבין שלוש העבירות החמורות שבתורה

undefined

הרב אליעזר מלמד

כסליו תשפ"ב
5 דק' קריאה
שאלה: האם יש הגבלות בשביעית בנוגע לטיפול בעציצים שבבית ובמרפסת?
תשובה: דיני שביעית לא חלים על עציץ שמונח בתוך הבית, או במרפסת שיש לה גג, הואיל והוא מנותק מהארץ על ידי המרצפות ששום שורש לא יכול לעבור דרכן, ובנוסף לכך יש מעליו גג. לפיכך, מותר לזרוע ולשתול בו, וכן מותר לזמור את הצומח בו (פניני הלכה שביעית ב, יג).
ואפילו אם יש לעציץ נקב והוא בקומה הראשונה, מכיוון שהוא מונח על רצפה ששום שורש אינו יכול לעבור דרכה, הוא נחשב כמנותק מהקרקע. אומנם יש נוטים להחמיר בעציץ נקוב בקומה ראשונה (מנחת שלמה ח"א מא, ב), ויש נוטים להחמיר גם בקומות גבוהות (עיין שבט הלוי ו, קסז). אולם העיקר להלכה שכל סוגי המרצפות והבטון שרגילים להשתמש בהם בבתים חוצצים, כי שום שורש אינו עובר דרכם (וכן כתבו חזון אי"ש זרעים כב, א; ברית עולם קוצר טו; פניני הלכה שביעית ב, 14).

עציצים במרפסת פתוחה
עציץ שמונח בגינה או במרפסת מגולה, מכיוון שהוא תחת כיפת השמיים כל דיני שביעית חלים עליו. בכלל האיסורים החלים על עציץ שבמרפסת מגולה: שלא לשתול בו שתילים, שלא לזמור אותו, שלא לעשות פעולה שמשביחה את צמיחתו. אבל פעולה שנועדה להציל את קיומו - מותרת. גם כאשר אין לעציץ נקב, כל האיסורים הללו קיימים בו (פניני הלכה שביעית ב, יד).

שאלת מעליות בשבת
שאלה מרב קהילה בניו יורק: "אחר דרישת שלומו הטוב ויישר כוח על תשובותיו המאירות, נפשי בשאלתי בעניין שיש בו כמה וכמה מצבים בדיעבד שבדיעבד.
"כידוע, בעירנו ניו יורק ישנם בניינים גבוהים רבים ומצוי שאנשים גרים בקומה ה־20, ואף 50. וישנם אנשים שקנו דירות בבניינים אלו לפני היותם שומרי שבת או לפני שידעו שייתכן ויש בזה בעיה וכמובן שאין בבניינים אלו מעלית שבת.
"כאשר עולים למעלה מצוי בבניינים אלו עובד אינו יהודי הנמצא בשער הבניין (doorman) שיכול ללחוץ על הכפתור, להזמין מעלית ולהעלות עם העולים (כמובן שאין זה לכתחילה), אבל כשיורדים ויוצאים מהדירה אין נוכרי מצוי שיוכל ללחוץ בעבורם ורבים בהולכם לבית כנסת מזמינים מעלית ויורדים.
"שאלתי היא האם יש עצה כדי להמעיט את האיסור לאלו שילחצו בכל מקרה. וכן שאלתי במיוחד על ילדיהם, שהוריהם אוהבי תורה ומצוות אבל לא יודעים שיש איסור בעניין, ומבקשים מילדיהם להזמין מעלית. וכשבאים ללמד את הילדים הלכות שבת, קשה לומר להם בפשטות שהדבר אסור. כמובן המצב הזה הוא דיעבד שבדיעבד, והשאלה היא האם יש עצה בדבר להמעיט את האיסור. וכן שלא להורות לאנשים המתחזקים הוראה בלתי אפשרית שבוודאי לא יקיימו, שיישארו בדירתם כל שבת כל השבת".

תשובה
הפתרון הוא להמציא דרך שבה מפעילים את המעלית בגרמא. היינו בשני תנאים: א) שינוי ההפעלה. ב) השהיית הפעולה בלפחות רבע דקה. לשם כך צריך טכנאי שימציא מנגנון כזה. ואולי יש כבר מנגנון כזה ואינני יודע עליו.
בשעת הדחק, כאשר ידוע שהיהודי אינו מוכן לעלות או לרדת ברגליו, יש להורות שיצמצם את האיסור על ידי הפעלה בשינוי, שבכך הוא מפחית את האיסור מאיסור תורה לאיסור דרבנן. ולסוברים שחשמל אסור מדרבנן בלבד, הוא הופך את האיסור ל'שבות דשבות'. ואף שככלל מתירים שבות דשבות לצורך גדול או לצורך מצווה, אולם עדיין הוראה זו רק למי שידוע שלא יוכל לעלות ולרדת ברגליו, כי היתר שבות דשבות הוא היתר חד פעמי, ואין להשתית את השבת על היתרי שבות דשבות (ראה פניני הלכה שבת ט, ט; יא; יז, ב).

הרב חרל"פ על שנאת חינם וגאולת ישראל
בעקבות יום הסתלקותו של נאמן ביתו של מרן הרב קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל (ז' כסלו תשיב), אזכיר דברים חשובים שכתב: "עוון שנאת חינם הונח בעיקרו על השנאה הארורה המדובקת במוח האדם, לשנוא דרך עבודת ד' של חבירו ולאהוב רק דרכו, מבלי לחדור אל תוך־תוכו של כל סדר ודרך. ועיקר גאולת ישראל תלויה בעיקרה, לקבל כל הדרכים והסדרים, ולצרפם ולזקקם על ידי הזיקוק מאחד לחבירו, ולהביאם לכלל תיקון. וביותר מונחת עבודה זו על אלו הצדיקים המרגישים בנפשם הכשר לעבודה זו" (מי מרום יט, רזי לי, עמ' מא).

מצוות קידוש השם
בחסדי ה' אני זוכה לעסוק בכתיבת כרך נוסף בסדרת פניני הלכה על אמונה ואלילות, ובכללו הלכות עבודה זרה והמצווה למסור את הנפש כדי לא לעבוד עבודה זרה. כדרכי בקודש אשתף את הקוראים בפירות הלימוד.
מצווה על כל אדם מישראל לקדש את השם הגדול והנורא ולהימנע מחילולו, ובשעת הצורך אף למסור את הנפש על קדושת השם. שנאמר: "ושמרתם מצוותיי ועשיתם אותם אני ה'. ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה'" (ויקרא כב, לא-לג). אמרו חכמים (ספרא שם): "על תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתמסרו עצמיכם לקדש את שמי". לפיכך, אף שמצוות התורה ניתנו כדי שנחיה על ידן, ולכן פיקוח נפש דוחה את המצוות, שנאמר: "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח, ה) - "וחי בהם - ולא שימות בהם" (יומא פה, ב). אולם כאשר הדברים נוגעים לקידוש השם ומניעת חילולו במדרגה החמורה - ייהרג ואל יעבור.
בדרך כלל קידוש השם מתקיים בחיי השגרה, בהליכה בדרכי ה', בהתנהגות מוסרית, בדרך ארץ שקדמה לתורה, בזהירות מעבירות וקיום מצוות במסירות ובשמחה. מנגד, כאשר אדם מתנהג בחוסר מוסריות ועובר על דברי התורה הוא מחלל את שם השם. אולם לעיתים, בשעות קשות ונוראות, כאשר עשיית עבירה כרוכה בחילול השם נורא, מצוות קידוש השם מחייבת למסור את הנפש.

שלוש דרגות בחיוב מסירות נפש
א) כאשר כופים אדם מישראל לעבור על אחת משלוש העבירות החמורות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, באיום שאם לא יעבור יהרגו אותו - ייהרג ואל יעבור.
ב) בשאר העבירות שבתורה, אם הכפייה היא כדי להעבירו על דתו בפרהסיה - ייהרג ולא יעבור. ואם הכפייה היא לשם הנאה אישית של הכופה, או כדי להעבירו על דתו אבל לא בפרהסיה, כלומר שלא בפני עשרה מישראל - יעבור ואל ייהרג.
ג) בשעת השמד, כלומר בשעה שגוזרים על ישראל גזירות כדי להעבירם על דתם, גם בצנעה - ייהרג ואל יעבור על אף אחת ממצוות התורה.

שלוש העבירות החמורות
מצווה על מי שכופים אותו לעבוד עבודה זרה תוך איום על חייו לקדש את השם ולהיהרג ולא לעבוד, שנאמר: "ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם" (ויקרא כב, לב). ונאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו, ה), אמרו חכמים (משנה ברכות ט, ה): "ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך" (סנהדרין עד, א).
אמרו חכמים, שגם בגילוי עריות ובשפיכות דמים הדין כמו בעבודה זרה. שאם ידרשו מאדם להרוג את חברו תוך איום על חייו - ייהרג ולא יהרוג, שלא יעלה על הדעת שיציל אדם את עצמו על ידי רצח חברו. וכי דמו שלו אדום יותר מדמו של חברו?! ואף ההיתר לעבור על מצוות התורה משום פיקוח נפש נלמד מהפסוק "וחי בהם", ונועד להוסיף חיים, ולא שירצח אדם את חברו כדי להציל את עצמו.
כדין שפיכות דמים כך דין גילוי עריות, שנאמר: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כב, כו), לכן גם אם יכפו אדם לאנוס אישה האסורה עליו משום גילוי עריות, או יכפו גבר לאנוס את חברו במשכב זכור, ואם לא יקיים את גזירתם יהרגו אותו - ייהרג ולא יעבור (סנהדרין עד, א; רמב"ם יסודי התורה ה, ב; שו"ע יו"ד קנז, א).

ההבדל שבין שלוש העבירות
אף שעל שלוש העבירות החמורות ייהרג ולא יעבור, וכל העובר עליהן מחלל את השם וכל הנהרג ואינו עובר עליהן מקדש את השם, בטעם חומרת העבירות יש ביניהן הבדל מסוים. בעבודה זרה חומרת העבירה בבגידה באמונת הייחוד ובחזון תיקון העולם, ואילו בשפיכות דמים ובגילוי עריות עיקר חומרת העבירה בפגיעה האנושה בזולת. ואין הדבר תלוי בהסכמת החבר, שכן גם אם הנרצח יסכים שירצחו אותו, או הצד השני לגילוי עריות יסכים לכך, אסור לרצוח אותו או לחטוא עמו בגילוי העריות, שכן למרות הסכמתו, בפועל הרוצח אותו או חוטא עמו בגילוי עריות פוגע פגיעה אנושה בצלם אלוקים שבו. אבל אם יכפו אדם למשכב בהמה, אף שחומרת האיסור כגילוי עריות, מכיוון שאין כאן פגיעה בזולת, יעבור ולא ייהרג.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il