מקורות

קדושין מא. שליחות מנלן. ותוס' ד"ה שלח ושלחה וכו'

רשב"א שם ד"ה מלמד שהשליח עושה שליח וכו'

גיטין עא: מילי לא ממסרן לשליח

שו"ע אבה"ע קמ"א סע' מ"ג

טור אבה"ע קמ"א סע' מ"ג

קצות קפ"ח ס"ק ב' ורמ"ד ס"ק ג' שם ד"ה ודעת המרדכי

תשו' מוהרי"ט ח"א סי' קכ"ז ד"ה ותוס' דוקא לתרומה וכו'

תוס' רע"א על המשניות בגיטין אות ל"ד תחילת פרק רביעי

דרכי משה להרב עמיאל דרך הקודש שמעתתא ופ"ב ודרכי הקניינים שמעתתא ו' פרק כ'

אבה"ע סי' ל"ה סע' ו' ברמ"א ושם בב"ש ס"ק ט"ו

וע"ש סי' ל"ו סע' ה'

סוגיית הגמרא, שאלת הרשב"א ותירוצו
שנינו בתחילת פרק שני במסכת קידושין: "האיש מקדש בו ובשלוחו, האשה מתקדשת בה ובשלוחה". הגמרא מביאה את המקור לכך:

פשט הגמרא הוא שהאיש עושה שליח לקידושין והשליח יכול לעשות שליח שני, האשה עושה שליח לקבל קידושיה והשליח של האשה עושה שליח, וגם בגירושין שניהם יכולים למנות שליח, והשליח שלהם עושה שליח. אולם הרשב"א שואל, הרי שליחות לקבלה מוגדרת כ'מילי', והגמרא אומרת ש'מילי לא מימסרן לשליח'!

מקור המושג 'מילי' הוא בגמרא במסכת גיטין 1 . הגמרא עוסקת בבעל ששולח שליח לכתוב גט, ואומרת שרק השליח שנתמנה על ידי הבעל יכול לכתוב את הגט, אבל אין ביכולת השליח למנות שליח אחר שיכתוב את הגט במקומו, וזאת משום ש"מילי לא מימסרן לשליח". בפשטות, משמעות החיסרון של 'מילי' הוא שהבעל לא נתן לשליח את הגט אלא רק אמר לו מילים - 'לך תכתוב לי גט', ושליח אינו יכול להעביר את הציווי לשליח אחר כשהוא קיבל רק מילים. רק אם הוא קיבל משהו ממשי, את הגט, ביכולתו למנות שליח אחר. וכאמור, לאור הדברים הללו שואל הרשב"א כיצד שליח האשה יכול למנות שליח, הרי הוא לא קיבל מהאשה דבר אלא היא רק אמרה לו מילים, שיקבל את הגט!

את שאלתו מתרץ הרשב"א כך: "ומסתברא בשנתנה לו רשות לעשות שליח, דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשהשליח עושה שליח מדעתו". כלומר, מדובר בסוגייתנו באופן שהאשה אמרה לשליח הקבלה שהוא רשאי למנות שליח אחר, וזאת בדומה לשיטה הסוברת במסכת גיטין 2 , שב'אומר אמרו' שליח עושה שליח - אם אדם אומר לאנשים אמרו לפלוני שיכתוב לי גט אין בכך בעיה, וההסבר לכך הוא שהבעל ממנה את אותו פלוני, והם רק צריכים להודיע לו זאת. וגם כאן, שליח האשה יכול לעשות שליח אחר רק אם האשה נתנה לו רשות, ובמקרה כזה היא הממנה את השליח האחר בעצמה, והשליח הראשון הוא רק שליח להודיע לו 3 .

כדי להתבונן בגדר הכלל 'מילי לא מימסרן לשליח', נתבונן בגדר השליחות בכלל.

שליח - ידא אריכתא או בעל הכח?
חקירה ידועה באחרונים היא מהו הכוח שמקבל השליח מאת המשלח: אפשרות אחת היא לומר שהשליח נעשה כ'ידא אריכתא' (יד ארוכה) של המשלח, ולמשל כאשר בעל שולח שליח לקדש אשה אז הבעל הוא המקדש, אלא שבמקום לתת את הכסף לאשה בעצמו ולומר לה 'הרי את מקודשת לי' הוא מאריך את ידו, ונותן את הגט לאשה באמצעות השליח. לפי הבנה זו הכח לקדש את האשה נשאר ביד הבעל, והוא עושה את הקידושין על ידי השליח שמשמש לו יד ארוכה. האפשרות השניה היא לומר שדין שליחות מחדש חידוש גדול יותר: מי שפועל את פעולת הקידושין הוא השליח, הוא המקדש את האשה, ורק התוצאות מתייחסות למשלח, שהרי היא מקודשת לו. התורה נתנה לשליח כח להיות בעל המעשה, למרות שלא הוא בעל התוצאות. נמצא שלפי האפשרות הראשונה - הבעל יוצר את הקידושין על ידי השליח, ולפי האפשרות השניה השליח יוצר את הקידושין עבור הבעל.

הקצות 4 מחדד את שתי האפשרויות הללו, ומבאר שהן נתונות במחלוקת ראשונים. הקצות דן בשאלה מה הדין במקרה שהבעל שלח שליח לגרש אשה, ונשתטה לפני שהשליח הספיק לתת את הגט לאשה. שוטה אינו יכול לגרש, אבל השליח בריא; ומעתה מתעוררת השאלה - האם השליח יכול לתת את הגט, שהרי הוא בריא, או שכיון שהבעל נשתטה אי אפשר לגרש אשה של שוטה? מביא הקצות ששאלה זו נתונה במחלוקת ראשונים. הרמב"ם 5 כתב שבמקרה כזה הגט הוא גט פסול, ולשון 'פסול' פירושה שהגט כשר מהתורה ופסול רק מדרבנן, כדי שלא יחשבו ששוטה יכול לגרש. אבל לדעת הטור הגט בטל מהתורה, אדם אינו יכול להיות שליח לאדם אחר שאינו יכול לעשות את הפעולה בעצמו. ומוסיף הקצות שגם הפרי חדש העלה כדעת הרמב"ם, וכתב שאפילו גוסס שאינו בר גירושין - אם מינה שליח לפני כן יכול השליח לגרש. ובפשטות, מחלוקתם תלויה בשאלה ששאלנו למעלה, בגדרו של שליח: אם נאמר שהשליח מקבל כוח להיות הפועל את הגירושין, ורק התוצאות מתייחסות למשלח - מובנת דעת הרמב"ם שהוא יכול לגרש, שהרי הוא בר דעת, ואין חשיבות לעובדה שהבעל עצמו אינו יכול לגרש, שהרי לא הוא המגרש. אולם אם השליח מוגדר רק כ'ידא אריכתא' למסירת הגט, ולא הוא הפועל את הגירושין אלא הבעל, ברור שאם הבעל שוטה אין משמעות לנתינת הגט על ידי השליח, כדעת הטור.

ומוסיף הקצות לדון בשיטת הרמב"ם, ושואל - האם לפיו יכול השליח לגרש את האשה אפילו אחרי שהבעל כבר מת, שהרי כח הגירושין נמסר לשליח? והוא מבאר שודאי באופן זה גם הרמב"ם יסכים שאין תוקף לגירושין, שהרי אחרי מיתת הבעל האשה כבר אינה אשתו. דומה הדבר לאדם שכתב גט שחרור לעבדו ומסרו לשליח, ואחר כך מכר את העבד לאדם אחר - ברור שלא נאמר שהשליח יכול לשחרר אותו, שהרי אחרי המכירה העבד כבר אינו שייך למוכר. וכך גם כאן, אחרי שמת הבעל האשה כבר אינה אשתו, וזו הסיבה שאי אפשר לגרש.

הקצות מוסיף שלכאורה דרכו של הרמב"ם מוכחת מההלכה המוסכמת בפוסקים, שאם השליח עשה שליח אחר, ולפני שהשליח השני נתן את הגט לאשה - השליח הראשון מת, הרי השליח השני יכול לגרש את האשה, וזאת למרות שמי ששלח אותו מת. מכאן לומד הקצות שהשליח השני קיבל את הכח לגרש, הוא לא 'ידא אריכתא' שנחתכה באמצע. כיצד יסביר הטור את ההלכה הזו, שמפורשת בשולחן ערוך ולא מצאנו עליה חולק? יתכן שהטור יאמר, שכאשר השליח שולח שליח אחר הוא לא נעשה שליח של הראשון אלא של הבעלים, למרות שהשליח הראשון שלח אותו, בדומה ל'אומר אמרו'. כיון שכך, לא איכפת לנו אם מת השליח הראשון.

לסיכום עד כאן, מחלוקת הרמב"ם והטור היא בפשטות מחלוקת כיצד להבין את מהות השליחות, האם השליח הוא 'ידא אריכתא', או 'מכונה' בלשון הרב עמיאל, או שהוא מקבל כח עצמי והוא העושה את פעולת הגירושין, הקידושין, הפרשת התרומה וכל שליחות שהיא.

שליח קבלה - מילי?
ראינו את שאלת הרשב"א, כיצד שליח קבלה יכול למנות גט למרות ששליחותו מוגדרת 'מילי', ולאור הדברים שנתבארו למעלה ניתן להבין יותר את שיטתו. לשיטת הרשב"א, 'מילי' הוא למעשה שליחות מהסוג של הטור - ידא אריכתא. השליח אינו מקבל כח, אלא הוא פסיבי ויד של המשלח. מעתה, שליח הולכה מקבל את הכח לגרש, וכיון שכך הוא יכול לעשות שליח אחר, אולם, שליח לקבלה אינו מקבל כלום ולכן הוא רק ידא אריכתא, היא המקבלת את הגט על ידו, ולכן אין הוא יכול למנות שליח 6 . כך גם בשליח לכתיבת גט, הוא לא מקבל כוח מהאיש, אלא כשהוא כותב הרי זה כאילו הבעל כותב, ולכן אין לו אפשרות להעביר את השליחות הלאה, שהרי הוא לא בעלים על המעשה שהוא עושה. כללו של דבר, יד אינה יכולה לעשות שליח.

בשולחן ערוך 7 מובאת בסתם דעתו של הרמ"ה, ש"שליח קבלה אינו יכול למנות שליח, ואפילו נאנס, ואפילו נתנה לו רשות למנות שליח, משום דהוה ליה מילי", ובשם יש אומרים מובאת דעת הרשב"א - "ויש מתירין אם נתנה לו רשות למנות שליח". לפי הדעה הראשונה - גם 'אומר אמרו' לא יועיל, כי לא הבעל עושה את השליח השני אלא השליח הראשון, ואין בכוחו לעשות זאת, ולפי הדעה השניה - השליח הראשון רק אומר לשני שיהיה שליח של האשה. הטור במקום מביא שיטה שלישית, והיא דעת בעל העיטור והמרדכי 8 , ששליח קבלה יכול לעשות שליח בדיוק כמו שליח הולכה, וכלל אין זה מוגדר 'מילי'. הנימוק לכך הוא שהשליח הוא על גמר המעשה, בשונה משליח לכתיבת גט שגם אחרי השליחות לא נגמרו הגירושין. שיטה זו היא הגדרה חדשה ל'מילי', אולם גם בה נראה לבאר את אותו יסוד: שליחות למילי עניינה שליחות שעניינה אינו נתינת כח מהמשלח לשליח, אלא שיד השליח כיד המשלח. כתיבת גט אינה נתינת כח שהרי לא חל שום דבר, השליח לא נשלח להחיל חלות אלא רק לבצע פעולה והוא אינו אלא יד של המשלח, ולכן השליח אינו יכול לעשות שליח אחר. לעומתו, על ידי השליח לקבלה האשה מתגרשת, ואף שהאשה היא המגורשת והבעל הוא המגרש - מכל מקום הוא זה שמחיל את חלות הגירושין.

שיטת הרב עמיאל
בחקירה הזו בהגדרת מהות השליח דנים אחרונים רבים, והרב עמיאל אף הולך איתה עוד צעד אחד. לדבריו, שליח של הבעל לתת את הגט לאשה הריהו גם שליח שקיבל כח לגרש, וגם יד של הבעל, מעצם העובדה שהוא המחזיק את הגט מהבעל ומוסר אותו לאשה. שליח האשה אינו נעשה יד שלה שהרי אינו מקבל חפץ, וממילא אי אפשר לומר שהיא המובילה את החפץ הזה, אלא הוא רק שליח שקיבל כח להתגרש. על ידי הגדרה זו רוצה הרב עמיאל לבאר את שיטת הרמב"ם 9 , ששליח קבלת הגט צריך עדים במינויו ואילו שליח הולכה אינו צריך. מה ההבדל ביניהם? שליח להולכה הוא הבעלים בעצמו, השליח לא קיבל מהבעל רק כח לגרש אלא ידו של השליח כידו של הבעל, ועל כן כאשר העדים רואים את השליח נותן את הגט הרי זה כאילו הם רואים את הבעל; לעומת זאת, שליח האשה הינו רק עומד במקומה, הוא רק קיבל ממנה כח להתגרש אך לא אומרים שידו כידה, ואם לא יהיו עדים על מינויו - נמצא שאין עדות שהאשה קיבלה את הגט.

שיטת רבי עקיבא איגר בביאור דין 'אומר אמרו'
לסיכום עד כאן, הסברנו ששליח לקבלה מוגדר 'מילי' לכל הדעות. טעמו של הסובר ששליח קבלה יכול למנות שליח הוא, שהשליח השני נעשה שליח של האשה עצמה ולא של השליח הראשון, והאשה עצמה ודאי יכולה למנות שליח על מילי, ורק שליח אינו יכול למנות שליח אחר על מילי,, שכן הוא אינו הבעלים על הדבר; וזהו גם טעמו של הסובר 'אומר אמרו כשר'. טעמו של הסובר ששליח קבלה אינו יכול למנות שליח הוא, שאפילו אם האשה תאמר בפירוש 'תאמרו לפלוני' אין הדבר מועיל, כי מי שעושה את אותו פלוני שליח הוא השליח הראשון.

רבי עקיבא איגר רוצה להסביר אחרת את המחלוקת בדין 'אומר אמרו', ולדבריו המחלוקת היא בגדר הכלל 'מילי לא ממסרן לשליח'. רבי עקיבא איגר מבאר, שטעמו של הסובר 'אומר אמרו פסול' הוא שאפילו הבעלים עצמם אינם יכולים למנות שליח על 'מילי', ולא רק השליח הראשון, ובנקודה זו נעוצה המחלוקת. הסובר 'אומר אמרו כשר' סובר שהחיסרון במילי הוא רק ביחס ליכולתו של שליח למנות שליח, ואילו הסובר 'אומר אמרו פסול' סובר ששליחות כלל אינה נתפסת על אמירת מילים, אלא רק על עשיית מעשים. משום כך אפשר למנות שליח לכתוב גט, אך אי אפשר למנותו שימנה שליח ויאמר 'הריני ממנה אותך שליח'.

רבי עקיבא איגר עצמו מקשה על הסברו מגמרא מפורשת, שאומרת שאדם שמסר גט ביד שליח והתחרט יכול למנות שליח אחר שיבטל את הגט - והרי תוכן השליחות הוא דיבור בלבד! כמו כן נחלקו התנאים האם בעל יכול למנות שליח להפר את נדרי אשתו, ולפי דברי רבי עקיבא איגר לא מובן כיצד יש מקום למחלוקת, הרי הפרת הנדר נעשית על ידי מילים!

לכן מבאר רבי עקיבא איגר שיש להבדיל בין מילים שיוצרות יצירה לבין מילים שאינן יוצרות. אם המילים יוצרות יצירה כלשהי או גומרות דבר, כגון שהן מבטלות את הגט או מפרות נדר - השליחות אפשרית, שכן היא לא על מילים אלא על החלות הנוצרת על ידי המילים. המילים אינן עיקר השליחות, אלא רק אמצעי. אולם שליחות שכל תוכנה הוא מילים, כמו שליחות לומר לפלוני שיכתוב גט - אינה תופסת.

שליחות על דברים שבלב - שיטת המהרי"ט
והנה, המהרי"ט 10 נשאל שאלה ביחס לאדם שנפטר, ולפני פטירתו הוא מינה אפוטרופוסין לילדיו. אחד הילדים חלה, האפוטרופוסין הקדישו חלק מהירושה לצדקה על מנת שהילד יחיה, ולבסוף הילד מת. באו היורשים האחרים ואמרו שלאפוטרופוסין לא היתה כל רשות להקדיש, ולכן ההקדש אינו חל. המהרי"ט דן בדבר מכמה צדדים, ובין היתר הוא כתב שאי אפשר למנות שליח על הקדש. אולם, על דברי המהרי"ט קשה מאוד מסוגייתנו, שהרי אחד המקורות מהם רצתה הגמרא ללמוד את דין שליחות הוא תרומה! לשאלה זו מתייחס המהרי"ט עצמו, ואומר שתרומה אינה נחשבת הקדש, אך חילוק זה טעון הסבר, מה בין תרומה להקדש? 11 מכל מקום, דברי המהרי"ט הללו אינם מתאימים לדברי רבי עקיבא איגר, שכתב שאפשר למנות שליח למילים שהן פועלות, והרי כאן המילים יוצרות את ההקדש! גם הר"ן בתחילת מסכת פסחים אומר שאדם אינו יכול לעשות שליח לביטול חמץ, ואף דברים אלו טעונים הסבר לפי רבי עקיבא איגר, הרי מילות הביטות יוצרות חלות. רבי עקיבא איגר הניח שאלה זו בצריך עיון.

יתכן שניתן ליישב את דברי רבי עקיבא איגר עם דברי הר"ן והמהרי"ט. ביטול חמץ נעשה בלב, ועניינו הוא להחשיב את החמץ כעפר הארץ, ואי אפשר למנות שליח על רגשות - וכי שייך לומר שהרגשות שהשליח מרגיש מתייחסות למשלח? פעולות יכולות להתייחס למשלח, אך לא רגשות! באותו אופן ניתן לומר ביחס להקדש, שהמהרי"ט תופס שעיקר ההקדש הוא נעשה על ידי מחשבת הלב, ואי אפשר שהלב של השליח יהיה במקום הלב של הבעלים.

לפי הסבר זה, כיצד יבאר המהרי"ט את היכולת של בעל למנות שליח שיבטל גט, ואת הדעה שבעל יכול למנות שליח שיפר נדרי אשתו, הרי גם ביטול גט והפרת נדר נעשים על ידי מחשבה? יתכן שהמהרי"ט יחלק בין יצירה של דבר לבין ביטולה. רק ביצירת דבר אי אפשר למנות שליח על דברים הנעשים במחשבה, אך בביטול דבר - אפשר.

שיטת הקדוש מראדוש בגדר 'מילי'
לסיום סוגיית מילי, נזכיר את דעת הקדוש מראדוש 12 , שאומר שבכל שליחות לקידושין או לנתינת מתנה השליח אינו יכול למנות שליח שני, משום שהשליחות אינה תלויה בדעתו. הקידושין וקבלת המתנה תלויים גם בדעת האשה או המקבל, ולכן מוגדר הדבר 'מילי'. זוהי הגדרה חדשה ל'מילי', שלפיה גם אם השליח עושה מעשה ונותן שטר הרי זה 'מילי' משום שהחלות תלויה בדעת אחרת, ונמצא שהשליח לא קיבל כח מוחלט. זאת בשונה משליח לגרש, שיכול לגרש את האשה בעל כרחה ואף אחד אינו יכול למנוע ממנו את הגירושין, ונמצא שהוא קיבל כח מוחלט.

כיצד הקדוש מראדוש לומד הגדרה זו ל'מילי' מכתיבת גט (שזוהי הדוגמא היחידה בגמרא ל'מילי'), הרי הכתיבה אינה תלויה בדעת אחרת? נראה שמכתיבת גט הוא לומד את העיקרון הכללי שיש שליחות שאינה גמורה ומוחלטת, אולי הכתיבה תוביל לגירושין ואולי לא, וממילא גם כשהשליחות תלויה בדעת אחרת נאמר כך.

יש להעיר שתי הערות ביחס לשיטת הקדוש מראדוש:
א. את סברת 'מילי לא ממסרן לשליח' הסברנו למעלה שב'מילי' השליח הוא רק ידא אריכתא, ואילו בשליחות רגילה השליח מקבל את כח הבעלים. בשיטת הקדוש מראדוש, לפיו הגדרת 'מילי' היא שליחות שאינה גמורה ומוחלטת, קשה לומר שמשום שהשליחות אינה גמורה השליח מוגדר רק 'ידא אריכתא'.

ב. לפי הקדוש מראדוש ברור שהחיסרון ב'מילי' קיים רק ביחס ליכולתו של השליח הראשון למנות שליח שני, אך הבעלים עצמם יכולים למנות שליח על 'מילי' (שהרי אדם יכול למנות שליח לקדש אשה), ונמצא שדבריו אינם מתאימים עם הסברו של רבי עקיבא איגר, שלשיטה ש'אומר אמרו פסול' - אי אפשר למנות אפילו שליח ראשון על 'מילי'. כך מעיר רבי עקיבא איגר עצמו.

סיכום השיטות
לסיכום, עסקנו בכמה דעות בהגדרת 'מילי' שאינם נמסרים לשליח:
רשב"א : משיטת הרשב"א נראה, שב'מילי' השליח לא קיבל דבר ממשי אלא הוא רק אומר, ובמקרה זה הוא רק מקבל הוראה ונעשה 'יד' אך אין לו עצמאות, ולכן הוא אינו יכול להעביר את ה'מילי' הלאה.

עיטור ומרדכי : 'מילי' פירושו שהשליח לא נשלח לגמר הדבר. קבלת גט היא גמר הדבר ולכן אין זה 'מילי', ורק שליח לכתיבה אינו עושה שליח, שכן הכתיבה אינה גומרת את הגירושין.

רבי עקיבא איגר בביאור השיטה ש'אומר אמרו פסול' : שליחות כלל אינה נתפסת על מילים שאינן יוצרות דבר.

כל השיטות הללו מתבארות לפי ההבנה, שב'מילי' השליח הוא רק 'ידא אריכתא' והוא לא קיבל את כח הבעלים.

הקדוש מראדוש : כל שליחות שאינה בטוחה, כי היא עדיין תלויה בדעת אחרים, מוגדרת כ'מילי'.