ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת שנת השבע
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הכנה מעשית לשמיטה
א. תפיסת הקדושה שבפירות: פירות השביעית קדושים, אסור לפגוע בקדושה זו.
ב. תפיסת ה"קידוש הקהילתי": פירות השביעית נועדו לשימוש משותף של כולם. כל פעם שאנו לוקחים מהשלחן הציבורי, עלינו להתחשב בכך שאכילתנו מונעת את שימושם של האחרים. אין בכך אמירה של הימנעות מאכילת פירות השביעית; זכותנו ואף מומלץ שנאכל מפירות אלו לשובע נפשנו. אך אם איננו מנצלים את הפירות כראוי, הרי שפגענו בזכות השימוש של האחרים באופן שאינו מוצדק.
ג. תפיסת "שלחן גבוה": הקב"ה מזמין אותנו לאכול על שלחנו, על ידי כך שהוא מזכיר שהארץ כולה שלו, יד אדם לא תהיה שותפה ביצירת הפירות בשנה זו, וכולם מוזמנים לאכול מפריה ולשבוע מטובה. עלינו לכבד את המעמד המיוחד, ולא לנצל את מה שמוגש לנו שלא באופן לו הפירות מיועדים.
נפקא מינה אפשרית בין התפיסות הללו היא השאלה אם מותר לגרום לפירות להתקלקל.
מצד קדושת הפירות, לכאורה האיסור הוא הפגיעה הפעילה בפירות. על פניו פגיעה בגרמא פחות מבזה את קדושת הפירות.
חמדת שנת השבע (18)
הרב בצלאל דניאל
1 - הפסד בגרמא, ומחשבות על פח שמיטה
2 - יסודות מחשבתיים באיסור סחורה בשביעית
3 - קניית פרחים בשמיטה
טען עוד
כאשר דנים על הפסד פירות שביעית בגרמא, חשוב להבחין בין מספר סוגים שונים של 'גרמא':
1. הנחת הפירות להתקלקל, ללא מגע יד אדם: במשנה (שביעית ב, י) נאמר שאסור להצניע את הדלעת לזרע. מפירוש המשנה עולה שהכוונה היא שמכיוון שלחברה יש זכות בדלעת הזו, אסור לאדם הפרטי להחליט להשאיר את הדלעת אצלו ללא שימוש בכדי לנצל את זרעיו בהמשך, למרות שהוא אינו פוגע בדלעת באופן פעיל. ברם, בהלכות הרמב"ם כותב שהאיסור הוא מפני שאסור לאסוף ספיחים בשביעית (לנושא הספיחים בעזרת ה' נקדיש סדרת טורים בעתיד). לא ברור אם הרמב"ם חזר בו, וסבור שאין איסור להותיר פרי להתקלקל.
2. הנחת הפירות במקום בו כוחות הטבע ימהרו את קלקולם: בירושלמי (שביעית ז, א) נאמר שמותר להניח את קניבת הירק על הגג, שם היא תתייבש, למרות שהיא קדושה. משמע שמותר לחשוף את פירות השביעית לכוחות הטבע, למרות שחשיפה זו תגרום לפירות להתקלקל מהר יותר. ברם, החזון איש מבאר שמציאותית אם הקניבה תתייבש, הקלקול דווקא יהיה איטי יותר. כך שלא ברור אם ניתן להסיק משהו מגמרא זו לנידוננו.
3. הנחת הפירות במקום בו יש צפי של פגיעה של אחרים: הרמב"ם פוסק תוספתא בה נאמר שאין חובה למנוע מכך שבהמות יאכלו את פירות השביעית, מפני שנאמר "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. משמע מדבריו שאילו היה מדובר במפגע שונה, הייתה חובה למנוע את הפגיעה הפעילה של אחרים בפירות השביעית.
4. פעולה שהיא עצמה גורמת לקלקול, אך הקלקול הוא טבעי ואינו מיידי: בירושלמי (ט, א) נאמר שמותר לחתוך את עלי הארטישוק במקומם, מכיוון שהם "אבודים מאליהם". לא ברור אם הכוונה היא שהחיתוך אינו פוגע בעלים, אלא רק גורם לכך שיתקלקלו בעתיד, ואין איסור לפגוע באופן "גרמאי" שכזה, או שהכוונה היא שכך או כך העלים עתידים להירקב, כך שהחיתוך אינו משמעותי דיו בכדי שיהיה אסור.
למעשה, הרב קנייבסקי והחזון איש פוסקים כך: אין חובה לשמור על הפירות, כך שאין חובה להכניס את הפירות למקרר. מצד שני, הם פוסקים שישנה חובה להניח את הפירות במקום בו לא ייגרם קלקול. לדוגמא, במקום בו ילדים צפויים לשחק עם הפירות. אין חובה לבצע פעולה שתאריך את חיי המדף של הפירות, אך יש לבצע פעולות שימנעו את הפגיעה הפעילה בפירות. יש לציין שלמרות זאת, הם מתירים לתת לילדים את הפירות לאכילה, למרות שילדים נוטים שלא לנצל את הפירות כראוי באכילתם, מכיוון שזו דרך אכילתם.
דיון זה משפיע מאוד על שאלת פח השמיטה.
הגרש"ז פוסק שאסור להכניס את פירות השביעית לאשפה הציבורית עד שיתעפשו, מפני שֶמְפַנֵי האשפה דוחסים את האשפה. הכנסת הפירות לאשפה מניחה אותם במקום בו בהכרח יבואו אנשים וישמידו אותם.
הראי"ה קוק אוסר את השלכת שיירי פירות שביעית (הראויים לאכילה) ולשים אותם באשפה, לא מפני קלקול עתידי, אלא מפני שברגע הנחת האשפה בפח אנשים מיד נרתעים מאכילת הפירות. הרב יהודה עמיחי פוסק שיש להבחין בין הנחה באופן שבא במגע עם זבל אורגני אחר, הפוגע בפרי מיידית (ואף גורם לו להירקב מהר יותר) ובין הנחת הפרי באופן שאינו ממאיס אותו.
מסיבה זו, הרב יעקב קנייבסקי (ה'קהלות יעקב') התנגד לפח השמיטה. הנחת שיירי פירות שביעית יחד זה על זה גם גורמת לקלקול מהיר יותר, וגם ממאיסה את הפירות באופן מיידי. לאור דבריו, הרב אשר וייס פוסק שניתן לשים את השאריות, בנפרד, בשקיות ניילון בתוך האשפה הרגילה, ולהמתין עם הוצאתה עד שיתחילו להירקב (אך די בתחילת רקבון, אין צורך שיירקבו ממש).
הרב אלישיב חולק על כל זאת. בתחילת הדברים הצענו שהסוברים שאיסור הפסד מבוסס על זכות האחרים בפירות יחמירו יותר ביחס לגרמא. אך לעניין אשפה, הרב אלישיב אומר שזו סברא לקולא. מכיוון שמדובר בשאריות שבלאו הכי יירקבו, ואיש לא יאכל אותם, החברה לא נפגעת מכך שהשמדתם בידיים. כל ההנחה שצריכים להיזהר ולא לפגוע בהם בצורה ישירה מבוססת על תפיסה של קדושה בפירות. מכיוון שהרב אלישיב פוסק שעיקר איסור הפסד מבוסס על זכות החברה בפירות, הוא מתיר להשליך את השאריות ישירות לאשפה הרגילה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
