ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בפעם הקודמת התמקדנו בשני הדברים הראשונים: שיעור בששים ובטעם. עתה נעבור לאפשרות של ההתייעצות בקפילא.
לכאורה בכדי להתיר את האיסור אנו זקוקים לעדות של עד אחד. מכאן עולה השאלה: מדוע סומכים על הנכרי להעיד על האיסור?
רש"י מבאר שקפילא הוא 'נחתום נכרי', וסומכים עליו אם הוא משיח לפי תומו.
הרעיון של "משיח לפי תומו" עולה במספר מקומות בש"ס. הרעיון הוא שאדם (ובפרט – נכרי) אמין יותר כאשר הוא אומר דברים מעצמו, בלי שהוא מבין את החשיבות וההקשר ההלכתי של דבריו. ככל והוא אומר את הדברים בלי לנסות להשפיע עלינו, יש יותר מקום לתת בו אמון.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
99 - חמדת הכשרות: שיעור בששים ובטעם כאשר איסור התערב בהיתר
100 - חמדת הכשרות: סמיכה על נכרי
101 - חמדת הכשרות: האם אפשר לסחוט את האיסור מתוך המאכל בו הוא נבלע?
טען עוד
למדנו בעבר שלפי רש"י טעם כעיקר אסור מדרבנן בלבד. אם כך, יתכן ורש"י אומר שכשם שסומכים על הנכרי המשיח לפי תומו באיסורי דרבנן אחרים, כך אפשר לסמוך עליו באיסור דרבנן זה.
כזכור, בעלי התוספות סוברים שטעם כעיקר אסור מן התורה (ואף לוקים עליו!). לכן הם מציגים בסיס שונה לאמינות הנכרי במקרה זה: הם מסכימים שמדובר בנחתום נכרי, בשף כלומר מומחה. מומחה שכזה נזהר מאוד לא לטעות בטעימה. אם האיסור נתן טעם בתבשיל, הוא יוודא לומר לנו את זה, אחרת זה יפגע באמינות המקצועית שלו בלשון חז"ל: אומן לא מרע אומנותיה.
הרא"ה (בדק הבית שער ד) מסכים עם בעלי התוספות, ואומר מפורשות: במקרה זה משיח לפי תומו לא יועיל. רק החשש של איבוד האמינות המקצועית מספיקה בכדי לסמוך על הנכרי במקרה זה.
הרשב"א (תורת הבית שער ד) חולק עליו ומקל יותר: הוא פוסק שניתן להאמין לאיש מקצוע, שלא ירצה להרוס את האמינות המקצועית שלו; אך ניתן גם להאמין לאדם מן השורה המשיח לפי תומו.
תרומת הדשן מוכיח מכאן שהרשב"א מסכים עם רש"י, שטעם כעיקר אסור מדרבנן בלבד, ולכן הוא סומך על שני הדברים.
אך הט"ז (סימן צח ס"ק ב) חולק, ומראה שיש ראשונים הסומכים כאן על משיח לפי תומו, למרות שהם סוברים שטעם כעיקר אסור מן התורה.
הש"ך מציע תירוץ: העדויות הנידונות בסוגיה בבבא קמא הן עדויות על דברים שהיו בעבר. סביר שלא נוכל לדעת את האמת לעולם, אלא רק לדעת מה אמר על כך הנכרי. בדברים שכאלה לא ניתן לסמוך על הנכרי, למרות שהוא משיח לפי תומו, אלא באיסורי דרבנן בלבד. אך במקרה שלנו, מיד אחרי שהנכרי יאמר שהוא אינו טועם איסור בתבשיל, אנו נאכל את התבשיל. מיד נדע אם הנכרי שיקר. במצב שכזה אפשר לסמוך על כך שהנכרי לא ישקר לנו על דבר שתיכף נעמוד על אמיתתו. כלומר, במקרה זה ישנה סיבה נוספת לסמוך על האמירה של הנכרי, מעבר לעצם היותו משיח לפי תומו.
לכן הט"ז מבאר אחרת: הסוגיה בבבא קמא עוסקת בדברים שמבחינה עקרונית יש צורך בעדות כדי להתיר אותם. במקרה זה אין צורך בעדות.
הדברים נוגעים להגדרה של 'עד אחד נאמן באיסורים'. לא נאריך בדברים במסגרת זו, אך נסתפק בשאלה כללית: כאשר אנו אומרים ש'עד אחד נאמן באיסורים', האם הכוונה היא שלדברים מסוימים יש צורך בעדות של שניים, ובדברים אחרים יש צורך בעדות עד אחד? במקומות רבים מוכח לא כך, אלא שמשמעות 'עד אחד נאמן באיסורים' היא שאין צורך ב'עדות' במובן הרגיל, אלא רק בירור.
הט"ז מקשה על בעלי התוספות והרא"ה: מדבריכם משמע שיש כאן צורך בעד ממש (אמנם לא שניים, ובכל זאת, עד שראוי להיות אחד מן השניים). אך את העדות של הנכרי אתם מעמידים על החשש שדבריו יתבדו. היכן מצינו שעדות נוצרת בגלל חשש שכזה?
על כרחנו, אומר הט"ז, שגם אתם מודים שיש צורך בבירור ברמה גבוהה, ולא בעדות ממש. אם כך, אין הבדל מהותי בין בירור מכוח החשש של הנכרי ובירור מכוח משיח לפי תומו. כך או כך, יש סיבה מיוחדת לתת אמון בנכרי, למרות שהוא לא הגיע להגדרה של 'עד' ממש. אם כולנו מסכימים שאין כאן 'עדות', אלא רק סיבה נוספת לסמוך על הנכרי, מה ההבדל בין משיח לפי תומו והחשש של השף?
לבסוף הט"ז חושש לדברי בעלי התוספות והרא"ה. אך מה יענו בעלי התוספות והרא"ה לדברים הנוקבים של הט"ז?
לכאורה יש הבדל משמעותי בין משיח לפי תומו ובין החשש של הפגיעה באמינות המקצועית. משיח לפי תומו אינו חשוד כמשקר, מפני שהוא אינו מודע לחשיבות של דבריו. אם כך, אין לנו סיבה מיוחדת לחשוב שהוא אינו אומר אמת. אך ביחס לשף אנו אומרים את ההיפך: הנאמנות אינה 'שלילית' (אין לו סיבה לשקר), אלא האמינות 'חיובית' – יש לו סיבה חיובית לומר את האמת. לשיטתם, ניתן לסמוך על דבריו רק אם יש סיבה חיובית להניח שהוא אומר אמת, ואין די בכך שאין סיבה לחשוב שהוא משקר.
יצוין שהמהר"ם פדוואה (רבו של הרמ"א) אומר שמנהג אשכנז הוא לא לסמוך על הקפילא, בכל מקרה, למרות שהוא מודה שמפורש בגמרא שניתן לסמוך עליו, וכמובן שהעושה כך אינו חורג מן הדין. הרמ"א פוסק את דבריו.
הש"ך מציין שלא נאמר כאן לא לסמוך על היכולת שלנו לטעום, אלא מקובל לא לסמוך על קפילא. אם יש דברים שישראל יכול לטעום (כמו לבדוק אם יש טעם של בשר או של חלב, שלא נתערבו), אין מקור לכך שאי אפשר לסמוך על טעימה.
מדוע לא לסמוך על הטעימה של הנכרי? יתכן ויש כאן החמרה כללית, שמא נטעה ולא נזהה את הטעמים נכון. במקומות רבים חז"ל העדיפו "ליישר קו", לדוגמא: לומר לכולם לשער בששים כדי שלא ניתן דברינו לשיעורים.
אך רבי עקיבא איגר מציע טעם מתוחכם יותר:
לכאורה יש שאלה, על מי יותר נכון לסמוך: על הנכרי המשיח לפי תומו, או על הנכרי בעל המקצוע? הדבר הנכון לעשות הוא שניהם יחד. אבל זה בלתי אפשרי: איש המקצוע אינו יכול לומר "לפי תומו", בגלל שהוא נזהר מאוד במילותיו, שהרי על כך בנויה מקצועיותו. כל העניין של איש המקצוע הוא הדקדוק והידיעה שדבריו נבחנים. אם כך, מכיוון שלא ברור איזה מהם עדיף, ואי אפשר לקיים את שניהם, נקבע מנהג לא לסמוך על טעימה של נכרי, למרות שמעיקר הדין ניתן לסמוך על טעימתו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
איך ללמוד אמונה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
