ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- ליל הסדר
הרשב"ם בד"ה 'אין מפטירין' כתב שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח שאין מפטירין אחריו, משום שדין הקדשים לאוכלן על השובע מהנאמר 'למשחה ולגדולה'. והרא"ש בפ"י סי' לד כתב כי המצה נאכלת זכר לפסח, ויש לה את כל דיני הפסח. ולדבריהם האיסור לטעום אחר האפיקומן הוא מהלכות קרבן הפסח וכזכר המקדש, שיש לאוכלו בסוף סעודתו אך אין מטרה להשאיר טעם מצה בפיו.
הרמב"ן במלחמות בדף כו: מדפי הרי"ף כתב בטעמו שרצו שיאכל את הפסח על השובע, וכדי שיהא לו היכר שלא יחזור ויאכל ונמצא הפסח נאכל באמצע סעודתו. וכשם שאסרו אחר אכילת הפסח כן אסרו אחר אכילת המצה. מטעם זה אסר הרמב"ן לאכול אחר האפיקומן כל הלילה ולא רק עד חצות. וכ"כ הר"ן בדף כז: מדפי הרי"ף שחששו שישכח שאכל כבר את הפסח, ויבוא לאכול שוב פסח במקום אחר.
בעל המאור שם כתב שכיון שכל ישראל היו אוכלין הפסח לפנים מהחומה והיה המקום צר, היו זזין מיד אחר אכילתן, ועולין לראש הגגות לומר הלל, כנאמר בפסחים בדף פה:: 'כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא'. חששו חכמים שישכחו מלומר הלל וע"כ אסרו להפיג את טעם הפסח, ובכך יזכרו לקיים מצוותן. ואף אחר החורבן המשיכו איסור זה, זכר למקדש. ולדבריו יהא מותר להפטיר ולאכול אחר ההלל.
בירושלמי בפסחים פ"ו ה"ד הובא בתוס' בדף ע. נאמר שנאכל הפסח באחרונה: 'שלא יבא לידי שבירת עצם'. אך אין בטעם זה לחייב אכילת מצה באחרונה על השובע. אומנם התוס' בדף קכ. בד"ה 'מפטירין' בארו ש'בעינן שיהא טעם מצה ופסח בפיו', ולטעם זה אף אחר ההלל אסור לאכול, ולא בארו התוס' משום מאי הצריכו כן. וכ"כ הרמב"ם הל' חו"מ ח, ט וכ"כ המשנ"ב בסי' תנח סק"א. ויש לבאר דין זה.
הריטב"א בפי' ההגדה בתשובה לבן החכם כתב: 'שאין לנו לאכול שום דבר אחריו, כדי שישאר טעמו בפינו, ומתוך הטעם נזכיר טעמי המצוה ונספר בה כל הלילה'. הרי שחייב להשאר עם טעם המצה כל הלילה שיעוררו לספר ביצ"מ כל הלילה. וכ"כ הארחות חיים בהל' פסח אות כח.
המאירי שם באר שכן הוא דרך חירות שאינו צריך לאכול אחר סעודתו, שכן רק העבד מוסיף לאכול בשנית אחר הסעודה. כ"כ הראבי"ה ח"ב פסחים סי' תקכה בטעמו משום ש'דרך חירות לאכול על השובע'.
אולם במדרש שכל טוב שמות יב מבואר עניין מחודש: 'אין מפטירין גמר סעודתיה במיני מגדים אלא במצה, מקל וחומר ומה תחילת הפסח במצה, דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, אף גמר סעודתיה במצה דכתיב בערב תאכלו מצות'. הרי שיש חיוב שתסתיים סעודתו באכילת מצה, ויתכן והוא משום שמצוות היום במצה. וכ"כ הרי"פ פרלא במ"ע מז שהפסח נאכל באחרונה משום שמצוות היום בפסח, ובזה"ז במצה.
ובצפנת פענח לרוגוצ'ובר פרשת בא עמ' ס הבין כי אין מפטירין אחר האפיקומן בכדי להשאיר טעם המצווה בפיו, כיון שמצוות האכילה מתמשכת כל הלילה, ומקיים מצווה אם יאכל מצה נוספת – בהשארת טעם המצווה בפיו הרי מקיים מצוות אכילה בכל רגע ורגע.
אפשר לחדד הדברים עפ"י שבארנו במקום אחר, שמצאנו אכילת כהנים בדרך גדולה וחשיבות אך במצוות אכילת הפסח בארו הגראי"ה קוק והגר"ח מבריסק הינה מצווה של הבעלים הישראל לאכול על השובע, ולפיכך שינה הרמב"ם בהלכות הפסח פ"ח ה"ג וכתב ש'מצוה מן המובחר' לאכול הפסח על השובע (עוד יש לעיין בגדר חיוב זה, אם הוא לשבוע מהפסח או לאוכלו על השובע. ואכמ"ל) ולא כיתר אכילת קדשים שישנו חיוב לאוכלו כך. ומשום כן נאסר לאכול אחר הפסח בכדי להותיר בפינו טעם מצוות הבעלים שבידנו לקיים, ומהאי טעמא נוהגים כן במצה הנאכלת עם הפסח.
ישנה נפק"מ לטעמים אלו לדין 'אין מפטירין אחר האפיקומן', האם הוא דין באפיקומן: בהררי קדם פסח בסי' צו חקר אם האוכל אחר האפיקומן ביטל את מצוות האפיקומן. כלומר, איסור האכילה אחר האפיקומן הוא מהלכות אכילתו, והעובר ע"כ ביטל ופגע באכילת ובמצוות האפיקומן, או שהאוכל אחר האפיקומן אמנם עבר על איסור אך לא גרע ממצוות האפיקומן שקיים ואינו מחוייב לשוב ולאכול כדינו, שכן האיסור לאכול אחר האפיקומן אינו מגדרי אכילתו אלא מטעמים שונים.
ויש לתלות חקירה זו בטעמי האפיקומן, שלכל הטעמים הראשונים (הרשב"ם, הרא"ש, הרמב"ן, בעה"מ ולריטב"א) האכילה נאסרה בשל הלכות שונות וחששות למנוע ביטול מצוות היום, ולא נועד האיסור להשאיר את טעם המצה בפיו. אך לטעמים האחרונים (תוס', רמב"ם, הר"ן, המאירי, המדרש ולמפענח צפונות) תורף האיסור הוא בכדי שישאר טעם המצה בפיו, או משום האיסור לסעוד שתי סעודות בלילה זה, ואם עבר על כך יצטרך לאכול מצת אפיקומן בשנית.
המג"א בסי' תפד בסק"ב הביא שתי דיעות אם מותר לאכול סעודה נוספת בבית אחר כל עוד לא אכל כבר את האפיקומן. ולכאו' שורש הספק הוא בשאלה זו אם נאסר לסעוד פעמים בלילה זה, או רק בשל אכילת האפיקומן אין לאכול אחריו ומהלכות האפיקומן הוא. וראה בפרמ"ג באש"א בסי' תעח סק"ד שדן לגבי מי ששינה מקום שיהא מותר לו לאכול אחר האפיקומן, ולכאו' תלוי הוא בהנ"ל. שכן אם האיסור הוא מחמת מצת האפיקומן אפשר שדווקא באכילתו הכא ובמעמד זה נאסר באכילה נוספת. אולם אם האיסור משום טעמים אחרים, אף אם ילך למקום אחר האיסור באכילה לא פג (ובוודאי לשיטת הרמב"ן, הר"ן והמאירי שזהו טעם ומטרת האיסור – שלא יסעוד במקום נוסף).
ואפשר לתלות גם את איסור השתייה לאחר האפיקומן במחלוקת זו (ראה בפרמ"ג שם בסק"א), שכן אם צריך שישאר טעם המצה בפיו, עליו לדאוג שלא לבטל טעמו, ולכן הרמב"ם כתב שם בהל' י: 'שאינו טועם כלום כל הלילה חוץ מהמים' וכ"כ הטור בסי' תפו, שכן אינם מבטלים את טעם האפיקומן. אך לשאר הטעמים לא צויין איסור לשתות אחר האפיקומן (וראה במחזור ויטרי סי' עה שדווקא ממילי דאכילה יש להמנע ולהשאיר טעם המצה, והשתייה הותרה. וכן הוא במנהיג בסי' פז והעיטור דף קלה:), והמג"א בסי' תעח סק"א אסר לשתות, וכ"כ הרוקח בסי' רפג.
ובכך יש לבאר את פסקו של המג"א בסי' תעז סק"ה בדין מי ששכח לאכול אפיקומן והתחיל כבר לברך על הגפן שאינו צריך לחזור ולאכול מצה אפיקומן, ויסמוך על מצה שאכל בריש סעודתו: 'אע"פ שאכל אחריה דברים אחרים, יצא בדיעבד', וכ"כ המשנ"ב בס"ק יב. שכן יש הסוברים שאיסור האכילה אינו מהלכות האפיקומן, וע"כ אין פגם במצוותו למרות שאכל אחר האפיקומן.
נזכה לאכול השתא מן הפסחים ומן הזבחים, ונאמר לפניו שירה חדשה, עם כל אחינו ב"י על גאולתינו ועל פדות נפשינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
אור התנ"ך מבוא לספר יהושע: ערכה של ארץ
השיעור עוסק במעבר ההנהגתי והרוחני מחומשי התורה אל ספר יהושע עם הכניסה לארץ ישראל. במהלכו נבחן השינוי ביחסי ה' ועם ישראל – מיחסי עבדים ובנים להדדיות של "איש ואישה" ושותפות מעשית במציאות.
