ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התבוננות כללית
יחד עם זאת, המסורתיים אינם שומרים על כל ההלכות. יש והמטבח כשר למהדרין, הגבר מניח תפילין, האישה שומרת על טהרת המשפחה, אבל נוסעים בשבת לטייל. לעיתים נוסעים לסבא וסבתא שומרי המצוות, אך שמחים לארח גם את הילדים שמחללים שבת. שם מתקיימת סעודת שבת לכל פרטיה ודקדוקיה, שבסופה מברכים ברכת המזון. סביר להניח שלא פעם ייאנחו המארחים בצער על חילול השבת כשהילדים והנכדים כבר נסעו, אבל הם כבר לא ישמעו.
זו רק אחת הדוגמאות להרכבים מגוונים של שמירת מצוות חלקית. לעיתים, בעקבות אירוע מטלטל, מקבלים על עצמם "להתחזק" אם בשמירת שבת ואם בהנחת תפילין ועוד. אך יש ומרוץ החיים, החברה החילונית שבתוכה הם חיים או סיבות אחרות גורמים לרפיון גם בדברים שהיו רגילים בהם.
לא אידאולוגיה יש כאן אלא סגנון חיים אשר מכיר בסמכות ההלכה ובנושאי דברה – הרבנים, אך בפועל אינו מקיים חלקים ממנה. לעיתים אף נשמע ביטויים המביעים את הרצון העקרוני לשמור יותר, "אבל קשה לי" או "בעלי לא מסכים", "אשתי לא מסכימה" ועוד. סגנון חיים זה, אשר מעריך כל מעשה דתי קטן או גדול – הרבה חיוב ויופי יש בו. להבדיל מן התפיסה הקיצונית הזרה ליהדות של "הכול או לא כלום". המסורתי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות גם בנושא הדתי – תקיים מה שתרצה, פחות או יותר, אבל אתה משלנו. יש לך שייכות. מכאן גם פתוחה הדרך לכל כיוון, הן להפחית או להוסיף בקיום ההלכה. במקרים רבים ככל שמתבגרים הולכים ומקיימים יותר ויותר את ההלכה, עד שיאמרו "תמיד הייתי מחובר, מסורתי. עכשיו אני דתי".
ניצול ציני של הלב הרחב
בשנים האחרונות יש המנסים להפוך את המסורתיות מסגנון פרקטי לאידאולוגיה המכריזה שאין לה מחויבות לעולם ההלכה. ובמילים פשוטות – שאותן לא תמיד אומרים, כדי לא לחשוף את הכוונה האמיתית - כפירה בסמכות ההלכה כגורם מחייב.
בעצם, זהו סוג של רפורמה בסגנון מזרחי. מין זרימה מכילה השוללת גורם מחייב בטענה כי כל אדם רשאי לחיות כרצונו, לא רק במובן המעשי אלא גם כאידאולוגיה. לצד זה שומרים על קשר ברמה כזו או אחרת עם פרקטיקה יהודית – סעודות חג, מנהגים בולטים ומצוות לפי בחירה וטעם אישי. אג'נדה כזו תחסום כמובן את המסורתי מלהפוך לדתי – שהרי הוא לא מקבל סמכות מחייבת.
הניסיון להלביש אג'נדות על הציבור המסורתי, על סבא וסבתא שמקבלים בשמחה את הילדים שנוסעים אליהם בשבת, אינו אלא ניצול ציני של הלב הטוב והכנסת האורחים. הרוב המוחלט של המסורתיים לא נמצא שם ולא מוכן להגדרה זו.
הראי"ה חי בדור שבו רבים נטשו את מצוות התורה. בהתבוננות לעומק הוא חושף את אחת הסיבות לפריקת העול: מאיסת החוקיות. הבריחה מהמחויבות אשר מקיפה את חיי האדם על כל מרחביהם. זו היורדת לפרטי פרטים של קשירת התפילין דווקא על המקום הגבוה שבזרוע ועל המקום שבו מוחו של תינוק רופס. האוסרת לבשל בשבת, ואפילו לדבר במכשיר סלולרי או לשלוח הודעה.
כיוון שכך, דרישת קרבת אלוקים מחפשת דרך נוחה וקצרה, רגשית, מכילה ומאפשרת. משהו שבא מתוכו של אדם, לא ממקור סמכות חיצוני לו. העיקר - תאמין. תאמין שהקב"ה טוב ומיטיב ולכן הוא עצמו אינו מעוניין בפרטי ההלכה הדווקניים. ובפרפרזה הפוכה של המשפט הידוע, א־לוהים לא נמצא בפרטים. העיקר שאתה נחמד, עוזר לאנשים, מכבד את ההורים, מכבד את המסורת, מנשק את ספר התורה והמזוזה. מה עוד צריך?
אורות גנובים
בעומק העניין, מסביר הראי"ה, זו תפיסה נוצרית שהשפיעה גם על חלקים בעם ישראל (מאמרי הראי"ה, עמ' 290-288). במבט ראשון זה נשמע מפתיע. אבל כך כתב גם דוד פלוסר, אחד מחוקרי הנצרות הגדולים: "לפי תורת פאולוס, הכול תלוי בחסדי הא־ל בלבד, לא במעשי האדם". הנוצרים מאמינים, וזה יסוד דתם, שהאמונה במותו ותחייתו, כביכול, של מושיעם תציל אותם מאשה של גיהינום. המבנה הדתי של הנצרות שם אפוא את הדגש על האמונה המושיעה.
כלומר, האדם רצה לברוח מהחוקיות, לכן יצר אידאולוגיה רוחנית דתית אחרת. אלא שברצונו להישאר מחובר להתגלות האלוקית שבהר סיני ולחיי נצח, המציא טוויסט בעלילה והפך את התורה לברית ישנה שכבר אינה רלוונטית. כעת, טען, יש ברית חדשה אשר נטשה את החוק אבל מאמינה במציאות הבורא, חידוש העולם, השגחתו, שכר ועונש, רצון לטוב ועוד. לכן גם אימצה את מוסר הנביאים באופן תלוש מחמשת חומשי תורה. היא העדיפה להדגיש את המוסר והצדק, היחס לחלש ועוד – כשכל אלה עניינים חשובים הכלולים בתורה ובמצוותיה. זו בדיוק הבעייתיות בגניבת האורות שבתורה תוך ניתוקם מהצד המצוותי־מעשי.
כאן יהיה מי שיטען – הגזמת! אין כעת מי שממציאים דת חדשה, ולא מאמינים באותו האיש, ואתה קורא לזה נצרות? אכן אין זו נצרות. גם הראי"ה לא האשים את פורקי העול בכך. אבל היסוד, מאיסת החוקיות, משותף לשתי תופעות אלה. להבדיל מהנצרות שטענה להתגלות חדשה, כאן עומד האדם במרכז, זה אשר אינו נזקק להתגלות, ובוחר מן המסורת הישנה לפי טעמו. מין תערובת של האדם המורד עם פוסט־מודרניזם בציפוי של אופנת וינטג' המתרפקת על בית סבא וסבתא.
אכן, סבא וסבתא תמיד ישמחו לקבל אתכם. גם אם תבואו ברכב בליל שבת. נא לא להלביש עליהם אג'נדות לא להם.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
