ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
מגמתו של הרב יאיר וייץ להתמקד בעיקר בפשט התורה, ובדרכה של התורה לבאר את הערכים החשובים והיסודיים ביותר שבה. אומנם מובאים גם דברי חכמים היסודיים שמבארים את המקרא ומשלימים את התמונה, אולם באופן שברור שהם תוספת של חכמים.
באופן זה מובלטים הערכים המרכזיים שבתורה, כדוגמת מצוות יישוב הארץ ששקולה כנגד כל המצוות, וכן תפקידו של עם ישראל להביא ברכה לכל העמים, שמוזכר בכל הגילויים האלוקיים המכוננים אל האבות. הדבר בולט בהשוואה לספרים אחרים שנכתבו לילדים, שבאף אחד מהם לא מוזכר שאחד מייעודיו העיקריים של עם ישראל הוא להביא ברכה לכל העמים. זה נובע מכך שההתגלויות אל האבות, שבהן בא לידי ביטוי הייעוד שהועיד ה' לישראל, אינן מקבלות את המקום הראוי להן. לדוגמה, באף ספר לא מוזכרת ההתגלות המכוננת של ה' ליצחק כשביקש לרדת למצרים, שיש בה ביטוי לערכה של הארץ ולערכו של העם והחזון להביא ברכה לכל העמים.
כמו כן, רובם הגדול התעלם מדברי מלאך ה' לאברהם לאחר עקדת יצחק, שכמובן גם בהם מופיעה הברכה לעם ישראל וייעודו לרשת את הארץ ולהביא ברכה לכל העמים. ויש מי שאכן הביא את התגלות המלאך שהבטיח לאברהם שזרעו ירבה, אך בלא להזכיר את ארץ ישראל ואת ייעודו של עם ישראל להביא ברכה לכל העמים, ובמקום זאת עירב את המדרש וכתב שה' אמר לאברהם שכאשר בניו יתקעו בשופר יסלח לעוונותיהם, בלא שהלומדים יוכלו להבחין בין הכתוב בתורה לדרשת חכמים. אומנם לכל ספר מעלה משלו, יש שנוגע יותר בליבם של הילדים ויש שמדגיש יותר את הסיפורים המרתקים, אולם נדמה שכאשר משמיטים את היסודות החשובים ביותר העיקר חסר מהספר, וכדי להדגיש את העיקר או לפחות להשלים אותו כדאי ללמוד את 'בדרכה של תורה'.
למי שאינו מבין עד כמה מדובר בחיסרון גדול ונוקב, נסו לשאול אנשים ששמעו במשך שנים את פרשת השבוע ואף למדו בישיבות, מה ה' אמר לאבות, אברהם, יצחק ויעקב, ותמצאו שרבים אינם יודעים. יש חוגים שגם רבניהם אינם יודעים לענות על כך. הם בקיאים בדרשות רבות, אך לא שמו ליבם לייעוד הגדול שהועיד ה' לישראל עמו, לחיות חיי תורה בארץ ישראל ולהביא מתוך כך ברכה לכל משפחות האדמה. כשהקדמה בסיסית זו חסרה, הבנת כל ההלכות והמדרשים חסרה.
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
699 - מצוות הקהל ואחדות העם
700 - לימוד התורה כפשוטה
701 - מורשת דרך ארץ שהנחיל נח
טען עוד
להתגלות הראשונה של ה' אל אברהם אבינו יש חשיבות מיוחדת. בספר אחד היא אינה מוזכרת כלל, ורבים ציינו את ההוראה ללכת לארץ כנען בלי להזכיר את הברכה שעם ישראל יזכה לה על ידי כך, או הברכה שעם ישראל צריך להביא לכל העמים, ובלי ההבטחה על ירושת הארץ שקיבל אברהם לאחר שהגיע אליה. לעומת זאת כך כתוב ב'בדרכה של תורה': "לך לך מארצך וממשפחתך, אל הארץ שאראה לך. שם אעשה אותך לאדם חשוב, ואברך את זרעך שירבה מאד ויזכה לברכה רבה. מי שיעזור לך שם - אברך גם אותו. ומי שינסה לפגוע בך - יהיה מקולל. וכשאברך אותך - תשרה הברכה גם על כל גויי הארצות... ה' נראה אל אברם באלון מורה, ואמר: 'את הארץ הזו אתן לזרעך'. כששמע זאת אברם, בנה מזבח והקריב עליו קרבנות, להודות לה' על הבשורה המשמחת שבישר לו, שבניו הם אלו שיזכו לשבת בארץ המיוחדת מכל הארצות".
שבועת ה' לאחר עקדת יצחק
יש ספרים שלא הזכירו את עקדת יצחק, ויש שהזכירו אותה תוך הדגשת המדרש על השטן שהפריע לאברהם ויצחק בדרכם להר המוריה, ובלא הזכרת הברכה לעם ישראל שעליה נשבע ה' לאחר העקדה. גם מי שהזכיר את הברכה לעם ישראל, לא הזכיר את השבועה על ארץ ישראל ואת הייעוד להביא ברכה לכל העמים. לעומת זאת ב'בדרכה של תורה' מובאת שבועת ה' במלואה: "לאחר מכן, שוב קרא מלאך ה' אל אברהם, ואמר לו בשם ה': 'כיוון שעמדת בניסיון הקשה, ולא סירבת להקריב את יצחק לפניי לקרבן, אני נשבע בשמי הגדול, שאברך את בניך וארבה אותם כמו כוכבי השמים, וכמו החול שעל שפת הים. גם אעזור להם לנצח את אויביהם במלחמות, ולרשת את הארץ שנתתי להם, וכל העמים יתברכו בזכותם". על ידי כתיבת הסיום שכל העמים יתברכו בזכותם, יוכלו הלומדים להבין טוב יותר את פשר עקדת יצחק ומשמעות כל המצוות שנתן ה' לישראל, שמגמת כולן להביא ברכה לעולם.
סיפור שליחת עבד אברהם כדי למצוא אישה ליצחק
סיפור השבועה שהשביע אברהם את עבדו לא נזכר ברוב ספרי הילדים. באחד הוא אומנם הוזכר, אך שם נכתב רק שאברהם השביע את עבדו שלא ייקח אישה מבנות כנען, ושאם לא ימצא אישה שתסכים לבוא הוא יהיה נקי מהשבועה, בלא לציין שהתורה הדגישה שמוטב שיצחק יישא אישה מבנות כנען והעיקר שלא ייצא מהארץ לחרן. גם לא נזכרו שם דברי אברהם שה', שנשבע שייתן לזרעו את הארץ, ישלח מלאך שיסייע לו למצוא אישה טובה ליצחק. ב'בדרכה של תורה' עניין זה מובא בפירוט: "שאל העבד: 'ואם האשה שאמצא בחרן לא תרצה לעזוב את משפחתה ולעבור לגור בארץ שהיא לא מכירה, האם אשיב את יצחק לחרן, אל הארץ שממנה יצאת?' 'חלילה', נחרד אברהם, 'השמר לך מלהשיב את בני לשם! אני מקווה ומתפלל שה' אלוהי השמיים, שלקח אותי מחרן, והבטיח ונשבע לי שייתן לילדיי את הארץ הטובה, ישלח מלאך שיעזור לך במציאת אשה טובה שתבוא איתך לארץ. אך אם ה' לא ירצה שיצחק יישא אשה משם, והיא לא תסכים לעזוב את ארצה - אתה רשאי לחפש ליצחק אשה מבנות כנען, והעיקר שלא תוציא את יצחק מהארץ'".
ציווי ה' ליצחק שיישאר בארץ
בשאר הספרים אינם מוזכרים כלל הרעב שהיה בימי יצחק ורצונו לרדת למצרים וכן הוראת ה' שיישאר בארץ, וממילא גם ההבטחה על ברכת העם והארץ והייעוד להביא ברכה לכל הגויים. לעומת זאת ב'בדרכה של תורה' סיפור זה מובא במלואו: "כאשר הגיע לארץ הפלשתים, שנמצאת בדרך למצרים, נגלה ה' אל יצחק ואמר: 'אל תרד למצרים, המשך לשבת בארץ הטובה. הישאר בארץ הפלשתים שבקצה ארץ כנען, כי הארץ הזו שייכת לך ולזרעך, כפי שנשבעתי לאברהם. ואל תחשוש מהרעב הכבד, כי אשגיח עליך ואשלח ברכתי שהארץ תוציא לך פירותיה בעין יפה, ולא תחוש ברעב'. המשיך ה' ואמר: 'אברך את זרעך שירבה כמו כוכבי השמים, והם ימלאו את כל הארץ הטובה, וגם כל הגויים יתברכו מהברכה שאברך את בניך".
חלום יעקב בבית אל
בחלק מספרי הילדים הבטחת ה' ליעקב בבית אל שזרעו ירבה ויירש את הארץ לא נזכרת. גם באלו שכן, לא נזכר הייעוד הגדול של ישראל להביא ברכה לכל העמים. ויש ספרים שבהם ההבטחות המכוננות ליעקב טובעות בתוך ים של מדרשים כדוגמת המדרש על אליפז שרדף אחר יעקב, ושיעקב למד ארבע עשרה שנה תורה בבית המדרש, והשמש מיהרה לשקוע ואז התפלל מעריב, וכן המדרש על האבנים שרבו ביניהן על מי יניח הצדיק ראשו, אבל דווקא עניין ייעודם הגדול של ישראל, שמפורש בפסוקי התורה, הוזכר בקצרה ובאופן חלקי.
ב'בדרכה של תורה' מוזכרים ההבטחה והייעוד במלואם: "והנה שומע יעקב בחלום את ה' שניצב שם ואומר: 'אני הוא ה', א־לוהי אברהם ויצחק אבותיך. אל תחשוש על שלקחת את הברכות מעשו במרמה. כי לך הן מגיעות, ולזרעך אתן את הארץ שאתה שוכב עליה כעת - הארץ המובחרת. גם אברך את זרעך שיתרבו מאד כמו גרגירי העפר, וכך יתפשטו אל כל מרחבי הארץ לאורכה ולרוחבה, ובזכותם יתברכו גם כל הגויים".
חריצותו של יעקב
בשאר הספרים אין התייחסות לכך שיעקב אבינו היה עובד חרוץ ונאמן. אגב, פעם הגיעו אליי מלמדים מתלמוד תורה. אחת משאלותיהם הייתה כיצד ללמד על יעקב אבינו שעבד בחריצות, הלוא זה לכאורה ביטול תורה, וכי לא היה ראוי שיעקב אבינו ישב כל ימיו בבית המדרש... השבתי: אדרבה, כדי להסיר מטעות זאת צריך ללמד על חריצותו של יעקב אבינו, ולהביא את דברי חכמים על יעקב: "חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות" (בראשית רבה עד, יב).
משאר הספרים יסוד זה נעדר לחלוטין, אולם בספר 'בדרכה של תורה' עניין זה כמובן מוזכר: "המשיך יעקב להוכיח את לבן על שחשד בו שהוא גנב: 'כבר עשרים שנה שאני עובד אצלך בנאמנות, מעולם לא קרה שהכבשים או העיזים הפילו את העוּבר שברחמן כי לא טיפלתי בהן טוב. גם מעולם לא אכלתי את אחד האילים כפי שעושים שאר הרועים. אם חיית טרף טרפה מהצאן, או שבא גנב וגנב כבשה או עז מהעדר - תמיד שילמתי לך על כך. עבדתי אצלך גם בשיא החום של היום ובשיא הקור של הלילה, ונשארתי ער עד מאוחר לטפל בצאנך. את כל זה עשיתי בשבילך בנאמנות".
אלו כמה דוגמאות לסיפורים ויסודות מכוננים שנעדרים מספרי הילדים או מסופרים בהם באופן שהעיקר חסר מהספר. בספרי 'בדרכה של תורה' ניתן דגש על מסרים אלו, שהם לב ליבה של התורה וערכיה.
מתוך העיתון בשבע
"בזאת התורה" - איזו תורה?
בזכות מה השכינה שורה על עם ישראל?
מתי נכון לומר סליחות ?
לו הייתי רוטשילד
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה ללמוד גמרא?
דיני קדימה בברכות
סוכת עראי דיגיטלית
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
