"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי - אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו",עכ"ל.

"רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים", עכ"ל.

"אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא, שרא לן כבדא (התורה אסרה דם והתירה כבד) נדה - דם טוהר, חֵלֶב בהמה - חֵלֶב חיה, חזיר - מוחא דשיבוטא (מוח של דג ששמו שיבוטא וטעמו כטעם חזיר), גירותא (עוף טמא)- לישנא דכוורא, אשת איש - גרושה בחיי בעלה, אשת אח - יבמה, כותית - יפת תאר. (כלומר, על כל איסורים הללו ידעה ילתא את ההיתר שהתירה התורה כנגדם, אבל בשר וחלב לא ידעת היכן התירה התורה כנגד איסורו, ואמרה לו) בעינן למיכל בשרא בחלבא (כלומר, שהיא ביקשה לאכול בשר וחלב באופן המותר). אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי" (רב נחמן, כששמע את בקשת אשתו הצדקנית, ביקש מהטבחים לצלות לה כחל [דדי הפרה] כדי שתרגיש טעם בשר וחלב) עכ"ל הגמרא.

"משום שלא אסרה תורה אלא דם הנשפך כמים שנאמר 'על הארץ תשפכנו כמים', וכבד קרוש ועומד בגופה של בהמה ואינה נשפכת כמים", עכ"ל.

"והתקדשתם - אלו מים ראשונים, והייתם קדשים - אלו מים אחרונים", עכ"ל.

"רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא, (היו מהלכים בדרך וחיפשו מקום להתאכסן). רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא (רבי מאיר היה לומד את אופיו של כל אדם על פי שמו, ורבי יהודה ורבי יוסי לא היו מדייקים בכך). כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא, יהבו להו אמרו לו מה שמך, אמר להו כידור (כשהגיעו לבית מלון, אמר להם בעל המלון שקוראים לו 'כידור'). אמר (ר"מ), שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר כי דור תהפכת המה (כיון שרבי מאיר היה לומד משמו של האדם את אופיו, הוא הבין שאותו בעל מלון היה רשע, שהרי כתוב "כי דור תהפוכות המה", ושמו של אותו בעל מלון היה "כידור"). רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו, רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה (רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו בידי בעל המלון את כספם - כי היה ערב שבת - והאמינו ביושרו, אבל רבי מאיר חשד בו ולא הפקיד בידיו את כספו). אזל, אותביה בי קיבריה דאבוה (רבי מאיר בחר להחביא את כספו בקברו של אביו של אותו בעל מלון שקראו לו "כידור"). אתחזי ליה בחלמיה, תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא (נגלה אליו אותו נפטר ואמר לו בא ותיטול כיס מלא מעות שתחת ראשי). למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי, אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא (סיפר בעל המלון את החלום לר"מ לר' מאיר ולר' יהודה ולר' יוסי את החלום, וכדי לדחותו שלא ילך לקחת את הכסף אמרו לו שחלום כזה אין בו ממש). אזל רבי מאיר ונטריה כולי יומא ואייתיה (רבי מאיר בכל אופן הלך לשמור על כספו מרחוק עד שיצאה השבת ובמוצאי שבת לקח את כספו). למחר אמרו לו הב לן כיסן, אמר להו לא היו דברים מעולם (במוצאי שבת ביקשו רבי יהודה ורבי יוסי את כספם מבעל המלון, אך הוא הכחיש ואמר שאין בידו מאומה). אמר להו רבי מאיר אמאי לא דייקיתו בשמא, אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר, אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי. משכוהו ועיילוהו לחנותא חזו טלפחי אשפמיה, אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו (רבי יהודה ורבי יוסי החליטו להערים עליו, וראו שיש על שפמו של אותו בעל מלון שיירי מאכל עדשים, עלו לביתו כשהוא לא היה שם, ואמרו לאשתו של אותו בעל מלון שבעלה ציוה עליה להחזיר להם את כספם, ואף נתן להם סימן שבצהרים בישלה לו עדשים. אשתו האמינה להם, ומסרה להם את כספם). אזל איהו וקטליה לאיתתיה (כשסיפרה לו אשתו את שאירע, הוא כעס עליה ורצח אותה). היינו דתניא מים ראשונים האכילו בשר חזיר (עיין חולין שם ברש"י ד"ה האכילו), מים אחרונים הרגו את הנפש (מכאן הבינו את חכמת חז"ל, כי אילו היה אותו איש מקפיד על מים אחרונים, ושוטף את שפמו, לא היה להם סימן למסור ולא היתה אותה אשה נהרגת).