ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מסעי
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' איש כי ידור נדר אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ב - ג).
התורה מלמדת אותנו שאדם יכול לידור נדר וליצור איסור שהתורה לא אסרה והנדר פועל. הפרשה שלנו עוסקת בנדרי איסור, ויש נדרי הקדש שאדם מקדיש קרבן והוא יוצר מציאות של קדושה. קדושה זאת מציאות. הקב"ה נתן לישראל כוח ליצור מציאות של קדושה. ישראל קדושים ומכוח הקדושה שיש בישראל הם יכולים ליצור קדושה.
לגבי נדרי איסור, הגמרא אומרת במסכת נדרים (לה.) שנדרי איסור יש בהם מעילה. יש מעילה בקונמות, קונמות זה נדרים. האחרונים דנים בזה, המשנה למלך, מתי יש מעילה בקונמות, האם אדם נדר נדר ואסר על כל העולם. כלומר הוא אמר הפירות האלה שלי ואני אוסר אותם על כל העולם, אז האם יש בהם מעילה. זאת אומרת, הם מקבלים קדושה מסוימת ומי שאוכל אותם ונהנה מהם הוא מועל במובן מסוים של מעילה. יכול להיות שנדר של איש פרטי שהוא נודר ואוסר על עצמו או אוסר על אחרים אולי אין בזה גדר ממש של מעילה, אבל וודאי שזו מציאות של איסור.
בין נדר לשבועה – איסור גברא או איסור חפצא
הגמרא מלמדת אותנו שנדר זה איסור חפצא. המושג הזה של איסור חפצא, פירושו של דבר, שאדם נדר נדר, והחפץ שעליו הוא נדר, חל עליו איסור. החפץ הזה נעשה חפצא של איסור. בהבדל משבועה שהיא לא חלה על החפץ אלא על האדם. כשאדם נשבע שהוא לא יאכל פת, אז אסור לו לאכול את הפת. וכשאדם נודר נדר, הפת הזאת אסורה, והואיל והחפץ אסור, הפת אסורה, ממילא אסור לאדם לאכול אותה. אבל הנשבע, הוא אוסר על עצמו את האכילה, הוא לא אוסר את החפץ. על כן בשבועה, אין שבועה חלה על שבועה. אם אדם נשבע שלא יאכל את הפת הזאת, ונשבע פעם שנייה שלא יאכל את הפת הזאת, השבועה לא חלה, כי אין שבועה חלה על שבועה, אין איסור חל על איסור. אבל אם אדם נשבע שלא יאכל את הפת הזאת, ואחר כך הוא נודר שהפת הזאת תהיה אסורה עליו, אז הפת נאסרת. הנדר חל על השבועה, כי השבועה לא חלה על חפץ, והנדר חל על החפץ שנהיה חפצא של איסור.
כוח הדיבור ליצור מציאות של קדושה
אנחנו לומדים מכאן שהתורה נתנה לפה של האדם כוח של יצירה. וכך גם בקדושת המועדים, ישראל יוצרים את קדושת המועדים על ידי הדיבור. הם מקדשים את החודש בדיבור ויוצרים את קדושת המועדים. ישראל מקדשים את השבת. אמנם השבת היא קביעא וקיימא, היא מקודשת ועומדת, אבל כשישראל מקדשים את השבת, נוספת עוד קדושה בשבת על הקדושה הקיימת. רואים כאן את הכוח הגדול של הדיבור של האדם, בדיבורו הוא יכול ליצור מציאות. המציאות הזאת היא לכאורה מציאות מופשטת רוחנית. אנחנו מדברים על מציאות של קדושה או איסור חפצא, זה לא שאנחנו רואים שהחפץ הזה נשתנה בפועל, אבל זה שלא רואים, זה לא ממעט את עוצמת המציאות שחלה.
אנחנו יודעים היום שיש הרבה דברים שלא רואים אותם ויש להם כוחות גדולים מאוד, גלים מופשטים רוחניים. אז יש גם כוחות של קדושה, וכוחות של איסור שהם מציאות שיוצרים מציאות. וחז"ל אמרו לנו שכוח הדיבור במובן מסוים הוא יותר חזק מכוח המעשה. אם אדם אונס או מפתה - ועשה מעשה - הוא חייב לשלם חמישים כסף. ואם אדם מוציא שם רע - הוא לא עשה בה מעשה, הוא רק אומר בדיבור שהאישה הזאת עשתה מעשה אסור - הוא חייב מאה כסף, חייב כפל, כי כוח הדיבור הוא רוחני, והרוחניות היא כוח יותר חזק מהגשמיות. כשהאדם מדבר, הוא צריך לזכור שכוח הדיבור הוא כוח חזק שפועל מאד.
ברית כרותה לשפתיים – זהירות מדיבור שלילי
חז"ל אמרו שברית כרותה לשפתיים (מועד קטן יח.). אפילו אם אדם לא התכוון ודבר, לפעמים הדברים שלו חלים והם פועלים. הגמרא במסכת מועד קטן (שם) אומרת ששמואל הלך לנחם את אחיו והוא ראה שהציפורניים שלו מגודלות, ולפי דעתו של שמואל ההלכה היא שלא צריכים לגדל ציפורניים, ומותר לאבל לקצוץ את ציפורניו, אז הוא שאל אותו למה ציפורניך מגודלות? אז אחיו אמר לו: אם אתה היית אבל, היית גוזז ציפורניים? הוי כשגגה היוצאת מפי השליט, ולא עבר זמן מה ושמואל נעשה אבל. בא האח לנחם את שמואל. שמואל שהיה פגוע וחשב שאולי הדיבור של אחיו גרם לו את האבל הזה, זרק לפניו את הציפורניים ואמר לו: אתה לא יודע שברית כרותה לשפתיים? למה אמרת את הדיבור הזה?
מאיפה אנחנו יודעים שברית כרותה לשפתיים - אמר רבי יוחנן מזה שאברהם אמר: "וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כב, ה) לא הייתה תוכנית שאברהם אבינו יחזור עם יצחק אחרי המצווה לעקוד אותו, אבל הוא אמר, וברית כרותה לשפתיים, ובסוף זה התקיים והוא חזר עם יצחק, מכאן כלל שברית כרותה לשפתיים. שואל תוספות אולי הסיבה שזה התקיים, מפני שגדולה מידה טובה יותר ממידת פורענות, ואולי במידת פורענות לא אומרים את הכלל הזה. התוספות אומר שהיה צריך להביא ראיה ממקום אחר, ממה שכתוב לעולם אל יפתח אדם את פיו לשטן שנאמר: "שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם" (ישעיהו א, י) ובסוף כך היה.
הגמרא במסכת סנהדרין (קב.) אומרת שיהוא המלך היה צדיק והוא רצה להרוג את כל עובדי הבעל. הוא אמר להם: אחאב עבד מעט אני אעבוד יותר ממנו, בואו כולם להתאסף עמי לעבוד את עבודת הבעל. בלשון שלו: "אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה" (מלכים ב, י, יח). וכך הוא אסף את כולם והרג אותם וביטל את עבודת הבעל. אך מכיוון שהוא אמר על עצמו את הדבר הזה, אז הפסוק אומר עליו שרק מחטאות ירבעם הוא לא סר, הוא לא השבית את העגל שירבעם שם בבית אל, הוא אמנם תיקן הרבה אבל לא את הכול, וזה היה בגלל שהוא דיבר דברים שלא היה ראוי לדבר על עצמו. מכאן אנחנו לומדים שלא רק על אחרים אלא גם על עצמו אסור לאדם לדבר דברים לא טובים, כי ברית כרותה לשפתיים.
הגמרא במסכת כתובות (כג.) מספרת שבאו שבויות לנהרדעא, ואבא של שמואל הפקיד שומרים על השובים שלא יפגעו בהן, שאל אותו שמואל: ומה יעזור שמעכשיו יהיו שומרים? הרי הן כבר היו שבויות במקום אחר ובאו עם השבאים שלהם לנהרדעא, מי יודע מה היה מקודם? אמר לו אביו: אילו הבנות שלך היו שבויות לא היית שם עליהן שומרים לפחות מעכשיו. הוי כשגגה היוצאת מלפני השליט, ונשבו בנותיו של שמואל. ברית כרותה לשפתיים! אנחנו יודעים שאיסור גיורא היה חתנו של שמואל, הוא היה השובה והבת של שמואל היא שכנעה אותו שהוא יתגייר והם התחתנו. למדנו מכאן, כמה האדם צריך להיזהר בדיבורו. כוח הדיבור של האדם הוא כוח של יצירה, לכן יש לנו כלל שאל יפתח אדם פיו לשטן כי ברית כרותה לשפתיים.
כוח הדיבור החיובי
וכמובן מידה טובה גדולה ממידת פורענות. אז אם כשאדם אומר דברים שליליים זה חל באיזו מידה, אנחנו לא אומרים שזה חל באופן מוחלט ומתקיים כל מה שאדם אמר, אבל יש כוח לדיבור, ואם זה מצטרף לעוד משהו אז זה פועל. כל שכן שדיבור חיובי יכול לפעול לטובה.
ומכאן כוחה של התפילה. "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כ"ח). אדם ככל שהוא יותר צדיק - צדיק גוזר והקב"ה מקיים. מרן הרב אומר (אורות הקודש ח"ג עמו' מ"ב) שכל אחד בעולם יש לו קצת צדקות, יש צדיקים גדולים, ויש צדיקים עוד יותר גדולים, אבל כל אחד יש בנפש שלו קצת צדקות, ואם יש לו קצת צדקות אז יש לו גם הגדר ש'קצת גוזר וקצת מקיים'. זאת אומרת, שכל אחד בגלל שיש בו את הנקודה הזאת של הצדקות, והכול באופן יחסי, לפי כמה שהוא יותר צדיק כוח הדיבור שלו יותר פועל. וכל אחד יש לו את הכוח הזה, כל אחד לפי מה שהוא. אז אם כן אנחנו יודעים כוחה של התפילה. וכוחו של לימוד התורה של "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ" (ישעיהו נא, טז).
הקושי לבטל נדר
המשנה אומרת במסכת חגיגה (י.): היתר נדרים פורחים באוויר. כלומר, אין מקור מפורש בתורה שאפשר להתיר נדרים. זה רק ברמז. 'לא יחל דברו' - הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו. זה פורח באוויר, כי זה דבר שהתורה לא אמרה במפורש, ללמדך על הכוח של הדיבור, שלא פשוט לבטל דיבור. דיבור הוא פועל, דיבור זו מציאות. לכן ההיתר היה צריך להיות ברמז בלבד.
וחכמים אמרו שיש להקשות על מי שבא להתיר את הנדר שלו. לגבי שבועה, יש ראשונים שאומרים שבכלל אין מתירים שבועות, וגם על נדרים אומרים שלכתחילה אין מתירים נדר, וצריך לעשות מאמצים כדי שהחכם יוכל להתיר את הנדר. והטעם כי כוח הדיבור הוא כוח חזק וצריך אדם להיזהר. היום אנשים כבר לא רגילים לנדור נדרים ולהישבע שבועות. פעם זה היה יותר שגור בפי האנשים. מבטיחים אני נשבע לך שאני אעשה כך וכך… והיום ברוך ה' התופעה הזאת כמעט לא קיימת בציבור, לפחות לא קיימת בציבור שלנו.
בין היתר נדרים להפרת נדרים
ובכל זאת במצבים מסוימים אפשר להתיר נדרים. ויש כמה מדרגות של היתר. יש הפרת הנדר ויש התרת הנדר. בעל יכול להפר את נדרי אשתו ואב יכול להפר את נדרי בתו שהיא נערה. היא כבר בגיל כזה שנדריה נדרים, והאב יכול להפר את נדריה, ונערה מאורסה - בעלה מפר את נדריה. ואישה נשואה - בעלה יכול להפר את נדריה. מה פירוש להפר - זה לא כמו להתיר, הפרת נדרים פירושו של דבר מכאן ולהבא, מאז שהוא שומע שהיא נדרה, בו ביום שהוא שומע את זה הוא אומר מופר לך. לא כל הנדרים הוא יכול להפר רק נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה, שזה בדרך כלל רוב הנדרים. הוא יכול להפר אותם להגיד לה אני לא מסכים זה לא מקובל, וזה פועל מכאן ולהבא.
ויש אפשרות להתיר נדרים בחרטה. חרטה פירושו של דבר שהאדם מתחרט ומצטער שהוא נדר. יש ראשונים שאומרים שחרטה זה כמו למחוק את הנדר. אם הוא מתחרט על חלק מהנדר ,למשל הוא נדר נדר רחב ואסר על עצמו את כל הפירות שבעולם, ועכשיו הוא מצטער שבכלל הפירות היו כלולים גם תפוחי עץ, והוא מתחרט שאסר על עצמו תפוחי עץ, אז אפשר להתיר את הנדר בחרטה באופן חלקי. לחלק מהראשונים, זו מחלוקת. ואפשר להתיר את הנדר כולו בהתרה - התרה פירושו של דבר שאדם בא לחכם ואומר לו אני טעיתי שנדרתי, לא שקלתי את כל הצדדים ונדרתי נדר שהיה בטעות. והחכם בודק אם באמת אכן הוא טעה, ואז החכם מתיר לו. וכשהחכם מתיר לו, הנדר מבוטל למפרע כאילו לא היה נדר. נפקא מינה לדין במסכת קידושין (נ.), שאם אדם אומר לאישה הרי את מקודשת לי על מנת שאין עלייך נדרים והיו עליה נדרים, אז לכאורה היא לא מקודשת, אבל אם היא הלכה לחכם, אפילו אחרי החתונה, והוא התיר לה את הנדרים, היא מקודשת, כי הנדר בוטל כאילו לא היה נדר, זו התרה. אדם לא מפר נדרי אשתו שהיא נדרה לפני שהיא התחתנה, רק מאז שהיא התחתנה. ואם למשל הוא אומר לאישה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך מומים ואחר כך התברר שיש לה מומים, והיא הלכה לרופא והרופא סילק את המומים, היו לה יבלות ומומים מכוערים, והרופא הצליח לרפא אותה היא לא מקודשת, כי בשעה שהוא קידש אותה היו לה מומים. נדרים גם היו אבל נדרים שהותרו התברר למפרע שהם לא היו. זאת אומרת, התרת נדרים מסלקת את הנדר כאילו לא היה מעיקרא, זו הייתה טעות, דבר שהוא טעות זה כאילו לא נאמר.
מדרגות התשובה לפי סוגי התרת נדרים
אנחנו יכולים ללמוד מהאופנים השונים של התרת נדרים את מדרגות התשובה. יש אדם שהוא מחליט: די, מכאן ולהבא אני לא עושה יותר עבירות זה כמו הפרת נדרים. הבעל אומר לה: מכאן ואילך הנדר שלך הוא לא נדר, עוקר את הנדר מכאן ואילך. אם היא עברה על הנדר מקודם, אז היא עברה על הנדר, אבל מכאן ואילך שהוא אמר לה 'מופר לך', הנדר בטל מכאן ולהבא. גם בדרכי התשובה, אדם מחליט שהוא לא רוצה לעשות יותר את העבירה הזאת, מכאן ולהבא. הוא עוד לא התחרט על העבר אבל רק מכאן ולהבא מקבל על עצמו שלא לעשות את החטא. ויש מצב של תשובה שאדם מתחרט ומצטער על מה שהוא עשה: זה מעשה לא נכון, אסור היה לעבור על דבר ה', הוא מרגיש שהוא מצטער ומתחרט על זה וחבל שהוא עשה את העברה - זו מדרגה יותר טובה ויותר גדולה של תשובה.
ויש מדרגה של התרה, שאדם כאילו מבטל את הנדר למפרע כאילו הוא כלל לא עשה את החטא. זו צריכה להיות תשובה גדולה. קרוב לתשובה כזאת שהעבירות הזדונות נהפכות לשגגות, או במדרגה יותר גדולה שהעבירות נהפכות לזכויות, על ידי שהוא שב בתשובה מאהבה. מדרגות מדרגות של תיקון. מהי המדרגה של התרה - האדם מתחרט על זה שהוא עשה עבירה, הוא עדיין לא הצליח לעקור ממנו את העבירה, עדיין לא העמיק להתבונן איך באמת הוא יוכל לעשות שהוא יוכל להתגבר בפעם הבאה. ויש מצב כזה יותר עמוק של תשובה שאדם חושב מה גרם לו לחטוא, לא רק מתחרט, לא רק אומר אני לא רוצה יותר לחטוא, אלא חושב מה גרם לי ומה הביא אותי למקום הזה, באילו מצבים אני מגיע למצב של כישלון, ואז הוא בודק ומתעמק יותר, והוא מונע מעצמו מלעשות עבירות, אז זה סילוק שיותר הוא לא יחטא. מדרגה עוד יותר גדולה, זה שהוא ממאיס על עצמו את העבירות, שהוא נמצא עכשיו במצב שהעבירות דוחות אותו, הלב שלו נדחה מזה, זה ממש מגעיל אותו, הוא מרגיש שזה מחשיך את נשמתו, מלכלך אותה, הוא מרגיש שהוא מקלקל את הנשמה שלו. זה לא רק שהוא לא נמשך יותר לעשות עבירות, הן מאוסות עליו. הוא מרגיש כמה הן פוגעות בו, כמה הן מזיקות לו. זו התשובה הכי גדולה, ובתשובה כזאת העבירות נהפכות לזכויות. כל זה אפשר ללמוד בעצם מפרשת נדרים מפרשת התרת נדרים. מדרגות בהתרת נדרים, ובדומה להן המדרגות של חזרה בתשובה
מדרגות התשובה הנלמדים מדיני הגעלת כלים
יש לנו בהמשך הפרשה דין של הגעלת כלי גויים שגם ממנו אפשר ללמוד למדרגות בענייני התשובה.
התורה אומרת:
"אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם" (במדבר לא, כב – כג).
יש מדרגות איך מגעילים ומכשירים כלים שנטמאו בגילולי גויים במאכלות אסורות. אם הכלים האלה בלעו באפייה באש ממש, הפתרון הוא להעביר באש. ואם הם נאסרו על ידי בישול שהרתיחו במים חמים, אז צריך להגעיל אותם במים רותחים, ואם הם רק התלכלכו באכילה קרה, אז מספיק לנקות אותם ולשטוף אותם שיהיו נקיים. מדרגות מדרגות. באותה דרך שנבלע האיסור, כך באותה הדרך צריך לסלק את האיסור. זה בכלים. ואותו דבר בנפש. אם אדם עשה איסור באש של התלהבות, מאד נמשך ליצר הרע, אז התיקון הוא על ידי אש של עבודת ה', להתחזק מאוד ולקחת את הכוח השלילי הזה, ולהפוך אותו ולהשתמש בו בדביקות של אש לעבודת ה', עוד יותר ועוד יותר. ..ואם זה היה רק בדרך של הגעלה, אז אותו דבר צריך להיות תיקון הנפש בדרך של חמימות פנימית של קדושה, וממילא זה מסלק את הצד השלילי. הכוח החמימות הזה הופך לכוח חיובי שהוא עושה תיקונים. וכן הלאה מדרגות מדרגות. אדם צריך לדעת שהתיקון של החטאים הוא על ידי שהוא לוקח את הכוחות האלו ומשתמש בהם לעשות מצוות בעוצמות גדולות מאוד. וזה הגדר של התיקון שכמובן מצטרף לחרטה וקבלה לעתיד. צריך לא רק לסלק את החשכה שהייתה אלא להמשיך הרבה אורות. זה מעין מה שהזכרנו מקודם לגבי מדרגות התשובה שאפשר ללמוד מהתרת נדרים.
סיום חומש במדבר – המבט הנכון של דור המדבר
השבת סיימנו את ספר במדבר. סיימנו ארבעה חומשים כשהחומש החמישי הוא משנה תורה, ומבחינה מסוימת יש כאן סיום של התורה. ומעכשיו יש לנו חזרות של משנה תורה, ויש גם תוספות קטנות במשנה תורה. צריכים לדעת שקריאת התורה היא כאילו המשך מעמד הר סיני. מעמד הר סיני היה ברוב עם של כל כלל ישראל, ותיקנו חכמים שיקראו בתורה בשבתות וגם בימי חול. ובפרט בשבתות ברוב עם, זה מעין המעמד הגדול הזה. לכן כל פעם שמסיימים חומש צריך לזכור שזכינו עוד פעם לחזור על התורה. עוד פעם לקרוא את התורה, והנה הגענו כבר לשלב מסוים של סיום ארבעה חומשים. סיימנו את כל המהלך של ישראל במדבר, מהלך מכונן שבו היו כמה וכמה התמודדויות והיו גם נפילות, אבל מכל נפילה למדנו והתקדמנו ועלינו.
אפשר להסתכל על כל התקופה של ישראל במדבר, ולראות את החטאים ואת הנפילות. ואפשר להסתכל על זה אחרת לגמרי, דור המדבר הוא דור דעה, דור ראשון להופעת האומה הישראלית בקיומה את מצוותיה, דור שבו עם ישראל נולד ובונה לו את הכוחות הרוחניים ומכין את עצמו לקראת החיים הארוכים והטבעיים בארץ ישראל. ואכן זה תלוי במבט. כשמסתכלים במבט עמוק יותר, רואים את התפקיד הגדול של הדור הזה. במבט שטחי רואים בעיקר את הנפילות, במבט עמוק רואים איך מכל ארוע אנחנו למדנו והתקדמנו הרבה.
בנות צלפחד – נשים צדקניות שמחבבות הארץ
בסוף הפרשה, התורה מספרת לנו על בנות צלפחד שהן התחתנו עם בן ממשפחתן. הכלי יקר בפרשת פנחס על הפסוק: "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ" (במדבר כו, סד). מדייק שדווקא איש, אבל נשים היו. כלומר מי שמת במדבר אלו הגברים שעליהם נגזרה הגזרה לפי ששנאו את הארץ, אבל הנשים חבבו את הארץ. וגם אצל בנות מדין, מי שחטאו היו האנשים שהם היו לא צנועים, ואילו הנשים היו צנועות. ארץ ישראל מגדלת צנועים, והשיטים היה מקום שמגדל נואפים, והגברים שחטאו בעריות גם שנאו את הארץ, אבל הנשים שהיו צנועות הן גם חיבבו את הארץ. זאת אומרת, הוא משבח כאן את הנשים שאהבו את הארץ, וזה אחד קשור בשני, הן שנאו את הזנות ולכן הן קשורות בקדושת ארץ ישראל. הן אוהבות את ארץ ישראל והן צנועות. הפרשה מסיימת בבנות צלפחד לומר שהן היו כאלה צדיקות, שמחיבת הארץ לא רצו להעביר את הנחלה לנחלה של שבט אחר, והן מתחתנות בתוך המשפחה. הן באות ותובעות את הנחלה הזאת, כי הן רוצות שיהיה להן חלק ונחלה בארץ ישראל.
מצוות ירושת הארץ בעזה ולבנון
בפרשה שלנו אנחנו גם לומדים על מצוות ירושת הארץ. "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" (במדבר לג, נב), יש לנו מצווה מיוחדת לרשת את הארץ ולשבת בה. לא מספיק לכבוש את ארץ ישראל ושתהיה כבושה על ידינו אלא גם צריכים לשבת בה. ולא מספיק לשבת בה ושיהיה עליה שלטון זר אלא צריך גם לכבוש אותה ולשלוט בה. מצוות יישוב ארץ ישראל קשורה בשני הדברים הללו גם יחד. אנחנו נמצאים במלחמה, חבל עזה זה חלק מארץ ישראל, והם מרגישים שהם לא ראוים, ממילא זה שם תוסס, כי אנחנו צריכים לחזור לשם, אין ברירה, זו הארץ שלנו. גם בלבנון, כנראה שהם מרגישים שהם לא ראויים, ואז הם מתנהגים כך, הם יודעים שאנחנו רוצים את חלקי הארץ הללו. ובעזרת ה' אנחנו נזכה לכל הארץ לגבולותיה. לגבי הגבולות של ארץ ישראל בצפון, יש כמה דעות, אנחנו אוהבים להדר במצוות לחומרא.. אנחנו מחמירים.. אז לחומרא 'הור ההר' המקום של הגבול הצפוני נמצא בטורקיה, ויש הרבה סברות להגיד שזה נכון. ומשם מזרחה לפי המהדרים זה עד הפרת, ומה שכבש דוד זה היה אחרי הפרת, שזה נחשב כיבוש יחיד. ומשם הולך הגבול דרומה. אלה שסוברים אחרת, יש האומרים שזה קצת אחרי כל לבנון, ויש דעה אחרת, אני חושב הדעה שהכי מצמצמת, שאומרת שזה ביירות.
הזכרנו שהכול תלוי בדיבור, והדיבור פועל, אז המקום הזה, זה השטח שלנו. ולכולי עלמא עד ביירות לא פליגי שזה ארץ ישראל, אבל ספיקא דאורייתא לחומרא.. ובעזרת ה' שנזכה לקיים מצווה זו בכל הארץ לגבולותיה.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה מברכים על פיצה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
איך מגדירים כללי מלחמה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א נטייה ותשוקה לעבודה עליונה
דרך הקודש ג' פסקה ז-ט
עבודה "שלא על מנת לקבל פרס" היא עבודה מהאהבה, והצד המשלים שלה זה "ויהי מורא שמים עליכם". אדם שמרגיש נטייה לדבקות אלוקית צריך לשמוח במעלתו ולממש את הכישרון הזה. מאידך, הוא צריך להזהר שלא לבוז לאחרים. גם מי שיש לו נטיה כזו במדה מועטת - עליו להתנהג בהתאם ולהתעלות בדרך הקודש.
יסודות הש"ס דבר האסור ודבר הנדור
ביאור הגדר של דבר האסור ודבר הנדור | ביאור הטעם בחטאת ואשם בכור תרומה ומעשר בהמה ויישוב דברי הרמב"ם.
כשרות אתגרי כשרות: בשר, חלב ותעשייה
השיעור עוסק באתגרים מעשיים בהלכות כשרות, בדגש על האיסור לשנות ייעוד של כלים מבשרי לחלבי כדי למנוע טעויות, והחשיבות של סימון ועיצוב ברור של מאפים כמו בורקסים למניעת מכשול. בנוסף, הדיון מציג תקלות נפוצות בתעשיית המזון וברשתות השיווק, כגון הכנה שגויה של כבד ואתגרי הפיקוח על חלב המיובא מחוץ לארץ.
אורות ישראל ותחייתו משמעות האושר, גאולת ישראל ואורו של משיח
השיעור מסביר כי אושר אמיתי ומשמעות עמוקה מושגים רק כאשר חיי המעשה מחוברים לאידיאלים האלוהיים העליונים, וכי ניתוק מחזון זה מותיר את האדם ללא תוחלת אמיתית.
אור החיים על הפרשה נבואת העתיד של בלק
אור החיים על פרשת בלק חלק ב'
הנבואה השנייה של בלק היא על זמן הגעתו של המשיח, שאם לא זכו המשיח יגיע בעוד זמן רב.
אור החיים על הפרשה חיבור ישראל לתורה
אור החיים על פרשת בלק חלק א'
הבדל בנמשל בין 'אהליך יעקב' ל'משכנותיך ישראל'. 4 משלים כנגד 4 כתות בישראל, שלכל כת לומדים תורה בצורה אחרת. לעתיד לבוא מלך המשיח יגלה עומק חדש וגדול בתורה.
רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !
אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית
בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
