ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נאמר בפרשה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים כט, ט). פרשה זו חלה תמיד לפני ראש השנה. אומר מדרש תנחומא:
מפני מה עשאן משה מצבה? מפני שמשתמשים מדעת לדעת - מדעת משה לדעת יהושע, מדעת יהושע לדעת זקנים. ואף יהושע עשה מצבה שנאמר: "וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וגו'" (יהושע כד, א).
זאת אומרת, כשעוברים משלב לשלב, מהנהגה של משה רבנו להנהגה של יהושע, צריך לעשות את השינוי, את המעבר הזה באופן טוב ושלם. כך גם המעבר משנה לחברתה, צריך להיות מתוך התייצבות.
כוח האחדות
עוד אומר המדרש:
"אתם ניצבים היום" - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר "וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם" (ישעיהו ס, יט) אימתי? בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת שנאמר "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד). בנוהג שבעולם אם אדם נוטל אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטל אחת אחת אפילו תינוק משברם, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים אלא עד שיהיו כולם כאחד, שנאמר: "בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו" וגו' (ירמיהו נ, ד) כשהן אגודין, מקבלים פני שכינה.
אומר לנו המדרש: "אתם נצבים היום כולכם", רק כאשר כולם באגודה אחת – נגאלים, והמדרש מסביר כשכולם אגודה אחת, גם חזקים יחד.
הזכות שבערבות
המדרש ממשיך ואומר:
דבר אחר: כולכם ערבים זה בזה. אפילו צדיק אחד ביניכם כולכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד אלא אפילו צדיק אחד ביניכם, כל העולם בזכותו עומד, שנאמר: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם", וכשאחד מכם חוטא כל הדור לוקה. וכן אתה מוצא בעכן "הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף". מידת פורענות מועטת והדור נתפס בה, מידה טובה מרובה על אחת כמה וכמה. לכך נאמר "כל איש ישראל". ולא גדולים שבכם בלבד, אלא אפילו טפכם נשיכם וגרך. כל ישראל ערבים זה לזה.
אנשים אומרים: למה שתהיה לנו אחריות על אנשים שחוטאים במקומות אחרים שאין לנו שום קשר איתם? למה אנחנו ערבים? אבל המדרש בעצמו אומר שזה משתלם מאוד, מפני שמידה טובה גדולה ממידת פורענות כהנה וכהנה, פי חמש מאות. אמנם אחד שחוטא, כל ישראל נענשים, אבל אחד שעושה מצוות כל ישראל זוכים, זה טוב לכולם! והיות ומידה טובה גדולה ממידת פורענות, הערבות הזאת מאוד משתלמת. צדיק אחד שעושה מצוות, המעשים הטובים שלו הם משפיעים פי חמש מאות, מידה טובה גדולה ממידת פורענות.
ערבות מתוך תוכחה או תוכחה מתוך ערבות
הרב זצ"ל חוקר האם הערבות של כל ישראל זה לזה היא בגלל שיש עלינו מצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", ואנחנו אחראים אם לא הוכחנו או חינכנו מספיק, או להיפך, שהתוכחה היא פועל יוצא מהערבות, מתוך שכל ישראל מחוברים זה לזה, אנחנו ערבים אחד לשני וצריכים להוכיח אחד את השני? שני הדברים נכונים. הערבות מביאה ל"הוכח תוכיח את עמיתך", ו"הוכח תוכיח את עמיתך" מביא לערבות. אולי הדבר תלוי במחלוקת שבין ר' יהודה לבין ר' נחמיה (סנהדרין מג:):
"הנסתרות לה' אלוקינו". ר' יהודה אומר: לא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן, "והנגלות לנו ולבנינו". ר' נחמיה אומר: ענש רק על הנגלות לאחר שעברו ישראל את הירדן.
עד שעברנו את הירדן, אנחנו לא אחראים על מה שאנשים עשו בסתר, אבל משעברנו את הירדן אז גם הנסתרות באחריותנו. זו דעת ר' יהודה. ר' נחמיה אומר שכשאנו באים לארץ ישראל, מתחילה הערבות רק על הנגלות ולא על הנסתרות, כי "הנסתרות לה' אלוקינו". לפי שניהם מאז שבאנו לארץ ישראל אנחנו ערבים, כי ארץ ישראל מחברת את עם ישראל לעם אחד, והאחדות הזו מחייבת את הערבות, אחדות שעושה אותנו לעם אחד, לכוח אחד מחובר ולעוצמה שאי אפשר לשבור אותה.
רק ביחד מופיעה שלמות קיום המצוות
השם משמואל מסביר שכשעם ישראל מאוחד הוא מנצח במלחמה, כי הניצחון הוא על ידי צלם אלוקים שבנו. צלם אלוקים השלם מופיע בנו כשאנחנו מקיימים את כל תרי"ג מצוות, עשה ולא תעשה. אחד לבד לא יכול לעשות את כל המצוות, שהרי יש מצוות לכוהנים ויש מצוות לישראל. רק ביחד אפשר לעשות את כל המצוות, זה עושה מצווה זאת, וזה עושה מצווה זאת, זה עושה מצוות בין אדם לחברו, וזה עושה מצוות בין אדם למקום, זה עושה מצוות כהונה וזה עושה מצוות לוויה, והכול ביחד מצטרף, וכך אנחנו מופיעים כאומה שלמה וצלם אלוקים מופיע עלינו, וממילא כשמופיע עלינו צלם אלוקים, אנחנו מנצחים במלחמה "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י).
ומה עם העבירות - העבירות לא מחברות אלא הן מפרידות. המצוות מחברות. העבירות הן פרטיות של כל אחד ואחד, אין כאן את היחד הזה, כי המשותף שלנו הוא לא בלעשות עבירות חלילה. המשותף שלנו זה להיות חלק מעם ישראל ולעשות את רצונו של הקדוש ברוך הוא. אז ממילא הן מתבטלות. הרב אומר שיש מושג כזה של ביטול עבירות ברוב. כשעם ישראל מתאחד מופיע צלם אלוקים, והמעשים שלא לרצונו של הקדוש ברוך הוא, מתבטלים.
היחד הזה מתבטא בראש השנה, "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג, ה). תלמידים שואלים אותי, האם אין מקום ליחיד לבקש בראש השנה את בקשותיו? כשאלישע שואל את השונמית אולי את רוצה שאני אבקש משהו מהמלך, ענתה לו: "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת" (מלכים ב, ד, יג). הזוהר אומר שהמעשה היה בראש השנה שעומדים לפני מלך מלכי המלכים, ושואל אלישע את השונמית אולי אני יכול לבקש בקשה מיוחדת בשבילך מה', והיא עונה לו שהיא לא רוצה להיות מובדלת, לא רוצה להיות מיוחדת, כי אז בודקים את האדם מכל הצדדים שלו. אדרבה, היא עונה: "בתוך עמי אנוכי יושבת". היא רוצה להיות עם כולם. כשכל ישראל באים לפני ריבונו של עולם, זו עמידה של שלמות. הקדוש ברוך הוא מקבל אותנו, אנחנו ממליכים אותו ביחד, וכל אחד ואחד זוכה. אבל אם באים באופן פרטי, בודקים כל אחד ואחד, ובפרטים לא תמיד הכול מושלם. הגישה שלנו לימי ראש השנה צריכה להיות מתוך חיבור לכלל ישראל, זה נותן את הגובה של התפילה, והקדושה של עם ישראל, והקדוש ברוך הוא עובר מכסא הדין אל כסא הרחמים ודן אותנו לזכות.
הוודאות בדין וחובת ההשתדלות
שאל אותי תלמיד: חז"ל אומרים לנו בירושלמי, שישראל מובטחים שהדין יהיה לטובה, ולכן לובשים לבנים ובגדי חג - בטוחים שהכול יהיה לטובה. אז לכאורה זה משחק מכור, יודעים כבר הכול מראש?! האמת שאנחנו מאוד מקווים שאכן נזכה לטובה, אבל האם זו תהיה טובה שלמה וגדולה שבה נזכה לגאולה שלמה השנה? אנו מובטחים שתהיה גאולה, אבל איזו מדרגה של גאולה? המובטחות תלויה בנו. אנחנו מובטחים שאם נבקש הרבה, ניענה הרבה. אנחנו מובטחים שהקדוש ברוך הוא מקשיב לנו, רוצה בתשובה, רוצה לדון אותנו לכף זכות, אבל עלינו לבקש, להיות ראויים ולעשות מצידנו את המאמץ. לא לחשוש שנבקש ולא נענה. תבקש ותקבל, וככל שנדע להתרומם ולהתעלות יותר, נקבל יותר.
האופי הנכון של ראש השנה
הרבה מאוד מתלבטים איזה אופי צריך להיות לראש השנה. מצד אחד יום הדין. זה מאוד רציני, אי אפשר לדעת מה ילד יום, ראינו שהשנה היו הרבה אנשים שנמנע מהם ההמשך של החיים. הדין שלהם היה בראש השנה הקודם. יום הדין צריך להיות יום של יראה. מצד שני נחמיה אומר לישראל: "וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח, י), ושישלחו מנות זה לזה. כלומר מציאות מורכבת. יום מרומם מאוד, שיש בו גם דין.
הזוהר מסביר את עניינו של ראש השנה, וכך אפשר להבין יותר את שני הצדדים. זה יום חלוקת התקציב. זאת אומרת, ביום הזה, הקדוש ברוך הוא קובע את השפע שהוא משפיע על העולם, וזה דבר מאוד משמח. אם אין תקציב יש בעיות. היו שנתיים בממשלת ישראל שלא היה תקציב, והייתה מצוקה. מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא. ביום ראש השנה, הקדוש ברוך הוא משפיע שפע לעולם וקוצב חיים לכל חי, ויש דין על כמה שפע . "וכל מאמינים שהוא חי וקיים, החותך חיים לכל חי", מה הכוונה חותך, הכוונה שיש חיים ארוכים בלתי גבוליים והקב"ה נותן מהם חתיכות חיים, מאה שנים, מאה עשרים שנה, שמונים שנה, מחלק חיים, הוא לא חותך את החיים שישנם, אלא חותך במובן של נותן חיים אבל בכמות מסוימת, לא בכמות בלתי מוגבלת. זהו יום של שפע ולכן זה יום מאוד שמח, ומצד שני כמה יקבל כל אחד, האם הרבה או מעט, זה הדין. זהו מצב מורכב. לכן הסדר הוא 'וגילו ברעדה'. זה יום רציני של קבלת עול מלכות שמיים, והתבטלות לעשיית רצון ה', וגם יום גדול של התחדשות הבריאה. צריך להרגיש ביום הזה, מצד אחד יראת ה' גדולה מאוד, לא כבדות של צער ודכאון, ומצד שני יראה עם שמחה. גם בתפילה יש שירים ויש ריקודים, אבל עם כובד ראש.
"כי קרוב אליך הדבר" – הסבר השל"ה
בהמשך הפרשה: "לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל, יא-יד). האם התורה כל כך קרובה ופשוטה, בכל יום ויום בבוקר אדם אומר: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ה, ו). בכל לבבך - הלב כולו אוהב את ה' ואין מקום לדבר אחר חוץ מלעבוד את ה', והלב כל כך אוהב את ה' עד שהוא מוכן עכשיו למסירות נפש על קידוש ה', אנחנו מוכנים ל'בכל נפשך', למסור את הנפש. אנחנו מוכנים להתייסר. אנחנו עבדי ה', ומקבלים את עול מלכותו בצורה מלאה, ומוכנים לכל צרה ולכל קושי בשביל לעשות את רצונו. בכל מאודך - מאוד מאוד בלי גבול. אדם אומר בבוקר שגם אם יגידו לו לעשות עבירה, כמו להשתחוות לפסל, ויתנו לו מכות אכזריות, הוא לא יעשה עבירה, ומקבל על עצמו את הנכונות הזאת שלא לעבור עבירות בשום פנים ואופן ואפילו למסור את הנפש, או את כל הממון. אדם צריך למסור את כל ממונו בשביל לא לעבור אפילו על לאו אחד, לא רק על שלושת הלאווים שעליהם צריך למסור את הנפש.
אם אדם אומר דבר כזה, והוא מתכוון למה שהוא אומר, 'בפיך ובלבבך' - לא רק בפיך אלא גם בלב, אז מה הבעיה אחר כך בהמשך היום ללמוד תורה או לקיים את המצוות? הרי הוא מוכן עכשיו למסור את הכול, אז שאר הדברים הם קטנים לעומת מסירות הנפש. בכל בוקר וערב אנחנו אומרים פסוק זה "בכל לבבך" אם אדם ישים לב ויתכוון ברצינות למה שהוא אומר, כפי שצריך להיות שאומרים קריאת שמע (ברכות לג:), אחר כך במשך כל היום יהיה לו קל לעשות את רצון ה'. "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". דברים אלו אומר השל"ה בשם אביו (פרק עשרה הילולים).
לדון במידת החסד
ביום הדין היינו רוצים שהקדוש ברוך הוא לא ידון אותנו במידת הדין אלא במידת החסד. בהפטרה אמרנו את הפסוק: "חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ה' כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ ה' וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו". אומר ה'קדושת לוי', שהיה מלמד זכות על ישראל, שעיקר הבקשה שאנחנו מבקשים מהקב"ה היא לא שייתן לנו כפי מידת הדין, כפי הזכויות שלנו, כי הזכויות שלנו גם אם הן גדולות, הן מוגבלות. אנחנו מבקשים חסדים. אנחנו מבקשים מהקב"ה שלא ידון אותנו במידת הדין אלא כרוב חסדיו. אבל בשביל לזכות בחסדי ה', צריך מידה כנגד מידה. אנחנו צריכים לעשות לפנים משורת הדין, ואז גם הקדוש ברוך הוא ידון אותנו לפנים משורת הדין.
נשארו לנו ימים עד כניסת ראש השנה. כולנו נמצאים בהכנה רוחנית פנימית לקראת הימים האלה, ראש השנה עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים. ננצל את הימים האלה המעטים שנשארו לנו לחטוף כמה שאפשר יותר זכויות.
לשמור על רוגע ולא להקפיד בראש השנה
לפעמים אדם נמצא בראש השנה במתח נפשי מאוד גבוה, בגלל יום הדין. כשנמצאים במתח נפשי כזה, גם יכולים להתפרץ בכעס. כל אחד עסוק בתוך תוכו ולא רואה מה שמסביב לו ויכול פחות להתחשב. צריכים לדעת איך למצוא את האיזון הנכון, בין מצד אחד להיות במלוא כובד הראש והרצינות, ומצד שני לראות מה אני יכול לעזור לשני, אם תפסו לך את המקום, זה יכול לעצבן, יש אנשים שזה מאוד חשוב להם, אבל לכעוס בראש השנה זה הדבר האחרון שמתאים לעשות. צריך לחשוב, אדרבה, יש לי הזדמנות לוותר, ואם אני אוותר, הקדוש ברוך הוא יוותר לי, פלאי פלאים! אם האדם יוותר ויסלח ולא יקפיד, גם הקב"ה יתנהג אתו באותו אופן. זאת אומרת, צריך לדעת לחיות את היום הזה באופן הנכון, באופן השלם. יש לקבל כל דבר בשמחה, זוהי עבודת ה' שלמה.
יהי רצון שתהיה לנו ולכל בית ישראל, שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה בעזרת השם יתברך.
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
בריאת העולם של פסח
טעינה למחשבה
מה כבד לך?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
