ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
נשאלתי אודות אדם ששכח לומר "יעלה ויבוא" במנחה של הושענא רבה. פשטות ההלכה היא שהשוכח לומר "יעלה ויבוא" צריך לחזור על תפילתו. אם כך, לכאורה דינו כמי שלא התפלל תפילת מנחה. אך בינתיים כבר שקעה החמה והתחיל שמיני עצרת. האם עליו להתפלל את תפילת ערבית פעמיים, תשלומין על תפילת מנחה?
על הדברים כתבתי ב"מורנו תפילה" ביחידה כאן:
https://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages/7966-sFileRedir.pdf
וכדאי לראות את ההרחבות כאן:
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
28 - חמדת השבת: אכילה פחות פחות מכשיעור ביום הכיפורים
29 - חמדת השבת: תשלומין שאינם משלימים
30 - חמדת השבת: בקיאותנו בחלוקת פסוקי התורה
טען עוד
https://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages/7967-sFileRedir.pdf
נעבור לדיון בשאלה עצמה:
כבר בעלי התוספות (במסכת ברכות דף כו ע"ב) עסקו בשאלה מעין השאלה הזאת. טעה ולא הזכיר את ראש חודש במנחה, האם יתפלל ערבית פעמיים במוצאי ראש חודש?
רבינו יהודה (מבעלי התוספות) אומר ש"הרי התפלל כל תפילת המנחה מבעוד יום, לבד ראש חודש שלא הזכיר, אם כן אינו מרוויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ראש חודש!".
הרא"ש (שם ד ב) מצטט את חכמי פרובנס, האומרים שמכיוון שלא יצא ידי חובת התפילה, הרי שלא התפלל. אם כך, עליו להתפלל ערבית פעמיים, לא בכדי להשלים את 'יעלה ויבוא', אותה אין לו אפשרות להשלים, אלא בכדי להשלים את תפילת מנחה, שלא יצא ידי חובת תפילתה.
הגרי"ד (רשימות שיעורים שם) מסביר שלפי רבינו יהודה השוכח להזכיר 'יעלה ויבוא' יוצא ידי חובת התפילה, אך עליו להתפלל שנית בכדי ליצור מסגרת שתאפשר לו להזכיר את 'יעלה ויבוא' אותה הפסיד. לעומתו, חכמי פרובנס סבורים שבראשי חודשים וחגים, 'יעלה ויבוא' הוא חלק מהותי מהתפילה, ומי שהשמיט אותה השמיט חלק משמעותי מהתפילה, ולכן עליו לחזור ולהתפלל. אם כך, הוא לא יצא ידי חובת מנחה, בשגגה, ולכן עליו להתפלל ערבית שתיים.
המגן אברהם (שו"ע או"ח סימן קכו ס"ק ג) לומד מכך דין מעניין: אדם התפלל את תפילת שחרית של שבת. אך בטעות הוא התפלל אותה כתפילת יום חול. על פניו הוא השמיט את הזכרת השבת, שהיא מרכז התפילה. אומר המגן אברהם שיכוון בתפילת מוסף לצאת ידי חובת שחרית.
על פניו זה מפתיע ביותר. הרי הוא החסיר את עיקר התפילה!
הגר"ח מבאר שהמגן אברהם מתבסס על רבינו יהודה. את עצם התפילה הוא התפלל. אלא שהחסיר את הזכרת השבת. את זה הוא משלים על ידי הזכרת השבת בתפילת המוסף. לכן אין צורך להתפלל תפילה נוספת.
לאור זאת הגר"ח מרחיב את העיקרון גם לתפילת ראש חודש: אדם שכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בשחרית של ראש חודש. בתפילת המוסף יכוון שבכך הוא משלים את הזכרת ראש חודש, ועל כן אין צורך לחזור על תפילת שחרית שנית.
הקהילות יעקב (ברכות סימן טז) מציע מקרה מבחן משעשע יותר:
אדם התפלל מנחה של ראש חודש כסלו, ושכח לומר 'יעלה ויבוא'. ההלכה היא שעליו לחזור על התפילה. הוא חוזר על תפילתו, אומר 'יעלה ויבוא', ושם לב שבפעם הראשונה הוא זכר לומר 'ותן טל ומטר לברכה', ואילו בפעם השנייה הוא אמר 'ותן ברכה'. לכאורה השמטת כל אחד מהפרטים הללו מחייבת בתפילה נוספת. אך במצטבר, בשתי התפילות יחד הוא הזכיר את כל מה שיש להזכיר. האם במקרה זה גם חכמי פרובנס יודו שלמעשה הוא הזכיר את כל מה שעליו להזכיר, או שמא נאמר שבכל אחת מהתפילות הוא החסיר חלק הפוסל את תפילתו, ועל כן עליו להתפלל בשלישית?
להלכה:
המתפלל מנחה של ראש חודש ושכח לומר 'יעלה ויבוא', ועברה שעת המנחה. כאמור, יש מחלוקת בראשונים אם עליו להתפלל ערבית שתיים. תר"י (על הרי"ף ברכות דף יח ע"ב) מציע פשרה: שיתפלל ערבית שתיים, ויכוון שהתפילה שמוסיף תהיה תפילת נדבה. השו"ע (או"ח סימן קח סעיף יא) פוסק כדבריו.
אם נשוב למקרה שלנו, הרי שמדובר בכניסה לשמיני עצרת. בשמיני עצרת אין אפשרות להתפלל נדבה, ולכן בבן איש חי (משפטים טז) פוסק שאין להתפלל ערבית שתיים.
אך נראה שמי שלא היה בטוח, והתפלל ערבית שתיים, יוכל לסמוך על חכמי פרובנס.
ומה יהיה הדין למי ששוכח לומר 'יעלה ויבוא' בתפילות מנחה של סוף השבוע הקרוב? מי שישכח להזכיר 'יעלה ויבוא' ביום ששי יתפלל ערבית של שבת שתיים, כדין תשלומין הרגיל. מדוע? מפני שהוא מזכיר את ראש חודש גם בתפילת ערבית, שגם היא ראש חודש.
ומי שישכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בשבת בצהריים יתפלל ערבית שתיים, הראשון בתורת ערבית, והשני בתורת תפילת נדבה, שכן במוצאי שבת בלאו הכי הוא לא יזכיר את ראש חודש. אך מכיוון שמדובר על תפילת חול, אין נדבה להתפלל אותה כנדבה.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
איך עושים קידוש?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
לאן נעלמה האמת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
