ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
אחת מהן הופכת את זיכרון סיפור המופיע בפרשת השבוע שלנו – פרשת בהעלותך – למצוות עשה נוספת. יסוד הטיעון הוא כנראה בשל נוסחהּ של מצוות זכר מעשיו של עמלק: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה, יז). מצווה זו, שאנו מקיימים בהידור רב, דומה מאוד בניסוחה למצוות זכירה אחרת הכתובה באותה פרשה: "זכור את אשר עשה ה'' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" (שם כד, ט), ומסתבר שאם הראשונה נמנית כמצוות עשה, חובה עלינו למנות גם את האחרונה. ואכן, כך כתב רמב"ן על מצווה זו: "נצטווינו לזכור בפה ולהשיב אל ליבנו מה שעשה יתעלה למרים כשדיברה באחיה עם היותה נביאה ואחיה גומל חסדה ועל ידה ניצל, כדי שנתרחק מלשון הרע ולא נהיה מאשר נאמר עליהם: 'תשב באחיך תדבר בבן אמך תיתן דופי'" (הוספות לספר המצוות, מצוות עשה ז). קריאת פרשתנו היא אפוא מצוות עשה אליבא דרמב"ן, ומטרתה היא להתרחק מלשון הרע.
"המדבר בגנותו של חברו על אחת כמה וכמה"
פרשתנו היא מקור לא רק לחובת העשה הזו, אלא גם למבט מיוחד על הגדרת לשון הרע. שכן, על אף העובדה שהיא הפכה למופת וליסוד בתחום דיני לשון הרע – לא ברור מהו הלשון הרע שאמרה מרים. הקושי קיים כבר בפשוטו של מקרא. כותרת הפרשה היא "ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח". הפסוק הזה לעצמו קשה מאוד, שכן אין אנו יכולים להבין ממנו דבר: מי היא האישה הכושית? מה רע בלקיחת אישה כושית? מדוע זה העסיק את מרים? ברם, הקושי מתגבר בשל העובדה שבפסוק הבא נאמרה השוואה בין משה ובין אהרן ומרים, אך לא ברור מפני מה היא נחשבת ללשון הרע, וכיצד היא קשורה לפסוק הקודם: "ויאמרו הרק אך במשה דיבר ה'? הלא גם בנו דיבר". בשל כך אנו מוצאים גיוון גדול מאוד בדברי הפרשנים המבקשים לעמוד על יסוד דבריה של מרים והגדרת דבריה כלשון הרע.
טבעי הדבר כי נמשיך לצעוד בדברי רמב"ן, שהוא אבי הלכה יסודית זו. ברם, רמב"ן על התורה אינו כותב דבר על פסוקים אלה, ולא ברור מדבריו מה הנושא. הוא רומז על כך בהמשך פירושו: "ואמר הכתוב זה בעבור אהרן ומרים כי משה רבנו ראוי לנבואה בכל עת ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה, כמו שפירשו רבותינו בטעם פרישתו מן האישה" (במדבר יב, ד), ובכך הוא מלמד כי הוא יונק מדברי רבותינו, שקישרו את שני הפסוקים דלעיל יחד: מרים ואהרן דיברו על התנהגותו של משה רבנו ביחס לאישה הכושית, שכן הוא פרש ממנה. ציטוט דבריהם בפסוק ב מלמד על כעין השוואה שעשו: גם עימנו דיבר ה' ולא פרשנו, ואילו משה אחינו פרש. רמב"ן מדייק את הדברים יותר בדבריו בספר המצוות דלעיל (לאור דברי הספרי): "מה מרים שלא דיברה אלא בפניו של משה ולהנייתו של משה ולשבחו של משה ולבניינו של עולם כך נענשה - המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה".
לפי זה, ישנם ארבעה היבטים מיוחדים לקולא בדבריה של מרים: ראשית, לא היה זה דיבור מאחורי גבו של משה רבנו אלא בפניו; שנית, רצונה של מרים לא היה להנמיך את קומתו של משה רבנו, כי אם למנוע ממנו להתייסר בפרישות, לטובתו; שלישית, היא לא המעיטה בדמותו, ולא אמרה עליו דברים שמהם ניתן ללמוד עד כמה הוא לא ראוי להתנהגות זו, כי אם להפך: בדבריה היא מזכירה כי הקב"ה דיבר עימו, וזו מעלה גדולה וזכות גדולה; ורביעית, מטרתה לא הייתה נקודתית בלבד, כי אם בניינו של עולם.
ויכוח כן, הכפשה לא
מה אפוא אנו יכולים ללמוד מכך על עולם הדיבורים שאנו אפופים בו בכל עת? התורה לא אסרה להיפגש ולדבר בין חברים. היא לא אסרה ויכוחים פוליטיים וחשיפת שחיתות לאור השמש. בין כשמדובר על דרך ארץ שקדמה לתורה, שכוללת בתוכה גם את השיח הפשוט בין אנשים, ובין כשמדובר בקיום של "וביערת הרע מקרבך" או "ולא תעמוד על דם רעך", אנו מוצאים הלכות רבות המתירות ולעתים אף מחייבות שלא לשתוק ולהאיר את פני המציאות. ברם, התורה ציוותה עלינו בראש ובראשונה לזכור את מה שעשה הקב"ה למרים, וללמוד את יסודות הדיבור שאנו מצווים בו. דברי הספרי המצוטטים על ידי רמב"ן מלמדים אותו להימנע מארבע טעויות שנאמרות בתחום הדיבור:
העובדה כי דברים נאמרים בפניו של אדם אינה משמשת טיעון להתיר לאומרם גם מאחורי גבו וכשאין הוא שומע. גם אם אדם אומר "אמרתי לו את זה בפרצוף" הדבר אינו מתיר להפיץ דברים רעים על אדם אחר, ודיני לשון הרע רלוונטיים מאוד גם בהקשר הזה. שנית, העובדה כי הדברים הנאמרים מכוונים לטובת אותו אדם – אינה מתירה אותם באופן מיידי. ודאי שמותר לקיים שיחה על הדרך לגאול אדם אחר ממצוקתו, או לסייע בעדו להבריא מהתמכרותו, אולם כאשר אין מדובר בדברים המכוונים לפעולה מעשית, אלא רק להבעת חוסר השלמה עם העובדה שאין הוא חי בדרך שהייתה יכולה להיטיב עימו – הדברים הם לשון הרע. שלישית, העובדה כי נאמרים דברי שבח תוך כדי אמירת הלשון הרע אינה מהווה יסוד להתיר. לעיתים הדברים אף הפוכים, וכבר שלמה המלך הזהיר מכך: "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכים קללה תיחשב לו" (משלי כז, יד). ולבסוף – גם כאשר הדברים מכוונים לתיקונו של עולם, לא הכול מותר. לעולם הוי מחשב שכר תיקון העולם כנגד הפסד לשון הרע שנאמר.
בדורנו אנו זקוקים לתזכורת זו יותר מתמיד. אפשרויות הביטוי והפרסום של דברים, בעיקר לאור ההתפתחות העצומה של הרשתות החברתיות, העצימה עוד ועוד את כמות הדברים הנאמרים, ומטבע הדברים הם מידרדרים פעמים רבות ללשון הרע חמור. לא זו בלבד, אלא שבניגוד לעבר, שאז התקיים הביטוי "מחר עוטפים בזה דגים" – הנכתב היום אינו נמחק, והוא צף פעם אחר פעם מכוחם של מנועי החיפוש.
כאמור לעיל, התורה וההלכה לא אסרו את הדיון הציבורי, את המחלוקות, את הביקורת, את קיום ביעור הרע ואת איסור השתיקה כאשר אנו עומדים על דם רעינו. ברם, מצוות התורה לזכור את מעשה מרים צריכה להיות לנגד עינינו בכל עת ובכל זמן, גם בשל העובדה שמדובר במצוות עשה, וגם בשל העובדה שהרמב"ם פסק כי "אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא - עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם" (הלכות דעות ז, ג).
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
