ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
נשאלתי אודות אדם ששכח לומר "יעלה ויבוא" במנחה של הושענא רבה. פשטות ההלכה היא שהשוכח לומר "יעלה ויבוא" צריך לחזור על תפילתו. אם כך, לכאורה דינו כמי שלא התפלל תפילת מנחה. אך בינתיים כבר שקעה החמה והתחיל שמיני עצרת. האם עליו להתפלל את תפילת ערבית פעמיים, תשלומין על תפילת מנחה?
על הדברים כתבתי ב"מורנו תפילה" ביחידה כאן:
https://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages/7966-sFileRedir.pdf
וכדאי לראות את ההרחבות כאן:
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
28 - חמדת השבת: אכילה פחות פחות מכשיעור ביום הכיפורים
29 - חמדת השבת: תשלומין שאינם משלימים
30 - חמדת השבת: בקיאותנו בחלוקת פסוקי התורה
טען עוד
https://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages/7967-sFileRedir.pdf
נעבור לדיון בשאלה עצמה:
כבר בעלי התוספות (במסכת ברכות דף כו ע"ב) עסקו בשאלה מעין השאלה הזאת. טעה ולא הזכיר את ראש חודש במנחה, האם יתפלל ערבית פעמיים במוצאי ראש חודש?
רבינו יהודה (מבעלי התוספות) אומר ש"הרי התפלל כל תפילת המנחה מבעוד יום, לבד ראש חודש שלא הזכיר, אם כן אינו מרוויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ראש חודש!".
הרא"ש (שם ד ב) מצטט את חכמי פרובנס, האומרים שמכיוון שלא יצא ידי חובת התפילה, הרי שלא התפלל. אם כך, עליו להתפלל ערבית פעמיים, לא בכדי להשלים את 'יעלה ויבוא', אותה אין לו אפשרות להשלים, אלא בכדי להשלים את תפילת מנחה, שלא יצא ידי חובת תפילתה.
הגרי"ד (רשימות שיעורים שם) מסביר שלפי רבינו יהודה השוכח להזכיר 'יעלה ויבוא' יוצא ידי חובת התפילה, אך עליו להתפלל שנית בכדי ליצור מסגרת שתאפשר לו להזכיר את 'יעלה ויבוא' אותה הפסיד. לעומתו, חכמי פרובנס סבורים שבראשי חודשים וחגים, 'יעלה ויבוא' הוא חלק מהותי מהתפילה, ומי שהשמיט אותה השמיט חלק משמעותי מהתפילה, ולכן עליו לחזור ולהתפלל. אם כך, הוא לא יצא ידי חובת מנחה, בשגגה, ולכן עליו להתפלל ערבית שתיים.
המגן אברהם (שו"ע או"ח סימן קכו ס"ק ג) לומד מכך דין מעניין: אדם התפלל את תפילת שחרית של שבת. אך בטעות הוא התפלל אותה כתפילת יום חול. על פניו הוא השמיט את הזכרת השבת, שהיא מרכז התפילה. אומר המגן אברהם שיכוון בתפילת מוסף לצאת ידי חובת שחרית.
על פניו זה מפתיע ביותר. הרי הוא החסיר את עיקר התפילה!
הגר"ח מבאר שהמגן אברהם מתבסס על רבינו יהודה. את עצם התפילה הוא התפלל. אלא שהחסיר את הזכרת השבת. את זה הוא משלים על ידי הזכרת השבת בתפילת המוסף. לכן אין צורך להתפלל תפילה נוספת.
לאור זאת הגר"ח מרחיב את העיקרון גם לתפילת ראש חודש: אדם שכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בשחרית של ראש חודש. בתפילת המוסף יכוון שבכך הוא משלים את הזכרת ראש חודש, ועל כן אין צורך לחזור על תפילת שחרית שנית.
הקהילות יעקב (ברכות סימן טז) מציע מקרה מבחן משעשע יותר:
אדם התפלל מנחה של ראש חודש כסלו, ושכח לומר 'יעלה ויבוא'. ההלכה היא שעליו לחזור על התפילה. הוא חוזר על תפילתו, אומר 'יעלה ויבוא', ושם לב שבפעם הראשונה הוא זכר לומר 'ותן טל ומטר לברכה', ואילו בפעם השנייה הוא אמר 'ותן ברכה'. לכאורה השמטת כל אחד מהפרטים הללו מחייבת בתפילה נוספת. אך במצטבר, בשתי התפילות יחד הוא הזכיר את כל מה שיש להזכיר. האם במקרה זה גם חכמי פרובנס יודו שלמעשה הוא הזכיר את כל מה שעליו להזכיר, או שמא נאמר שבכל אחת מהתפילות הוא החסיר חלק הפוסל את תפילתו, ועל כן עליו להתפלל בשלישית?
להלכה:
המתפלל מנחה של ראש חודש ושכח לומר 'יעלה ויבוא', ועברה שעת המנחה. כאמור, יש מחלוקת בראשונים אם עליו להתפלל ערבית שתיים. תר"י (על הרי"ף ברכות דף יח ע"ב) מציע פשרה: שיתפלל ערבית שתיים, ויכוון שהתפילה שמוסיף תהיה תפילת נדבה. השו"ע (או"ח סימן קח סעיף יא) פוסק כדבריו.
אם נשוב למקרה שלנו, הרי שמדובר בכניסה לשמיני עצרת. בשמיני עצרת אין אפשרות להתפלל נדבה, ולכן בבן איש חי (משפטים טז) פוסק שאין להתפלל ערבית שתיים.
אך נראה שמי שלא היה בטוח, והתפלל ערבית שתיים, יוכל לסמוך על חכמי פרובנס.
ומה יהיה הדין למי ששוכח לומר 'יעלה ויבוא' בתפילות מנחה של סוף השבוע הקרוב? מי שישכח להזכיר 'יעלה ויבוא' ביום ששי יתפלל ערבית של שבת שתיים, כדין תשלומין הרגיל. מדוע? מפני שהוא מזכיר את ראש חודש גם בתפילת ערבית, שגם היא ראש חודש.
ומי שישכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בשבת בצהריים יתפלל ערבית שתיים, הראשון בתורת ערבית, והשני בתורת תפילת נדבה, שכן במוצאי שבת בלאו הכי הוא לא יזכיר את ראש חודש. אך מכיוון שמדובר על תפילת חול, אין נדבה להתפלל אותה כנדבה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
