ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- מצוות ישוב וכיבוש הארץ
אין ספק שההסכם עם מצרים, הגדולה והחזקה שבאויבי ישראל, היה הישג מדיני וביטחוני חשוב. טעו מי שסברו שההסכם לא יחזיק מעמד ויביא למלחמה נוספת. אך טעו לא פחות אלו שהשלו את עצמם שההסכם יביא לשלום אמיתי עם מצרים.
שלום ממש - אין. על כל פנים, לא אותו חזון השלום שבעבורו הקרבנו קורבן כה גדול. איננו יודעים כיצד היה סאדאת נשיא מצרים, שחתם איתנו על ההסכם, מנווט את המדיניות המצרית; הוא נרצח בטרם בוצע ההסכם. אך מובארק, מחליפו, ניהל מדיניות של "שלום" קפוא על גבול העוינות. הוא לא ביקר בארץ אפילו פעם אחת (פרט להלווייתו של רבין). אין תיירות מצרית בארץ, וגם תיירות ישראלית במצרים נדירה. המצרים לא אוהבים ישראלים. יחסי המסחר מינימליים. לא חל שום שינוי בתרבות המצרית, ובעיקר לא ביחס ליהדות מצד דת האסלאם, שמרכזה באל־אזהר שבמצרים. העוינות והשנאה לא פחתו. בפורומים בינלאומיים מצרים הצביעה פעמים רבות נגדנו. אומנם היום, בימי הנשיא א־סיסי, היחסים השתפרו קמעא, אך זאת בזכות יריבו - החמאס. שלום ממש, זה שעליו חלמו – אין. האם עבור שלום קר כזה היה הכרח לשלם מחיר כה גבוה? גם מצרים, לפחות זו של מובארק, הייתה מעדיפה שלום צונן יותר תמורת מחיר זול יותר. מסתבר שגם סאדאת היה מעדיף שלום קר תמורת הסכם פושר יותר. הסכמתו להצהרות על שלום רחב עלתה לו בחייו.
אומנם הגבול עם מצרים שקט, אך גם בגבול ירדן (עוד לפני הסכם השלום איתה) שרר שקט ללא ויתורים ופשרות. האם לא הייתה אפשרות להותיר בחיים לפחות את ימית ובנותיה במסגרת "שלום" דומה?
חזון ציוני שנגוז
לשם חשבון הנפש, יש לפרט את המחיר הנורא ששילמנו עבור השלום הקר. חזון ציוני גדול נגוז. דובר על ימית כעיר נמל שלישית שממנה תיחפר תעלה לים סוף ועל גדותיה יוקמו עשרות יישובים חקלאיים ותעשייתיים המופעלים על ידי חשמל המופק ממפלים, אגמים ומפעלי תיירות. היה זה אתגר חלוצי אדיר שהיה יכול להזין באידיאלים ציוניים את החברה הישראלית כולה. חזון זה יכול היה להלהיב צעירים מהארץ ומהתפוצות לעשייה חלוצית ולעלייה ארצה.
ובעיקר, הוא היה תורם להרחבת גבולות המדינה. מדינת ישראל היא אחת הצפופות בעולם, והיא מצטופפת בעיקר בגוש דן. הדבר מסוכן מבחינה ביטחונית, תברואתית וגם כלכלית וחברתית. ראו את הפקקים, את מצוקת החניה ואת מצוקת הדיור. אין למדינה כמעט רזרבות קרקעיות. מחיר הקרקע מאמיר ומייקר מאוד את עלות הדיור. לזוגות צעירים אין קורת גג (האם יש מי שזוכר את מחאת הדיור?). איש לא חלם בימי הפינוי מימית על מיליון יהודי ברית המועצות שעלו והצטופפו איתנו בארצנו הקטנטונת. ואיש לא חולם עדיין על עלייה המונית מארצות הברית וממדינות אחרות. ובל נשכח את הגידול הטבעי המבורך יחסית. יש להבטיח עתודות קרקע נרחבות עבור העתיד הרחוק של כולנו. האומנם ויתרנו על חזון קיבוץ הגלויות?
משא ומתן מעמדת נחיתות
מנהיג בעל מעוף לא היה מוותר על חזון העתיד, והיה מתעקש לכלול אותו בתוך הסכם השלום עם מצרים. מצרים גדולה מאיתנו עשרות מונים. היא לא הייתה זקוקה לימית ובנותיה. עובדה שהאזור שומם זה ארבעים שנה. חצי האי סיני לא היה מעולם אדמה מצרית. הוא סופח למצרים רק בשנת 1906 בגלל הסכם בין אנגליה לטורקיה, לשם הגנה על האינטרסים הבריטיים בתעלת סואץ. האנגלים עניינו את הרצל ברעיון להקים מדינה יהודית בסיני. על שמה של תוכנית זו נקרא אחד היישובים בסיני - תרס"ג. שם הודיע בגין ערב נסיעתו לקמפ דיוויד שכל היישובים בסיני יישארו על תילם.
סאדאת המציא טענה שקרית ש"כל גרגיר חול בסיני קדוש לנו". מול דמגוגיה זו לא עמד מנהיג ישראלי לטעון שכל גרגיר בסיני, לפחות עד אל־עריש, קדוש בקדושה אמיתית של ארץ ישראל, נחלת אבותינו. המשא ומתן עם המצרים התנהל מתוך עמדת נחיתות.
הפתרון לעזה נקבר בחולות ימית
לפי דרישת סאדאת הוחזרו לעזה אלפי פליטים ערבים שזלגו מהרצועה לסיני, שם הם החלו לשקם את עצמם ולהשתחרר ממעמד הפליטים שהיה להם. החזרתם לתוך המורסה המבעבעת של רצועת עזה הייתה מעשה לא אנושי. ידוע לכול שאין לרצועה קיום עצמי, לא כלכלי ולא מדיני.
עם קצת חזון, היה מקום לרעיון הפוך: לא רק להותיר את הפליטים בחלק מסיני, אלא לעודד הגירת פליטים נוספים מהרצועה לחלק מסיני. אם כבר היה הכרח למסור חלק מסיני למצרים, הייתה זו הזדמנות לפתור אחת ולתמיד את בעיית רצועת עזה. אפשר היה לקבוע אזור מוגדר בסיני שאליו מזרימים מים מהנילוס (אחד הנהרות הגדולים בעולם!) ולסייע בפיתוחו על ידי מדענים ישראלים ואחרים, במימון אמריקני ובינלאומי. לאזור זה היו באים פליטים רבים מעזה לשקם את חייהם. כך היה אפשר לפתור בעיה אנושית, מדינית וביטחונית שאין לה פתרון אחר.
גם פתרון זה נקבר בחולות ימית. בינתיים הפך סיני למקלט לפורעים מהחמאס, ורצועת עזה הפכה להר געש המתפרץ אחת לכמה שנים ושופך לבה רותחת על כל סביביו – גם על ישראל וגם על מצרים.
קץ החזון הציוני
והמחיר החמור מכול הוא קיצו של החזון הציוני.
התנועה הציונית, שראתה ביישוב הארץ את רעיונה המרכזי, סיימה בעצם בימית את תפקידה. הממסד הציוני, ההתיישבות העובדת לסוגיה, הוגי הדעות וההמונים הרואים את עצמם ציונים כביכול - שמחו לאידה של ימית. הם לא נקפו אצבע למחות, לפחות, על מסירת חבלי ארצנו לזרים. גם אם היה הכרח לוותר ולבתר, הייתה ציפייה לפחות להזלת דמעה, להבעת כאב על איבר שנגדע מנוף המולדת. הגוף המנוון אפילו לא חש בכאב.
אומנם, גחלים שנותרו מהמוקד של סיני המשיכו ללחוש בגוש קטיף הסמוך, אך גם אותן רמסו וכיבו ברגל גסה. התקדים של עקירת ההתיישבות בסיני פרץ את הסכר, וגרף עימו את קטיף וצפון השומרון. גם בזמן עקירת גוש קטיף ההתיישבות העובדת תמכה במהלך, עודדה אותו ואף מחאה כף. מהערך ההתיישבותי נותר רמץ בלבד, ובו ניצוצות שרק רוח גדולה תוכל ללבותם ללהבה מאירה.
בימית נוצרה מהפכה בתפיסה הציונית שהייתה מקובלת עד אז. מושג הציונות התהפך, הציניות החליפה את הציונות, מי שדוגל כיום ביישוב הארץ הוא כבר "לא ציוני" ואולי אפילו "אנטי ציוני", ומי שמחריב יישובים הוא "ציוני אמיתי".
נוהגים למנות את שנת תרמ"ב כתחילת ההתיישבות החדשה בארץ ישראל (למרות שהדבר אינו מדויק, כי קדמו לה עליות קודמות וניסיונות התיישבות וכן מקווה ישראל, פתח תקווה ועוד). כעבור מאה שנה בדיוק, בשנת תשמ"ב, הסתיים פרק זה בתולדות ההתיישבות. כיום נותר רק הערך התורני של מצוות יישוב הארץ. הערך שהצית את ההתלהבות הציונית בראשיתה. רק מצווה זו תישאר לעד כערך. היא מחליפה את הציונות הישנה שנקברה בחולות ימית.
בהמשך ההתיישבות ברחבי ארצנו ננוחם.
"כי ניחם ה' ציון, ניחם כל חורבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה יימצא בה, תודה וקול זמרה"
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
