מה עושים עם היתושים המציקים? | הרב בצלאל דניאל | בית המדרש

מדורים
חמדת השבת

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

עם בוא הקיץ, באו גם היתושים. ואיתם עלתה השאלה הקבועה: באיזו דרך מותר להתמודד עם החיות הטורדניות הללו בשבת?

במסכת שבת (דף קז ע"א) שמואל אומר שמותר לכלוא עקרב כדי שלא ינשך. כמובן שהכוונה היא לעקרב שאינו קטלני, אחרת ודאי שחובה להרוג אותו מיד בכל דרך אפשרית.
בעלי התוספות (שם) אומרים שכמו כן אם פרעוש נושך מותר לתפוס אותו כדי להשליך אותו.
מדוע? מפני שלאדם אין צורך בחיות הללו. אם כך, אמנם האדם צד, אך זו מלאכה שאינה צריכה לגופה (תרתי משמע). איסור זה הוא מדרבנן, שהתירו אותו מפני הסבל שהחיות הללו עלולות לגרום 1 .

חמדת השבת (27)

הרב בצלאל דניאל

22 - חילול שבת כאשר האמת היא שאין צורך

23 - מה עושים עם היתושים המציקים?

24 - השימוש בקרח בשבת – קווים מחשבתיים

טען עוד

בהמשך (מסכת שבת קכא ע"ב) הגמרא מסיקה שמותר להרוג כל חיה שקרבתה מסכנת את האדם, וכן להרוג סוגי חיות שישנו סיכוי סביר שיסכנו אנשים בהמשך, גם אם אינם מסכנים אותם כרגע. רבי ינאי נשאל מהו הדין בחיות שאינן מסוכנות, אך עשויות להכאיב מאוד? רבי ינאי אומר שמותר להרוג אותם "לפי תומו".
גם כאן העיקרון של ההיתר הוא שאין צורך בגוף החיה, ולכן הריגתה אסורה מדרבנן בלבד (מלאכת 'שוחט' אסורה מן התורה היא רק בחיות שהאדם מעוניין להשתמש בבשרן או עורן).
רש"י מסביר שהכוונה היא שאסור להרוג אותם, אך אם תוך כדי העיסוק בתפיסתם הרג אותם, זה מותר.
הרשב"א חולק ואומר שהכוונה היא שמותר להרוג אותם בכוונה תחילה, אך האדם צריך להראות כמו שעשה את זה בטעות, כדי שיהיה שינוי כלשהו.
לכאורה זו אמירה משונה. אם מותר להרוג אותם, אז שיהרוג אותם. ואם אסור להרוג אותם, מדוע מועיל להעמיד פנים כאילו עושה את זה בטעות?
נראה שהתשובה היא כך: יש מספר מלאכות שמותר לעשות בשינוי. לדוגמא: יש לישה של מוצרים שמותר ללוש יחד, אך בשינוי בלבד. אם השינוי יגרום לעיכוב בלישה, לא נורא. אם הלישה לא תצא טובה בניסיון הראשון, ינסו שנית. אך במקרה שלנו, אי אפשר לצפות מהאדם לנסות להרוג את החיה בשינוי ממש. שהרי אם הוא לא יצליח להרוג אותם כמו שצריך, סביר שהחיה מיד תפגע בו. לכן מצד אחד יש צורך להרוג אותם בשינוי. מצד שני, רף השינוי מינימלי: הבעה חיצונית בלבד, בגלל שהמחיר של כשלון עלול להיות גבוה מדי.

השו"ע (סימן שטז סעיף י) פוסק כדברי הרשב"א. לפיכך יוצא כך:
חיות מסוכנות – מותר לתפוס (לצוד) וכן להרוג (ופעמים שאף מצווה להשקיע ולצוד או להרוג את החיות הללו לפני שחלילה יפגעו באנשים). חיות שנשיכתם מציקה בצורה משמעותית – מותר לתפוס, וכן להרוג בדרך הנראית כשינוי.
אך סיכום זה מעלה שאלה חדשה: מהו ההבדל? מדוע ההיתר להרוג את החיות הללו הוא בשינוי בלבד, ואילו מותר לצוד אותן כרגיל?
מסביר מרכבת המשנה (הלכות שבת פרק י הלכה יז) שיש הבדל בין מלאכת שוחט ומלאכת צד. רוב המלאכות משנות את המציאות. השוחט לקח דבר חי והפך אותו למת. אך מלאכת צד ייחודית בכך שאין בה שינוי אובייקטיבי. נניח שיש צרעה בבית. האדם שם כוס סביב הצרעה. שום דבר לא קרה: הצרעה היא אותה צרעה, באותו המקום. האדם רק הפך את הצרעה לנגישה יותר לשימוש עתידי. אך אם אין לאדם שימוש עתידי בצרעה, הוא בעצם לא עשה דבר. לעומת זאת, אם הוא הורג את הצרעה, הצרעה שהייתה בחיים קודם עכשיו כבר לא. אמנם אין לו שימוש בה, אך המציאות השתנתה. לכן הריגתה מותרת בשינוי בלבד.

אם כך, מותר לתפוס, וכן להרוג בשינוי (מראה עצמו כאילו הדבר קורה בטעות, למרות שעושה זאת בכוונה תחילה) את החיות שמציקות ברמה הדומה לנשיכת עקרב או נחש, או כעקיצת צרעה. השאלה היא מהו הדין ביחס ליתושים.
שאלתי את מו"ר הרב כרמל מה דעתו בדבר. הוא אמר שישנה בעיה לתת כאן הנחייה כללית. יש אנשים שהיתושים מציקים להם ביותר, ויש אנשים שהרבה פחות. האדם צריך לאמוד את עצמו (או את ילדיו) ולהכריע עד כמה המציקים הללו מטרידים, ולפעול בהתאם לדברים שכתבנו.
_______________________________
1 בקהלות יעקב (כתובות סימן ו) דן בשאלה מדוע הרמב"ם פוסק שמותר לצוד את החיות הללו, שהרי הרמב"ם פוסק שמלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה מן התורה.

חמדת השבת