ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התבוננות כללית
יחד עם זאת, המסורתיים אינם שומרים על כל ההלכות. יש והמטבח כשר למהדרין, הגבר מניח תפילין, האישה שומרת על טהרת המשפחה, אבל נוסעים בשבת לטייל. לעיתים נוסעים לסבא וסבתא שומרי המצוות, אך שמחים לארח גם את הילדים שמחללים שבת. שם מתקיימת סעודת שבת לכל פרטיה ודקדוקיה, שבסופה מברכים ברכת המזון. סביר להניח שלא פעם ייאנחו המארחים בצער על חילול השבת כשהילדים והנכדים כבר נסעו, אבל הם כבר לא ישמעו.
זו רק אחת הדוגמאות להרכבים מגוונים של שמירת מצוות חלקית. לעיתים, בעקבות אירוע מטלטל, מקבלים על עצמם "להתחזק" אם בשמירת שבת ואם בהנחת תפילין ועוד. אך יש ומרוץ החיים, החברה החילונית שבתוכה הם חיים או סיבות אחרות גורמים לרפיון גם בדברים שהיו רגילים בהם.
לא אידאולוגיה יש כאן אלא סגנון חיים אשר מכיר בסמכות ההלכה ובנושאי דברה – הרבנים, אך בפועל אינו מקיים חלקים ממנה. לעיתים אף נשמע ביטויים המביעים את הרצון העקרוני לשמור יותר, "אבל קשה לי" או "בעלי לא מסכים", "אשתי לא מסכימה" ועוד. סגנון חיים זה, אשר מעריך כל מעשה דתי קטן או גדול – הרבה חיוב ויופי יש בו. להבדיל מן התפיסה הקיצונית הזרה ליהדות של "הכול או לא כלום". המסורתי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות גם בנושא הדתי – תקיים מה שתרצה, פחות או יותר, אבל אתה משלנו. יש לך שייכות. מכאן גם פתוחה הדרך לכל כיוון, הן להפחית או להוסיף בקיום ההלכה. במקרים רבים ככל שמתבגרים הולכים ומקיימים יותר ויותר את ההלכה, עד שיאמרו "תמיד הייתי מחובר, מסורתי. עכשיו אני דתי".
ניצול ציני של הלב הרחב
בשנים האחרונות יש המנסים להפוך את המסורתיות מסגנון פרקטי לאידאולוגיה המכריזה שאין לה מחויבות לעולם ההלכה. ובמילים פשוטות – שאותן לא תמיד אומרים, כדי לא לחשוף את הכוונה האמיתית - כפירה בסמכות ההלכה כגורם מחייב.
בעצם, זהו סוג של רפורמה בסגנון מזרחי. מין זרימה מכילה השוללת גורם מחייב בטענה כי כל אדם רשאי לחיות כרצונו, לא רק במובן המעשי אלא גם כאידאולוגיה. לצד זה שומרים על קשר ברמה כזו או אחרת עם פרקטיקה יהודית – סעודות חג, מנהגים בולטים ומצוות לפי בחירה וטעם אישי. אג'נדה כזו תחסום כמובן את המסורתי מלהפוך לדתי – שהרי הוא לא מקבל סמכות מחייבת.
הניסיון להלביש אג'נדות על הציבור המסורתי, על סבא וסבתא שמקבלים בשמחה את הילדים שנוסעים אליהם בשבת, אינו אלא ניצול ציני של הלב הטוב והכנסת האורחים. הרוב המוחלט של המסורתיים לא נמצא שם ולא מוכן להגדרה זו.
הראי"ה חי בדור שבו רבים נטשו את מצוות התורה. בהתבוננות לעומק הוא חושף את אחת הסיבות לפריקת העול: מאיסת החוקיות. הבריחה מהמחויבות אשר מקיפה את חיי האדם על כל מרחביהם. זו היורדת לפרטי פרטים של קשירת התפילין דווקא על המקום הגבוה שבזרוע ועל המקום שבו מוחו של תינוק רופס. האוסרת לבשל בשבת, ואפילו לדבר במכשיר סלולרי או לשלוח הודעה.
כיוון שכך, דרישת קרבת אלוקים מחפשת דרך נוחה וקצרה, רגשית, מכילה ומאפשרת. משהו שבא מתוכו של אדם, לא ממקור סמכות חיצוני לו. העיקר - תאמין. תאמין שהקב"ה טוב ומיטיב ולכן הוא עצמו אינו מעוניין בפרטי ההלכה הדווקניים. ובפרפרזה הפוכה של המשפט הידוע, א־לוהים לא נמצא בפרטים. העיקר שאתה נחמד, עוזר לאנשים, מכבד את ההורים, מכבד את המסורת, מנשק את ספר התורה והמזוזה. מה עוד צריך?
אורות גנובים
בעומק העניין, מסביר הראי"ה, זו תפיסה נוצרית שהשפיעה גם על חלקים בעם ישראל (מאמרי הראי"ה, עמ' 290-288). במבט ראשון זה נשמע מפתיע. אבל כך כתב גם דוד פלוסר, אחד מחוקרי הנצרות הגדולים: "לפי תורת פאולוס, הכול תלוי בחסדי הא־ל בלבד, לא במעשי האדם". הנוצרים מאמינים, וזה יסוד דתם, שהאמונה במותו ותחייתו, כביכול, של מושיעם תציל אותם מאשה של גיהינום. המבנה הדתי של הנצרות שם אפוא את הדגש על האמונה המושיעה.
כלומר, האדם רצה לברוח מהחוקיות, לכן יצר אידאולוגיה רוחנית דתית אחרת. אלא שברצונו להישאר מחובר להתגלות האלוקית שבהר סיני ולחיי נצח, המציא טוויסט בעלילה והפך את התורה לברית ישנה שכבר אינה רלוונטית. כעת, טען, יש ברית חדשה אשר נטשה את החוק אבל מאמינה במציאות הבורא, חידוש העולם, השגחתו, שכר ועונש, רצון לטוב ועוד. לכן גם אימצה את מוסר הנביאים באופן תלוש מחמשת חומשי תורה. היא העדיפה להדגיש את המוסר והצדק, היחס לחלש ועוד – כשכל אלה עניינים חשובים הכלולים בתורה ובמצוותיה. זו בדיוק הבעייתיות בגניבת האורות שבתורה תוך ניתוקם מהצד המצוותי־מעשי.
כאן יהיה מי שיטען – הגזמת! אין כעת מי שממציאים דת חדשה, ולא מאמינים באותו האיש, ואתה קורא לזה נצרות? אכן אין זו נצרות. גם הראי"ה לא האשים את פורקי העול בכך. אבל היסוד, מאיסת החוקיות, משותף לשתי תופעות אלה. להבדיל מהנצרות שטענה להתגלות חדשה, כאן עומד האדם במרכז, זה אשר אינו נזקק להתגלות, ובוחר מן המסורת הישנה לפי טעמו. מין תערובת של האדם המורד עם פוסט־מודרניזם בציפוי של אופנת וינטג' המתרפקת על בית סבא וסבתא.
אכן, סבא וסבתא תמיד ישמחו לקבל אתכם. גם אם תבואו ברכב בליל שבת. נא לא להלביש עליהם אג'נדות לא להם.
מתוך העיתון 'בשבע'
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איסור בשר וחלב
הלכות שטיפת כלים בשבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
