בית המדרש

  • שלי, שלך
לחץ להקדשת שיעור זה
חלק שלישי

צניעות בחברה המודרנית

undefined

שבט תשע"ח
21 דק' קריאה
חברה מעורבת
נראה שמכל הדיונים בחברה הדתית הקשורים לצניעות, הסוגיה של חברה מעורבת או נפרדת נושאת את המטען הרגשי–פוליטי הרב ביותר. יש הרואים בחברה מעורבת אידיאל ויש הרואים בה איסור חמור. המאפיין הבולט המבחין בין תנועות הנוער הדתיות הוא רמת ההפרדה בין המגדרים וכשיש שתי מפלגות דתיות לאומיות, חברי אחת המפלגות כנראה יתמכו בחברה נפרדת, וחברי השנייה כנראה בחברה מעורבת.
יתכן שהקשר בין סוגיית ההפרדה ושאר המאפיינים החברתיים–פוליטיים הוא מקרי, אך הוא יוצר חומה רגשית לדיון בסוגיה. דרכן של רבות מהסוגיות הכוללות ממדים נלווים היא שהדיון העקרוני מוטה בגלל שיקולים זרים. החיבה לתנועת הנוער או לדעה הפוליטית מקשה על בידוד סוגיית ההפרדה. במיוחד בנושאים מעין אלו חשוב להגיע להלכה מתוך המקורות המוקדמים ביותר וללמוד את הסוגיה מרמתה העקרונית בגמרא. בניית עמדה בצורה מבוססת מאפשרת לצלוח מכשולים של גורמים זרים.
נקודה חשובה נוספת בסוגיה זו היא הגדרת מושגים. האם חברה מעורבת היא חברה בה גברים ונשים חיים באותה מדינה, עובדים באותה חברה, לומדים יחד, משתתפים יחד בפעולות הווי או גרים יחד בקומונה? בירור המושגים חשוב מאוד בלימוד הסוגיה והמקורות השונים. מאמרים רבים שעוסקים בסוגיה, משתמשים במקור מתחום אחד כדי להוכיח לתחום אחר. נראה שאם היו מגדירים את המושגים בצורה טובה יותר, ההוכחות היו ממוקדות, ורבות מההוכחות היו נדחות מהסיבה הפשוטה שאינן שייכות לנושא. 1 בנוסף לבירור הנושא, הגדרה טובה עשויה לגלות שהמחלוקות בסוגיה מצומצמות ממה שנראה במבט ראשון.
כיוון שגברים לא חיים במאדים ונשים בנוגה אלא כולנו חיים באותה פלנטה, נניח שהדיון בחברה מעורבת לא כולל את שאלת המגורים באותה עיר. בפרקים שבאתר, נראה התייחסות כללית ובסוף דיון ממוקד על תנועת נוער.


גברים ונשים בעולם אחד
כשהקב"ה ברא את העולם הוא אמר ש"לא טוב היות האדם לבדו" ומאז בעולם יש גברים ונשים. במחשבה אינטואיטיבית, אנו מניחים שאם טבעו של העולם הוא שיש בו גברים ונשים, אכן אין בעיה במפגש קצר או ארעי ביניהם. החיים הציבוריים כמו שווקים, הרחוב או התחבורה לא צריכים להיות מופרדים לגמרי. אכן, ברוב העולם הדתי והחרדי יש מרחב מסוים בו גברים ונשים נפגשים. עם זאת, בשנים האחרונות קמו קבוצות הפועלות להפרדה מגדרית בתחבורה הציבורית ויש אף קבוצת שוליים שהגדילה לעשות בניסיון להפריד רחובות בימי החגים. מול קולות אלו עולה השאלה מהי עמדת ההלכה והאם חז"ל היו רואים החמרה זו בעין יפה או לא?
כמו בשאלות רבות של הנהגה, אין תשובה מוחלטת לצד אחד בלבד. בדברי ובהנהגות חז"ל יש נטייה לחברה בה לא מנסים להפריד לגמרי גברים מנשים אלא לשמור על איזון.
כבר בתנ"ך אנו פוגשים נשים שתפסו מקום בהנהגה הרוחנית והמדינית ומטבע הדברים גם שפטו ולמדו גברים. כדוגמה, נתבונן בדבורה הנביאה, היחידה מתוך הנביאות שהייתה גם שופטת. ברור שדבורה נפגשה עם גברים לצורך הנהגת העם ושפיטתו, אך היא נזהרה מלהתייחד עם אנשים. הגמרא מסבירה שדבורה ישבה תחת תומר כי צלו גבוה וכך לא הייתה אפשרות להתייחד עם מי שבא אליה לשמוע את דבר ה'. 2 דוגמאות נוספות אנו מוצאים באלישע הנביא שעזר לאחת מנשי הנביאים בנס פך השמן ובהמשך הפרק מסופר על אלישע והאישה השונמית. 3
גם בזמן חז"ל אנו רואים שאין הפרדה או אפילו חתירה להפרדה מוחלטת. הטבע הפיזיולוגי בדחיפת התרבות של אותה תקופה יצרו אמנם הפרדה בסיסית, אך לא מוחלטת. עבודות שנעשו מחוץ לבית כמו חקלאות ומסחר דרשו כוח פיזי רב שהתאימו לגברים ולעומתן, עבודות שנעשו בבית או בבית מלאכה קטן דרשו ידיים עובדות רבות. כך יצא שהגברים היו מחוץ לביתם במשך רוב שעות היום ואילו הנשים היו בעיקר בבית או בעיר. הפרדה זו לא הייתה הרמטית וגברים ונשים נפגשו בשווקים או מידי פעם בדרכים. גם החכמים נפגשו עם נשים כשהיה בכך צורך כמו מענה הלכתי, מסחר או צורך אחר. ריבוי המפגשים של החכמים עם נשים מראה שלא הייתה שאיפה להפרדה הרמטית. 4 על התנהלות ברמה הציבורית אנו למדים דווקא מתקנה של חכמים לבנות עזרת נשים מיוחדת בבית המקדש לשמחת בית השואבה. בהמשך, בפרק על הפרדה מאירועי הווי נעמיק יותר בגמרא זו וכרגע נתמקד רק ברקע. הגמרא אומרת שבגלל שהחוגגים בשמחת בית השואבה הגיעו לקלות ראש בין גברים ונשים, בנו עזרה עליונה לנשים. בהתחלה, הנשים היו יושבות בתוך המקדש, בעזרת נשים, והגברים היו בחוץ, ברחבת הר הבית. אחר כך שינו שהגברים יהיו בפנים והנשים בחוץ ולבסוף יצרו הפרדה מפלסית. במצב הראשון, הנשים היו עוברות דרך השטח של הגברים ובמצב השני הגברים היו עוברים דרך האזור של הנשים. אם הייתה שאיפה להפרדה מוחלטת בין גברים ונשים, היו מתקנים מראש שהנשים יהיו מלמעלה בגלל ההנהגה הכללית של צניעות ולא בגלל קלות ראש שהתלוותה לאירוע. 5
חכמים לא ניסו לשנות את המציאות הטבעית מראשית ימי הבריאה, אלא לכוון אותה וליצור סייגים שימנעו עבירה. אחד הסייגים הוא איסור ייחוד. אסור לאיש ולאישה להתייחד אפילו אם שניהם פנויים ואפילו לזמן קצר כדי שלא יבואו לעבירה. דברי רב לתלמידו רב יהודה מלמדים שאיסור זה כולל את כולם. לפי רב, שני אנשים כשרים יכולים להתייחד עם אישה אחת ולא חוששים לעבירה. למרות זאת, כשרב הלך עם תלמידו בדרך ואתם אנשים נוספים ואישה, אמר רב לרב יהודה שיזדרזו כדי שיעקפו את האישה ולא יהיה ייחוד. לתמיהת רב יהודה שהרי הם שניים כשרים, עונה רב שאולי בכשרים הכוונה לאנשים מיוחדים מאוד, כדוגמת רבי חנינא בר פפי. 6 איסור ייחוד משקף את האיזון בין שמירה על טבעיות החיים לבין עשיית סייג לדברים שאותה טבעיות מביאה. אי אפשר, ולכן גם לא צריך, לבטל את המפגש הטבעי שיש ממציאות של גברים ונשים באותו עולם. אך כיוון שכוח החיים דוחף לקשר גופני, גם שלא בצורה הקדושה, חכמים הרחיקו ממצבים שיכולים להביא לעבירה. 7
במקורות הבודדים שהובאו ראינו שלחז"ל לא הייתה שאיפה ליצור הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים אלא ליצור איזון והכוונת החיים לקדושה. כיוון שבני ישראל אוהבים ללמד זכות זה על זה, ראוי ללמד זכות על הקוראים להפרדה בתחבורה הציבורית למרות שבזמן חז"ל כנראה לא היו רואים בכך בעיה. כשהרמב"ם מבאר כיצד לתקן את המידות הוא כותב שכשיש מידה שרוצים לתקנה, יש לנהוג במשך זמן מסוים בקיצוניות ההפוכה ואז ניתן להתקרב יותר למידת האמצע. 8 נראה שההליכה בקיצוניות של ההפרדה באה כאיזון למתירנות של ימינו. כמעט בכל התחומים, המתירנות בימינו גדולה הרבה יותר מאשר בדורות הקודמים. כדי שלא להיסחף אחר התרבות העולמית וכדי להימנע מחוויות שלא היו נפוצות בעבר, יש שראו לנכון ללכת לכיוון השני.
בפרק הבא נעסוק בהתייחסות חז"ל לשיחה של גבר עם אישה. מטבע הדברים, כשיש ממשק בין גברים לנשים יש גם שיחה ביניהם, ואם כן, השאלה של שיחה בין גברים לנשים מקבילה לשאלה האם צריך הפרדה מוחלטת או לא.

קול באישה
במספר מקומות בדברי חז"ל אנו מוצאים התייחסות לשיחה של גברים ונשים. כהמשך לפרק הקודם על חברה מעורבת טבעית, פרק זה לא יגע בשיחה של קלות ראש אלא בשיחה עניינית או סתמית. בחברה בה אין הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, מתפתחות גם שיחות הדדיות. עיון במקורות של שיחה וקול אישה מעלה את אותה מסקנה של הפרק הקודם, חז"ל לא שאפו להפרדה מוחלטת אלא לאיזון וליצירת חברה בה גברים ונשים חיים יחד בצניעות.
המקור המפורסם ביותר בנושא הוא דברי חז"ל בפרקי אבות: "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר... ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו". 9 באבות דרבי נתן 10 מוסבר שהמשנה מדברת על דברי מחלוקת. מתוך שיש קרבה גדולה בין איש לאשתו, הוא נוטה לספר לה על מריבות שלו עם אחרים ובכך לפגוע במעמדו אצלה. יתכן שזה גם פשט המשנה באבות. לפי יוסי בן יוחנן אין לאדם להרבות שיחה עם אשתו. מה נקרא הרבה? חמש דקות שיחה, שלוש שעות שיחה? נראה שהמדידה היא בתוכן. כל דבר שנצרך לזוגיות, אפילו שיחה אגבית הוא חיובי וכל מה שמעבר לכך הוא כבר ריבוי שיחה. כך גם בשיחה של גבר עם אשת חברו, כל שיחה שאינה לצורך היא ריבוי שיחה. שיחה שהיא לצורך מותרת, והראיה שנאמר במשנה לא להרבות שיחה ואין איסור על כל שיחה.
כך אנו מוצאים גם בדבריה של ברוריה, אשתו של רבי מאיר. הגמרא מספרת על רבי יוסי הגלילי שהלך בדרך ופגש את ברוריה ושאל אותה כיצד להגיע ליעדו. "אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד". 11 ברוריה שידועה כתלמידה חכמה לא אומרת שאסור לגבר לדבר עם אישה אלא שאסור להרבות בשיחה. היא מחדדת שהשיחה צריכה להיות רק לצורך, ותנא בדרגתו של רבי יוסי הגלילי צריך להקפיד אפילו על מילים בודדות. מיד אחר כך, הגמרא מביאה סיפור נוסף על ברוריה בו היא מוכיחה את אחד התלמידים על שלמד בלחש. מספר שורות לפני כן ברוריה צוטטה כמי שאומרת שאין להרבות שיחה עם האישה ובכל זאת היא גוערת מיוזמתה בתלמיד, שכנראה ישיב לדבריה בהסכמה. שוב אנו רואים ששיחה בין המגדרים מותרת כשיש צורך, ורק ריבוי הדברים שלא לצורך הוא שאסור. בנוסף לסיפורים אלו שהובאו בהקשר של ריבוי שיחה עם האישה, בפרק הקודם הובאו דוגמאות רבות של תנאים ואמוראים שדברו עם נשים.
בניגוד לדוגמאות אלה, במסכת קידושין 12 מתואר דו שיח טעון ומעניין בין רב יהודה לרב נחמן, ממנו משתמע שכל שיחה של גבר עם אישה זרה אסורה. הרקע לדו שיח הוא החלטה של רב יהודה לנדות אדם שפגע בכבוד התורה וערעור של אותו אדם בבית הדין של רב נחמן. רב נחמן היה מקורב לריש גלותא, הנשיא היהודי בגלות, ואף נשא לאישה את ילתא שהייתה ממשפחת ריש גלותא. רב נחמן זימן את רב יהודה לדין וכשרב יהודה מגיע אליו, הוא פוגש את רב נחמן בביתו, עסוק במלאכה. רב יהודה מתחיל בדו שיח שעיקרו הוכחת רב נחמן על דברים קטנים בהם נוהג שלא כיאה לתלמיד חכם. כנראה שבדברים אלו רב יהודה רוצה לרמוז על חשיבות כבוד התורה. רב נחמן עונה בנימה מפויסת וכמזמין את רב יהודה להתכבד. בין השאר, מציע רב נחמן לרב יהודה לדרוש בשלום אשתו ילתא. כיוון שילתא היא ממשפחת הנשיאות, דרישה בשלומה נחשבת לכבוד, אולי מעין תמונה עם סלבריטאים בימינו. רב יהודה עונה: "הכי אמר שמואל קול באשה ערוה" ואם הוא ישאל לשלומה והיא תענה, רב יהודה ישמע את קולה. כאן לא מדובר בשירה אלא בשיחה, ומשמע מכאן שכל שיחה עם אישה אסורה.
אכן, חלק מהראשונים כתבו שאסור לאיש לשמוע קול דיבור אישה. 13 אלא שהסבר זה לא מתיישב עם כל אותם תנאים ואמוראים שכן דברו עם נשים. צריך להסביר שאין הכוונה לדיבור סתמי אלא לדיבור שמעבר למקובל. כך הסביר הבן איש חי דעה זו: "ויש מחמירים אפילו במדברת, אם היא מדברת דברים ארוכים של סיפורי מעשיות וכיוצא. אבל דברים קצרים ובפרט שהם לצורך עסק אין לחוש". 14 לעומת זאת, רוב הראשונים סוברים שאין איסור בשמיעת קול דיבור אלא בשמיעת קול זמר בלבד. 15
לרשב"א 16 יש שיטת ביניים בהסבר הגמרא. האיסור הוא גם על דיבור, אבל לא על כל דיבור אלא רק כשיש בו קירוב דעת. הסבר זה מיישב בצורה יפה גם את הנוהג הפשוט של כל התנאים והאמוראים שדיברו עם נשים, גם את דבריו של שמואל שקול באישה ערווה וגם את ההקשר בו רב יהודה אומר דברים אלו. בימינו אנו אומרים שלום כדבר אגבי, אך בעבר היה לזה משמעות טקסית והתייחסו לכך ברצינות. בתרבות של ימינו, איננו מעלים על הדעת להפסיק באמצע קריאת שמע כדי לומר שלום כי איננו מייחסים לזה חשיבות רבה כל כך. בעבר שאילת שלום הייתה דבר רציני, ולכן ההלכה דנה באלו מקרים מותר לשאול לשלום באמצע קריאת שמע. 17 כשמדובר בשאילת שלום לילתא, שהייתה ממשפחת הנשיאות, הרי שיש בזה קרבה יתרה. הקול אליו התייחס שמואל, הוא רק דיבור שיש בו קרבה, כמו שאילת שלום. כעין זה גם כתב המאירי, שיתכן ששאילת שלום דומה לשירה. 18 דברי הרשב"א הובאו להלכה באחרונים על השולחן ערוך. 19
לסיכום פרק זה, אנו רואים שוב את חשיבותו של האיזון. בעולם בו גברים ונשים חיים יחד, לא יתכן ששיחה בין שני המגדרים תהיה אסורה. ואולם, השיחה צריכה להישאר ברמה העניינית כשהאיזון של כל מקרה נדון לגופו.
דומה שלא ניתן לסיים פרק זה בלי ציטוט מאורות התשובה: "וביטול עצם טבעיותם של החיים, כדי שיהיה האדם בלתי-חוטא, זהו עצמו החטא היותר גדול... על כן התשובה מתקנת את הקלקול ומחזירה את העולם ואת החיים למקורו דווקא בגילוי יסוד עצמיותם העליון, עולם החירות...". 20 אין לבטל את טבעיותם של החיים, אלא להשיבם אל מקורם הטהור.
תנועת נוער
נהרות של דיו נשפכו בליבון השאלה האם עדיפה תנועת נוער מעורבת או נפרדת והאם תנועה מעורבת היא מלכתחילה או בדיעבד. בפרק זה לא נתיימר להכריע בין השיטות אלא לתת לקורא להסיק את מסקנותיו בעצמו לאור דברי חז"ל. מסקירת המקורות מהתנ"ך ועד ימינו, ניתן להבין שההלכה נוטה לתנועת נוער נפרדת ובוודאי לא מתירה לכתחילה תנועה מעורבת. ואולם, בדברי הפוסקים אנו מוצאים מספר סיבות להקל ולהתיר תנועה מעורבת. הצדדים לכאן ולכאן יובאו בקצרה ובסוף הפרק יובאו דגשי התנהגות בתנועה מעורבת לחפצים לשמור על ההלכה.
בכל שאלה בה רוצים לתת הכרעה הלכתית, צריך לברר היטב את המציאות. ביחס לתנועות נוער עומדות לפנינו שתי שאלות: עד כמה הפעילות עניינית ורצינית ומה היה קורה אילולי הפעילות בסניף.
תנועת נוער, בהגדרתה, כוללת פעילות חינוכית בלתי פורמאלית. המטרה של קיום תנועת הנוער היא חינוכית או משימתית והיא עושה זאת בכלים חברתיים. העשייה אינה בהנחיית אדם מבוגר וסמכותי אלא על ידי הנוער והחניכים, והמפגשים משמשים לליבון משותף של ערכים וזהות. היחסים החברתיים, אם כן, הם חלק בלתי נפרד מהפעילות ולעיתים השיח שאחרי הפעולה עולה בערכו על הפעולה עצמה. במפגשי החברות שסביב הפעילות יש לעיתים רבות אווירה רצינית ומכבדת, אך לעיתים רבות אווירה של קלות ראש, שהרי מטבע העולם, כשיש הרבה אנשים במפגשים קבועים, כמעט הכרחי שחלק מהחניכים ינהגו בקלות ראש זה עם זו. כמובן שלכל סניף אופי מיוחד ולא ניתן ללמוד מאופיו של סניף אחד לשני.
השאלה השנייה היא מה היה קורה אילולי היה הסניף מעורב. האם מדובר ביישוב קהילתי בו כל הילדים ילכו לסניף ולא משנה מה אופיו? האם הסניף המעורב הוא הסניף הדתי היחיד בסביבה? האם הפרדת הסניף תרחיק חניכים? האם חניכים שלא יגיעו לסניף יישארו בבית או ילכו לתנועות נוער אחרות? כדי לענות על שאלות אלו, יש צורך בהיכרות מעמיקה עם המקום ולא די במבט חפוז. כאשר יש תשובה ברורה לשאלות אלה, ניתן לגשת להכרעה ההלכתית.
כפי שראינו, אחד המקורות הברורים להפרדה בדברי חז"ל והראשונים הוא בשמחת בית השואבה. גם מחוץ לבית המקדש, הגמרא והראשונים מזהירים מפני סעודות עם קלות ראש והרמב"ם אף כתב שבית דין ממנים אנשים כדי למנוע סעודות מעין אלה. ברור שלא כל הנוכחים בשמחת בית השואבה הגיעו לקלות ראש ולא בכל סעודת חג יש בעיות. למרות זאת, חז"ל קבעו שהסדר הציבורי מחייב הפרדה באירועים אלו.
ההלכה נותנת בדרך כלל כיוון עקרוני עם מתן אפשרות להתייחסות למקרים מיוחדים. כך בשאלת ההפרדה בחינוך ובתנועות נוער. הפוסקים כותבים שהחינוך צריך להיות נפרד, אך במקרים מיוחדים התירו לערב.
מתוך דברי הפוסקים, נביא שתי דוגמאות לכך מתוך שני ספרים, ה'אגרות משה' וה'שרידי אש'. כדאי מאוד לעיין בתשובות עצמן וללמוד על המציאות המיוחדת עמה התמודדו, מציאות שונה מזו שאנחנו מכירים בארץ.
נקדים ונאמר כי שו"ת 'אגרות משה' נכתב על ידי הרב משה פיינשטיין, שעבר מרוסיה לארצות הברית מעט לפני מלחמת העולם השנייה. הרב פיינשטיין נחשב כאחד הפוסקים המשפיעים ביותר בארצות הברית. תשובותיו ההלכתיות שהתפרסמו בכל העולם קובצו בספרים 'אגרות משה'. שו"ת 'שרידי אש' נכתב על ידי הרב יחיאל יעקב וינברג, פוסק באירופה בתקופת השואה. הרב וינברג בא מבית המדרש של 'תורה עם דרך ארץ' והתמודד רבות עם שאלות הלכתיות שנגזרו מרוח התקופה או הגזירות על היהודים. התשובות ששרדו את השואה קובצו בספרים 'שרידי אש'.
המקרה המיוחד הראשון הוא כאשר הרב משה פיינשטיין נשאל האם בבית ספר יהודי שאין בו מספיק תלמידים יכולים ללמוד בנים ובנות יחד. החלופה היא בית ספר ציבורי בארצות הברית בו החינוך אינו יהודי. הרב פיינשטיין התיר במקרה זה ללמד יחד בנים ובנות גם כשהם כבר גדולים. 21
המקרה המיוחד השני הוא תמיכת השרידי אש בפעילות 'ישורון', השלוחה האורתודוכסית של תנועת הצופים היהודית בצרפת. בתשובה ארוכה יחסית הוא דוחה את הביקורת נגד התנועה בשל היותה מעורבת וכותב שהדבר בא מכורח המציאות. ההתבוללות בקרב יהודי צרפת היא עצומה והנוער לא חש משיכה לחינוך היהודי, לתורה ולמצוות. במציאות קשה זו, הדרך היחידה למנוע התבוללות היא במסגרת חווייתית עם הווי חברתי המחנך ברוח התורה. 22
ראינו אם כן, כי יש מקרים בהם מותר ואף צריך ליצור מסגרת מעורבת עם הווי וקשר חברתי. ואולם, יש לזכור שפוסקים אלו עצמם שהתירו, סייגו מאוד את דבריהם למציאות מיוחדת. האגרות משה כתב: "לכן נמצא שאי אפשר להפריד בשום אופן, אלא לבטל הלימוד מהילדות ולשלחן לבי״ס דהעיר יחד עם נערים שהם גם גויים, הוא ח״ו טמוע בגויים. שלכן עיר 'סקרענטאן' יחידה לענין זה שאי אפשר להפרידם. ועת לעשות לה׳ הפרו תורתך".
באופן דומה כתב גם השרידי אש: "והטעם הוא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך... ידוע כמה חזק שטף ההתבוללות בארץ צרפת וכמה גדול מספרם של נשואי התערובת במדינה זו... תנאי הסביבה הצרפתית המיוחדת, המצטיינת בקלות דעת ובדלות של עיון רציני מעמיק, רוח החירות והחופש והרדיפה אחרי נוחיות נעימה וזוהר חיצוני מקסים, גורמים להתפשטות מחלת ההתבוללות בארץ זו... סופה של יהדות צרפת גויעה וכלי' גמורה ח"ו. עת לעשות לה' וכו'. עצם ההתאגדות של בנים ובנות תחת דגל התורה והמסורה מהוה כח גדול של חיזוק ועידוד לרוח הנוער שהוא נתון תחת השפעה בלתי פוסקת של בית הספר הנכרי והסביבה הגויית...".
ובחזרה לנושא תנועות הנוער - כאמור בתחילת הפרק, יש לבחון כל מקרה לגופו וכל אחד ואחת צריכים להכריע לעצמם מתי יש איסור בסניף מעורב ומתי זו מצווה. כיוון שלעתים יש צורך ומצווה בקיומו של סניף מעורב, יש להקפיד במקרים אלו על שני דברים עיקריים: ענייניות וייחוד. ענייניות היא ההפך מקלות ראש וכוללת בתוכה את רוב ההרחקות הקשורות לצניעות. יש לשמור על שיח ענייני סביב התוכן החינוכי ולא לגלוש לאווירה של שחרור גבולות. גם כשמקפידים שהכול יהיה ענייני, יש להקפיד על דיני ייחוד.
שער המחשבה

הפרדה לקראת מטרה
בשער ההלכה עסקנו ביחסם של חז"ל והפוסקים לחברה מעורבת. ראינו שהתשובה לסוגיה של עירוב מול הפרדה תלויה בשאלת אופי המפגשים, כלומר, בשאלה האם מדובר במפגשים ענייניים או במפגשים בהם יש נטייה לקלות ראש. במפגשים ממוקדי מטרה עניינית, אין בעיה למפגש של גברים ונשים כל עוד נשמרים הגבולות וההלכות כמו מניעת שיחה יתרה, קלות ראש, ייחוד או נגיעה. לעומת זאת, באירועים של שמחה או כאלו שמאופיינים בקלות ראש יש ליצור הפרדה, ולעיתים חז"ל אף נקטו בצעדים מרחיקי לכת כדי ליצור הפרדה זו.
הטעם הפשוט להפרדה באירועים המאופיינים בפוטנציאל לקלות ראש הוא שמירה על קדושת המחנה. בחלק זה נראה שההפרדה אינה רק כדי למנוע הידרדרות ופריצות, אלא נובעת מעולם ערכי שלם ומרצון למחנך לחיים של מטרה.
כשעם ישראל משועבד במצרים והקב"ה מצווה את משה רבנו שיהיה שליח לגאול את העם, מתנהל ביניהם דיון ארוך. משה מנסה להתחמק מהתפקיד המרומם והקב"ה לא מותיר למשה אפשרות אחרת מלבד להיות המנהיג. במהלך הדיון אומר משה: "מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". הקב"ה עונה למשה ואומר: "כי אהיה עימך", אך מיד מוסיף דברים שלכאורה לא קשורים לטענת משה: "וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה". 23 המדרש מסביר שמשה שאל באיזה זכות בני ישראל יצאו ממצרים. הקב"ה ענה שהם יצאו בזכות התורה שהם עתידים לקבל על ההר הזה, הר סיני. 24
לכאורה תמיהתו של משה ותשובתו של הקב"ה לא ברורות. הקב"ה הבטיח לאברהם שלאחר שעבוד קשה, בניו יצאו ממצרים ועוד ברכוש גדול. כיוון שכך הייתה הבטחתו של הקב"ה והבטחות צריך לקיים, למה בני ישראל צריכים זכות מיוחדת כדי לצאת לחירות? אם בכל זאת צריך זכות, ממתי מתחשבים במשהו עתידי? לכאורה זכות היא סך הזכויות שיש לאדם ברגע נוכחי, ומה מועילה העובדה שבהמשך יעשה עוד זכויות?
יתכן ששאלתו של משה רבנו אינה מה סך הזכויות הנוכחי שיכריע את דינם של בני ישראל לגאולה אלא מה המטרה של יציאת מצרים. אם בני ישראל יצאו ממצרים אבל עדיין יהיו עם חסר זהות, מדוע לשנות סדרי עולם ביציאת מצרים? מוטב להשאירם שם ולגלגל את המציאות כך שממלכת מצרים תתפרק ובמקומם בני ישראל יתפסו את השלטון! הקב"ה עונה שמטרת הגאולה אינה רק שחרור משעבוד אלא יציאה מכל התרבות של מצרים. מטרת היציאה היא: "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה".
השאיפה לחיים של מטרה מופיעה כמעט בכל מקום בעולם היהודי, החל מהדרכות כלליות של חז"ל ועד הפרטים הקטנים של המצוות. חז"ל במסכת אבות אמרו "הוא (בן עזאי) היה אומר: אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". אין לזלזל בשום דבר מהבריאה כי הכול נברא לתכלית ומטרה. כמו הרעיון הכללי, כך גם בפרטי המצוות, אדם שקורא את שמע בלי להתכוון למטרה של קבלת עול מלכות שמים לא יצא ידי חובה, 25 ואדם שעושה מלאכה בשבת אך לא לשם המטרה האסורה, פטור. 26
ספרי המוסר והמחשבה ממשיכים את הרוח הזו ומבארים את הדרך אל המטרה או את גדולתה ומשמעותה. כך נפתח הפרק הראשון במסילת ישרים : "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". המטרה היא: "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא". 27 כל דבר שאדם עושה אמור להיות מופנה למימוש מטרת האדם בעולם. אמירה זו של הרמח"ל מתבארת יותר בספר אחר שלו, 'דרך ה' '. לא רק מצוות ומעשים טובים מקדמים את האדם אל המטרה, אלא גם פעולות סתמיות לכאורה כמו אכילה ושתיה. כאשר אדם משתמש בעולם הזה כדי לשמור את גופו ולאפשר את קיום המצוות: "הנה ימצא התשמיש ההוא בעצמו פועל השלימות כמו שנתבאר, ויקנה בו מעלה אמיתית כמו שיקנה במעשה כל המצות כולן". 28

אהבה של מטרה
השאיפה לחיים של מטרה קיימת גם בזוגיות ובאהבה. הטור והשולחן ערוך פותחים את חלק אבן העזר, החלק הדן בהלכות קידושין וגירושין, במצווה פריה ורביה. כך כותב השולחן ערוך: "חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות". 29 אמנם לא טוב היות האדם לבדו, והאהבה וכוחות החיים דוחפים לקשר זוגי, אך צריכה להיות לזה מטרה – המשכיות של העולם. המטרה של הנישואין לא באה למרות הטבעיות והעוצמה של האהבה אלא דווקא בגללן. כשלאהבה הטבעית מתווספת מטרה גדולה יותר, כמו שותפות עם הקב"ה בבריאת העולם, הרי שעוצמתה של האהבה גדלה. היא הופכת לחלק ממשהו נצחי ומתחסנת מפגעים זמניים שיכולים להתרחש בין בני זוג.

הבחנה זו נובעת מהרעיון הרחב של חיים לקראת מטרה. אם החיים הם סתמיים ואין ערך לאדם יחיד מבין מיליארדי בני אדם כי אין לו מטרה מיוחדת, אזי גם אין משמעות כיצד מבלים עם חברים וכיצד מתבטא המתח שבין המינים. ואולם, אם מבינים שבכל אדם יש צלם אלוקים, שבכל כוח חיים יש פוטנציאל של קדושה ושכל פעולה יכולה להוסיף באדם עוד נדבך רוחני, הרי שמקפידים לכוון כל כוח וכל מעשה למקום הראוי לו. העוצמה הגדולה של המתח שבין המינים והיכולת להפוך מתח זה לאהבה, גורמים להפרדה במפגשים של קלות ראש, מפגשים של חברות שלא לשם מטרה שמעבר לחברות.
כך כותב הרב קוק בתיאור מידת הצניעות: "מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, היה ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה. הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה". 30 אנו שואפים להרבות שלום, אהבה ורעות בין כל הבריות. בגלל הערך של ריבוי ידידות, היה ראוי לקיים קשרי ידידות עמוקים גם בין המינים. ואולם, בגלל חשיבותה של מידת הצניעות, ששואפת לבטא פוטנציאל פנימי במלוא תפארתו, דוחים את מידת דרך הארץ של ידידות עד שלא לשאול אפילו בשלום אישה. 31 הפרדה זו לא באה מתוך שנאה, רתיעה או הדרה אלא מתוך ראיית הצורך של המטרה הגדולה של קדושה.

והיה מחנך קדוש
בפרקים הקודמים ראינו שההפרדה המגדרית באה לחזק חיים שמכוונים למטרה מרוממת. לכן חכמים יצרו הרחקה ממפגשים סתמיים בהם העירוב מוביל לקלות ראש. בצד החיובי, הפרדה מותירה מרחב לאינטימיות וייחודיות זוגית בה נהיים שותפים לשכינה.
בפרק זה נראה שאנו שואפים לא רק לשכינה שבין איש ואישה אלא לשכינה ביום יום, ולא רק לרוממות אישית אלא גם למצוינות חברתית. השמירה על טהרה יוצרת תרבות של קדושה ומרחב בו כולנו, אנחנו והחברה, בדרגה של מקבלי שכינה.
במחלוקת הידועה של קורח על משה ואהרון טוען קורח: "כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה' ''. את קורח מניעים טעמים אישיים של קנאה וכבוד ולכן אולי אנו שוכחים שטענתו נכונה. אכן, כל עדת ישראל קדושים! כל ישראל בני מלכים הם ויש לכך אף השלכות הלכתיות, כמו האם לאדם רגיל מותר לסוך בשבת בשמן יקר מאוד שרק בני מלכים משתמשים בו והאם כשמעקלים למישהו רכוש, אפשר להשאיר לו רק בגדים פשוטים או שיש להשאיר לו גם את בגדיו היפים כי הוא בן מלך. 32 . אנו שוכחים לפעמים -אם בגלל טעותו של קורח, סיבות היסטוריות או אתגרים יומיומיים - שיש בכל אחד מאתנו פוטנציאל גדול של קדושה, ויש לנו משימה של יצירת חברה שבמרכזה ערכי צדק ומוסר.
את ההדרכה הברורה ביותר ליצירת תרבות של קדושה אנו רואים בפסוק המתייחס למחנה חיילים היוצאים למלחמה. בזמן מלחמה, משתחררים כוחות נפשיים של הרס ושבירת גבולות. כוחות אלו כל כך חזקים עד שהתורה כתבה פרשה מיוחדת כנגד יצר הרע, פרשת אשת יפת תואר. התורה מבינה את כוחו של היצר הרע, את הלהיטות לעריות ואת האתגר בזמן מלחמה ולכן התירה באופן רשמי אשת יפת תואר שנפלה בשבי. אופן ההיתר גורם לכך שבפועל, ההתעמרות בשבויים תצומצם ולהט היצר ינוצח.
אל מול כוחות פריצת הגבולות שיש במלחמה, יש קריאה לשמירה על קדושת המחנה. ההלכות של המקומות בהם ניתן לקרא קריאת שמע, להתפלל או לומר דברים שבקדושה נלמדים דווקא מפסוק שנאמר במחנה היוצא למלחמה. "כִּי ה אֱלֹקיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". 33
לרוב אנו קוראים פסוק זה מבלי להפנים את המשמעות הרחבה שלו. יתכן שמן הראוי לתלות פסוק זה במקום בולט בסמיכות לפסוק "שיויתי ה' לנגדי תמיד". 34 בפסוק שתי אמירות, ה' נמצא אתנו ושכינתו בתוכנו תלויה בשמירה על קדושה ושלא יראה בנו ערוות דבר. גם במחנה היוצא למלחמה, כשקולות צחצוחי החרבות מחליפים את ההמיה של לימוד תורה והחספוס מתגבר על העדינות והרחמנות, הקב"ה נמצא בתוך המחנה! אם גם בתוך מחנה מלחמה יש שכינה למרות המורכבות, קל וחומר במציאות הרגילה. כל אחד, בכל מקום ובכל שעה יכול לממש את המטרה של עשיית המשכן - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"! 35 כל העדה כולם קדושים, בכל אחד יש פוטנציאל להתעלות.
הפסוק גם מתווה דרך למציאות האידאלית בה ה' מתהלך בקרב המחנה. לא די שהאדם ידאג לעצמו, אלא גם המציאות החברתית צריכה להיות מתוקנת, " והיה מחניך קדוש". כחברה אנחנו צריכים לשאוף ליותר, לא להסתפק בעשיית הדברים הטובים, אלא לנסות להיות קדושים כחברה.
להיות קדושים, שיש בכל אחד כאדם יחיד ולחברה כקבוצה, יוצרת מחויבות. "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר" הוא בעצם ציווי למימוש עצמי של החברה.
אם כן, כשדנים האם ליצור חברה מעורבת או נפרדת, יש להגדיר קודם לאיזו חברה אנו שואפים. האם אנו רוצים להתעלות לחברה של קדושה או חברה שמוגדרת על ידי נורמות תרבותיות. יתכן שבסופו של דבר שתי נקודות המוצא יובילו לאותה הנהגה, אך קריאת הכיוון אליה שואפים תחלחל אל חיי המעשה.

הפרדה, מגדר ומחקר
בישראל, הסוגיה של הפרדה מגדרית חופפת לשסע החברתי שבין חרדים, דתיים וחילונים. הדיון על הפרדה מגדרית בחינוך או במקומות העבודה טעון מאוד ומאיים על אורח חיים רחב יותר מהשאלה האם להפריד או לערב. במקומות אחרים בעולם הסוגיה של הפרדה מגדרית, בפרט בבתי הספר, מנותקת יותר מדיונים פוליטיים טעונים. בשנים האחרונות יש גידול עצום במספר בתי הספר הציבוריים בארצות הברית בהם יש כיתות נפרדות. בשנת 2002 היו רק כמה עשרות בתי ספר שבהם כיתות נפרדות. תוך עשר שנים המספר הגיע ל- 506 בתי ספר שיש בהם כיתות נפרדות. 36 מגמה זו, במקביל לשינויים בחוקה של ארצות הברית והדיון הציבורי על אפליה מגדרית, הולידו מאות מחקרים על חינוך בהפרדה מגדרית.
בפרק זה נביא מקבץ קטן של מחקרים על הפרדה מגדרית בבתי הספר. הסקירה לא באה להכריע את הדיון הציבורי – הלכתי אלא להרחיב אופקים וזיות ראיה. המחקרים שנבחרו הם כאלה שנעשו במימון ממשלתי או שהיה בהם יתרון באופי המחקר על פני מחקרים אחרים. המחקרים מראים באופן כללי את היתרונות שבהפרדה, אך יש להיזהר מלהכליל אותם. ברוב המקרים, קשה מאוד לבודד משתנים ולקבוע האם היתרונות שבבתי הספר הנפרדים נבעו בגלל ההפרדה, אופי האוכלוסייה, גודל הכיתות או גורמים אחרים. עורכי המחקר אמנם טוענים שגורמים אלו נלקחו בחשבון ולמרות זאת, יש לא מעט מתנגדים הטוענים שההשפעות שנמצאו נגרמו בגלל סיבות אחרות.
בשנת 2005 פרסם משרד החינוך האמריקאי נייר עמדה ארוך שהשווה מחקרים רבים על השפעות החינוך הנפרד לעומת המעורב. 37 נייר העמדה בדק מאפיינים רבים, החל מהצלחה בלימודים ועד כישורים חברתיים. מסקנות נייר העמדה הן כי ישנם תחומים בהם יש עדיפות לחינוך נפרד, כמו הישגים לימודיים, ובתחומים אחרים אין העדפה. בפירוט המחקרים שנסקרו, יותר משליש מהמחקרים תמכו בחינוך נפרד, כמחצית לא מצאו העדפה ושאר המחקרים תמכו בחינוך מעורב או הראו יתרונות של שני סוגי החינוך.
שלוש שנים אחר כך, פרסם משרד החינוך האמריקאי נייר עמדה נוסף בו מנה יתרונות לחינוך הנפרד שנמצאו בתחומים שונים. 38 בין היתרונות: הפחתת הסחת דעת מהלימודים ובעיות התנהגותיות, שיפור בהערכת עצמית של התלמידים ושיפור בהישגי התלמידים. גם בסקירה זו יש הבנה שיתכנו גורמים רבים שמשפיעים על ההבדלים בין בתי הספר. לכן, נייר העמדה מסיים בקריאה למחקרים עתידיים מעמיקים שיוכלו לתת תוצאות מוחלטות יותר בסוגיית החינוך הנפרד.
מחקר מדעי טיפוסי יכול להיות מחקר ניסויי או מחקר מתאמי. במחקר ניסויי, החוקר מחלק את המשתפים בצורה אקראית ואילו במחקר מתאמי, החלוקה כבר קיימת ונבדק האם יש קשר בין משתנים שונים, כמו בין הפרדה וציונים. במחקר הניסויי אפשר לבודד גורמים בצורה טובה יותר וכן להצביע על סיבה ותוצאה ולא רק על קשר. כיוון שבעולם המערבי לא ניתן לכפות על הורים שיטת לימוד ולפזר בצורה אקראית תלמידים בין בתי הספר, המחקרים שנסקרו הם מחקרים מתאמיים. כאמור, במחקרים אלו קשה יותר לבודד משתנים ולמצוא קשר של סיבה ותוצאה. לפי החוק בקוריאה הדרומית, תלמידים מוקצים שרירותית לבתי הספר השונים. חלק מבתי הספר האלה מעורבים וחלק מהם נפרדים. עובדה זו אפשרה לחוקרים לערוך מחקר שדומה יותר למחקר ניסויי ובו אמינות התוצאות גבוהה יותר. לפי החוקרים, הציונים בבתי הספר הנפרדים היו גבוהים בצורה מובהקת מאשר בבתי הספר המעורבים. ממצא זה היה נכון גם לאחר סינון משתנים כמו איכות המורים, היחסים בין המורים והתלמידים והשאלה האם בתי הספר היו פרטיים או ציבוריים. 39
אם כן, סקירת המחקרים מראה יתרון לחינוך הנפרד. כמו שנכתב, קשה להכליל מהמחקרים לכל המצבים וקשה אף לקבוע את הגורמים ליתרונות שנמצאו בחינוך הנפרד. בשורה התחתונה, ההחלטה האם לשלוח לחינוך מעורב או נפרד נובעת כנראה מתפיסה אידיאולוגית. כך היה לפני פרסום המחקרים וכך יהיה גם לאחר שיתפרסמו מחקרים נוספים. המטרה בפרק זה אינה להכריע בעד ההפרדה מסיבות פסיכולוגיות מחקריות, אלא להראות שהסוגיה תופסת מקום של חשיבות בקרב קובעי מדיניות, פסיכולוגים ומחנכים בעולם כולו.




^ 1. כדוגמה לראיות מתחומים שאינם קשורים ניתן להתבונן בראיות שיש המביאים מהאגרות משה. האגרות משה התיר אספות של גברים ונשים כמו בכנסים או בחתונות כשאין ייחוד או קלות ראש (אגרות משה אורח חיים א, מא). יש המביאים מכך ראיה למפגשים קבועים או מפגשים בעלי אופי של הווי חברתי, כמו תנועות נוער. אולם, האגרות משה סובר שבית ספר מעורב אסור מצד הדין ולא בגלל חומרה (יורה דעה ג, עח) ברור שלשיטתו אין לדמות מפגשים ענייניים וזמניים לבתי ספר או תנועות נוער. יש שהגדילו לעשות והביאו ראיה מדבריו שלצורך מותר לקיים בית ספר מעורב. המעיין בדבריו יראה שהתיר כן רק בדיעבד ובמקרים מסוימים מאוד כמו בילדים קטנים ובגלל שהחינוך להפרדה עדיין לא חל עליהם (יורה דעה א, קלז) או במקומות שהאפשרות האחרת היא לימוד בבית ספר לא יהודי ואז לא יקבלו בכלל חינוך יהודי (יורה דעה ד, כח).
^ 2. בשופטים ד, ה נאמר שדבורה ישבה תחת תומר. הסבר הגמרא הוא במסכת מגילה יד, א.
^ 3. מלכים ב פרק ד.
^ 4. נידה נח, א – רבי עקיבא עונה לאישה שבאה בדיני טהרה. יבמות סה, ב – רב חייא עונה לאשתו כשהיא מחופשת ואינו יודע שהיא אשתו. בבא מציעא פד, א – רבי יוחנן היה יושב על שערי מקוואות.
^ 5. יש שרצו ללמוד מכאן שחובת ההפרדה היא רק באירועים מיוחדים מאוד כמו מספד המוני או שמחה יוצאת דופן כמו שמחת בית השואבה. עיון קל בדברי חז"ל מגלה שאין מקום לסברה זו. ראשית, האווירה בשמחת בית השואבה אכן הייתה יוצאת דופן, אך לכן גם חז"ל עשו תקנה יוצאת דופן, הפרדה מפלסית בין גברים לנשים. מכך שחז"ל החמירו מאוד דווקא בשמחת בית השואבה, אפשר ללמוד שמקומות אחרים קלים יותר, אך לא שאין צורך בהפרדה בכלל! בנוסף, אנו מוצאים במקומות שונים בחז"ל שהמציאות התרבותית הייתה נפרדת. למשל, הגמרא בקידושין פא, א מדברת על מקרה רגיל של גברים בחדר אחד ונשים בחדר שני ודנה במניעת ייחוד במקרים אלה. גם מהדיון סביב "לא ילבש" אנו למדים שהייתה הפרדה. הגמרא בנזיר נט, א אומרת "שלא ילבש איש שמלת אישה וישב בין הנשים, ואישה שמלת איש ותשב בין האנשים". אנו רואים שכדבר פשוט, יש מקומות בהם הנשים ישבו ומקומות בהם גברים ישבו.
^ 6. קידושין פא, א.
^ 7. הרחקות אלו התבארו בהמשך בפרק העוסק בדיני ייחוד והביאור המחשבתי בסוף הספר, בפרקים העוסקים במקומם של הסייגים.
^ 8.
^ 9. מסכת אבות א, ה.
^ 10. אבות דרבי נתן ז, ג.
^ 11. עירובין נג, ב.
^ 12. קידושין ע, א.
^ 13. ספר מאורות כה, א בשם הראב"ד. אור זרוע א, קלג ואורחות חיים בהלכות מגילה ב בשם העיטור.
^ 14. בן איש חי פרשת בא, יג.
^ 15. תלמידי רבנו יונה על ברכות, יז, א בדפי הרי"ף, יראים, שצב. מרדכי, ברכות פ. ראבי"ה (א, עו), הגהות מיימוניות הלכות קריאת שמע ג, ס. אשכול הלכות תפילה וקריאת שמע ז. והדעה השנייה בשיטה מקובצת בברכות כד, א.
^ 16. רשב"א על ברכות כד, א.
^ 17. שולחן ערוך אורח חיים סו, א.
^ 18. מאירי על ברכות כד, א.
^ 19. בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר כא ס"ק ד וכן בבאר היטב שם ס"ק ד.
^ 20. אורות התשובה ה, ו.
^ 21. אגרות משה יורה דעה ד, כח.
^ 22. שרידי אש ב, ח.
^ 23. שמות ג, יא-יב.
^ 24. מדרש שמות רבה ג, ד.
^ 25. שולחן ערוך אורח חיים ס, ה.
^ 26. לפי רוב הראשונים שפסקו כרבי שמעון שהעושה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור.
^ 27. מסילת ישרים א.
^ 28. דרך ה' חלק ראשון ד, ז.
^ 29. שולחן ערוך אבן העזר א, א.
^ 30. מידות הראיה, צניעות.
^ 31. דין זה התבאר לעיל בדיון ההלכתי על חברה מעורבת בפרק 'קול אישה'.
^ 32. בבא מצעיא קיג, ב.
^ 33. דברים כג, טו.
^ 34. תהילים טז, ח.
^ 35. שמות כה,ח.
^ 36. על פי האתר של NASSPE - National Association for Single Sex Public Education
^ 37.Mael F., Alonso A., Gibson D., Rogers K., Smith M., 2005, Single-sex versus coeducational schooling: A systematic review. U.S. Department of Education.
^ 38.Riordan C., Faddis B.J., Beam M., Seager A., Tanney A., DiBiase R., Ruffin M., Valentine J., 2008, Early Implementation of Public Single-Sex Schools: Perceptions and Characteristics. US Department of Education.
^ 39.Park H., Behrman J.R., Choi J., 2013. Causal Effects of Single-Sex Schools on College Entrance Exams and College Attendance: Random Assignment in Seoul High Schools. Demography. 447-469.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il