ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- פרקי התנ"ך
- מגילת קהלת
כך מסתבר שהפסוק הראשון לא נועד רק למסור פרטים ביוגרפיים על מחבר המגילה, אלא להגדיר כבר בתחילתה את נקודת המבט הייחודית של המחבר – "דברי קהלת בן דוד, מלך בירושלים". נעשה כאן שימוש בכפל המשמעות של המילה דברים: לפנינו דברים – כלומר דיבורים, שעלו מתוך הדברים – המאורעות שעברו על המחבר או שהיה נוכח בהם. הביטוי "מֶלֶך בירושלים" בלשון הווה (בניגוד למָלַך), מדגיש אף הוא את העובדה שמחבר המגילה אמר את הדברים בעודו מלך, ובעיקר – מתוך היותו מלך בירושלים.
הקביעה החוזרת בפסוקי הפתיחה (א-יא) היא שיש יציבות בעולם, יש תנועה קבועה ואיטית, והאדם אינו יכול לחולל מהפכות ולשנות סדרי בראשית. כשאנו שומעים אמירה שכזו מפיו של אחד המלכים הגדולים ביותר בעם ישראל, ואף בעולם כולו בעת העתיקה - הדברים מקבלים מובן אחר לגמרי. האומנם זוהי מסקנתו של מלך אדיר, שייצב ובנה אימפריה של ממש בתחום המדיני והכלכלי, שהגיע להישגים אישיים יוצאי דופן בתחום החוכמה, על כל גווניה, ובעיקר – הצליח לבנות בית מקדש? כיצד הגיע קהלת למסקנה ש"הכול הבל", ו"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש"? שאלות אלו עומדות במלוא חריפותן דווקא כשאנו זוכרים מיהו האומר, ומהוות פתיחה מאתגרת מאין כמוה לקראת ההמשך.
גם המשך ההתבוננות במעשי האדם בעולם נשען על ניסיונו העשיר של המחבר, כמלך שכמעט ואין גבול ליכולותיו. הפרשה השנייה בספר (א, יב - ג, כב) עוסקת בעיקר בפירוט ההתנסויות של קהלת בשלושה אפיקים, שבכל אחד מהם הגיע למדרגות עליונות ביותר. תחילת התבוננותו על העולם היא מבעד למשקפי החוכמה , אבל הוא מסכם "כי ברוב חוכמה רוב כעס, ויוסף דעת יוסיף מכאוב" (א, יח). האפיק השני שאליו פנה שלמה־קהלת בניסיונו למצוא סיפוק ואושר היה זה של השמחה , אבל גם זה אינו עולה בידו: "לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה מה זו עושה" (ב, ב). האפיק השלישי הוא ריבוי הנכסים מכל הסוגים והמינים, אלא שאף כאן התברר לו ש"הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש" (שם, יא). מבלי מילים נדחית כאן התשובה האנושית האולטימטיבית: אם אינך מתרגש ו/או שמח בהישגיך - עליך לשאוף להשיג עוד ועוד. שלמה מפריך בעוצמה גישה שגויה זו, שהרי הוא הגיע לפסגת היכולת האנושית – ועדיין תהה על משמעותה.
לחיות את ההווה
התמיהה על תכליתם של מעשי בני האדם ממשיכה גם לפרק הבא, ולענייננו חשוב לשמוע אותם דווקא מנקודת מבטו של שלמה, המלך שהביא את ישראל לשלמות שלא הייתה לפניו וגם לא אחריו. מלך שכזה, הקובע ש"לכול זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים", מודה בחצי פה שלא ניתן לדחוק את העת ולהקדים את הזמן הראוי, "כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם" (ג, יז). נדמה שאפשר לשמוע מבין השורות את מסקנתו האישית של שלמה, אשר דוק של עצבות משוך על פניה על כך שהוא דחק את הקץ, לא הכיר בעיתוי הנכון ובקצב הנכון לשינויים, ולא מיצה את ההווה כראוי - "כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו" (ג, כב).
ההתבוננות הייחודית של שלמה ממשיכה גם לפרשה השלישית (ד, א – ו, יב), העוסקת בעיקר בעיוותים שבחברה האנושית ובהתמודדות עימם. ממרום שנותיו ומפסגת חוכמתו מתבונן שלמה על החברה הישראלית הנהנית משפע חסר תקדים, מהשראת שכינה בירושלים, מחוכמה הנלמדת לכל דורש ומביטחון מדיני וצבאי - אך אינה מצליחה לדכא את תאוות הבצע ואת "המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש" (ד, ג). וכך, למרות כל הכסף והזהב, רואה שלמה מצד אחד את "דמעת העשוקים ואין להם מנחם" (ד, א), ומצד שני אנשים ש"עינו לא תשׂבע עושר" (ד, ח). משמעות הדברים, אם נבקש לשייך אותם לזמן ולמקום שבו עומד שלמה וצופה על עמו, היא ששלמה מבין (לצערו העמוק) שעל אף כל מפעליו האדירים בבניין המקדש, הממלכה והחוסן הלאומי כלפי פנים וכלפי חוץ - עדיין רחוקה הדרך מהשגת השלמות. לא תיתכן שלמות אנושית מבלי לתת מקום ל"דמעת העשוקים", לרדת לפרטים הקטנים ולשים לב שכל העמל וכל "כישרון המעשה" המושקע בעשייה האנושית נובע למעשה מ"קנאת איש מרעהו" (ד, ד).
לאחר ששלמה חוזר לעסוק בהרחבה בחוכמה ובמגבלותיה, (ז, א – י, כ) הוא מודע יותר מאי פעם לעוצמתו ולחד־פעמיותו של ההווה, ולכן הוא מציע לאדם שיפסיק לדאוג מהעתיד, כי מניסיונו שלו - "כאשר נתתי את ליבי לדעת חוכמה ולראות את העניין אשר נעשה על הארץ" (ח, טז), כלומר להבין את תכלית הבריאה ומטרותיה, התוצאה הייתה ש"גם ביום ובלילה שינה בעיניו איננו רואה" (קהלת ח, טז). דומה שניתן לשמוע מבין השורות את התובנה שהחכם מכל אדם הגיע אליה לאחר שעשה שימוש בחוכמתו כדי למשול בעמו, לעשות משפט וצדק, אבל גם כדי לתכנן תוכניות שאפתניות, בחומר וברוח, ולהתחיל להוציאן מן הכוח אל הפועל. שלמה מבין כעת שאולי הוא דחק את הקץ וראה את עצמו ואת עמו כאילו הם חיים כבר כעת את העתיד. הוא דימה לעצמו שהוא מבין את כל הנעשה, מהיכן הכול נובע ולאן הכול הולך, ולכן הרשה לעצמו לנקוט מהלכים נועזים בתחום עבודת ה' שבמקדש, גם בבניינו וגם בסדרי העבודה שבו, כפי שהצענו בפרקי הספר 'שלמות חסרה: החזון הגדול והסדקים הקטנים' (שיצא לאור ממש בימים האחרונים). עכשיו, כאשר הוא רואה את כל המעשה אשר נעשה, הוא מבין שהמציאות מתנהלת לאט יותר, ולכן עליו לחיות את ההווה בהתאם ליכולותיו ולמשימותיו.
להיצמד למסגרת עבודת ה'
חלקו האחרון של הספר (יא, א – יב, יד) דווקא מעודד את האדם לעשות ככל יכולתו, אולם מנקודת מבטו של שלמה, המלך שכבר ראה הכול, התובנה העיקרית היא, כך נדמה, שיש לעשות ולפעול בעולם מתוך אמונה ועבודת ה', אבל מתוך ענווה גדולה, שכן אין האדם יודע מהי הדרך שתביא לתוצאות הנכונות והרצויות. שלמה מבין כעת שיש להיצמד למסגרת העיקרית – ובתוכה יש לפעול. המסגרת היא "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור" (יב, יג), ואותה אין לפרוץ בשום מקרה. ניתן לשמוע כאן די בבירור את ביקורתו וצערו של שלמה ביחס לעצמו, על כך שניסה לדחוף את העולם קדימה בכל כוחו בימי בחורותיו, ומתוך אמונה מופרזת בכוחו חשב שהוא יכול לתקן את העולם באמצעות ריבוי הרכוש החומרי והרוחני, ולכן לא שמר את המסגרות של עבודת ה' כפי שנמסרו בתורה. רק בסוף ימיו הכיר בכך שבסופו של דבר "הכול נשמע", ולכן המסקנה הפשוטה, הנכונה לכל אדם, אם מלך הוא ואם הדיוט, היא "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור", מפני שבסופו של דבר כל המעשים כולם, על כל עומק כוונותיהם הנעלמות, יעמדו למשפט הא־ל: "כי את כל מעשה האלוקים יבוא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע" (יב, יד).
הצענו כאן קריאה ייחודית של מגילת חוכמה מיוחדת זו, מגילת קהלת, מתוך מודעות מלאה לזהותו של המחבר – שלמה המלך – שקורות ימי מלכותו נפרשו לפנינו בפרקים הראשונים של ספר מלכים, (והתבארו בפרקי הספר'שלמות חסרה' ). דומה שבכך מקבלים פסוקי קהלת ופרקי ספר מלכים עומק נוסף הנבנה מתוך ההעשרה וההפריה ההדדית של פירות העיון בהם, ונמצא דבר ה' מתברר.
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר קרני שומרון ומרצה בתוכנית לתואר שני ביישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב. המאמר מבוסס על ספרו 'שלמות חסרה: החזון הגדול והסדקים הקטנים' על חייו ומעשיו של שלמה המלך, שיצא לאור לאחרונה
מתוך העיתון בשבע.
אושפיזין לדורנו | משה רבינו
למה כולם נלחמים על ירושלים
מתי נכון לומר סליחות ?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות שטיפת כלים בשבת
ארבע כוסות ושלוש מצות
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מברכת המזוזה ועד מנהגי העדות בתפילין
הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכול הולך אחר ההתחלה | הואיל ובפועל רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לאכול בו בשר ולא לשתות יין | כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר מותר להתכונן לשבת בתספורת, כביסה ורחיצה * הורו חכמים שכל אדם יבדוק את מזוזותיו פעמיים בשבע שנים | כאשר המזוזה עטופה בניילון, אין צורך לבדוק אותה, אלא אם אירע דבר שעלול לפוסלה | לכתחילה, נכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו ולרכוש ספר תורה, תפילין ומזוזות כמנהגם
ואתחנן פרשת ואתחנן – איך בונים מקדש
מדוע מדגישה התורה שהארץ טובה וירושלים טובה? ואיך זה קשור לתהליך העמוק של בנין המקדש בישראל? הסוד הגנוז ברמב"ם
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן מותר לבקר בגן חיות או בסאפרי כדי להתבונן בפלאי הבריאה, ובזה להכיר את גדולת הבורא
