ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
"'ויתנכלו אותו להמיתו' – שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית, ושבא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם, כדי שיקללם אביהם או יענישם הא־ל יתברך וישאר הוא לבדו ברוך מבנים... ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם, והתורה אמרה: 'הבא להרגך השכם להרגו'".
הם שפטו אותו כ"רודף", אולי אפילו בעולם הזה, ולפי הנחת המוצא שלהם – צדקו בדינם. לכן, מסביר ספורנו, גם כשהצטערו על המכירה "לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו, אלא על אכזריותם בהתחננו".
האשם המיידי והשופט המקורב
מעתה הפך יוסף לעבד שלא באשמתו. כאן החלה פרשת ההתעללות. יופיו של יוסף היה נדיר ומיוחד. אשת פוטיפר, בעלת הכוח והשררה, התאמצה לשדל אותו לשכב עימה: "אמרה לו: חותכת אני פרנסה שלך! והיה אומר לה: נותן לחם לרעבים. כובלתך אני! והיה אומר לה: ה' מתיר אסורים. כופפת אני את קומתך! והיה אומר לה: ה' זוקף כפופים. מסמא אני את עיניך! והיה אומר לה: ה' פוקח עוורים. עד ששמה ברזל חד תחת צוארו, כדי שלא יוכל לכפוף ראשו מלהביט בה – ללא הועיל" (ע"פ מדרש תנחומא, בראשית, פר' לט).
כשלא הצליחה, ניצלה הזדמנות שאיש לא היה בבית, וניסתה לאנוס אותו. כשברח והשאיר את בגדו אצלה, העלילה עליו שאנס אותה. הוא הכחיש וסיפר את הגרסה שלו. מילה שלה מול מילה שלו, כאשר המילה שלה נתמכת במוצג משפטי מוצק: כותנתו של יוסף שהושארה אצלה.
אלא שהמילה שלה נתפסת כאמת בדעת הקהל. מעתה הכול "ידעו" שיוסף אשם, והוא הפך מטרה לחיצי־האשמה שהופנו כלפיו.
פוטיפר היה השופט בין יוסף לאשתו. עצם המינוי שלו כשהקרבה לצד אחד ברורה – היה בו עוול בולט. אבל במצרים זה עבר. ביושבו לשפוט את יוסף, שבה אשת פוטיפר על הסיפור, תוך שהיא כמעט מטיחה בו את האשמה למה שקרה "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי".
לא נותר לו אלא להוסיף את חתימתו למה שכבר הוחלט טרם משפט. ברקע עמדה כמובן המוסכמה שהאישה חלשה, והגבר הוא שתוקף אותה.
לפי גרסה אחרת, פוטיפר לא האמין לאשתו, כיוון שרחש אמון בלתי מסויג ליוסף. טרם השליך את יוסף לבור, קרא לו ואמר בשיחה בארבע עיניים כי הוא מצטער, אך נאלץ לעשות כן כדי שלא ילעיזו על בניו שהם ממזרים (ע"פ מדרש רבה, בראשית, סימן פז). כך הושלך יוסף לבית הכלא בתור מועמד לתלייה, לפי החלטת פרעה בבוא העת.
יהיו כרשעים בעיניך
המשפט הקצר של יוסף הכלוא "וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור", מהדהד מאז ועד היום.
אחי יוסף היו אנשים טובים וישרים, אלו השבטים שעם ישראל נבנה מהם. למרות זאת, טעו טעות חמורה ומכרו את אחיהם לעבד. זו התבררה להם רק מאוחר יותר. אלמלא נתבררה – היה יוסף נשאר עבד במצרים עד יומו האחרון. יעקב היה יורד ביגון שאולה, כדבריו, ושני שבטים מרכזיים – אפרים ומנשה היו חסרים בתשתית הלאומית שלנו.
יש להניח כי במצרים, שהייתה אחת התרבויות המפותחות בעולם באותה עת, שררו חוק וסדר. מערכת המשפט שאפה לעשות צדק. אך בכל מערכת ייתכנו ליקויים, לעיתים אפילו חמורים במיוחד. כאז, כן היום, תלונות של נשים נגד גברים מציבות אותם אוטומטית במשבצת של האשם המיידי, זוכות מיד לגיבוי תקשרתי, והגבר מואשם עוד בטרם משפט. גם ללא ראיות של ממש נגדו.
גם מינוי בעלה של התובעת לשופט – אמנם לא באופן כה בוטה אך בדומה – עלול לקרות כשיש קשרים חבריים בין השופט לאחד הצדדים. הצד השני דורש מהשופט לפסול את עצמו, אך הוא מתעלם. תוצאות המשפט במקרה זה כמובן ידועות מראש. לגזר הדין מתלווה גם נימוק כלשהו. במקרה של פוטיפר – נימוק אישי הנאמר בחשאי לנאשם המסכן.
תורת אמת מצווה את הדיין "ודל לא תהדר בריבו", וכבר ניסחו חכמים בתמצית את היחס הבסיסי שעל הדיין להראות כלפי הנידונים "וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים" (אבות א, ח). גברים ונשים כאחד משמשים כתוקף ונתקף, מפתה ונכנע. על המשפט והצדק להיעשות ללא משוא פנים.
כאז, כן היום, לעיתים הערכות הופכות לכתב אישום וגזר דין, לעיתים ישנם נושאים שהאשם "ידוע מראש". הדוגמה הבולטת היא המוסכמה לפיה הגבר תמיד תוקפן והאישה תמיד חלשה.
זעקתו של יוסף מהדהדת מאז ועד היום, והיא זעקת הנענשים על לא עוול בכפם. עלינו להיות קשובים לה ולתקן עוולות. מצד אחד – לא להתעלם משום תלונה ומצד שני – לא להרשיע בלי ראיות מכריעות.
בשבת הבאה, פרשת וישב, המלים הנצחיות של יוסף "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור" ישובו לצבוט את הלב.
כשאנו יודעים כי בכל רגע נתון יש מי שהמילים הללו מתאימות למצבו, וזעקתו איננה נשמעת – ראוי שנעסוק בדרשותינו בבתי הכנסת בנושא כאוב זה.
בכך, לפעול ליצירת דעת קהל שתקרא לנבחרי הציבור מכל המפלגות, לתקן את המצב בהקדם.
לדרוש את הפסקת הנוהג הפסול של פרסום עיתונאי ש"תולה בכיכר העיר", מי שהוגש נגדו כתב אישום, מה שמזהם את המשפט ומטה אותו לכיוון אחד. לקרוא למחוקק לקבוע כי לא מפרסמים נאשם עד שיורשע בפועל!
לפעול להפסיק את הפניית האצבע המאשימה לפי אג'נדה כלשהי. להפסיק את הלחץ הפסול והאגרסיבי על נחקרים, בגלל הרצון של המערכת "לפתור תעלומה".
לבטל את הנוהל הקיים, בו בית המשפט לוחץ על עסקת טיעון כדי "לחסוך בזמן" או מסיבה לא עניינית אחרת. "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
מתוך העיתון ב'שבע'
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
תהיו חמים!
מה עניינו של ט"ו בשבט?
איך מותר להכין קפה בשבת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך עושים קידוש?
הלכות שטיפת כלים בשבת
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
אנחנו קודש למענך
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
