ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
בתודעה של ילדים מוקצה הוא עיקר השבת. ולא בכדי: אבות המלאכה הן פעולות מאוד מסוימות, שאין אנו בהכרח נתקלים בהם מדי שבת. שאלת המוקצה, לעומת זאת, אופפת את השבת כולה: מה מותר לי לטלטל, במה מותר לי להשתמש?
בתפילתו לקב"ה, נחמיה מזכיר את החיזוק הרוחני הכללי שעשה בעם ישראל:
בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד: וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת: פ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם: וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם מִן הָעֵת הַהִיא לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת: ס וָאֹמְרָה לַלְוִיִּם אֲשֶׁר יִהְיוּ מִטַּהֲרִים וּבָאִים שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת גַּם זֹאת זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ: פ (נחמיה פרק יג, טו-כב)
המסחר נמשך כרגיל גם בשבת. נחמיה סגר את השערים כדי שהסוחרים יראו שאין טעם להביא את הסחורות בשבת. אך נראה שזה לא הספיק. היה קשה מאוד לשכנע את הסוחרים להפסיק את המסחר, גם אחרי שמספר פעמים לא הרוויחו מכך דבר. חז"ל מבינים שנחמיה גזר שתי גזרות מרכזיות: גזירה האוסרת לסחור בשבת, וגזירה על טלטול כלים.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
1 - בימי נחמיה בן חכליה
2 - טעמי איסור טלטול מוקצה וכלים שמלאכתם לאיסור
3 - כיצד מייעדים אבן לשימוש?
טען עוד
בברייתא בגמרא (שבת דף קכג ע"ב) נאמר שנחמיה גזר איסור טלטול על כל הכלים כולם, למעט כלי אוכל בסיסיים. בהמשך חזרו והתירו לטלטל כלים שונים.
אם בימי נחמיה לא היה איסור לסחור וגם לא לטלטל כלים, מהו האיסור עליו עברו הסוחרים?
ניתן למצוא סיבות לאסור את המסחר ואת טלטול הכלים. הרמב"ם מסביר שקשה לסחור בלי לכתוב, אם כך ראוי לאסור את המסחר שמא יכתוב. הרמב"ן מסביר שמכירה של חפץ בודד אסורה מדרבנן, אך ניהול של מסחר אסור מפני שזה פוגע בחובת השבתון של השבת. עיון בפסוקים ילמד על מספר איסורים אחרים: כאשר חסרה סחורה, הסוחרים דרכו בגיתות בשבת כדי לספק לשווקים עוד יין וגם העמיסו על החמורים ועברו על איסור מחמר.
אך מההקשר של הפסוקים נראה שהמלאכה שהטרידה את נחמיה יותר מכל היא המשא, ההוצאה מרשות לרשות. קרוב לבלתי אפשרי לעסוק במסחר בלי להוציא מרשות לרשות.
כאשר נחמיה גוזר איסור טלטול על רוב מוחלט של הכלים, זה מייצר מצב בו אדם חושב היטב לפני כל כלי שהוא מרים: האם כלי זה כלול בגזירה? האם מותר לי להרים או לטלטל אותו? בשבועות הקרובים נלמד על ההיתרים שהתירו וחזרו והתירו טלטול של כלים שונים, אך התודעה הזאת נשמרת: לפני שאדם מרים כל חפץ בשבת, עליו לשאול את עצמו מה ההגדרה ההלכתית של החפץ?, האם מותר לו לטלטל את החפץ הזה בשבת?. לכל אדם שחי בעיר שאין בה עירוב יש סיפור דומה: שכחתי משהו בכיס בשבת ויצאתי לרשות הרבים, התלבטתי מה לעשות. שכחתי משהו ביד או על היד ויצאתי החוצה, מה אמורים לעשות במצב כזה? הגזירה המחייבת אותנו לחשוב היטב על כל חפץ שאנו מרימים מסייעת במניעת איסור הטלטול. לכן הגמרא במסכת שבת (דף קכד ע"א) אומרת כדבר מובן מאליו שוודאי שאיסור הטלטול מבוסס על איסור הוצאה.
אך יתכן ואיסור הטלטול מסייע מעבר להוצאה בלבד. הצורך שלנו להיות מודעים לכל חפץ שאנו מרימים בשבת מחזק את תודעת השבת בדעתנו כל הזמן. יש בכך גם קיום של 'שמור את יום השבת' – זה מזכיר לנו את הזהירות הדרושה בכדי להימנע מאיסורי שבת, אך גם קיום של 'זכור' – לרגע איננו שוכחים ששבת היום לה'.
בשבוע הבא נגלה טעמים נוספים לאיסור טלטול מוקצה, ונתחיל להגדיר את ההגדרות הבסיסיות של האיסור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
