ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
נשאלתי אודות אדם ששכח לומר "יעלה ויבוא" במנחה של הושענא רבה. פשטות ההלכה היא שהשוכח לומר "יעלה ויבוא" צריך לחזור על תפילתו. אם כך, לכאורה דינו כמי שלא התפלל תפילת מנחה. אך בינתיים כבר שקעה החמה והתחיל שמיני עצרת. האם עליו להתפלל את תפילת ערבית פעמיים, תשלומין על תפילת מנחה?
על הדברים כתבתי ב"מורנו תפילה" ביחידה כאן:
https://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages/7966-sFileRedir.pdf
וכדאי לראות את ההרחבות כאן:
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
28 - חמדת השבת: אכילה פחות פחות מכשיעור ביום הכיפורים
29 - חמדת השבת: תשלומין שאינם משלימים
30 - חמדת השבת: בקיאותנו בחלוקת פסוקי התורה
טען עוד
https://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages/7967-sFileRedir.pdf
נעבור לדיון בשאלה עצמה:
כבר בעלי התוספות (במסכת ברכות דף כו ע"ב) עסקו בשאלה מעין השאלה הזאת. טעה ולא הזכיר את ראש חודש במנחה, האם יתפלל ערבית פעמיים במוצאי ראש חודש?
רבינו יהודה (מבעלי התוספות) אומר ש"הרי התפלל כל תפילת המנחה מבעוד יום, לבד ראש חודש שלא הזכיר, אם כן אינו מרוויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ראש חודש!".
הרא"ש (שם ד ב) מצטט את חכמי פרובנס, האומרים שמכיוון שלא יצא ידי חובת התפילה, הרי שלא התפלל. אם כך, עליו להתפלל ערבית פעמיים, לא בכדי להשלים את 'יעלה ויבוא', אותה אין לו אפשרות להשלים, אלא בכדי להשלים את תפילת מנחה, שלא יצא ידי חובת תפילתה.
הגרי"ד (רשימות שיעורים שם) מסביר שלפי רבינו יהודה השוכח להזכיר 'יעלה ויבוא' יוצא ידי חובת התפילה, אך עליו להתפלל שנית בכדי ליצור מסגרת שתאפשר לו להזכיר את 'יעלה ויבוא' אותה הפסיד. לעומתו, חכמי פרובנס סבורים שבראשי חודשים וחגים, 'יעלה ויבוא' הוא חלק מהותי מהתפילה, ומי שהשמיט אותה השמיט חלק משמעותי מהתפילה, ולכן עליו לחזור ולהתפלל. אם כך, הוא לא יצא ידי חובת מנחה, בשגגה, ולכן עליו להתפלל ערבית שתיים.
המגן אברהם (שו"ע או"ח סימן קכו ס"ק ג) לומד מכך דין מעניין: אדם התפלל את תפילת שחרית של שבת. אך בטעות הוא התפלל אותה כתפילת יום חול. על פניו הוא השמיט את הזכרת השבת, שהיא מרכז התפילה. אומר המגן אברהם שיכוון בתפילת מוסף לצאת ידי חובת שחרית.
על פניו זה מפתיע ביותר. הרי הוא החסיר את עיקר התפילה!
הגר"ח מבאר שהמגן אברהם מתבסס על רבינו יהודה. את עצם התפילה הוא התפלל. אלא שהחסיר את הזכרת השבת. את זה הוא משלים על ידי הזכרת השבת בתפילת המוסף. לכן אין צורך להתפלל תפילה נוספת.
לאור זאת הגר"ח מרחיב את העיקרון גם לתפילת ראש חודש: אדם שכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בשחרית של ראש חודש. בתפילת המוסף יכוון שבכך הוא משלים את הזכרת ראש חודש, ועל כן אין צורך לחזור על תפילת שחרית שנית.
הקהילות יעקב (ברכות סימן טז) מציע מקרה מבחן משעשע יותר:
אדם התפלל מנחה של ראש חודש כסלו, ושכח לומר 'יעלה ויבוא'. ההלכה היא שעליו לחזור על התפילה. הוא חוזר על תפילתו, אומר 'יעלה ויבוא', ושם לב שבפעם הראשונה הוא זכר לומר 'ותן טל ומטר לברכה', ואילו בפעם השנייה הוא אמר 'ותן ברכה'. לכאורה השמטת כל אחד מהפרטים הללו מחייבת בתפילה נוספת. אך במצטבר, בשתי התפילות יחד הוא הזכיר את כל מה שיש להזכיר. האם במקרה זה גם חכמי פרובנס יודו שלמעשה הוא הזכיר את כל מה שעליו להזכיר, או שמא נאמר שבכל אחת מהתפילות הוא החסיר חלק הפוסל את תפילתו, ועל כן עליו להתפלל בשלישית?
להלכה:
המתפלל מנחה של ראש חודש ושכח לומר 'יעלה ויבוא', ועברה שעת המנחה. כאמור, יש מחלוקת בראשונים אם עליו להתפלל ערבית שתיים. תר"י (על הרי"ף ברכות דף יח ע"ב) מציע פשרה: שיתפלל ערבית שתיים, ויכוון שהתפילה שמוסיף תהיה תפילת נדבה. השו"ע (או"ח סימן קח סעיף יא) פוסק כדבריו.
אם נשוב למקרה שלנו, הרי שמדובר בכניסה לשמיני עצרת. בשמיני עצרת אין אפשרות להתפלל נדבה, ולכן בבן איש חי (משפטים טז) פוסק שאין להתפלל ערבית שתיים.
אך נראה שמי שלא היה בטוח, והתפלל ערבית שתיים, יוכל לסמוך על חכמי פרובנס.
ומה יהיה הדין למי ששוכח לומר 'יעלה ויבוא' בתפילות מנחה של סוף השבוע הקרוב? מי שישכח להזכיר 'יעלה ויבוא' ביום ששי יתפלל ערבית של שבת שתיים, כדין תשלומין הרגיל. מדוע? מפני שהוא מזכיר את ראש חודש גם בתפילת ערבית, שגם היא ראש חודש.
ומי שישכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בשבת בצהריים יתפלל ערבית שתיים, הראשון בתורת ערבית, והשני בתורת תפילת נדבה, שכן במוצאי שבת בלאו הכי הוא לא יזכיר את ראש חודש. אך מכיוון שמדובר על תפילת חול, אין נדבה להתפלל אותה כנדבה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
