ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
השנה חג השבועות סמוך לשבת, מה שמזכה אותנו במצווה נדירה של עירוב תבשילין. כתב הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק ו הלכה ח): המניח עירובי תבשילין חייב לברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצוונו על מצוות עירוב", ואומר "בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיום טוב שלמחר לשבת".
הקורא הזהיר ישים לב שאנחנו רגילים להוסיף את המילים "ולאדלוקי שרגא" – להדליק את הנר. לכאורה חלק זה מההכרזה משמעותי יותר מהשאר, משתי סיבות: א. אדם המבשל ביום טוב אינו בהכרח מבשל עבור שבת. אך ניכר שהדלקת נרות שבת בחג מיועדת עבור השבת: ראשית, באור יום אין צורך בנרות. הנרות ללא ספק מיועדים להוסיף אור לקראת ערב. מעבר לכך, בהדלקת נרות השבת מכריזים שאלו נרות שבת! ב. אדם רשאי לבחור לא לבשל ביום טוב עבור שבת. אם כך, על פניו אין לו צורך בעירוב התבשילין. אך לאדם אין אפשרות לבחור שלא להדליק את נרות השבת.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
115 - חמדת הכשרות: מאכל שבלע איסור ומנסה לאסור מאכלים אחרים
116 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
117 - חמדת הכשרות: מגע בין מאכלים וכלים צוננים
טען עוד
בירושלמי מסכת ביצה (פרק ה הלכה ב) חזקיה אומר שאסור להדליק נר של בטלה ביום טוב. לכאורה הוא סובר שמותר להעביר אש רק אם יש לאש שימוש לכל נפש, כמו כל מלאכה אחרת המותרת ביום טוב רק אם יש בה צורך השווה לכל נפש. אך מובאת שיטה תנאית החולקת ודורשת את הפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – אך ביום טוב רשאים להבעיר. כלומר, מכך שהתורה רואה צורך לפרט את מלאכת ההבערה בנפרד ביחס לשבת, אנו למדים שלולא הפסוק לא היה איסור להבעיר את האש גם בשבת. לגבי יום טוב אין פסוק האוסר את ההבערה, ולכן ההבערה לא נאסרה.
הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק א הלכה ד) כותב כך:
כל מלאכה שחייבין עליה בשבת, אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה – לוקה
חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות, וההבערה.
שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות.
וכן מותר להבעיר, אף על פי שאינו לצורך אכילה,
ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר, כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור, כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן
חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות, וההבערה.
שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות.
וכן מותר להבעיר, אף על פי שאינו לצורך אכילה,
ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר, כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור, כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן
אם ננתח את דבריו בתשומת לב, יוצא כך: יש מלאכות שאינן מסייעות לאכילה. מלאכות אלו אסורות ביום טוב. יש מלאכות המשרתות את האכילה, אותן ניתן לעשות לצורך אכילה בלבד. יש שתי מלאכות חריגות: הוצאה מרשות לרשות, שהותרה לצורך אכילה, ולא נאסרה במקום בו אין צורך אכילה. והבערה. מדוע ההבערה הותרה? הרמב"ם אינו מבאר מדוע. מדבריו עולה שמותר להבעיר אש ביום טוב, מצד עצמו.
כלומר, הרמב"ם פוסק נגד חזקיה, שמותר להעביר את האש ביום טוב, ללא קשר להיתר אחר. אם כך, אין שום איסור, לשיטתו להעביר אש, ללא הגבלה, גם ללא קשר לעירוב תבשילין!
במסכת שבת (דף לד) נאמר ש"ספק חשיכה ספק אינה חשיכה, אין מדליקין את הנרות". התוספות (שם) מקשים – לכאורה ללא קשר לאותו ספק, ישנה חובת תוספת שבת!
לא נכביר בראיות, אך במשנת יעבץ (סימן לז) מוכיח מפוסקים רבים יש מקום להבין שישנו לימוד "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – אך בתוספת שבת מותר להבעיר אש. אם כך, יתכן והפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" מתייחס הן לשבת והן ליום טוב, וממעט את תוספת השבת מאיסור הבערה!
אך כבר ביארנו במקום אחר שלפי הרמב"ם אין חובת תוספת שבת מן התורה אלא ביום הכיפורים ובשמיטה. וביארנו שם שלפי הרמב"ם התוספות תמיד נועדה להכין את הזמן הקדוש (בשמיטה – למנוע תוספת יבול בשמיטה, וביום הכיפורים – לוודא שלא נכנסים ליום הכיפורים מתוך אכילה). אם כך, לרמב"ם אין צורך בהדגשה שמותר להדליק נרות בתוספת שבת. לשיטתו הפסוק אומר שאסור להדליק נרות בשבת, ואילו ביום טוב מותר.
אך הדבר עדיין מותיר את השאלה: מה השתנה איסור הדלקת הנר משאר המלאכות?
במקום אחר ביארנו את יסוד איסור המלאכות בשבת: הקב"ה נתן לנו עולם, סיפק לנו חומרי גלם רבים, ועלינו מוטל לעבד ולהכין אותם לשימושנו. כל המלאכות עוסקות בלקיחת דברים מתוך עולם הטבע, והכנתם לשימוש האנושי. ביארנו שם שזהו גם יסוד איסור מוקצה: המוקצה הבסיסי ביותר הוא איסור לקחת עצים ואבנים, חומרי גלם מהטבע שטרם הוכנו לשימוש אנושי, ולהשתמש בהם. עיבודם והכנתם הוא איסור תורה, וטלטולים ושימוש בהם ללא הכנה אסור מדרבנן, באיסור מוקצה.
שני אבות מלאכה שונים מהותית: כבר חז"ל אמרו שהוצאה היא "מלאכה גרועה", מפני שהיא אינה משנה את עצמות החפץ והחומר, אלא רק משנה את מקומו. ואכמ"ל. השני הוא הבערה. הבערה אינה "מלאכה" במובן של לקיחת חומר מהטבע ועיבודו. הבערה הרבה יותר קרובה לבריאה: הפקת אש, חום ואור. במובן הזה הבערה שונה, ולכן התורה מדגישה שאף פעולה זו אסורה בשבת. באים התנאים בירושלמי ומאירים את עינינו ואומרים שאמירה זו נאמרה על השבת, הקשורה יותר לבריאה, ואילו ביום טוב אין בכך איסור.
נסיים בהערה יפה של המהר"ח אור זרוע (סימן לב): מי שמקדים ומקבל את השבת הקרובה לפני השקיעה זוכה לכפל: ניתן להקדים את קדושת השבת לתוך יום טוב. אך אין זה מגרש את קדושת יום טוב, חלילה. הוא נוטה לומר שמי שמתכוון לסעוד טרם השקיעה רשאי להדליק את נרות השבת ולבשל עבור סעודה זו גם ללא עירוב תבשילין, שכן זו גם סעודת יום טוב וגם סעודת השבת. אם כך, יש יתרון בהקדמת קבלת השבת בשבת הקרובה, המאפשרת לנו לקיים סעודה אחת עם שתי הקדושות משולבות יחדיו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
