ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת שנת השבע
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הכנה מעשית לשמיטה
א. תפיסת הקדושה שבפירות: פירות השביעית קדושים, אסור לפגוע בקדושה זו.
ב. תפיסת ה"קידוש הקהילתי": פירות השביעית נועדו לשימוש משותף של כולם. כל פעם שאנו לוקחים מהשלחן הציבורי, עלינו להתחשב בכך שאכילתנו מונעת את שימושם של האחרים. אין בכך אמירה של הימנעות מאכילת פירות השביעית; זכותנו ואף מומלץ שנאכל מפירות אלו לשובע נפשנו. אך אם איננו מנצלים את הפירות כראוי, הרי שפגענו בזכות השימוש של האחרים באופן שאינו מוצדק.
ג. תפיסת "שלחן גבוה": הקב"ה מזמין אותנו לאכול על שלחנו, על ידי כך שהוא מזכיר שהארץ כולה שלו, יד אדם לא תהיה שותפה ביצירת הפירות בשנה זו, וכולם מוזמנים לאכול מפריה ולשבוע מטובה. עלינו לכבד את המעמד המיוחד, ולא לנצל את מה שמוגש לנו שלא באופן לו הפירות מיועדים.
נפקא מינה אפשרית בין התפיסות הללו היא השאלה אם מותר לגרום לפירות להתקלקל.
מצד קדושת הפירות, לכאורה האיסור הוא הפגיעה הפעילה בפירות. על פניו פגיעה בגרמא פחות מבזה את קדושת הפירות.
חמדת שנת השבע (18)
הרב בצלאל דניאל
1 - הפסד בגרמא, ומחשבות על פח שמיטה
2 - יסודות מחשבתיים באיסור סחורה בשביעית
3 - קניית פרחים בשמיטה
טען עוד
כאשר דנים על הפסד פירות שביעית בגרמא, חשוב להבחין בין מספר סוגים שונים של 'גרמא':
1. הנחת הפירות להתקלקל, ללא מגע יד אדם: במשנה (שביעית ב, י) נאמר שאסור להצניע את הדלעת לזרע. מפירוש המשנה עולה שהכוונה היא שמכיוון שלחברה יש זכות בדלעת הזו, אסור לאדם הפרטי להחליט להשאיר את הדלעת אצלו ללא שימוש בכדי לנצל את זרעיו בהמשך, למרות שהוא אינו פוגע בדלעת באופן פעיל. ברם, בהלכות הרמב"ם כותב שהאיסור הוא מפני שאסור לאסוף ספיחים בשביעית (לנושא הספיחים בעזרת ה' נקדיש סדרת טורים בעתיד). לא ברור אם הרמב"ם חזר בו, וסבור שאין איסור להותיר פרי להתקלקל.
2. הנחת הפירות במקום בו כוחות הטבע ימהרו את קלקולם: בירושלמי (שביעית ז, א) נאמר שמותר להניח את קניבת הירק על הגג, שם היא תתייבש, למרות שהיא קדושה. משמע שמותר לחשוף את פירות השביעית לכוחות הטבע, למרות שחשיפה זו תגרום לפירות להתקלקל מהר יותר. ברם, החזון איש מבאר שמציאותית אם הקניבה תתייבש, הקלקול דווקא יהיה איטי יותר. כך שלא ברור אם ניתן להסיק משהו מגמרא זו לנידוננו.
3. הנחת הפירות במקום בו יש צפי של פגיעה של אחרים: הרמב"ם פוסק תוספתא בה נאמר שאין חובה למנוע מכך שבהמות יאכלו את פירות השביעית, מפני שנאמר "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. משמע מדבריו שאילו היה מדובר במפגע שונה, הייתה חובה למנוע את הפגיעה הפעילה של אחרים בפירות השביעית.
4. פעולה שהיא עצמה גורמת לקלקול, אך הקלקול הוא טבעי ואינו מיידי: בירושלמי (ט, א) נאמר שמותר לחתוך את עלי הארטישוק במקומם, מכיוון שהם "אבודים מאליהם". לא ברור אם הכוונה היא שהחיתוך אינו פוגע בעלים, אלא רק גורם לכך שיתקלקלו בעתיד, ואין איסור לפגוע באופן "גרמאי" שכזה, או שהכוונה היא שכך או כך העלים עתידים להירקב, כך שהחיתוך אינו משמעותי דיו בכדי שיהיה אסור.
למעשה, הרב קנייבסקי והחזון איש פוסקים כך: אין חובה לשמור על הפירות, כך שאין חובה להכניס את הפירות למקרר. מצד שני, הם פוסקים שישנה חובה להניח את הפירות במקום בו לא ייגרם קלקול. לדוגמא, במקום בו ילדים צפויים לשחק עם הפירות. אין חובה לבצע פעולה שתאריך את חיי המדף של הפירות, אך יש לבצע פעולות שימנעו את הפגיעה הפעילה בפירות. יש לציין שלמרות זאת, הם מתירים לתת לילדים את הפירות לאכילה, למרות שילדים נוטים שלא לנצל את הפירות כראוי באכילתם, מכיוון שזו דרך אכילתם.
דיון זה משפיע מאוד על שאלת פח השמיטה.
הגרש"ז פוסק שאסור להכניס את פירות השביעית לאשפה הציבורית עד שיתעפשו, מפני שֶמְפַנֵי האשפה דוחסים את האשפה. הכנסת הפירות לאשפה מניחה אותם במקום בו בהכרח יבואו אנשים וישמידו אותם.
הראי"ה קוק אוסר את השלכת שיירי פירות שביעית (הראויים לאכילה) ולשים אותם באשפה, לא מפני קלקול עתידי, אלא מפני שברגע הנחת האשפה בפח אנשים מיד נרתעים מאכילת הפירות. הרב יהודה עמיחי פוסק שיש להבחין בין הנחה באופן שבא במגע עם זבל אורגני אחר, הפוגע בפרי מיידית (ואף גורם לו להירקב מהר יותר) ובין הנחת הפרי באופן שאינו ממאיס אותו.
מסיבה זו, הרב יעקב קנייבסקי (ה'קהלות יעקב') התנגד לפח השמיטה. הנחת שיירי פירות שביעית יחד זה על זה גם גורמת לקלקול מהיר יותר, וגם ממאיסה את הפירות באופן מיידי. לאור דבריו, הרב אשר וייס פוסק שניתן לשים את השאריות, בנפרד, בשקיות ניילון בתוך האשפה הרגילה, ולהמתין עם הוצאתה עד שיתחילו להירקב (אך די בתחילת רקבון, אין צורך שיירקבו ממש).
הרב אלישיב חולק על כל זאת. בתחילת הדברים הצענו שהסוברים שאיסור הפסד מבוסס על זכות האחרים בפירות יחמירו יותר ביחס לגרמא. אך לעניין אשפה, הרב אלישיב אומר שזו סברא לקולא. מכיוון שמדובר בשאריות שבלאו הכי יירקבו, ואיש לא יאכל אותם, החברה לא נפגעת מכך שהשמדתם בידיים. כל ההנחה שצריכים להיזהר ולא לפגוע בהם בצורה ישירה מבוססת על תפיסה של קדושה בפירות. מכיוון שהרב אלישיב פוסק שעיקר איסור הפסד מבוסס על זכות החברה בפירות, הוא מתיר להשליך את השאריות ישירות לאשפה הרגילה.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
האם מותר להתקלח ביום טוב?
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
"בזאת התורה" - איזו תורה?
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
סודו החינוכי של חודש שבט
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
