ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
(מתוך ח"י)
ניו יורק, ארה"ב New York, USA
טבת תשע"ה
שו"ת "במראה הבזק" (597)
רבנים שונים
551 - כשרותו של צבע-מאכל הנקרא 'כרמן'
552 - גיורו של קטן ללא הבעת רצון מצידו ומצד הוריו
553 - איסור "החזרת פניו ריקם" בעני גוי
טען עוד
שאלה
האם יש מניעה שבית דין יגייר קטן בלי הבעת רצון מצד הקטן והוריו (ההלכתיים, כגון ילד שנולד מתרומת ביצית או מפונדקאות, בהנחה שההורים ההלכתיים אינם אלה שמגדלים אותו בפועל, או ילד מאומץ)?
תשובה
אם ההורים שבפועל יגדלו את הילד מביאים אותו לבית הדין לגיור, גם אם אין הם הוריו ההלכתיים, בית הדין רשאי לגייר את הילד.
ונסביר את הדברים:
בתשובה הקודמת נדונה שאלת התוקף – לפחות בדיעבד – של גיורו של קטן על ידי בית דין גם כשייתכן שאין גיורו מוגדר 'זכות גמורה'. ייתכן ששאלה זו תלויה גם במעמדו של בית הדין לעומת מעמדם של ההורים המביאים את הקטן לגיור (בדרך כלל), ונוגעת גם לשאלה אם דרושה הבעת רצון מפורשת מצידו של הקטן (כשהוא בגיל שבו יכול הוא להביע רצון כזה) או של הוריו.
ייתכן שיש לתלות שאלה זו במחלוקת שמביא הדרכי משה (יו"ד רסח, ד):
"ובמרדכי ס"פ החולץ דאם גיירו הבית דין מעצמן, לא הוי גר.
(ובנ"י) [ובר"ן] דכתובות דאין חילוק בין בא להתגייר או שב"ד גיירו מעצמן.
כדי להבין את שורש הדין יש לעיין בלשון הראשונים עצמם".
המרדכי (יבמות רמז מ) כתב:
"גרסינן פ"ק דכתובות, גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד. מצאתי כתוב (*לפני) [*בשם] רבי אבי"ה דאיירי כגון שאמר גיירוני, וקמ"ל אף על גב דאין לו דעת שומעין לו, דזכות הוא לו, אבל אם אין רוצה אינו גר . תדע דהא מיירי כשיד ישראל תקפה עליהם, כדאמרינן בתר הכי ואם הגדילו [*דוקא] יכולין למחות, וא"כ נגייר כל בניהם הקטנים".
בר"ן כתובות שם (ד ע"א באלפס ד"ה ולענין) כתב:
"...ולא שיהו ב"ד מצווין לחזור ולמול את העובד כוכבים מעצמם, אלא שאם בא התינוק מעצמו או שהביאתו אמו או שעשו כן ב"ד מעצמן, מהני. וקיימא לן נמי כרב יוסף דאמר דאם הגדילו יכולין למחות, ואפי' בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו..."
בב"ח (שם אות ט) כתב:
"כתב במרדכי בשם ראבי"ה דאיירי שאמר גיירוני, וקמ"ל דאע"ג שאין לו דעת שומעין לו, דזכות הוא לו, אבל אין רוצה אינו גר...
ונראה שזהו ג"כ דעת רבינו שכתב ואם אין לו אב ובא להתגייר, כלומר שבא מרצונו, אבל אם אין דעתו ורצונו להתגייר וגיירוהו בעל כרחו, אינו גר. ותימה על מ"ש הר"ן בפ"ק דכתובות דאפילו עשו כן בית דין מעצמם מהני, דמנא ליה הא וצ"ע 1 ".
בש"ך (שם ס"ק טז) כתב:
"ובא להתגייר. משמע מדעתו, וקמ"ל דאע"ג דאין לו דעת שומעין לו, דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו.
אבל אם אינו רוצה אינו גר , אפילו בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם כמ"ש. וכ"כ הבית חדש".
אפשר לטעון שלפי המרדכי, שאי אפשר לבית דין לגייר קטן נגד רצונו ואפילו בדיעבד גיור כזה לא יחול, הוא הדין בנדון דידן, אי אפשר לגיירו אם אינו זכות עבורו; ואילו לר"ן תמיד יהיה אפשר לבית הדין לגיירו (ועל כל פנים הגיור יחול בדיעבד).
אמנם ייתכן שגם המרדכי סבר שהגיור אינו חל רק כאשר הקטן מביע התנגדות. אבל בנדון דידן שמדובר בתינוק שאינו מביע שום דבר לגבי גיורו, אולי לכל הדעות יהיה טוב על כל פנים בדיעבד, ושמא אף לכתחילה, שהרי הכלל הוא שזכין לאדם שלא מדעתו אבל אין זכין לו בעל כרחו. ואפילו בזכות גמורה, אם אדם מתעקש ומתנגד בפירוש – אי אפשר לזכותו 2 .
בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן רב) כתב:
"ואני בעניי תמה על דברי רבינו הב"ח דעירב ב' דברים; גרות בע"כ לקטן בלי שהביאו אותו אביו ואמו, ומזה מיירי הטור, דהיינו קטן שהגיע קצת לכלל רצון ודעת שיכול לבא מעצמו, אם בא מעצמו טוב, ואם לא בא מעצמו אלא גיירו אותו בע"כ ודאי לא מהני...
אבל במציאות השני דהיינו קטן יונק המוטל בעריסה, ואינו בגדר דעת כלל לא ברצון ולא בע"כ, מזה לא מיירי הטור.
ויש הבדל רב ביניהם, דאם הוא בע"כ, לא מהני דעת בי"ד מעיקר הדין, דא"א להיות שליח לזכותו במה שהוא בעל כרחו. משא"כ אם אינו בע"כ ממש אלא שלא הביאו אותו אביו או אמו, זה שכ' הרשב"א פ"ק דכתובות וז"ל ולאו למימרא דבלא"ה (ר"ל בלא אביו ואמו) לא מטבילין לי', אלא לומר דאין בי"ד מחזירין למול ולטבול את העכו"ם הקטנים מעצמם יעש"ה, ור"ל דאין בי"ד משתמשין בכחם אשר אתם שאפשר להם לעשות כן גם בלא אב ואם, כיון דאינו בע"כ. מכ"מ אין מחזירין לעשות כן, דא"כ יטבלו כל קטני גוים, וזה לא תקנו חז"ל, מכ"מ אם עבדי כן להרשב"א והר"ן מהני.
ולראבי"ה שבמרדכי, גם אם נימא שכולל בדבריו גם מציאות זה שאינו בע"כ, רק בלי דעת, ולדידי' לא מהני גם דיעבד 3 , מכל מקום מדברי הטור ושו"ע אין ראי' רק המציאות של בע"כ, וכן פשטות דברי הרמב"ם בהל' עבדים הנ"ל פ"ט הי"ט דישראל שתקף עכו"ם קטן או מצא תינוק עכו"ם והטבילו לשם גר ה"ז גר וכו', משמע דמהני גם בלי דעת. ואין הכרח גמור דמהני גם בע"כ, די"ל דרק התקיפה היתה בע"כ, אבל בעצם הגרות לא הי' החסרון של בע"כ...
וא"כ עדיין אין לנו הוכחה גמורה על פי הלכה דבקטני קטנים לא יהני גרות גם בלי אב ואם, אלא משום סברת הרשב"א דאין בי"ד מחזירין למול ולטבול עכו"ם הקטנים מעצמן. אבל בכה"ג דאב המאמץ מביא קטן זה, ובסבה המספקת שלא יגדל תינוק גוי בתוך ביתו, והם אינם מחזירים אחרי זה רק רואים זה לטובת האב המאמץ והילד, בזה הדרינן לעיקר יסוד ההלכה שהוא ג"כ בכלל גר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד, כיון שאינו בעל כרחו ודעת בי"ד הוא דעתו".
לדעת השבט הלוי אפוא גם אם אין המאמצים נחשבים כהוריו, ברור שבית הדין יכולים לגיירו 4 . ואין מדברי המרדכי שום מניעה 5 .
אבל עדיין אין זה מתייחס לשאלה מה יהיה הדין לגבי מחאה אחרי כן. ונציין שלא מפורש בשבט הלוי אם דבריו הם גם כאשר התינוק יגדל כאינו שומר תורה ומצוות; זהו דיון עצמאי שמדבריו אלה אין הכרע לגביו.
^ 1. מדברי הדרכי משה, שכמותם משמע גם בב"ח, עולה שאכן יש מחלוקת בין המרדכי בשם הראבי"ה לר"ן. אכן לכאורה דברים אלה צריכים עיון, שהרי הראבי"ה שלל בפירוש רק מי ש"אינו רוצה" שיגיירוהו, וכלשון הב"ח שהגיור הוא "בעל כרחו", כאשר הר"ן הכשיר בפירוש רק "מעצמן", מבלי להזכיר שמדובר בעל כורחו, ואפשר שהר"ן היה מודה שאי אפשר לגייר בכפייה, אלא שדבריו הם בקטן שאין לו דעת ואין לו אב ואם המתנגדים או מסכימים, שכיוון שזכות היא לו – אפשר לגיירו. וייתכן שבמקרה כזה גם הראבי"ה יודה שאפשר לגיירו, ועל כל פנים אם גיירוהו – הגיור תקף, שהרי אם הוא 'שותק' אין זה בעל כורחו (והן הן דברי השבט הלוי המובא להלן). ואולי פוסקים הבינו אלו שלשון הראבי"ה "אינו רוצה" אין פירושה מתנגד אלא שאין לו רצון חיובי.
^ 2. ומצד שני, אם גם הר"ן יודה שאי אפשר לבית דין לגייר בעל כורחו (ראו בהערה הקודמת), הרי שלא יהיה לנו יסוד לטעון מדבריו שיועיל גם גיור שאינו "זכות".
^ 3. היינו שלדעת השבט הלוי מסתבר שמחלוקת הראשונים, אם בכלל יש מחלוקת על כך, היא אם הקטן 'שותק' ואף אביו ואימו שותקים או שאינם לפנינו – אם אפשר לגיירו או שמא צריכים רצון מפורש של הקטן או של אביו ואימו. אכן צריך בירור מה משמעותו של רצון זה. אולי אפשר להציע שסוברים שרק במקרה כזה אנו אכן בטוחים שזכות היא לו; מפני שאם עכשיו אינו רוצה – לא הוא ולא הוריו, איננו יכולים לשער שבוודאי לא תהיה לו התנגדות בעתיד, ועל כן לא נוכל לקבוע בוודאות שזו זכות לו.
^ 4. וחידד השבט הלוי שאם יש אב מאמץ – דינו כאב לענין הצורך ברצון האב או המשמעות שיש לרצון כזה.
גם זה מתאים להנחה שתפקיד הרצון של ההורים הוא להשלים את הוודאות בדבר הזכות שבדבר (שכן אם יש דין עצמי של צורך ברצון של ההורים – מניין לנו שמאמץ דינו כאב). ויש לומר שגם בזה הכול מודים, ומכל מקום הכול מבוסס על ההנחה ש'זכות' היא לו ו'זכין שלא בפניו' (אלא שאין זכין בעל כרחו).
לדעת ראבי"ה ייתכן (אם נפרש כך בדבריו) שיש גם תנאי נוסף, והוא שיהיה רצון מפורש מצד הקטן או אביו, אבל זהו 'תנאי נוסף', לכתחילה או אף בדיעבד, אבל מכל מקום הבסיס הוא 'זכין'.
וממילא ברור שאין מקום לדון בגיור שאינו 'זכות' (אם יש גיור שאינו מוגדר זכות), שכן גיור כזה לא מועיל לכל הדעות, לא רק לראבי"ה אלא אפילו לר"ן, כיוון שאמנם לשיטתו אין צורך בתנאי נוסף של רצון מצד הקטן או אביו, אבל יש צורך בתנאי הבסיסי של 'זכין' – ואדרבה, הסיבה שאין צורך ברצון מפורש הוא מפני ש'זכין לאדם שלא בפניו' ולא מפני שאפשר לגייר בכפייה.
^ 5. להלן בתשובה סה, בדיון בשאלת ה'מחאה', יובאו דברי הגרי"ש אלישיב שדן, על פי דברי מהר"ם שיק וביאורו בדברי הכסף משנה, שמא אי אפשר לגייר את הקטן כלל ללא שיביאוהו אביו או אימו לבית הדין לגיירו. לפי מה שביארנו כאן, ברור שאין מניעה לגייר קטן גם באופן זה. ושם ביארנו והוכחנו שגם אם נניח שיש סברא לדרוש את הבאת הקטן לגיור על ידי הוריו (מה שאינו נראה וכמבואר כאן), מכל מקום אין סברא שתידרש הבאתו דווקא על ידי ההורה ההלכתי. עוד הראינו שם שיש גם סברא ומקורות לקבוע שההורים שבעניננו ייחשבו 'בעליו' של ילד זה ומשום כך יוכלו לגיירו אף אם נניח שבדרך כלל נצרכת הבאת הקטן לגיור בידי הוריו ההלכתיים דווקא.
נוסיף ונציין גם לפסק דינו של מרן הגר"ש ישראלי שאליו הצטרפו הגר"א גולדשמידט והגר"י קפאח (משפטי שאול סימן לח) שגם בו התבאר שאין כל יסוד לדרוש את הבאת הקטן לבית הדין לגיור דווקא על ידי הוריו, והוריו הביולוגיים דווקא, כתנאי סף לגיורו, ולכל היותר נדרש תנאי זה בדרך כלל כדי לוודא את הזכות שבדבר, ובעניננו ברור שזכות זו אינה תלויה דווקא בהורות ההלכתית.

אנחנו קודש למענך

מתי נכון לומר סליחות ?

איך מותר להכין קפה בשבת?

חידוש כוחות העולם

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'

הלכות קבלת שבת מוקדמת

הלכות שטיפת כלים בשבת
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
















