ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- פרקי התנ"ך
- מגילת קהלת
כך מסתבר שהפסוק הראשון לא נועד רק למסור פרטים ביוגרפיים על מחבר המגילה, אלא להגדיר כבר בתחילתה את נקודת המבט הייחודית של המחבר – "דברי קהלת בן דוד, מלך בירושלים". נעשה כאן שימוש בכפל המשמעות של המילה דברים: לפנינו דברים – כלומר דיבורים, שעלו מתוך הדברים – המאורעות שעברו על המחבר או שהיה נוכח בהם. הביטוי "מֶלֶך בירושלים" בלשון הווה (בניגוד למָלַך), מדגיש אף הוא את העובדה שמחבר המגילה אמר את הדברים בעודו מלך, ובעיקר – מתוך היותו מלך בירושלים.
הקביעה החוזרת בפסוקי הפתיחה (א-יא) היא שיש יציבות בעולם, יש תנועה קבועה ואיטית, והאדם אינו יכול לחולל מהפכות ולשנות סדרי בראשית. כשאנו שומעים אמירה שכזו מפיו של אחד המלכים הגדולים ביותר בעם ישראל, ואף בעולם כולו בעת העתיקה - הדברים מקבלים מובן אחר לגמרי. האומנם זוהי מסקנתו של מלך אדיר, שייצב ובנה אימפריה של ממש בתחום המדיני והכלכלי, שהגיע להישגים אישיים יוצאי דופן בתחום החוכמה, על כל גווניה, ובעיקר – הצליח לבנות בית מקדש? כיצד הגיע קהלת למסקנה ש"הכול הבל", ו"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש"? שאלות אלו עומדות במלוא חריפותן דווקא כשאנו זוכרים מיהו האומר, ומהוות פתיחה מאתגרת מאין כמוה לקראת ההמשך.
גם המשך ההתבוננות במעשי האדם בעולם נשען על ניסיונו העשיר של המחבר, כמלך שכמעט ואין גבול ליכולותיו. הפרשה השנייה בספר (א, יב - ג, כב) עוסקת בעיקר בפירוט ההתנסויות של קהלת בשלושה אפיקים, שבכל אחד מהם הגיע למדרגות עליונות ביותר. תחילת התבוננותו על העולם היא מבעד למשקפי החוכמה , אבל הוא מסכם "כי ברוב חוכמה רוב כעס, ויוסף דעת יוסיף מכאוב" (א, יח). האפיק השני שאליו פנה שלמה־קהלת בניסיונו למצוא סיפוק ואושר היה זה של השמחה , אבל גם זה אינו עולה בידו: "לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה מה זו עושה" (ב, ב). האפיק השלישי הוא ריבוי הנכסים מכל הסוגים והמינים, אלא שאף כאן התברר לו ש"הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש" (שם, יא). מבלי מילים נדחית כאן התשובה האנושית האולטימטיבית: אם אינך מתרגש ו/או שמח בהישגיך - עליך לשאוף להשיג עוד ועוד. שלמה מפריך בעוצמה גישה שגויה זו, שהרי הוא הגיע לפסגת היכולת האנושית – ועדיין תהה על משמעותה.
לחיות את ההווה
התמיהה על תכליתם של מעשי בני האדם ממשיכה גם לפרק הבא, ולענייננו חשוב לשמוע אותם דווקא מנקודת מבטו של שלמה, המלך שהביא את ישראל לשלמות שלא הייתה לפניו וגם לא אחריו. מלך שכזה, הקובע ש"לכול זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים", מודה בחצי פה שלא ניתן לדחוק את העת ולהקדים את הזמן הראוי, "כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם" (ג, יז). נדמה שאפשר לשמוע מבין השורות את מסקנתו האישית של שלמה, אשר דוק של עצבות משוך על פניה על כך שהוא דחק את הקץ, לא הכיר בעיתוי הנכון ובקצב הנכון לשינויים, ולא מיצה את ההווה כראוי - "כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו" (ג, כב).
ההתבוננות הייחודית של שלמה ממשיכה גם לפרשה השלישית (ד, א – ו, יב), העוסקת בעיקר בעיוותים שבחברה האנושית ובהתמודדות עימם. ממרום שנותיו ומפסגת חוכמתו מתבונן שלמה על החברה הישראלית הנהנית משפע חסר תקדים, מהשראת שכינה בירושלים, מחוכמה הנלמדת לכל דורש ומביטחון מדיני וצבאי - אך אינה מצליחה לדכא את תאוות הבצע ואת "המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש" (ד, ג). וכך, למרות כל הכסף והזהב, רואה שלמה מצד אחד את "דמעת העשוקים ואין להם מנחם" (ד, א), ומצד שני אנשים ש"עינו לא תשׂבע עושר" (ד, ח). משמעות הדברים, אם נבקש לשייך אותם לזמן ולמקום שבו עומד שלמה וצופה על עמו, היא ששלמה מבין (לצערו העמוק) שעל אף כל מפעליו האדירים בבניין המקדש, הממלכה והחוסן הלאומי כלפי פנים וכלפי חוץ - עדיין רחוקה הדרך מהשגת השלמות. לא תיתכן שלמות אנושית מבלי לתת מקום ל"דמעת העשוקים", לרדת לפרטים הקטנים ולשים לב שכל העמל וכל "כישרון המעשה" המושקע בעשייה האנושית נובע למעשה מ"קנאת איש מרעהו" (ד, ד).
לאחר ששלמה חוזר לעסוק בהרחבה בחוכמה ובמגבלותיה, (ז, א – י, כ) הוא מודע יותר מאי פעם לעוצמתו ולחד־פעמיותו של ההווה, ולכן הוא מציע לאדם שיפסיק לדאוג מהעתיד, כי מניסיונו שלו - "כאשר נתתי את ליבי לדעת חוכמה ולראות את העניין אשר נעשה על הארץ" (ח, טז), כלומר להבין את תכלית הבריאה ומטרותיה, התוצאה הייתה ש"גם ביום ובלילה שינה בעיניו איננו רואה" (קהלת ח, טז). דומה שניתן לשמוע מבין השורות את התובנה שהחכם מכל אדם הגיע אליה לאחר שעשה שימוש בחוכמתו כדי למשול בעמו, לעשות משפט וצדק, אבל גם כדי לתכנן תוכניות שאפתניות, בחומר וברוח, ולהתחיל להוציאן מן הכוח אל הפועל. שלמה מבין כעת שאולי הוא דחק את הקץ וראה את עצמו ואת עמו כאילו הם חיים כבר כעת את העתיד. הוא דימה לעצמו שהוא מבין את כל הנעשה, מהיכן הכול נובע ולאן הכול הולך, ולכן הרשה לעצמו לנקוט מהלכים נועזים בתחום עבודת ה' שבמקדש, גם בבניינו וגם בסדרי העבודה שבו, כפי שהצענו בפרקי הספר 'שלמות חסרה: החזון הגדול והסדקים הקטנים' (שיצא לאור ממש בימים האחרונים). עכשיו, כאשר הוא רואה את כל המעשה אשר נעשה, הוא מבין שהמציאות מתנהלת לאט יותר, ולכן עליו לחיות את ההווה בהתאם ליכולותיו ולמשימותיו.
להיצמד למסגרת עבודת ה'
חלקו האחרון של הספר (יא, א – יב, יד) דווקא מעודד את האדם לעשות ככל יכולתו, אולם מנקודת מבטו של שלמה, המלך שכבר ראה הכול, התובנה העיקרית היא, כך נדמה, שיש לעשות ולפעול בעולם מתוך אמונה ועבודת ה', אבל מתוך ענווה גדולה, שכן אין האדם יודע מהי הדרך שתביא לתוצאות הנכונות והרצויות. שלמה מבין כעת שיש להיצמד למסגרת העיקרית – ובתוכה יש לפעול. המסגרת היא "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור" (יב, יג), ואותה אין לפרוץ בשום מקרה. ניתן לשמוע כאן די בבירור את ביקורתו וצערו של שלמה ביחס לעצמו, על כך שניסה לדחוף את העולם קדימה בכל כוחו בימי בחורותיו, ומתוך אמונה מופרזת בכוחו חשב שהוא יכול לתקן את העולם באמצעות ריבוי הרכוש החומרי והרוחני, ולכן לא שמר את המסגרות של עבודת ה' כפי שנמסרו בתורה. רק בסוף ימיו הכיר בכך שבסופו של דבר "הכול נשמע", ולכן המסקנה הפשוטה, הנכונה לכל אדם, אם מלך הוא ואם הדיוט, היא "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור", מפני שבסופו של דבר כל המעשים כולם, על כל עומק כוונותיהם הנעלמות, יעמדו למשפט הא־ל: "כי את כל מעשה האלוקים יבוא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע" (יב, יד).
הצענו כאן קריאה ייחודית של מגילת חוכמה מיוחדת זו, מגילת קהלת, מתוך מודעות מלאה לזהותו של המחבר – שלמה המלך – שקורות ימי מלכותו נפרשו לפנינו בפרקים הראשונים של ספר מלכים, (והתבארו בפרקי הספר'שלמות חסרה' ). דומה שבכך מקבלים פסוקי קהלת ופרקי ספר מלכים עומק נוסף הנבנה מתוך ההעשרה וההפריה ההדדית של פירות העיון בהם, ונמצא דבר ה' מתברר.
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר קרני שומרון ומרצה בתוכנית לתואר שני ביישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב. המאמר מבוסס על ספרו 'שלמות חסרה: החזון הגדול והסדקים הקטנים' על חייו ומעשיו של שלמה המלך, שיצא לאור לאחרונה
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
