ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
חדרים אחרונים לשבת שירה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש מדורים הלכה פסוקה

שמיעת עד פסול בבית הדין

580
לחץ להקדשת שיעור זה
עדות העד
התובע בקש להביא כעד, סוכן של החברה הנתבעת. הנתבעת ביקשה מבית הדין, שבית הדין לא יזמן את העד לעדות, בטענה שהוא פסול לעדות בעניין: הוא הסתכסך עם הנתבעת ומתקיים ביניהם הליך משפטי. כמו כן, הוגש מכתב נוסף הטוען כי העד פסול להעיד גם בשל הליך פלילי המתנהל כנגדו. מסתבר גם שהאיש נוגע בדבר שכן הוא היה המתווך בין החברה לבין התובע ואם יימצא שהתחייב בשם החברה דברים שאינם בסמכותו המשמעות הוא שהוא חייב לשלם על כך.

למרות האמור, בחר בית הדין לשמוע את דבריו, גם אם לעדותו אין תוקף של עדות כשרה, ובידיעה שאין בדבריו כשלעצמם, בכדי להביא לחיוב ממוני.

מן האמור בפוסקים עולה שאין איסור להעיד מי שאינו כשר אם אין מקבלים עדותו כעדות כשרה.
בשולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות סימן כח סעיף ב, יש מחלוקת, האם ניתן לכפות על קרובים לבוא ולהעיד:
י"א כשנותנים חרם בעדות, אף הקרובים צריכים להעידו (מרדכי ריש פרק שבועת העדות), ואפילו בעל דבר בעצמו צריך להעיד (טור סימן ע"ז).
ויש חולקים (תשובת הרשב"א סימן תרכ"ז ותשובת הרא"ש כלל ו' סי' כ' /כ"א/), וכן עיקר.
מלשון המחלוקת עולה, שכל שנחלקו הוא האם הקרובים – שהם פסולים לעדול – חייבים להגיע לבית הדין ולהעיד כאשר בעל הדין דורש זאת מהם, ובית הדין מטיל חרם שכל מי שיודע עדות – שיבוא. אך הכל מסכימים, שאין מניעה שקרוב יגיע לבית הדין ויאמר את דבריו. אמנם אין לדבריו תוקף של עדות, ולא יוציאו ממון רק על פי עדות זו, אך אין מניעה שהקרוב יאמר את דברו בבית הדין.
את הדרך בה ראוי לבית הדין לילך, ניתן ללמוד מן הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק כא
מנין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו של בעל דין? שנאמר "מדבר שקר תרחק" אלא יאמר מה שנראה לו וישתוק, ולא ילמד אחד מבעלי דינין טענה כלל. אפילו הביא עד אחד לא יאמר לו "אין מקבלין עד אחד" אלא יאמר לנטען: "הרי זה העיד עליך" [..."ומה אתה משיב"? הוספה שלי – ס.ל.] , הלואי שיודה ויאמר אמת העיד, עד שיטעון הוא ויאמר עד אחד הוא ואינו נאמן עלי וכן כל כיוצא בזה.

[וראו עוד רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כד, הלכה א': "אפילו היתה אשה או עבד" ; הגהות אשרי מסכת שבועות פרק ד : "דלב ב"ד מתנה כך כדי לחקור אחר האמת", ובספר הלכה פסוקה - הלכות עדות, עמוד נד ובבירור הלכה שם]
הניסיון מורה, שיש בעדות כזו טעם, שכן העדות משמשת כלי לחשיפת העובדות בדרכים שונות, ובין היתר היא מאפשרת תחקור בעלי הדין בהתייחס לדברי העד הפסול. בדרך זו נוהג בית הדין בהקשרים רבים.
בנדון דידן, העד הציג את הפעילות שלו כסוכן של הנתבעת, מול התובע. בפועל, הוא אישר את דברי הנתבעת, ובפרטים רבים, התובע לא הכחיש את עמדת העד.

לסיכום – בית הדין עשוי לשמוע עדות של אדם שאינו כשר כעד, מכל טעם שהוא. לא ניתן להוציא ממון על פי עדות העד, אך יש והעדות מסייעת לבית הדין לברר את האמת מפי הצדדים לדיון.
עוד בנושא הלכה פסוקה
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il