ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- ליל הסדר
הרשב"ם בד"ה 'אין מפטירין' כתב שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח שאין מפטירין אחריו, משום שדין הקדשים לאוכלן על השובע מהנאמר 'למשחה ולגדולה'. והרא"ש בפ"י סי' לד כתב כי המצה נאכלת זכר לפסח, ויש לה את כל דיני הפסח. ולדבריהם האיסור לטעום אחר האפיקומן הוא מהלכות קרבן הפסח וכזכר המקדש, שיש לאוכלו בסוף סעודתו אך אין מטרה להשאיר טעם מצה בפיו.
הרמב"ן במלחמות בדף כו: מדפי הרי"ף כתב בטעמו שרצו שיאכל את הפסח על השובע, וכדי שיהא לו היכר שלא יחזור ויאכל ונמצא הפסח נאכל באמצע סעודתו. וכשם שאסרו אחר אכילת הפסח כן אסרו אחר אכילת המצה. מטעם זה אסר הרמב"ן לאכול אחר האפיקומן כל הלילה ולא רק עד חצות. וכ"כ הר"ן בדף כז: מדפי הרי"ף שחששו שישכח שאכל כבר את הפסח, ויבוא לאכול שוב פסח במקום אחר.
בעל המאור שם כתב שכיון שכל ישראל היו אוכלין הפסח לפנים מהחומה והיה המקום צר, היו זזין מיד אחר אכילתן, ועולין לראש הגגות לומר הלל, כנאמר בפסחים בדף פה:: 'כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא'. חששו חכמים שישכחו מלומר הלל וע"כ אסרו להפיג את טעם הפסח, ובכך יזכרו לקיים מצוותן. ואף אחר החורבן המשיכו איסור זה, זכר למקדש. ולדבריו יהא מותר להפטיר ולאכול אחר ההלל.
בירושלמי בפסחים פ"ו ה"ד הובא בתוס' בדף ע. נאמר שנאכל הפסח באחרונה: 'שלא יבא לידי שבירת עצם'. אך אין בטעם זה לחייב אכילת מצה באחרונה על השובע. אומנם התוס' בדף קכ. בד"ה 'מפטירין' בארו ש'בעינן שיהא טעם מצה ופסח בפיו', ולטעם זה אף אחר ההלל אסור לאכול, ולא בארו התוס' משום מאי הצריכו כן. וכ"כ הרמב"ם הל' חו"מ ח, ט וכ"כ המשנ"ב בסי' תנח סק"א. ויש לבאר דין זה.
הריטב"א בפי' ההגדה בתשובה לבן החכם כתב: 'שאין לנו לאכול שום דבר אחריו, כדי שישאר טעמו בפינו, ומתוך הטעם נזכיר טעמי המצוה ונספר בה כל הלילה'. הרי שחייב להשאר עם טעם המצה כל הלילה שיעוררו לספר ביצ"מ כל הלילה. וכ"כ הארחות חיים בהל' פסח אות כח.
המאירי שם באר שכן הוא דרך חירות שאינו צריך לאכול אחר סעודתו, שכן רק העבד מוסיף לאכול בשנית אחר הסעודה. כ"כ הראבי"ה ח"ב פסחים סי' תקכה בטעמו משום ש'דרך חירות לאכול על השובע'.
אולם במדרש שכל טוב שמות יב מבואר עניין מחודש: 'אין מפטירין גמר סעודתיה במיני מגדים אלא במצה, מקל וחומר ומה תחילת הפסח במצה, דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, אף גמר סעודתיה במצה דכתיב בערב תאכלו מצות'. הרי שיש חיוב שתסתיים סעודתו באכילת מצה, ויתכן והוא משום שמצוות היום במצה. וכ"כ הרי"פ פרלא במ"ע מז שהפסח נאכל באחרונה משום שמצוות היום בפסח, ובזה"ז במצה.
ובצפנת פענח לרוגוצ'ובר פרשת בא עמ' ס הבין כי אין מפטירין אחר האפיקומן בכדי להשאיר טעם המצווה בפיו, כיון שמצוות האכילה מתמשכת כל הלילה, ומקיים מצווה אם יאכל מצה נוספת – בהשארת טעם המצווה בפיו הרי מקיים מצוות אכילה בכל רגע ורגע.
אפשר לחדד הדברים עפ"י שבארנו במקום אחר, שמצאנו אכילת כהנים בדרך גדולה וחשיבות אך במצוות אכילת הפסח בארו הגראי"ה קוק והגר"ח מבריסק הינה מצווה של הבעלים הישראל לאכול על השובע, ולפיכך שינה הרמב"ם בהלכות הפסח פ"ח ה"ג וכתב ש'מצוה מן המובחר' לאכול הפסח על השובע (עוד יש לעיין בגדר חיוב זה, אם הוא לשבוע מהפסח או לאוכלו על השובע. ואכמ"ל) ולא כיתר אכילת קדשים שישנו חיוב לאוכלו כך. ומשום כן נאסר לאכול אחר הפסח בכדי להותיר בפינו טעם מצוות הבעלים שבידנו לקיים, ומהאי טעמא נוהגים כן במצה הנאכלת עם הפסח.
ישנה נפק"מ לטעמים אלו לדין 'אין מפטירין אחר האפיקומן', האם הוא דין באפיקומן: בהררי קדם פסח בסי' צו חקר אם האוכל אחר האפיקומן ביטל את מצוות האפיקומן. כלומר, איסור האכילה אחר האפיקומן הוא מהלכות אכילתו, והעובר ע"כ ביטל ופגע באכילת ובמצוות האפיקומן, או שהאוכל אחר האפיקומן אמנם עבר על איסור אך לא גרע ממצוות האפיקומן שקיים ואינו מחוייב לשוב ולאכול כדינו, שכן האיסור לאכול אחר האפיקומן אינו מגדרי אכילתו אלא מטעמים שונים.
ויש לתלות חקירה זו בטעמי האפיקומן, שלכל הטעמים הראשונים (הרשב"ם, הרא"ש, הרמב"ן, בעה"מ ולריטב"א) האכילה נאסרה בשל הלכות שונות וחששות למנוע ביטול מצוות היום, ולא נועד האיסור להשאיר את טעם המצה בפיו. אך לטעמים האחרונים (תוס', רמב"ם, הר"ן, המאירי, המדרש ולמפענח צפונות) תורף האיסור הוא בכדי שישאר טעם המצה בפיו, או משום האיסור לסעוד שתי סעודות בלילה זה, ואם עבר על כך יצטרך לאכול מצת אפיקומן בשנית.
המג"א בסי' תפד בסק"ב הביא שתי דיעות אם מותר לאכול סעודה נוספת בבית אחר כל עוד לא אכל כבר את האפיקומן. ולכאו' שורש הספק הוא בשאלה זו אם נאסר לסעוד פעמים בלילה זה, או רק בשל אכילת האפיקומן אין לאכול אחריו ומהלכות האפיקומן הוא. וראה בפרמ"ג באש"א בסי' תעח סק"ד שדן לגבי מי ששינה מקום שיהא מותר לו לאכול אחר האפיקומן, ולכאו' תלוי הוא בהנ"ל. שכן אם האיסור הוא מחמת מצת האפיקומן אפשר שדווקא באכילתו הכא ובמעמד זה נאסר באכילה נוספת. אולם אם האיסור משום טעמים אחרים, אף אם ילך למקום אחר האיסור באכילה לא פג (ובוודאי לשיטת הרמב"ן, הר"ן והמאירי שזהו טעם ומטרת האיסור – שלא יסעוד במקום נוסף).
ואפשר לתלות גם את איסור השתייה לאחר האפיקומן במחלוקת זו (ראה בפרמ"ג שם בסק"א), שכן אם צריך שישאר טעם המצה בפיו, עליו לדאוג שלא לבטל טעמו, ולכן הרמב"ם כתב שם בהל' י: 'שאינו טועם כלום כל הלילה חוץ מהמים' וכ"כ הטור בסי' תפו, שכן אינם מבטלים את טעם האפיקומן. אך לשאר הטעמים לא צויין איסור לשתות אחר האפיקומן (וראה במחזור ויטרי סי' עה שדווקא ממילי דאכילה יש להמנע ולהשאיר טעם המצה, והשתייה הותרה. וכן הוא במנהיג בסי' פז והעיטור דף קלה:), והמג"א בסי' תעח סק"א אסר לשתות, וכ"כ הרוקח בסי' רפג.
ובכך יש לבאר את פסקו של המג"א בסי' תעז סק"ה בדין מי ששכח לאכול אפיקומן והתחיל כבר לברך על הגפן שאינו צריך לחזור ולאכול מצה אפיקומן, ויסמוך על מצה שאכל בריש סעודתו: 'אע"פ שאכל אחריה דברים אחרים, יצא בדיעבד', וכ"כ המשנ"ב בס"ק יב. שכן יש הסוברים שאיסור האכילה אינו מהלכות האפיקומן, וע"כ אין פגם במצוותו למרות שאכל אחר האפיקומן.
נזכה לאכול השתא מן הפסחים ומן הזבחים, ונאמר לפניו שירה חדשה, עם כל אחינו ב"י על גאולתינו ועל פדות נפשינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
