ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
היא הייתה הבת הבכורה, ואביה שתלמיד חכם היה, החליט לפעול לאור דרכו של יעקב אבינו, שחצה את ילדיו לשני מחנות, כדי שאם יוכה המחנה האחד, "והיה המחנה הנשאר לפליטה".
וכך, בהיותה נערה בת 16 בלבד, היא יצאה בגפה מביתה, ונמלטה לארץ אחרת, שעדיין לא נכבשה בידי הצוררים ימח שמם. היא עברה מסע תלאות נורא, ולבסוף נפלה בידי הארורים, שרדה את מחנות וצעדת המוות ונותרה בחיים.
לפני שיצאה מביתה, היא שאלה את אביה – כעת אני נמלטת לארץ מסויימת, אך יתכן ואאלץ לנדוד למקומות נוספים. האם אתה מרשה לי ללכת למקום אחר?
תשובתו של אביה הי"ד, שניתנה ברגע הפרידה הקשה והאיום, כשסכנת מוות מרחפת מעל ראשם, הפכה לה להדרכת חיים. וכך ענה: אם תיאלצי לברוח למקום אחר, תבואי קודם הביתה לקבל את רשותי. אך אם יתאפשר לך לעלות לארץ ישראל, תעלי לשם גם בלי לבקש את רשותי.
בתום המלחמה, היא שבה לביתה וגילתה את הזוועה הנוראה, שכל בני משפחתה נרצחו. אחת מקרובות המשפחה התגוררה בלונדון, והזמינה אותה להצטרף אליה, אולם היא פעלה כהדרכת אביה, וויתרה על מנעמי הגלות, ועלתה ללא קרוב וגואל, וללא סידור כלכלי לארצנו הקדושה.
באותם ימים היא קבלה החלטה נוספת. כששבה לביתה, היא גילתה שגויים מקומיים השתלטו על הבית. למרות זאת, הייתה באפשרותה להיכנס הביתה, ולקחת מעט מחפצי הבית, אך הכמות הייתה מוגבלת, כיוון שהייתה מגבלה על המשקל שהותר לכל נוסע לקחת איתו ארצה.
מכל חפצי הבית, היא בחרה... בש"ס של אביה, בבכרה את המורשת הרוחנית על פני המורשת הגשמית.
כאן בארצנו הקדושה, זכתה סבתי לראות בערוב ימיה למעלה מ- 300 צאצאים, ההולכים ב"ה בדרך ה', ובשמחות משפחתיות הייתה אומרת: "זה הניצחון שלי על הרשעים".
ליד פמוטות השבת שלה היה מונח מגן קטן, שהיא קיבלה מיד ושם, ועליו חרוטות מילות הנבואה של הנביא יחזקאל – "הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל".
קראנו את המילים הללו בהפטרת שבת חול המועד פסח, כחלק מ'חזון העצמות היבשות'. נבואה זו מהווה לנו קריאת כיוון בימים אלו, עת עם ישראל מעלה את זכר קדושיו הי"ד, הן קדושי השואה והן קדושי המלחמות והטרור בארצנו הקדושה, ובפרט בשנה זו בה נפלו קדושים רבים על קדושת השם העם והארץ.
בסוף הנבואה נאמר במפורש בפסוק שציטטנו לעיל, שמטרת הנבואה היא ללמד את עם ישראל שהוא ישוב מהגלות לארץ ישראל, ויחיה בה מחדש.
בתחילת הנבואה, הנביא (יחזקאל לז) מספר לנו, שה' מראה לו בקעה מלאה עצמות יבשות מאוד. והנה, ה' שואל את הנביא – "בן אדם, התחיינה העצמות האלה?", והנביא עונה לה' – "אתה ידעת!". ואז ה' מצווה לנביא – "הנבא על העצמות האלה...".
נראה, שבדו-שיח זה אומר ה' לנביא, אכן אני הוא המחייה מחדש את עם ישראל, אך עליך ועל בני האדם ליטול חלק בכך. עלינו ליטול חלק ולפעול לתחיית עם ישראל על אדמתו, לכן הוא מצווה על הנביא להנבא.
השלב הבא הוא תוכן הנבואה, שעל הנביא לומר לעצמות, וכאן יש קושיא גדולה. הנביא מצטווה לומר לעצמות רשימת דברים שיקרו להם – "הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי עליכם גידים, והעליתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח וחייתם...".
יש כאן רשימת פריטים – רוח, גידים, בשר, עור, ושוב – רוח. למרבה התמיהה - הרוח מופיעה פעמיים, מדוע?
אך התמיהה גדלה שבעתיים, כשהנביא מספר שבפועל אכן בעקבות הנבואה – העצמות קרמו גידים, בשר ועור, ודווקא הרוח המדוברת לא הגיעה.
בשביל הרוח צריך נבואה נוספת ומיוחדת – "הנבא אל הרוח!", ורק לאחריה מגיעה הרוח. מדוע ולמה? מה קרה לרוח?
נראה שבפעם הראשונה, הרוח הופיעה רק כקריאת כיוון כללית, המלמדת שכל המטרה של בניין הגוף, שבסוף ישרה בו הרוח, ואז יחזרו החיים.
ובאמת, לרוח צריך נבואה מיוחדת, כי שיבת הרוח היא שלב העומד בפני עצמו, שעליו נצטרך אנו בני האדם המצווים לפעול לשיבת ישראל לאדמתו, לעמול בצורה מיוחדת.
והדברים נכונים לימינו, (וסיפורה של סבתי מבטא זאת). זכינו ברוך ה', והעצמות היבשות התאספו זו לזו והעלו גידים ובשר ועור. ה' פתח את הקברים, והעלה את העם לאדמתו, ופה נבנה בניין חומרי מדיני וכלכלי גדול וחזק.
כעת, הגענו לשלב הרוח. זה שלב מיוחד שצריך עמל מיוחד. וה' קורא לכולנו דרך הטבח בבארי ובכפר עזה, דרך כל הפילוגים והמשברים, דרך גבורת הלוחמים הקוראים בקול גדול את הפסוק 'שמע ישראל' טרם כניסתם לקרב –
הינבאו אל הרוח! קראו לה לבוא ולתת חיים בעם! הפיצו את הש"ס של בית אבא בכל מרחבי העם! שובו אלי ואשובה אליכם!
אחרי מות שני בני אהרון התעלינו אל ביאת הכהן לקודש הקודשים!
וודאי גם כעת מתוך כל מיתת הקדושים הי"ד, נתעלה ותבוא בנו הרוח ונחיה, " חיל גדול מאוד מאוד"!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
