ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קדושת ישראל בסדר המועדים ;">

בית מדרש חגים וזמנים חגי תשרי Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ז

קדושת ישראל בסדר המועדים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

יום דין עולמי
מצאנו בחז"ל שעמדו על הקשר בין מועדי החודש הזה, הימים הנוראים של ראש השנה ויום הכיפורים, וימי השמחה של סוכות ושמיני עצרת. כן מבואר במדרש (ויקרא רבה, פרשה ל', ד"ה ג' ד"ה ולקחתם):
"ולקחתם לכם ביום הראשון" - הה"ד (תהלים ק"ב): 'פנה אל תפילת הערער וכו'. שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותיהם. והן אומרים נצחו ישראל. שנאמר: 'וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם'. הוא שדוד אומר לישראל: אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר: 'נעימות בימינך נצח', הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם, שנאמר: 'וגם נצח ישראל וכו'. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: 'ולקחתם לכם ביום הראשון'."

אמנם כשנעיין בתוכן הימים האלו, נמצא עוד ייחוד בסדר שלהם. ראש-השנה הוא יום הדין של כל העולם - בראש-השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני-מרון (ראש השנה דף טז); ואילו יום הכיפורים הוא מיוחד רק לעם ישראל - אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני אתם מטהרים ומי מטהר אתכם?- אביכם שבשמים... ואומר "מקוה ישראל ה'" מה מקוה מטהר טמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל (יומא דף פ"ה ע"ב);


בסוכות שוב מוצאים אנו את הקשר לעולם כולו - ע' פרי החג כנגד ע' האומות, ומצוות היום בצומח: הד' מינים והסכך; שמיני עצרת, הסוגר את מעגל המועדים, מיוחד רק לעם ישראל -
"הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות; פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה; ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך" (סוכה דף נ"ה).

מעגל המועדים בנוי בצורה מיוחדת: ישראל עם האומות, ישראל לחוד, ישראל עם האומות ושוב ישראל לחוד.
מקור למבנה מיוחד זה נמצא בפרשת העקדה, וממנה נלמד על סדר העבודה בחודש זה.

אחרי אותו ציווי מופלא של הקב"ה "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך", אברהם אבינו מכין את עצמו לניסיון הנשגב:
"וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו הא-לוהים".

כל הפעולות המנויות הן צורך העקידה, חוץ מלקיחת שני הנערים, שאין להם כל קשר לניסיון. הדבר יתבהר לנו בעזה"י בהמשך עיונינו.
"ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם".

"וירא את המקום מרחוק". אמרו על כך חז"ל: מה ראה? ראה ענן קשור בהר. אמר: דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני - שם. אמר ליצחק: רואה את מה שאני רואה? אמר לו: הין! אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו! אמר: הואיל וחמור אינו רואה ואתם אין אתם רואים - "שבו לכם פה עם החמור". (מדרש רבה, פרשה נ"ו)

ה' יתברך אמר לאברהם אבינו בתחילת הניסיון של העקידה "אשר אומר אליך", ואילו לאברהם נודע על מקום העקידה לא בחוש השמיעה, אלא דווקא בראייה; כאן הוא הגיע למדריגת עם ישראל במעמד הר סיני - "וכל העם רואים את הקולות". על רקע זה בולט שבעתיים החסרון של הנערים, שאינם זוכים לראות את הענן קשור בהר. אבל עדיין דרוש ביאור, מה הביא אברהם לציין לנערים את מדרגתם הרוחנית הירודה דווקא בשעה זו?

"ונשתחוה ונשובה אליכם". הגדרת ניסיון העקידה בפי אברהם היא "השתחוויה". ההשתחוויה היא ביטול עצמי, ואת זה מצאנו גם בסוף הפרשה שאמר מלאך ה' אל אברהם: "עתה ידעתי כי ירא א-לוהים אתה". דווקא "ירא א-לוהים", כי היראה היא סימן לביטול של הירא כלפי מי שגדול ממנו. ורק מתוך יראה גמורה, דהיינו ביטול עצמי מוחלט, היה אברהם יכול לעמוד בניסיון העקידה (עיין בשו"ת מהרי וייל, סי' קצ"א).

אמנם זאת עלינו להבין, מהי משמעות השיבה שאברהם מבטיח לשוב לנעריו? האם בשעה זו של ההליכה למקום אשר גילה לו הא-לוהים, לעקוד את בנו יחידו אשר אהבו, יש דאגה לשלום נעריו?

סוד הליכת הנערים

נעיין בדברי מרן הרב קוק זצ"ל בסידור עולת ראיה, והם יאירו את נושא הנערים ויחס אברהם אליהם.
בידיעה זו, שהננו עומדים במאסר של הגבלה, נשובה אליכם, נשפיע עליכם ועל בני אדם כיוצא בכם מיסוד אורה של הקדושה והשלמות העליונה, במפעל הקדוש של המסירה הנפשית, הרוחית והנשמתית, לא-ל חי, הננו בזה שבים אליכם, לרומם ולעלה אתכם.

כאן מתגלה סוד ההליכה של הנערים עם אברהם אבינו. אברהם, שהיה אב המון גויים, לא העלה בדעתו שהגדולה שירכוש בעבודת העקידה תישאר רכושו הפרטי, ולא ישפיע גם על נעריו אשר אתו. זהו חלק מעבודת חייו של אברהם אבינו, לכנס את כל העולם תחת כנפי השכינה.

ולכן, כחלק מההכנה לעקידה - "ויקח את שני נעריו אתו", כדי שגם הם ייהנו מעלייתו הרוחנית של אברהם במעשה העקידה.

אבל כשנתקרבו אל המקום, ויכלו לראות אותו מרחוק - את הענן הקשור על ההר, כאן נתברר שאין הנערים יכולים ללוות את אברהם ויצחק בדרכם להשתחוויה לה'. אין מקום לנערים אלו בשעת הביטול המוחלט לדבר ה'. העבודה גדולה מדי מכדי שישתתפו בה, אפילו בצורה של ליווי בלבד. ועל כן אמר אברהם לנערים, אין אתם יכולים להמשיך אתנו בגלל החומריות שאתם קשורים בה - עם הדומה לחמור. ולכן עליכם לשבת פה ולהמתין כשאנחנו הולכים להשתחוות לה'.

אומנם גם בשעה זו של הבדלה בין ישראל לעמים, אין אברהם מוותר על דרך עבודתו. ואם אין הנערים יכולים ללוות אותו ואת יצחק בנו בשעת עבודתם, הרי שימתינו להם פה עם כל חומריותם, ואחרי העבודה ישוב אברהם, ישפיע עליהם וירומם גם אותם. "ונשתחוה ונשובה אליכם".

סעודת עצרת
ואחרי העבודה של אברהם ויצחק בנו, שהלכו שניהם יחד לעשות רצון אביהם שבשמים, לבטל את כל רצונם בפני רצון ה', כשמתגלה הרצון הא-לוהי "אל תשלח ידך אל הנער וכו'", ו"לעלות אמרתי אבל לא לשחוט", עדיין לא נסתיים גילוי הייחוד של עם ישראל - "אשר יאמר היום בהר ה' יראה". אברהם ישוב עתה אל נעריו ובוודאי הם יתרוממו, אבל עכשיו כבר נודע שלעתיד לבא עם ישראל יעלה לרגל - עולה לראות וזוכה גם לראות את ה'. ועלייה זו מביאה את האדם מישראל למדרגת רוח הקודש, וכמבואר בדברי הרב זצ"ל כאן.
כך הוא גם סדר מועדי ה' אשר בחודש האיתנים.

בראש-השנה כל באי עולם יעברון לפניו לדין. אך לא רק דין יש ביום זה. עם ישראל מתפלל - "מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקריך וכו'". אנחנו רוצים שביום הזה מלכות ה' תתגלה על העולם כולו, אף שהקב"ה אומר: אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם - כביכול אינו מבקש אלא שמלכותו תתגלה עלינו בלבד. אנחנו מצדנו איננו מסתפקים בכך, אלא מבקשים גילוי המלכות בכל העולם כולו.

ואזי מגיע עם ישראל ליום הקדוש - יום הכיפורים. עיצומו של יום הוא הגילוי שהקב"ה מתגלה בו. הרי כל עבודת היום בנויה על גילויי הרחמים שבנתינת הלוחות השניים, גילויי רחמים שהחלו בגילוי י"ג מדות של רחמים למשה רבינו כשעלה להר ביום ראש חודש אלול. י"ג המידות של רחמים והלוחות השניים הם מיוחדים רק לעם ישראל.

ויתירה מכך, עבודת היום היא הביטול הגמור של האדם כלפי ה' - "מקוה ישראל ה' וכו'" - מה מקווה מטהר טמאים וכו'. וטהרת המקווה היא כידוע רק כשאדם נכנס כולו לתוכה ללא כל חציצה או אפילו חלק של איבר שנשאר בחוץ. וכבר האריכו בזה בספרי מוסר. עבודה זו של ביטול עצמי ודבקות גמורה בה' שייכת היא רק לעם ישראל המתרוממים מעל לחומר ביום הזה, והאומות הן חומריות מדי מכדי לקחת בה חלק.

אך אין עם ישראל עומד על מקומו בזה העולם. מיד אחרי היום הקדוש עם ישראל חוזר שוב לעולם בחג הסוכות, ומשפיע עליו מהמטען הרוחני של יום הכיפורים - המצוות של היום מתקיימות בצומח: ד' המינים והסכך; ובעבודת המקדש עם ישראל מקריב ע' פרים כנגד ע' אומות העולם. כל זה כדי לרומם את העולם אחרי ההתרוממות של עם ישראל ביום הכיפורים.

אבל גם אחרי ההתעלות של הבריאה שנעשית על-ידי עם ישראל בקיום מצוותיו בחג הסוכות, יש הבדל בין ישראל ובין העמים. אין האומות יכולות להגיע אל דרגתו המיוחדת של העם אשר בו בחר ה' מכל העמים. לכן גם אחרי חג הסוכות מוצאים אנו חג המיוחד רק לעם ישראל - שמיני עצרת, יום שבו אומר המלך לאוהבו: נעשה אני ואתם סעודה קטנה ביחד.

אם כן יש סדר נוסף למועדי החודש הזה, חודש האיתנים, החודש שבו נולדו איתני העולם, אבות האומה הישראלית. על-פי הדרך המיוחדת שבה הלכו הם בעבודתם את הקב"ה, על-פי המורשת הייחודית הטמונה בדרך זו, הולכים גם אנחנו לקבל את פני ה' א-לוהינו בימים אלו. לא לבד, אלא מלווים על-ידי כל העולם - עד גבול מסוים; ומשם והלאה נלך לדרכנו המיוחדת לבדנו; ומהמפגש המיוחד הזה של העם עם א-לוהיו ייהנה גם כל העולם כולו; ובסופם של ימים גדולים אלו תתגלה לעיני כל האהבה המיוחדת של המלך לעמו, בעשותו עמם סעודה קטנה, ביום שמיני עצרת.

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il