מטרת התפילה | הרב ישראל וונדי | בית המדרש

מדורים
דפי לימוד עצמי

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
מצוות התפילה וערכה

4 דק' קריאה

בדף הקודם ראינו מחלוקת ראשונים האם יש חובה מהתורה להתפלל. מחלוקת זו נותנת כיוון למטרת התפילה. באופן כללי, מוסכם שמטרת התפילה היא עבודת ה' שנעשית דרך בקשה. בדף זה נעמיק ונראה דגשים שונים מעט לפירוש של עבודת ה' ותפילה.
רמב"ם: דעת של עבודת ה'
הרמב"ם מדגיש את המקום של השכל בעבודת ה'. טבעי, שגם בתפילה, הרמב"ם ידגיש את הכוונה בתפילה. מדבריו נראה שמטרת התפילה היא להרחיק אותנו מעסקי העולם הזה ולקרב את הדעת (השכל) והמעשה לה'.
ודע שמעשי העבודות האלו כולם, כקריאת התורה, והתפילה, ועשות שאר המצות, אין תכלית כוונתם רק להתלמד להתעסק במצוות ה' יתברך ולהפנות מעסקי העולם, וכאלו אתה התעסקת בו יתעלה ובטלת מכל דבר זולתו. אבל אם תתפלל בהנעת שפתיך ופניך אל הכותל ואתה חושב במקחך וממכרך... לא תחשוב שהגעת לתכלית, אבל תהיה אז קרוב ממי שנאמר בהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליתיהם.
מורה נבוכים ג נא
מהר"ל: עילה ועלול
במקומות רבים המהר"ל משתמש במושגים "עילה ועלול" כדי לתאר את היחס בין הקב"ה ומה שברא. המילה עילה כוללת את המילים בורא ומקיים – ברא בעבר ומקיים בהווה . המילה עלול היא נברא ומקויים – נבראנו בעבר על ידי הקב"ה ובכל רגע אנחנו עדיין קיימים בגלל ה'. ככל שאנו מחזקים את התודעה של עילה ועלול, כך אנו מתקרבים לה' וכך אנו מחזקים את הקיום שלנו. באופן אולי פרדוקסלי, ככל שאנחנו מתבטלים יותר לה', אנחנו מחזקים את הקשר הפנימי שלנו לגורם שמקיים אותנו וממילא אנחנו יותר קיימים.
התפילה בצורה של בקשה באה להראות ולבטא את התלות שלנו בה, לכן אנו מבקשים ממנו. ההצהרה על התלות יוצרת חיבור לה' וממילא, מילוי הבקשה שבתפילה.
כי כל ענין העבודה מורה שהכל נקנה אל השם יתברך והוא שלו... וכן התפלה שמתפלל לפניו כמו עבד שמתפלל לפני אדון שלו על צרכיו אשר הוא מבקש ובזה נראה כי האדם צריך לו, ואם כן שהאדם נתלה בו יתברך הוא שלו שכל אשר נתלה באחד הוא שלו וכמו שיתבאר עוד, ולכך התפלה היא עבודה גמורה שמורה שהאדם נתלה בו יתברך ולכך הוא שלו.
נתיב העבודה, א
ועוד הקשו כי למה צריך להתפלל בדבור והרי השם יתברך יודע מחשבות בני אדם ודי היה במחשבה... אבל דבר זה כי התפלה היא להשלים את האדם מה שהוא חסר ואז השם יתברך שומע תפלתו ובקשתו. כאשר האדם הוא חסר וצריך אל השלמה. והאדם הוא נחשב אדם מצד הדבור ובזולת זה אינו אדם, וכאשר אין אדם מתפלל ומבקש בדבור אין כאן מקבל כי כל מקבל מבקש לקבל מה שהוא חסר.
נתיב העבודה ב'
• המהר"ל מזכיר בדבריו את הנושא של דיבור, האדם מוגדר בתור "מדבר". מדוע לפי המהר"ל חשוב להתפלל דווקא על ידי דיבור ולא על יד מחשבה או פעולה אחרת?
הרב קוק: התעלות רוחנית
בדף הקודם הבאנו מדברי הכוזרי המתאר את התפילה כמו מזון לנפש, כמו הפרי, החלק העיקרי של היום. הרב קוק ממשיך את הכוזרי ומדגיש את השאיפה הפנימית של הנשמה להתעלות, שאיפה שמוצאת ביטוי בדיבור של התפילה.
וְיִהְיֶה פְרִי יוֹמוֹ וְלֵילוֹ הַשָּׁלֹשׁ עִתּוֹת הָהֵם שֶׁל תְּפִלָּה, וּפְרִי הַשָּׁבוּעַ יוֹם הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְעֻמָּד לְהִדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹקי, וַעֲבוֹדָתוֹ בְשִׂמְחָה לֹא בִכְנִיעָה, כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאָר. וְהַסֵּדֶר הַזֶּה מֵהַנֶּפֶשׁ כְּסֵדֶר הַמָּזוֹן מֵהַגּוּף, מִתְפַּלֵּל לְנַפְשׁוֹ וְנִזּוֹן לְגוּפוֹ.
כוזרי מאמר שלישי, ה
הרב קוק, בשפתו הציורית, מרחיב ומבאר שהתפילה המעשית, מה שאנו אומרים במילים, היא ביטוי של הנשמה שבאמת תמיד מתפללת, תמיד רוצה להתקרב לקב"ה. לפעמים, יש סכר ומחסום לנשמה ואז מידי פעם מגיעה תפילה שחודרת פנימה, ומשחררת את המחסום הפנימי ונותנת למילים של הנשמה לפרוץ החוצה.
אֵין הַתְּפִלָּה בָּאָה כְּתִקּוּנָהּ כִּי-אִם מִתּוֹךְ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁבֶּאֱמֶת הַנְּשָׁמָה הִיא תָּמִיד מִתְפַּלֶּלֶת... אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הַמַּעֲשִׂית הֲרֵי הַתְּפִלָּה הַנִּשְׁמָתִית הַתְּדִירִית הִיא מִתְגַּלָּה בְּפֹעַל...
הַתְּפִלָּה מְבַקֶּשֶׁת מֵהַנְּשָׁמָה אֶת תַּפְקִידָהּ. כְּשֶׁעָבְרוּ יָמִים וְשָׁנִים בְּלֹא תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, מִתְקַבְּצִים בַּלֵּב אַבְנֵי-נֶגֶף רַבִּים, שֶׁמַּרְגִּישִׁים עַל יָדָם כְּבֵדוּת-רוּחַ פְּנִימִית. וּכְשֶׁרוּחַ הַטּוֹב חוֹזֵר, וּמַתְּנַת הַתְּפִלָּה נִתֶּנֶת מִמְּרוֹמִים, הוֹלְכִים בְּכָל תְּפִלָּה וּמִתְפַּנִּים אוֹתָם הַמִּכְשׁוֹלִים, וְהַסִּכּוּרִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ בַּנַּחַל הַנּוֹבֵעַ שֶׁל נִשְׁמַת הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנָה, הוֹלְכִים וְסָרִים...
עולת ראיה, ענייני תפילה
ביטוי אישי או לאומי?
הגמרא במסכת ברכות מביאה מחלוקת מי תיקן את התפילה. האם היא תקנה של האבות או כנגד הקורבנות בבית המקדש. הרב קוק מביא שמחלוקת זו היא גם מה הדגש בתפילה, ביטוי אישי, כמו האבות, או ביטוי לאומי, כמו העבודה במקדש
איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום... כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם... יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב... יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם...
ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות...
ברכות כו ב
והנה האבות שהיו עובדי ה' בעוד (=לפני) לא היתה האומה הישראלית בעולם, ועיקר ההדרכה האנושית שהיתה לשעתם, היתה עבודת ד' הפרטית בלא קישור לאומי. אמנם התמידין המה עבודת ה' של ציבור כללי משותף לכלל ישראל.
עין איה ברכות ד, א
ראינו גישות שונות במשמעות ומטרת התפילה. הרמב"ם מדגיש את מימד השכל, המהר"ל את ההתבלות לה' והכוזרי והרב קוק את הרצון הפנימי של הנשמה להתעלות.
הרב קוק מסביר שהמחלוקת כנגד מי תקנו את התפילה היא מחלוקת מה צריך להדגיש, את המימד האישי, או המימד הציבורי ולאומי.
• לאיזו גישה אתם מתחברים יותר, עבודה פרטית או דגש על השייכות לעם?
• האם ניתן לשלב בין הגישות השונות, למשל, בין תפילה כהשתפכות הנפש ותפילה כביטוי לשייכות לאומית?
אהבתם את הדף ורוצים לקבל עוד? רוצים לפתוח קבוצת לימוד?
יישר כח! פנו לישראל וונדי 050-9353488

מצוות התפילה וערכה

דפי לימוד עצמי