ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת שנת השבע
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הכנה מעשית לשמיטה
"שלום הרב, אשמח לעזרתך. פרוייקט פרי יומי של מיזם "שנת השבע", מאוד רוצה לחלק פירות שביעית דרך עזר מציון בבתי חולים. פניתי אליהם אך הם העלו את הבעיה שיש הרבה גויים בבתי החולים. הם מבקשים לקבל דעת תורה כדי לוודא שזה מותר מבחינה הלכתית. תודה רבה"
במסגרת אוצר בית הדין של מיזם "שנת השבע" פירות שביעית רבים מחולקים חינם אין כסף במסגרות שונות: ישיבות, כוללים ועוד. לכאורה בית החולים הוא מקום מתאים למצוא אנשים שזקוקים וראויים ליהנות מיבול השביעית. לכן היוזמה לחלק את פירות השביעית בבית החולים מבורכת.
אך לכאורה יש בעיה הלכתית שעלינו להתמודד איתה. בתוספתא שביעית (פרק ה, כא) כתוב שאסור להאכיל את הגוי פירות שביעית. אם כן, מהן האפשרויות העומדות בפנינו? פתיחת נקודת חלוקה שגם גויים יקחו ממנה לכאורה נוגדת את התוספתא. האפשרות השנייה, פתיחת נקודת חלוקה ליהודים בלבד, בבית חולים משותף ליהודים וגויים, איננה באה בחשבון מהרבה סיבות הלכתיות.
בכדי לענות על השאלה, נעמיק יותר בדברי התוספתא. נאמר שם כך: אין מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר פירות שביעית, ואם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע, או שקצצו מזונותיו עליו, מאכילין אותו פירות שביעית.
לכאורה התוספתא עוסקת בשני נושאים שונים: האחד הוא האכלת פירות שביעית לנכרים. השני הוא תשלום לשכירים באמצעות פירות השביעית. יש לברר מהו היחס בין שני הנושאים.
חמדת שנת השבע (18)
הרב בצלאל דניאל
16 - "ולקחתם לכם" מאתרוגים הקדושים בקדושת שביעית
17 - חלוקת פירות שביעית בבית חולים
18 - היסטוריה של מעמדי הקהל
טען עוד
לאור זאת, המהר"י קורקוס מבאר את ההלכה באופן הבא: כשם שאסור ל'טמא' את פירות השביעית בהוצאתם לחוץ לארץ, כך אסור להאכילם לנכרי. אך ביחס לנכרי העובד כשכיר אצל יהודי הדין שונה. הוא רשאי לאכול מפירות השביעית של בעל הבית, מפני שהוא נחשב כאחד מבני הבית. החזון איש (שביעית סימן יג, כו), ובעקבותיו הרב קנייבסקי (דרך אמונה הלכות שמיטה פרק ה ס"ק צט) פוסקים כדבריו, עם הבדל משמעותי: הם אומרים שאיסור האכלת הנכרי הוא מדרבנן בלבד, ולכן כאשר מזונותיו מוטלים עלינו הקלו. כלומר: ישנם מצבים בהם קשה לעמוד באיסור נתינת הפירות לנכרי, ובהם חז"ל הקלו.
ערוך השלחן חולק על הביאור הזה. הוא אומר שהברייתא עוסקת באיסור סחורה. לשיטתו, אין שום איסור להאכיל פירות שביעית לנכרי מצד קדושת הפירות. ההנחה של הברייתא היא שאם הוא מאכיל את הנכרי, מסתבר שעושה זאת בתורת חוב, ואסור לפרוע חובות בעזרת פירות שביעית. מותר לשלוח לנכרי מתנה, או לארח אותו ולתת לו פירות שביעית. אך אם הנכרי מסב על שלחנו, זה לא נחשב כסחורה ותשלום.
הראי"ה קוק (שבת הארץ קונטרס אחרון סימן כ, לאור סתירה לכאורה בין הברייתא הזו לבין הדרשה המובאת בספרא) אומר שיש שני דברים שונים. יש איסור לפרוע חובות באמצעות פירות שביעית. ברם, איסור זה אינו תקף במצבים בהם השכיר מסב על שלחן בעל הבית. בנוסף יש איסור דרבנן לספק לנכרי פירות שביעית, מצד קדושתם. אך מפני דרכי שלום לא תיקנו איסור זה על מי שמסב על שלחנו של בעל הבית.
אלו שלושת השיטות המרכזיות בסוגיה. מה כל אחד מהם יאמר על חלוקת פירות השביעית בבית החולים?
לפי ערוך השלחן ודאי שאין בעיה לחלק את הפירות בבית החולים, שכן חלוקה זו אינה נעשית בתורת סחורה.
הראי"ה קוק אומר שחז"ל התירו להאכיל את השכיר הסמוך על שלחן בעל הבית מפני דרכי שלום. הצורך להתחשב בנימוק ההלכתי של דרכי שלום ציבורי כפי שהוא בא לידי ביטוי בבית החולים משמעותי בהרבה מהנימוק של דרכי השלום על השלחן הפרטי, ועל כן קל וחומר שהיה מקל בחלוקת הפירות בבית החולים.
לפי החזון איש והרב קנייבסקי על פניו השאלה קשה יותר. הם אומרים שחז"ל ביטלו את האיסור כאשר מזונותיו של הנכרי מוטלים על בעל הבית. במקרה זה המזונות אינם מוטלים עלינו. אך נראה שגם לשיטתם נראה נכון להקל, שכן עומדות בפנינו שתי אפשרויות: לספק גם להם את פירות השביעית, או להימנע מחלוקת הפירות בבית החולים לחלוטין. המחיר של ההימנעות מהחלוקה הציבורית הגדולה הזאת בכדי להימנע מנתינת הפירות לנכרים גבוה משמעותית מהצורך להאכיל את הנכרי הסמוך על שלחנו.
נסכם:
לפי ערוך השלחן: כל איסור נתינת פירות שביעית לנכרים הוא אם הדבר נעשה בתורת סחורה, ולכן ודאי שמותר.
לפי הראי"ה קוק: חלוקת הפירות לנכרים אסורה מצד קדושתם, אך חז"ל הקלו מפני דרכי שלום. גם במקרה זה הנימוק של דרכי שלום עומד בעינו.
לפי החזון איש והרב קנייבסקי אסור לחלק פירות שביעית לנכרים מצד קדושתם. אך כשם שהקלו כאשר מזונותיו מוטלים עלינו, כך מוטל עלינו להביא את פירות השביעית לשוהים בבית החולים, למרות שנשלם את ה"מחיר" שגם נכרים יקבלו את הפירות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
