ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
עד שירוחמו מן השמים
תענית במלחמה היא חלק מהתפילה והזעקה. כך כתב הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א הלכה א) "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר (במדבר י') 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות', כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו". "ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים" (שם הלכה ד). ובפרק ב' שם כתב כי גם מלחמה היא צרה שמתענים עליה. "כיצד, גוים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל".
וצומו עלי, וגם אני ונערותי אצום כן
המקור לתענית בעת צרה היא אסתר המלכה שהתענתה ביחד עם כלל ישראל שלושה ימים לפני שנכנסה לבית המלך אחשוורוש לבטל את הגזירה. "וצומו עלי ואל תאכלו שלושת ימים לילה ויום וגם אני ונערותי אצום כן". בסיום המגילה כתוב כי מרדכי ואסתר כותבים לעם ישראל על "דברי הצומות וזעקתם" (אסתר ט לא). חכמינו אמרו שהכוונה ליום י"ג אדר שבו התכנסו היהודים לקראת מלחמה באנשים ששונאים אותם וקמים לכלותם "זמן קהילה לכל היא".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
639 - האור והקושי בדרך לגאולה
640 - תענית בעת מלחמה
641 - לראות את הנהגת ה' בעולם
טען עוד
וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק
הרא"ש במסכת מגילה (פרק א סימן א) אומר שתענית הייתה גם בימי משה. "וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דכתיב ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה ודרשינן במסכת תענית מכאן לתענית צבור שצריך שלשה. מכאן נראה לרבינו תם סעד לתענית אסתר שאנו עושין כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כשנקהלו היהודים לעמוד על נפשם ולא מצינו לו סמך בשום מקום אלא בכאן". וכתב בקרבן נתנאל שכן מצינו במכילתא ובפרקי דר"א פמ"ד.
וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי ה'
כן מצינו תענית במלחמת האחים של בני ישראל עם בני בנימין: "וַיִּקְרְב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיּ֥וֹם הַשֵּׁנִֽי: וַיֵּצֵא֩ בִנְיָמִ֨ן׀ לִקְרָאתָ֥ם׀ מִֽן־הַגִּבְעָה֘ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִי֒ וַיַּשְׁחִיתוּ֩ בִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל ע֗וֹד שְׁמֹנַ֨ת עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָ֑רְצָה כָּל־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לְפֵי חָֽרֶב: וַיַּעֲל֣וּ כָל־בְּנֵי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וְכָל־הָעָ֜ם וַיָּבֹ֣אוּ בֵֽית־אֵ֗ל וַיִּבְכּוּ֙ וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ לִפְנֵ֣י ה֔' וַיָּצ֥וּמוּ בַיּוֹם־הַה֖וּא עַד־הָעָ֑רֶב וַֽיַּעֲל֛וּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י הֽ' " (שופטים כ). אחרי התפילה והצום ההוא הם שואלים באורים ותומים ומנצחים את בני בנימין.
וַיִּקְרָא צוֹם עַל כָּל יְהוּדָה
כן אנחנו מוצאים צום בתחילת מלחמת יהושפט עם העמונים והמואבים: "וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵי־מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם׀ מֵֽהָעַמּוֹנִ֛ים עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לַמִּלְחָמָֽה: וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּגִּ֤ידוּ לִֽיהוֹשָׁפָט֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֣א עָלֶ֜יךָ הָמ֥וֹן רָ֛ב מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם מֵאֲרָ֑ם וְהִנָּם֙ בְּחַֽצְצ֣וֹן תָּמָ֔ר הִ֖יא עֵ֥ין גֶּֽדִי: וַיִּרָ֕א וַיִתֵּ֧ן יְהוֹשָׁפָ֛ט אֶת־פָּנָ֖יו לִדְר֣וֹשׁ לַה֑' וַיִּקְרָא־צ֖וֹם עַל־כָּל־יְהוּדָֽה: וַיִּקָּבְצ֣וּ יְהוּדָ֔ה לְבַקֵּ֖שׁ מֵֽה֑' גַּ֚ם מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה בָּ֖אוּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־הֽ'" (דברי הימים ב כ).
בהמשך התיאור שם מובא כי בא נביא שאומר להם כי הדרך הנכונה להילחם היא בשמחה ובאמונה ולא בחולשה ורפיון. "וְיַחֲזִיאֵ֡ל בֶּן־זְכַרְיָ֡הוּ בֶּן־בְּ֠נָיָה בֶּן־יְעִיאֵ֧ל בֶּן־מַתַּנְיָ֛ה הַלֵּוִ֖י מִן־בְּנֵ֣י אָסָ֑ף הָיְתָ֤ה עָלָיו֙ ר֣וּחַ ה֔' בְּת֖וֹךְ הַקָּהָֽל: וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֤יבוּ כָל־יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט כֹּֽה־אָמַ֨ר ה֜' לָכֶ֗ם אַ֠תֶּם אַל־תִּֽירְא֤וּ וְאַל־תֵּחַ֙תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶהָמ֤וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵאלֹהִֽים". והם מתייעצים, ולמחרת יוצאים למלחמה מתוך שמחה גדולה. "וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לה' וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". ובאמת צריך לומר כי בכל המלחמות הללו הם צמים לפני המלחמה ויוצאים למלחמה מתוך אמונה גדולה וביטחון בה': "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם".
ויתקבץ העם במצפה מול ירושלים, ויצומו ביום ההוא וילבשו שק
גם במלחמת יהודה המכבי ביוונים הם צמים לפני היציאה לקרב. וכך כתוב שם "וְיִבְחַר לוֹ לִיזִיאָשׁ מִנִּכְבְּדֵי הָאָרֶץ וּמִקְּרוֹבֵי הַמֶּלֶךְ אֶת תַּלְמַי בֶּן דּוּרִימוֹן וְאֶת נִקָּנוּר וְאֶת גּוּרְגִּיאָשׁ. וִיחַלֵּק לָהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי, וְשִׁבְעַת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, וַיִּשְׁלָחֵם אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְשַׁחֲתָהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ". הסוחרים, שהיו בטוחים בניצחונם של היוונים, באו עם כסף רב בשולי המחנה לקנות את השבויים שיישבו היוונים מחיילי יהודה המכבי. "וְיִוָּדַע הַדָּבָר לְסוֹחֲרֵי הָאָרֶץ מִסָּבִיב, וְיָבוֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה וְכֶסֶף רַב בְּיָדָם, לִקְנוֹת אֶת שְׁבוּיֵי הָעִבְרִים לַעֲבָדִים".
יהודה וחייליו מבינים שהמצב לא פשוט כלל. "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, הָבָה נַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ עַמֵּנוּ וְנִלְחֲמָה בְּעַד נַפְשֵׁנוּ וּמִקְדָּשֵׁנוּ. וְיִקָּהֲלוּ קָהָל גָּדוֹל וְיֵחָלְצוּ לַמִּלְחָמָה, וְיִתְחַנְּנוּ אֶל ה' לָתֵת לָהֶם יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים". הם מתקבצים במצפה כי ירושלים הייתה בימים ההם חרבה: "וְיִתְקַבֵּץ הָעָם בְּמִצְפָּהּ מוּל יְרוּשָׁלַיִם, כִּי מִצְפָּהּ לִפְנִים מְקוֹם תְּפִלָּה לְיִשְׂרָאֵל. וְיָצוּמוּ בְּיוֹם הַהוּא וְיִלְבְּשׁוּ שֵׁק וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם וְיִקְרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם". אחר כך הם יוצאים למלחמה וה' נותן בידיהם את אויביהם (חשמונאים א' – מתוך מאמר של הרב יהודה שביב).
לכוון בצום על צורכי המלחמה
תקנה קבועה לכל הדורות
התעניות הללו נעשות היום בתוך התעניות הקבועות. כך היה מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל מזכיר תמיד את התשובה של התשב"ץ על כל הצומות שבהם אנחנו צמים, וביניהם י"ז בתמוז ותשעה באב. וכך הוא כותב "אין ספק שתקנת נביאים בארבעה צומות לא היתה על זמן גלות בבל בלבד אלא תקנה קבועה היתה כל זמן שהיה בית המקדש חרב אפילו יבנה ויחרב אח"כ" (שו"ת תשב"ץ חלק ב' סימן רעא).
צומות על הצרות שמתרחשות בימינו
וגם לא מוסיפים עליהם, כדבריו שם: "הצומות הללו קבועים הם לעולם שלא לגרוע מהם אפילו אחד מהם ולהוסיף עליהם גם כן מפני צרות כיוצא באלו לא ראה בית דין בישראל לקבוע צומות אחרים". ולכן לא קבעו צומות על השואה וכד'. כי בימי הצום הקבועים הללו אנחנו מתענים על הצרות שמתרחשות בימינו. ואם יש כעת מלחמה ואיום על עם ישראל – מכוונים בצום הזה על המלחמה שיש היום.
לכן נפסק בשו"ע (אורח חיים - סימן תקמט ב) כי אף-על-פי שכתוב בפסוק שנבקעו חומות ירושלים בחורבן בית ראשון בט' לחודש תמוז, אנחנו מתענים בי"ז בתמוז. "מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי"ז בו, תיקנו להתענות בי"ז בו משום דחורבן בית שני חמיר לן". והתעניות הן לפי החודשים של חורבן בית ראשון ולפי התאריכים והאירועים של ימינו.
שלום-שלום, ואין צום
התשב"ץ לומד את ההלכה הזאת מהגמרא שמספרת כי בתחילת ימי הבית השני בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ שואלים אנשים צדיקים את הנביא זכריה (ז): "לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הַנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?". התשובה של זכריה (ח) בנבואה היא: "וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
בפשטות התשובה היא לא לצום. אבל הגמרא במסכת ראש השנה (יח ע"ב) מתקשה להבין את לשון הפסוק של זכריה. "קָרֵי לְהוּ 'צוֹם', וְקָרֵי לְהוּ, 'שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה'?" אם זכריה רוצה לומר להם שהצום מתבטל – למה הוא קורא לו "צום"? "אָמַר רַב פַּפָּא, הָכִי קָאָמַר, א] בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם, יִהְיֶה 'לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה'. ב] יֵשׁ גְּזֵירָה – 'צוֹם', ג] אֵין גְּזֵירָה וְאֵין שָׁלוֹם, רָצוּ – מִתְעַנִּין, רָצוּ – אֵין מִתְעַנִין".
וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ – מהו שלום?
שאין יד הגויים תקיפה על ישראל
השלום הזה רמוז בפסוק עצמו. הפסוק אומר: "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". דהיינו כשיש אמת ושלום – יהיה תשעה באב לששון ולשמחה. נחלקו המפרשים במשמעות המילה "שלום". לפי רש"י : "יש שלום – שאין יד הגויים תקיפה על ישראל". ולכן בזמן בית שני היו צמים בתקופה שהייתה יד הגויים תקיפה על ישראל.
שישראל שרויים על אדמתם
לפי הרשב"א : "יש שלום – שישראל שרוין על אדמתם". לפי פירוש זה אפשר לשאול למה צמים היום, ולמה לא שמענו מי שאומר כי יושבי ארץ ישראל לא צריכים לצום. כנראה התשובה הפשוטה היא שהצומות הם צומות של כלל ישראל. כיוון שרוב ישראל לא שרויים על אדמתם – אין זה נקרא "יש שלום".
בית המקדש קיים
הריטב"א מסביר את המילה "שלום" לפי הקשר השאלה ששאלו את זכריה. לדבריהם שלום הוא "בית המקדש קיים", שהרי תפקידו של בית המקדש הוא לעשות אמת ושלום בעולם. "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". כך פירש רבינו חננאל וכדבריו כתבו הרמב"ן הטור והבית יוסף (או"ח תקנ). כך כתב הרב המגיד (בפרק ה' ה"ה) שעכשיו נהגו הכול להתענות תעניות אלו והרי הן חובה על כל ישראל עד שייבנה בית המקדש.
וכך כתב הריטב"א: "אלא אמרו כי בזמן שיש שלום - כלומר שישראל שרויין על אדמתם ובית המקדש קיים יהיו לששון ולשמחה. ואם אין שלום - שביהמ"ק חרב ויש שמד על ישראל דאיכא תרתי לגריעותא שיהו צום גמור מגזירת נביאים הראשונים. ואם אין שלום וגם אין שמד - יהיה הדבר תלוי ברצון ישראל. רצו בית דין – מתענין, לא רצו - אין מתענין כלל".
אהבת אחים
המהרש"א מסביר לפי פשט המילים. "יש שלום" פירושו: אין שנאת חינם בעם ישראל. כשאין שנאת חינם – אין צורך לצום. כפירושו יכול לפרש גם הרמב"ם שכתב כי היו צמים בתקופה של בית שני. קל להבין את דברי המהרש"א, במיוחד כיוון שהם מסתדרים עם פשט המילים של הנביא וכן כי בפועל אנו יודעים כי חורבן בית שני הוא דוגמה למחלוקת שמביאה חורבן.
רצו – מתענין, רצו – אין מתענין
תלוי ברצון איש ואיש
הרשב"א מוכיח מסוגיית הגמרא שאפילו בזמננו, לאחר שהורגלו כל ישראל להתענות, הרי אם אין רוצים להתענות מותר שלא להתענות. שהרי הגמרא שאלה למה לא מוציאים שלוחים להודיע לכל הגלויות על קידוש החודש בחודש תמוז ואב כדי שידעו כולם מתי ראש חודש כדי שידעו מתי לצום. ועונה הגמרא כי הצום תלוי ברצון שלנו. ואם הכוונה רצון של עם ישראל ולא של כל פרט ופרט, הרי ברגע שעם ישראל קיבל על עצמו לצום, הרי נוצר צורך חשוב לשלוח את השלוחים שיודיעו לתושבי הגלות מתי חל הצום שלא יטעו בתאריך. מכאן הוא לומד שגם היום זה תלוי ברצון כל אחד ואחד.
תלוי ברצון העם
הריטב"א סובר שהדבר תלוי ברצון העם ולא ברצונו של כל יחיד ויחיד, ואם אבותינו קיבלו עליהם להתענות – אסור לפרוץ גדר הרבים ולאכול. ועונים על קושיות הרשב"א בכך שבזמן המשנה זה היה תלוי ברצון כל אחד ואחד. אבל בימינו כבר קיבלו עליהם הציבור את התענית. ועוד כתב כי כיוון שהתענית נוצרה מרצון ולא מתקנת אבות, לא החמירו לשלוח את השליחים להודיע לציבור.
הכול חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר
הר"ן סובר שהדבר תלוי בכל דור ודור ברצון הציבור, אך אין הדבר מסור לכל אחד ואחד אלא לרוב הציבור – אם רוב הציבור הסכימו שלא להתענות, הרי אין צריכים לכך, אך יחיד אסור לו לפרוץ גדר .
וכן בשולחן ערוך (תקנ סעיף א) כתוב "הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר". והסביר המגן אברהם "אף על גב דמדינא בזמן שאין סכנה אין חייבים להתענות אלא בט' באב. מכל מקום כיון שנהגו להתענות כלם אסור לפרוץ גדר".
הקלו בשלושת הצומות
לא קיבלו עליהם אלא איסור אכילה ושתייה
בשולחן ערוך (תקנ סעיף ב) "צומות הללו, חוץ מט' באב, מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום". הסיבה לקולות הללו היא הדברים בגמרא (מגילה ה ע"ב) שמספרת על רבי שרחץ בקרונה של ציפורי בי"ז בתמוז. כל זאת כדי שהרבים ידעו שהחומרא של י"ז בתמוז היא רק לצום ולא להתענות בכל שאר העינויים.
וכך משמע בתוס' שם שכתב שלא הקל באכילה כי כבר קיבלו עליהם את התענית, ובכל זאת הקל רבי ברחיצה להורות לרבים דלא קיבלו עליהם אלא איסור אכילה ושתייה. וכן כתבו התוספות (תענית יג. ד"ה וכל) הוכחה מדברי שמואל בתענית (יא.) לעניין נעילת סנדל אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד. וכיון דמותר בנעילת הסנדל הכי נמי מותר לרחוץ בחמין בשלשה צומות (ואע"פ שיש ארבעה צומות. לא החשיבו את תענית אסתר כצום על החורבן אלא כצום על תפילה להצלה מצרות. ובכל זאת דינו כדינם לקולא בכל הדברים חוץ מהצום עצמו).
לא נהגו בחומרות כי רצו להתענות בלבד
כל הקולות שיש בצומות (חוץ מתשעה באב) הן בגלל שאנחנו צמים אותם מרצון ולא מחיוב. "רצו מתענים, לא רצו – לא מתענים". וכיוון שכך אנחנו מקילים וצמים רק מהבוקר ואוסרים רק ברחיצה ולא בדברים אחרים. כך מביא הבית חדש (או"ח סימן תקנ) "ומה שלא נהגו בחומרות הללו בשלשה צומות היינו משום כיון דהני ברצו תלו הרשות בידן ומעיקרא רצו להתענות בלבד והיינו בזמן שאין שמד ואין שלום כמו האידנא דכיון דמן הדין תלו ברצו לא רצו בשלשה צומות כי אם להתענות בלבד".
מחמירים ולא פורצים גדר בשעת מלחמה של פריצת גדרות
לפי זה אם יש שעת שמד או שיש מלחמה צריכים לנהוג בכל החומרות, כיוון שאנחנו לא צמים בגלל הרצון שקיבלנו על עצמנו אלא בגלל שיש מלחמה. ואם כן החובה שלנו לצום היא מדברי קבלה, דהיינו מתקנת הנביאים שקיבלו את דבריהם משמים. ו"דברי קבלה כדברי תורה".
את השאלה הזו שואל הב"ח על הטור שכתב "לפיכך אסור לפרוץ גדר, וכל שכן בדורותינו" שכוון בדבריו על הגזירות שהיו בימיו. "ואם כן לפי מה שכתב רבינו וכל שכן בדורות הללו שיש שמד ואין שלום הלכך הכל חייבין להתענות מדברי קבלה וכו' לאו ב'רצו' תלו כיון שיש שמד, וכל דין תענית ציבור יש בהן ואסורין ברחיצה וכו' והיאך כתב שוב ומיהו מותרין ברחיצה וכו'?
בעל נפש יחמיר להתענות מהערב
ולפי התשובה של הב"ח בזמן שיש שמד באמת צריכים לנהוג בכל החומרות של תשעה באב גם בימינו. כעין זה כתב הפרי מגדים (א"א) "והשתא בעוונותינו הרבים יש גם כן גזירות. עיין טור בזה ובעל נפש יחמיר חוץ מנעילת הסנדל כו'".
ולמה רק בעל נפש ולא כל אחד ואחד? כי כבר כתב המגן אברהם בשם הר"ן "לפי שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה". וכתב בשם השל"ה "ולכן בעל נפש יחמיר בכולן כמו בט"ב חוץ מחליצת מנעל שלא יהא כחוכא ואיטלולא".
צומות בעת המלחמה הלכה למעשה
חשוב מאוד בצומות הללו שחלים בעת מלחמה לכוון על המלחמה ועל החיילים. לכוון על הממשלה בישראל שתקבל את ההחלטות הנכונות. לכוון על אומות העולם שמעורבות במלחמה הזו שה' יטה את ליבם לטובת עם ישראל ויסייעו לנו להשמיד את האויבים, כמו שהיה במצרים שהתקיים בהם "למכה מצרים בבכוריהם". שלא יציקו לראש הממשלה ולא לחיילים ולקצינים.
צריכים גם להתפלל שכל הרשעה כולה כעשן תכלה. להתפלל על החטופים שישובו לשלום, מתוך בריאות גוף ונפש. להתפלל על החיילים הפצועים, ועל ההורים והנשים והילדים שלהם. להתפלל שה' ינחם את האלמנות, היתומים וההורים שאיבדו את בנם או את חתנם. להתפלל על כך שמתוך המלחמה הזאת יצמחו ישועות לעם ישראל. כאמור "בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפואות". שכולם תלויים זה בזה.
הצום מתחיל כבר מהלילה
בארבע צומות, גם היחיד אומר עננו בכל תפילותיו
בגלל הקולות של שלושת הצומות לא מתחילים את הצום בלילה. ולכן לדעת הרשב"א לא אומרים "עננו" בתפילת ערבית כי לא צמים בשעה זו. לעומת זאת בשו"ע (או"ח סימן תקסה) כתב כי "יש אומרים שאין היחיד אומר עננו, כי אם במנחה, שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו; אבל שליח צבור, אומרו גם בתפלת שחרית כשהוא מתפלל בקול רם, שא"א שלא יתענו קצת מהקהל; ובארבע צומות, גם היחיד אומרו בכל תפלותיו, דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל שייך שפיר למימר עננו ביום צום התענית הזה, כיון שתיקנו חכמים להתענות בו".
אומר "עננו" בערבית וחוזר לאכול
לפי מה שכתב "בכל תפילותיו" הרי שעל פי השו"ע צריך לומר "עננו" גם בערבית. וכך כתב הכנה"ג "ואני נהגתי לומר 'עננו' בערבית ואח"כ אני הולך לאכול".
והגאון מחזק את דברי הכנה"ג מההלכה שאומרת כי אם אדם רוצה לקבל תענית יחיד ומקבל את זה עליו ביום שרוצה להתענות בו - כאן שום תענית (לכל היותר תענית שעות) כיון שלא קיבל את זה עליו מבעוד יום לפני התענית בתפלת מנחה. כלומר שבאמת התענית חלה כבר ממנחה, אלא שהתירו לו לאכול עד עמוד השחר, ומעמוד השחר תחול התענית בפועל.
ליל י"ז בתמוז – חלק מהצום
ומכאן שליל צום י"ז בתמוז הוא לא לילה של חולין גמור אלא הוא לילה שכבר חלים בו ענייני התקופה של בין המצרים, וממילא גם דיני הצום. והנפקא מינה הישירה לעניין זה היא שאם ישן שינת קבע אסור לאכול (או לשתות לדעת מרן) אם לא התנה בפירוש שבמה שישן לא מקבל על עצמו עדיין את הצום.
החייבים בצומות הללו
מעוברות ומניקות וחולים
בגלל הקולא של שלושת הצומות, מעוברות ומניקות לא צמות כי לא קיבלו עליהן לצום. וכך ברמ"א "מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות; ואפילו אינן מצטערות, אינן מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר; ודוקא בג' צומות, אבל בט' באב מחוייבות להשלים". וכן משמע מהשו"ע שכתב "עוברות ומניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות בי"כ. אבל בג' צומות אחרים פטורים מלהתענות" (סי' תקנד סעי' ג').
וכל זה כי צומות אלו הם תקנה שקבלו הדור על עצמם, אומרים שמעוברות פטורות ולא קיבלו על עצמם. אבל אין לומר שמיד בתחילת הריונה, בהיוודע לה שהיא בהריון כבר תאמר שהיא מעוברת ופטורה, אלא דווקא אם היא בחודש מתקדם ובאמת קשה לה הצום. ובכלל אם היא חלשה מאוד מחמת הריונה, לא תוכל לצום מדין חולה ולא מדין מעוברת. והכלל הוא שאסור לפרוץ גדר.
גם חתן מתענה
הבא"ח כותב (שנה א' שופטים י"ז) שחתן שאירע בתוך שבעת ימי חופתו אחד מד' צומות חוץ מט' באב "יש אומרים יתענה וישלים וי"א לא יתענה. ופה עירנו נהגו דאינו מתענה". בארץ ישראל - חתן ואבי הבן צמים בי' בטבת. למה? אומר הריטב"א (הובא בבאה"ל תק"ן) כיוון שרגל שלו הוא רגל יחיד מדרבנן ותעניות אלו הם דרבים אתו אבילות דרבים ודחי רגל דרבנן. ועוד דיחיד מקרא מלא דיבר הכתוב: "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
המצטער עם הציבור יראה בשמחתו
בגמרא (תענית יא ע"א) "תָּנוּ רַבָּנַן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן בְּצַעַר וּפֵרַשׁ אֶחָד מֵהֶן בָּאִין שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁמְּלַוִּין לוֹ לָאָדָם וּמַנִּיחִין לוֹ יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים פְּלוֹנִי זֶה שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַצִּבּוּר אַל יִרְאֶה בְּנֶחָמַת צִבּוּר" וכו', "אֶלָּא יְצַעֵר אָדָם עִם הַצִּבּוּר שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ עִם הַצִּבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְכִי לֹא הָיָה לוֹ לְמֹשֶׁה כַּר אַחַת אוֹ כֶּסֶת אַחַת לֵישֵׁב עָלֶיהָ אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן בְּצַעַר אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר וְכָל הַמְצַעֵר עַצְמוֹ עִם הַצִּבּוּר זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּנֶחָמַת צִבּוּר וְשֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם מִי מֵעִיד בִּי אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִים בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה".
צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי – יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים
כתב הרמב"ם בסוף הלכות תעניות: "כל הצומות הללו עתידין ליבטל לימות המשיח. ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יו"ט וימי ששון ושמחה שנאמר: כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". ימים טובים פירושו יום טוב כמו סוכות ופסח שאסורים בעשיית מלאכה. והם יהיו במעלה גדולה יותר מחנוכה ופורים שמותרים במלאכה. יה"ר שיראו עינינו וישמח ליבנו. אמן ואמן.
מלחמת בני האור בבני החושך
סיפר הראל חצרוני: אנחנו עוסקים בחילוץ בנות יהודיות שנפלו בידי ערבים, והמשימה הזאת היא מאוד מסוכנת. גם פיסית וגם רוחנית. מצד הערבים זו מלחמה לחסל את העם הזה לאט לאט. אבל יש כאן גם עניינים רוחניים מאוד גדולים. מלחמת בני האור בבני החושך. על-מנת להבין את עומק המלחמה הרוחנית, אספר לכם את הסיפור הזה שהתרחש עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהדריך וליווה אותנו בכל צעדינו.
היינו צריכים לרכוש רכב חדש עבור הפעילויות השונות היוצאות תחת ידינו. עוד קודם שהספקנו לרכוש את הרכב, כשהייתי אצל הרב הוא פנה אלי ואמר: "דע כי תאונות ותקלות רבות צפויות לך עם רכבים שבהם תיסע". הוא אף הסביר את דבריו: "בגלל שאתה מוציא מהטומאה ומחזיר לקדושה, ואתה מתגרה כביכול בסטרא אחרא, אז השטן מחפש אותך, רודף אחריך וינסה לעצור אותך בכל דרך. אך אל תפחד, דע כי אתה שמור", החל הרב מרגיע אותי למשמע הדברים הקשים, "ומכיוון שאתה שמור, הסטרא אחרא לא תוכל להזיק לך בגוף ונפש, על כן יקרו לך כל מיני תקלות ברכבך בלבד".
רכשנו רכב, ומהעת בה נרכש הרכב, לא הייתה פעילות ללא תקלה אתו. למשל, כשהיינו צריכים לחלץ בחורה שחיה עם ערבי בחיפה, יצאנו לבצע את הפעולה על-פי ברכתו של הרב אליהו, אך באמצע החילוץ נתקע הרכב. לא יכולנו להמשיך את המבצע. רק סיעתא דשמיא מיוחדת הועילה לנו ובסוף הגיע רכב של "יד לאחים" וביצענו את החילוץ בהצלחה.
שמתי את הרכב במוסך ובאתי לספר לרב מרדכי אליהו מה שקרה לנו. הוא אמר לי: "השטן מתנכל לך. בכל פעם שתיסע לדבר של קדושה – יהיו לך תקלות. אם תוותר על המשימה הקדושה – הרכב ייסע ללא בעיות".
הוצאנו את הרכב מהמוסך. "הוא כמו חדש", אמר לי המוסכניק, ואכן אחר כברת דרך הסכמתי אתו בלבי. הרכב נסע כהלכה, ושום בעיות צפויות לא נראו לעין. נסענו לכיוון ים המלח למשימת חילוץ של בת ישראל כשרה מידי הסטרא אחרא, והרכב החל להשמיע קולות. לא עבר זמן רב והוא נעצר כמעט באמצע הכביש.
נהגים שהבחינו במתרחש עצרו לעזור לי. כבלים, פיוזים, ניסיונות הנעה חוזרות ונשנות, אך כלום לא עזר, הרכב כאילו מת. אף אחד לא הצליח להבין מה התקלה. התקשרתי למוסכניק שידעתי שנמצא באזור וביקשתי את עזרתו. כעבור זמן מה הוא הגיע, בדק את הרכב, וסיכם: "הכול תקין". גם הוא ניסה להתניע, אך הרכב לא נענה למפתח שלו.
במשך שעה וחצי עמדנו שם. כשהבטתי בשעון הבנתי שהמשימה התבטלה. הודעתי לצוות שלי שהמשימה התבטלה וחוזרים לירושלים. התקשרתי לגרר ונזכרתי בדבריו של הרב שאמר: "אם תוותר על המשימה הקדושה – הרכב ייסע ללא בעיות". נכנסתי לרכב והתיישבתי ליד ההגה. סובבתי את המפתח, ואכן הרכב התניע, הכול פעל כראוי.
החזרתי את הרכב למוסך וסיפרתי שהייתי תקוע אתו שעה וחצי. הוא ביצע בדיקה מקיפה ובישר לי: "חצרוני, אתה מדמיין, הכול תקין כמו שאמרתי לך אתמול, כמו חדש".
הפנמתי סופית את דבריו של הרב. לא היה שום הסבר טבעי למה שהתרחש באותו לילה עם הרכב. רק ויתרתי על הפעילות שבקדושה, והכול פעל כשורה, ממש כמו שאמר לי הרב.
ניגונים של תפילה . אני גרה בעוטף עזה. כבר 30 שבועות, מדי שישי, אנחנו מתכנסות למעגל ניגוני תפילה נשי ועוצמתי על אדמת מסיבת הנובה. מגיעות נשים מכל האזור, ולעיתים גם מהמרכז ומהצפון. אם נוכל להמשיך בניגוני התפילה גם בשלושת השבועות? אני מציינת שאלו לא ניגוני שמחה וצהלה.
מצווה באופן שאמרת, ורק עד ר"ח אב.
טיול נדחה . האם יש בעיה הלכתית לטייל בשלושת השבועות?
מבחינה הלכתית אין בעיה. אבל להדגיש שהטיול מחזק את יישוב הארץ וחיבתה, שזה התיקון לחטא המרגלים, שהוא השורש לתשעה באב. עם זאת, מרן הרב אליהו זצ"ל היה מציע לא לצאת לטיולים בשלושת השבועות, בגלל שזה זמן סכנה, ובגלל שזה זמן שמתאים יותר להתפלל על גאולה.
מן המצר קראתי . איך זה שבמשך כל שנות הגלות לא תיקנו רבותינו תוספת בתפילה שתזכיר לנו את עניין ימי בין המצרים, כדוגמת התוספות של עשרת ימי תשובה?
תיקנו את מנהגי האבלות ולא תיקנו הוספות בתפילת י"ח, כי רצו שהתפילה תבוא מהלב ולא מהסידור. עם זאת, יש מנהג להוסיף בכל צהריים תיקון רחל בתקופת בין המצרים, וזו תפילה על הגאולה והגלות.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
להתיחס בכבוד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד גמרא?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
